Toledot Yitzchak on Torah, Exodus 23:1

לא תשא שמע שוא לא תקבל שבועה ממי שידעת שיעבור. ולא תשמע לבעל דין אחד עד שיבוא חבירו:
יש לשאול סדר למצות ודינים שיש בזאת הפרשה מתחלתה עד הנה אנכי שולח מלאך שהם דינים רבים. ונראה שאין בהם קישור ועוד שקצתם נראה מהם שהם בלתי מסודרים ושהיה ראוי לסדר אותם באופן אחר והוא שהפרשה הזאת התחילה בעבד עברי וסמך לזה מכה איש ומת והוא מזיד ועזב המזיד והלך ודיבר בשוגג שאמר ואשר לא צדה ועזב השוגג וחזר למזיד וכי יזיד איש על רעהו ויותר היו ראויים המזידים זה אצל זה ואחר כך דיבר במכה אביו ואחר כך וגונב איש ומכרו ואחר זה חזר לאביו ואמר ומקלל אביו ויותר היה ראוי לסמוך ענייני האב מכה ומקלל ואחר כך וגונב איש ומכרו ואחר זה אמר וכי יריבון אנשים והם יהודים ועזב היהודים ודיבר בדין עבד כנעני ואמר וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ועזב עבד כנעני ודיבר ביהודים שאמר וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ועזב היהודים וחזר לעבד כנעני ואמר וכי יכה איש את עין עבדו ועזב עבד כנעני וחזר ליהודים שאמר וכי יגח שור את איש או את אשה וחזר לכנעני ואמר אם עבד יגח השור או אמה ואחר כל זה הלך לכי יפתח איש בור ואח"כ חזר לכי יגוף שור איש את שור רעהו ודיני השוורים ראו שיהיו סמוכים ואחר זה הלך לגניבה ואמר כי יגנוב איש שור או שה ואחר כך כי יבער איש כי תצא אש כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכי ישאל ואחר כך כי יפתה איש בתולה ואח"כ מכשפה שוכב עם בהמה זובח לאלהים ואחר כך וגר לא תונה כל אלמנה ויתום ואחר זה אם כסף תלוה ואחר זה אלהים לא תקלל מלאתך ודמעך בכור בניך ואנשי קדש תהיון לא תשא שמע שוא לא תהיה אחרי רבים להטות ודל לא תהדר ועזב הדל והלך לכי תפגע אויבך כי תראה חמור שונאך ואחר זה חזר להטיית הדין ואמר לא תטה משפט והיה ראוי שיסמוך זה למה שאמר ודל לא תהדר שגם הוא הטיית משפט ואחר זה וגר לא תלחץ והיה ראוי לסמוך זה עם וגר לא תונה הכתוב למעלה ואחר זה ושש שנים תזרע את ארצך וארז"ל ביום השביעי תשבות. ואחר זה ושם אלהים אחרים לא תזכירו שלש רגלים תחוג לי ואחר זה ראשית בכורי אדמתך ואחר לא תבשל גדי בחלב אמו הכלל כל אלו הדינים והמצות רחוקים בעניינם מאד זה עם זה ולמה נסמכו אלו לאלו ועוד שיש בקצתם לפי הנראה סדור יותר נאות כמו שכתבתי ולזה צריך תופר אומן בקי במלאכה התפירה שיתפור כל זה ולא ראיתיו עד הנה:
אמר יצחק קארו המחבר ונ"ל לקשר כל אלו הדינים בהקדמה אחת והיא שכל טובות המין האנושי נכללות בג'. חצוניות. גופיות. נפשיות. והחצוניות נחלקות לשני חלקים אחת ברשותו והוא העושר שנית אינה ברשותו והוא הכבוד הגופיות הוא בריאות וגבורה הנפשיות הם חכמה ומדות ואלו אמר הנביא עליהם אל יתהלל חכם בחכמתו הוא טוב נפשי. ואל יתהלל הגבור בגבורתו הוא טוב גופני. ואל יתהלל עשיר בעשרו הוא טוב חיצוני ובזה נכלל הכבוד שהכבוד מצרן לעושר כי אם בזאת יתהלל השכל וידוע אותי שטוב נפשי נחלק לחכמה ולמדות ואחר שאמר בחכמה אל יתהלל אמר שיתהלל במעשים טובים והם דרכי השם יתברך. והלכת בדרכיו שזה ניתן לבחירתו הכלל הטובות הם ד' כבוד עושר והם חצוניות גופיות בריאות וגבורה נפשיות מעשים טובים. וזאת הפרשה כולה מכי תקנה עד הנה אנכי שולח מלאך נחלקה לאלו הארבעה. החלוקה הראשונה בכבוד והוא מתחלת הפרשה עד מכה איש ומת החלוקה השני ממכה איש ומת עד כי יפתח איש בור בטובות גופיות. ומכי יפתח איש בור עד כי יפתה איש בטוב העושר. ומכי יפתה איש בתולה עד אלהים לא תקלל בטובות נפשיות. ובאה הפרשה הזאת להזהיר את האדם שלא יזיק לחבירו באחד מאלו הארבעה אלא למי שראוי אליו:
החלק הא' שהוא מתחלת הפרשה עד מכה איש ומת שהוא בענין הכבוד אמר כי תקנה עבד עברי זה האדם אין לו כבוד והוא נבזה וחדל אישים מכל בני אדם שהוא גנב ואין לו ונמכר בגניבתו וכ"כ פחיתותו ובזיונו שכמעט לרוע מעשיו נוציאנו מכלל ישראל וניתן לו שפחה כנענית שבניו יהיו עבדים ולעולם בהם יעבודו אבל מי שראוי לכבוד יתנוהו לו והיא אמה העבריה שלא גנבה אם מכרה האב ובגד בה לא נתנה לו רשות התורה לעשות כן אלא לתת לה כבוד שהקונה יקחנה לאשה ולפי שכל אחד מאלו הארבעה חלוקות נחלקה לשני חלקים האחד על ידי עצמו השני על ידי אמצעי לזה אחר שדיבר על ידי עצמו ענין הכבוד שיקחנה לאשה דיבר בענין הכבוד על ידי אחר והוא על ידי בנו ואמר ואם לבנו יעדנה. ובזה נשלם החלק הראשון הוא חלק הכבוד ופירשתיו למעלה בהיתר חמשה ספקות הנופלות בחלק הזה:
החלק הב' בגופו הוא המכה איש ומת עד כי יפתח איש בור ואמר מכה איש ומת. ונראה שהמזיד הוא בשני פנים האחד שכעס עליו בפתע והרגו מיד השני שנתיישב בדעתו ובישוב הדעת הרגו וזה ראוי לעונש יותר גדול ואומרים במלכות פורטוגאל על זה שאם עברו י"ב שעות משעת המריבה עד שהכה לחבירו חייב עונש גדול וקוראים לו פירפושיטו בלעז ולזה אמר לראשון מכה איש ומת מות יומת. וכנגד השני אמר וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות אמר בזה לשון זדון שהרגו במתון ובמחשבה ולזה אמר בו בערמה ולזה נתן לו עונש יותר גדול ממכה איש שהוא בפתע ואמר בו מעם מזבחי תקחנו למות אבל מי שהרג בפתע לא יקחוהו מן המזבח ולזה אמר בו מות יומת ולפי שההורג בפתע הוא קרוב לשוגג לזה הפסיק עם השוגג שהוא ואשר לא צדה בין מכה איש לכי יזיד איש על רעהו ולרז"ל שלא חלקו בין זה לזה ובכולם מעם המזבח יקחוהו למות וכל דבריהם אמת עכ"ז נאמר שמה שפירש בזה ואמר מעם מזבחי ולא אמר כן בראשון הוא להורות שזה האחרון רע בעיני ה' מן הראשון אע"פ שהעונש שוה בהם ולזה הפסיק בין שניהם עם השוגג. או נאמר שהקישור בין ואשר לא צדה לכי יזיד איש על רעהו הוא ואשר לא צדה ושמתי מקום לנוס שמה והוא מחנה לויה וכל ערי הלוים קולטים. וידוע שיותר קדוש מחנה שכינה ממחנה לויה ויותר קדוש המזבח עצמו ממחנה שכינה ולזה אמר ואשר לא צדה אפילו מחנה לויה יקלוט אבל המזיד אפילו המזבח עצמו לא יקלוט. ולרז"ל קשה לי למה אמר כאן בערמה שאם הכוונה בדעת ומתכוין גם כן במכה איש ומת הוא במתכוין ויש אומרים שזה הפסוק עניינו בכהן ונאמר על זאת ההקדמה שלזה אמר בערמה שלפי שהוא בחזקת קדוש הורגו בתחבולה באופן שיחשבו בני אדם שהרגו בשוגג ועלה על הדעת שלפי שנזר אלהיו על ראשו ינצל ועוד שברח למזבח שהוא מקום עבודתו ונחשוב שיהיה קולט אפילו במזיד לזה אמר מעם מזבחי תקחנו למות וסמך לזה ומכה אביו ואמו לומר באלו לא חייבה התורה מיתה אלא אם מת המוכה אבל יש נושא שחייב מיתה אפי' לא מת והוא אביו ואמו והכניס וגונב איש ומכרו בין מכה אביו למקלל אביו לפי שהגונב ישראל הוא קטן וכשהגדיל אינו מכיר אביו ואמו ומכה אותם ומקללם ולזה הכניס ביניהם וגונב איש ומכרו לומר שאלו העונות תלויות על ראש הגנב וסמך לזה וכי יריבון אנשים שעד עתה דיבר בחייבים מיתה על שהרג וגם על שלא הרג אם המוכה הוא אביו ועכשיו דיבר במי שאינו חייב מיתה בהכאה לפי שלא מת וזה הוא וכי יריבון אנשים ולא ימות ונקה המכה ולפי ששנים הריבו זה עם זה ברצונם עלה על הדעת שזהו כמי שמחלו זה לזה שהאומר סמא עיני על מנת לפטור פטור וכן המתאבק עם חבירו לשחוק זה עם זה להפיל זה לזה והפיל והוכה פטור שהוא כאלו מחלו זה לזה. לזה אמר שבתו יתן ורפא ירפא וסמך לזה וכי יכה איש את עבדו לומר שאם לא מת אינו חייב בחמשה דברי' כמו המכה רעהו באבן או באגרוף ועוד שאם מת אחר יום אחד פטור לא כמכה חבירו שהוא חייב מיתה וסמך לזה וכי ינצו אנשים לפי שמה שאמר וכי יריבון אנשים הוא שעשו מריבה בשכל כמו היודעים באומנות ההוא הנקראים אשגרימידוריש אבל יש אנשים שמריבין בלא שכל כלל ובודאי יעשו שטות שיחשבו להכות זה לזה ויכו לאחר וזהו שאמר כי ינצו אנשים מלשון המבינתך יאבר נץ והוא כדרך העופות שרודפים זו לזו להרוג בלא שכל וינצו רוצה לומר שהריבו כעוף שנקרא נץ וכל כך הם להוטים במריבה שהכו לאחר ואע"פ שהיא אשה הרה שהיה ראוי שיעיינו שלא ליגע בה כדי שלא תפיל כל כך הם להוטים שנגפוה ולא יהיה אסון באשה אלא בבנים יפרע ממון וזהו לפי שאמר למעלה מכה איש ומת מות יומת אמר בזה שאע"פ שמתו הילדים לא יומת וגם יש לו קישור עם הדין הסמוך לו שאמר ומת תחת ידו נקום ינקם ימות בחרב אמר בילדים אפילו מתו בשעתם לא יומת אלא ממון ענוש יענש בממון אבל אם אסון יהיה באשה יומת וחידש בכאן שנתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב ויש אומרים פטור ומה שאמר נפש תחת נפש ממון ולפי שאמר למעלה מכה איש ומת מות יומת אמר כאן שאפי' מתה האשה לא יומת וגם הוא קשור עם ומת תחת ידו נקום ינקם שיומת אמר כשמתה האשה אפילו בשעת ההכאה לא יומת אלא ממון וסמך לזה וכי יכה איש את עין עבדו לפי שאמר עין תחת עין שן תחת שן והוא ממון אמר כבר יקרה שלאדם פחות סמא עינו או שינו ויהיה לו עונש גדול והוצאה רבה שבעין אחד או שן אחד יפסיד עבד אחד וזה לפי שהטעם שארר לכנען בעבד עבדים יהיה לאחיו הוא לפי שראה ערות אביו בעין ויגד בהוראת שינים לכן כשסמא עינו או הפיל שינו יצא חפשי שכבר נענשו האיברים החוטאים ואע"פ שהוא הדין בכ"ד ראשי איברים אחר שעשאו חפשי בשן ועין עשאו חפשי בכל אבריו שלא לחלוק באיברים בין זה לזה ולפי שהמזיק גוף חבירו הוא ע"י עצמו או ע"י אמצעי אחר שאמר ע"י עצמו אמר ע"י אמצעי ולכן סמך לזה וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ואם שחטוהו קודם סקילה לא יאכל את בשרו ולפי שאמר במועד וגם בעליו יומת בידי שמים אמר בזה שהוא תם ובעל השור נקי ובכאן נשלם החלק השני שהוא היזק גוף חבירו:
החלק הג' מכי יפתח איש בור עד כי יפתה איש בממון חבירו שלא יזיקנו וזה איפשר בשני פנים או על ידו או על ידי אמצעי אם על ידי אמצעי אמר כי יפתח איש בור ונפל שמה שור או חמור וכן וכי יגוף שור איש את שור רעהו ומת ואם על ידי עצמו כי יגנוב איש שור או שה כי יבער איש כי תצא אש ולפי שההיזק שבא לאדם בממונו או הניזק עצמו סבה לאותו ההיזק או לא אם אינו סבה כבר הזכירו ואם הוא עצמו סבה להיזק ממונו אמר כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לומר שישמור ממונו ולא יתנהו למי שיפשע בו או יכפור בו וכן כי יתן איש אל רעהו חמור או שור וכן וכי ישאל איש מעם רעהו ובכאן נשלם החלק הג' הוא חלק הממון:
החלק הד' הוא בנפשו שלא יזיק לנפש חבירו והוא מכי יפתה איש עד אלהים לא תקלל ולפי שכל התורה שכר ועונש שבה תלויה בבחירה והמפתה הסיר הבחירה מבתולה בדבריו ובפיתויו לזה אמר יפתה מלשון פתי שעשה לה פתיות ובל ידעה מה ולפי שהזנאים מבקשים כשפניות לשיעשו החשוקית רצון החשוקים סמך לזה מכשפה לא תחיה ולפי שהבהמה אין לה בחירה סמך לו כל שוכב עם בהמה מות יומת ולפי שהנואפים ממירי' דתם להשביע עצמם מניאופים ומנשים נכריות וכמו שאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב וישתחוו לאלהיהן לכן סמך לזה זובח לאלהים יחרם ולפי שהגר עבד ע"ז סמך לזה וגר לא תונה כי גרים הייתם בארץ מצרים וגם כן עבדתם שם ע"ז ולפי שהאלמנה מוכרחת וכאלו אינה בעלת בחירה שאין לה יכולת סמך לזה כל אלמנה ויתום ולפי שהלוה מוכרח במעשיו כעבד ועבד לוה לאיש מלוה וכאלו אין לו בחירה סמך לזה אם כסף תלוה את עמי ובכאן נשלם החלק הרביעי ונשלמו כל הארבעה חלוקות:
ונראה לי עוד שיש חלוקה חמישית והיא מאלהים לא תקלל עד הנה אנכי שולח מלאך והכוונה לפי שבכל אלו הארבעה חלקים שהם היזק כבודו וגופו וממונו ונפשו שהזיק אדם לחבירו צריך שיפרע לו ההיזק ומי ישפוט כמה חייב בנזקו בכל אלו הארבעה הדיין ישפוט ודרך הוא שהדיין שחייב לבעל דין שמקלל אותו לזה סמך לאלו הארבעה אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור ולפי שהדיין והנשיא הוא ראש לשאר בני אדם והנמצאות שבהם נפש הם שלשה צומח חי חי מדבר. ובצומח יש ראשית והוא בכורים ותרומה ואלו דומים לדיין לפי שהוא ראש התבואה הנשארת והוא מתירוש ויצהר. וכן בחי יש ראשית והוא מעשר הצאן וכן בחי מדבר יש ראשית והוא הבכור וכל אלו הראשיות דומים למלך ולדיין מצד שאלו הם ראשית והמלך ראשית כל האנשים לכן סמך לאלהים לא תקלל ונשיא אלו הג' ראשיות ואמר בצומח מלאתך שהוא התירוש ואמר בו מלאתך לפי שמיד נמלא הגת בדרוך הענבים ודמעך שהוא השמן שאינו ניגר כיין אלא טיפה טיפה כדמעה לפי שהוא עב לא תאחר מלאתך הוא בכורים דמעך תרומה וכן בחי מדבר בכור בניך שהוא ראשית הבנים תתן לי וכן בחי לבד כן תעשה לשורך לצאנך ולפי שכל ישראל בכלל הם ראשית כל האומות שנא' אתה תהיה לראש ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ לכן סמך לו ואנשי קדש תהיון לי ואחר שישראל קדושים אין ראוי שיאכלו דבר טמא והפחות שבמאכלות שהיא הפך ראשית לכן סמך לזה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ואמר לכלב תשליכון אותו ויש אומרים לפי שיש בטרפה סם המות מן הדורס. עוד לפי ששמר הצאן לתת ממנו המעשר והבכור יתנו לו הטרפה שבאונס נטרפה מן הכלב ואחז"ל למדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנא' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו אמר הקב"ה תנו לו שכרו ובזה חידוש גדול בהשגחה שגם לכלב נותן הקב"ה שכר ולפי שהבעל דין שיקלל לדיין הוא בשביל לשון הרע שאמרו לבעל דין מן הדיין לומר שהטה משפטו לזה הזהיר לא תשא שמע שוא כאמרם ז"ל אזהרה למקבלי לשון הרע ולפי שהמתחבר לעד שמעיד עדות שקר להעיד עמו הוא שומע לרשע והוא שמע שוא לכן סמך לו אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ואמר עוד אין ראוי שתספ' לשון הרע מן הדיינים והסנהדרין שכל מעשיהם ודבריהם הם לזכות ולא לחובה שהרי אין מטין לחובה בהכרעת דיין א' שהכריע לחובה עד שיהיו המחייבים שנים על המזכין וזה הוא שאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות לא תהיה אחרי רבים לחייב מיתה שזהו לרעות. בשביל דיין אחד אחר שירבו המחייבים על המזכים ובדיני נפשות דיבר הכתוב וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני אבל היה עמהם בטובה שאם דיין אחד הטה לזכות על המחייבים פטור וזהו שפירש הכתוב עוד אחרי רבים להטות פירוש אם ירבו המחייבים על המזכים והם שנים על המזכים תטה אחריהם ומה שאמר לא תענה על רב שחסר יוד דרשו שאין חולקין על מופלא שבבית דין לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד שהקטנים שבהם יאמרו דעתם ולכן סמך זה למה שאמר לא תשא שמע שוא מן הדיין והנשיא שהרי בזה תראה שכוונתם לזכות ולא לחייב ולפי שהאומר לשון הרע מן הדיין אומר זה הדיין זיכה לעשיר בשביל שהוא עשיר ויש לי רחמנות מן הדל שחייב אותו שלא כדין לזה אמר ודל לא תהדר בריבו לא יהיה לך רחמנות אתה המדבר לשון הרע על הדיין ולא תזכ' לעני בדבריך אבל תדע למי יש לך לזכות ולדון לכף זכות לאויביך שתאמר ודאי לא היתה כוונתו להרע לי אלא שלא בא מידו עוד ולזה סמך לזה כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך עזוב תעזוב עמו ותרגם אונקלוס משבק תשבוק מה די בלבך עלוהי ותפרק עמיה ואחר כל זה הפך פניו כלפי הדיין ואמר גם אתה הדיין לא תהיה סבה שיקללוך לא תטה משפט אביונך ומדבר שקר תרחק ושחד לא תקח וגם גר לא תלחץ בענין הדין לבא עליו בעקיפין אבל בהפך זה והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך וגם גר שסתם גר אביון ולפי שהשנה השביעית כולה נקראת שבת לה' עלה על הדעת שלא נשמור שבת על שבת לזה אמר ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות וכשתשמור שבת שמורה חידוש העולם ימשך מזה שלא תודה בע"ז רק תכפור בה שהשבת מורה אלוה מחדש העולם ולא ע"ז וחג המצות תשמור ותזכור בה שבכל אלהי מצרים עשיתי שפטים ובזה שם אלהים אחרים לא תזכירו שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' ולא תפנה לע"ז. ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ולא לבתי ע"ז ולא תבשל גדי בחלב אמו שהוא מנהג עובדי ע"ז שמבשלים גדי בחלב אמו כמו שכתב הרמב"ם וא"כ לא תבשל גדי קשור לשם אלהים אחרים לא תזכירו ונוכל לקשרו עם ראשית בכורי אדמתך שהיו רגילים הגוים לבשל גדי בחלב ולהשליכו בשרשי האילן למהר גידולו ואמר בהפך יהיה שראשית בכורי אדמתך יבוא אם לא תבשל גדי בחלב אמו ואם תבשל לא יבוא או נאמר שהוא קשור עם שלש פעמים לפי שבשר בחלב הוא מאכל גס ומי שילך למקדש צריך לילך בשכל דק לזה אמר ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך ולא תאכל גדי מבושל בחלב ובכאן נשלם הקשור שראיתי לקשר כל אלו המצות והמשפטים למה נסמכו אלו לאלו: