ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך. הנה א"א הי' המרכבה למדת החסד כמבואר בזוה"ק ובכל הספרים. והנה עיקר החסד להמשיך אותו לעוה"ז ושיהי' מלכות שמים מלא כל הארץ כבודו. לכבודו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. עולם העשי'. שמכל העולמות הי' עיקר הבריאה עולם העשי' וכמו שאמר א"א ע"ה בפ' חיי שרה. ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. ופרש"י שאמר עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות וכו'. וגם המלאכים שמשבחי' להקב"ה אומרים מלא כל הארץ כבודו. שהם משתוקקים שיהי' הקב"ה מלא כל הארץ כבודו. וז"ש בפ' בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. שאחר שברא כל העולמות הי' תכלית הבריאה עולם העשי' ולזה נאמר את כל אשר עשה. היינו עולם העשי'. והנה טוב מאד. והנה החסדים במקורם בעולמות העליונים נק' אברם לשון א"ב ר"ם. אב הוא חסד כרחם אב על בנים. ולזה כאשר בא אברם לעולם המשיך החסדים והאלקות בעוה"ז והי' מרכבה למדת החסד. וזה ויאמר ה' אל אברם. שאמר להחסדים העליונים שירדו למטה לארץ. וז"ש לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ וכשיהיו יורדים למטה נקראים אברהם בתוספת ה'. שעוה"ז נברא בה'. וגם כנסת ישראל דהיינו השכינה ג"כ נקרא ה' שבשם הוי' שמהיו"ד יושפע לה' האחרונה. וזה כוונת רש"י על פסוק ואגדלה שמך. הריני מוסיף אות על שמך וכו'. מכאן ואילך תהי' נקרא אברהם בה'. ולכאו' מה מתנה נתן לו. רש"י פירש אברהם עולה רמ"ח. ולפי שפרשתי נכון מאד שהי' מוסיף לו ה' שבזכותו יהי' לו כח להמשיך החסדי' העליוני' לכנסת ישראל ולעולם העשי'. שעולם העשי' הוא ננד השכינה שהיא ה' תתאה. וזהו ואגדלה שמך. ואגדל ה'. ואברכה מברכיך. ואברך ה'. והי"ה ברכה. והי"ה הוא שם הוי' ב"ה. שהשם הוי' יהי' נתברך בזכותו להשפיע לעוה"ז ולכנסת ישראל: Genesis 12:1: Avraham Avinu was the chariot of the attribute of kindness as explained in Zohar and all other holy books. The essence of the kindness is to draw into this world so that G-d's glory fills the earth. As it says, "from glory, I created him, I formed him and I made him." This verse refers to the 4 spiritual worlds, and the Asiyah [the lowest of the worlds] is the main creation of Hashem. Avraham Avinu said to Eliezer: "I want you to swear in the name of Hashem, G-d of heaven and earth." Rashi explains that he could say “heavens and earth” since Avraham Avinu introduced Hashem to the world – before Avraham Avinu, only heavenly beings talked about the Hashem. Angels also praise G-d "full of glory” -- they desire that the whole world would be full of glory, as it says in the beginning: “G-d saw all that He had made, and saw that it was very good." This means that the goal of creation is this world since "made” [paralleling a part of an aforementioned verse, “I made him”, which corresponds onto Asiyah] and “saw that it was very good." Kindness, in its source, is called by name of “Avram.” “Av” [Father] is kindness as it says "A father has mercy on his children" [and “ram” meanings on “high,” so “Avram” is “High Father”]. Therefore, Avraham Avinu wanted to bring kindness and G-dliness as a chariot, so Hashem spoke to Avraham Avinu, and Hashem said that supernal kindness should descend to this world. This is the meaning of “lech lecha”[go forth]--that kindness should spread, “go forth,” and when it manifested into Abraham, it added a “hei” to his name. This is because the world was made with a “hei” and the source of Jewish people is called “hei,” and divine energy comes from the “yud” of the Divine name and into “hei.” "I’ll make your name great"—[Hashem said that] I'll add a “hei” to your name. Seemingly, what is the gift of “hei”? Rashi says it equals 248, and, according to me [the Tiferes Shlomo], Avraham Avinu was given the letter to draw down the supernal kindness into this world as this world corresponds to the Shechina, which the lower "hei" of Hashem's name. That's the [additional] meaning of the words "I'll make your name great": [the verse can be read as] “I'll add the 'hei'.” [Likewise,] “I will bless those who bless you” could we be read as "I will bless the 'hei'." The end of the verse, "you will be a blessing," has all the letters of the Divine Name, so may His name be blessed to draw down kindness into the world and for the Jewish people.
ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. לכאו' למה נכתבה בהתורה כמה היו שנותיו בצאתו מחרן. ולדרכנו הרמז הוא ששרש החסד הוא שם ע"ב כמבואר בספרים הקדושים. ועוד השלש ראשונות איה חסדיך הראשונים היינו ספירח כת"ר וחכמ"ה ובינ"ה. הרי עולה במספר חמש ושבעים. ולזה אמר ב"ן חמש ושבעים. דהיינו שהמשיך לעוה"ז חסדים. ועולם העשי' הוא כנגד שם ב"ן כמבואר בספרים. וידוע בספרי קבלה ששלש ראשונות נקראים ימי קדם שהם החסדים שהיו קודם בריאת העולם. ששבעת ימי בראשית עם שבת קודש מתחיל מחסד ואילך עולם חסד יבנה. ולזה אף שיש עשר ספירות אין לנו אלא שבעה ימי בראשית כנגד הספירות מחסד ואילך. וז"פ חדש ימינו כקדם. אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. שהאבות מתחילים מחסד ואילך כידוע רק האבות המשיכו לעולם העשי' החסדים מימי קדם. אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם. ולזה אמרה התורה ויעתק משם ההרה. היינו מעולם העליון הנקרא עתיקא קדישא י"ג מכילין דרחמי לשתי ההי"ן ההר"ה והר באמצע. והשתחוו להר קדשו בסידור האר"י ז"ל הר קדשו מלכות שבאצילות שהמשיך מעולם העליון לספי' מלכות (עוד י"ל ההר"ה עם הכולל גימ' רי"ו גימ' גבורה שהמשיך החסדים מעתיקא קדישא והמתיק הגבורות שעולה ההר"ה) מקדם לבית אל. מימי קדם המשיך לבית אל היינו לספירת מלכות. ויט אהל"ה. אהל ה' ולכך נכתב אהלה בה'. והעי מקדם והע"י גימט' צ"א הוי"ה אדנ"י שהמשיך להיחוד הוי' אדני מקדם. מעולמות הקדם. וק"ל:
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. פירש"י להודיע טבעך בעולם. יבואר עפ"י המד"ר לך לך אני פוטרך מכיבוד אב. הענין הוא כי לפי גודל קדושתו של א"א ע"ה לא הי' לו שום חלק מתולדתו של אביו מאומה לכן הי' צריך לו לעמוד בניסיון באור כשדים כדי שיתבטל חלק הגופני מהגשמיות של אביו ואמו ונעשה ברי' חדשה. וז"ש והוצאתו מאור כשדים. פי' שנעשה בריה חדשה ע"י האור כשדים כי בטל ממנו חלק הגופניות מאביו ואמו. לכן שפיר היה פטור מכיבוד אב כי לא היה שום חלק ממנו. וזה כוונת רש"י מ"ש להודיע טבעך בעולם. כידוע כי מטבע הרשעים ללכת אחרי תאות לבם בעניני הגשמות ורשעים הם ברשות לבם. לכן בשעת מתן תורה לא רצו ישמעאל ועשו לקבל התורה ושאלו מה כתיב בה לא תרצח וכו' וכן ישמעאל כו'. יען כי זהו חלקם בתאוותם בטבע גמור. וז"ש במצרים ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. כי הטבע משך אותם לזאת תהומות יכסיומו טבעו בים סוף. לא כאלה חלק יעקב זרע ישראל עם קדוש אשר בם בחר אל והנחיל אותם מורשה התוה"ק וכל עבודתינו להיפך מהטבע לשבור התאוות. לכן בבלעם כתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. כי כוונת בלעם בברכתו מה טובו אהליך יעקב וכו' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות ובדעתו היה לקללם בזה שיצטרכו בנ"י לשבת באהלי תורה ולא ישיגו תאוות עוה"ז ומחמדיו. אך באמת זה תכלית הטובה והרצון הבורא ב"ה וזה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי היא הטובה האמיתית וגם רצון בנ"י הוא להפוך הטבע להיות לבם ברשותם לעבוד הש"י ב"ה באמת ובתמים. ולזה נטבע בבנ"י טבע חדשה היפך מתאוות העולם. וזה שפרש"י להודיע טבעך בעולם. כי אחד הי' א"א ע"ה הראשון אשר הביא טבע חדשה להיות הולך בכל יום במדריגה יתירה במס"נ עבור קדושת שמו ית"ש בעולם אשר כמוהו לא הי' מעולם. וזה להודיע טבעך בעולם:
א"י לך לך מארצך כו' ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ואברכה מברכיך וכו'. הנה יש להבין בענין כפל הברכות האלו מה טובם. הלא כאשר אמר לו הש"י ואברכך פעם אחת הנה הכל הי' בכלל ומה הוסיף עוד והיה ברכה ואברכה מברכיך ונברכו בך כו'. והנה רז"ל עמרו לפרש בזה על כל פרט. אך ד"ת כפטיש יפוצץ סלע. ולבאר זה נקדים עוד להבין בענין הכתוב בפ' בחקותי. אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו' ואכלת' לחמכם לשובע ופירשו רז"ל אף בתוך המעיים יהי' ברכה. ולכאו' אם האוכל נתברך במעיו אכל מעט והנה לשבעה אי' איפוא ישימו התבואה והפירות ומה להם בכל אלה. והנה כן אמר הכתוב ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כו' ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. יש ג"כ לשום על לב בענין ריבוי הברכות האלה. כי לא תהי' הברכה לבטלה ומה טובם. אמנם כן הנה מבואר בספרים כי סדר בריאת העולם הי' בדרך השתלשלות מאחדו' הפשוט לרבוי העולמות אין שיעור שהם בבחי' ע"ס. ואעפ"י כי בתחלה הי' כל הע"ס כלולים בסוד הנקודה כתר עליון הנה אח"כ נשתלשל ונתרבה רבוי העולמות שבכל אחת מהם ע"ס ובכל אחת מהעשר יש בהם י' ספירות כיל"ח. כי כן הי' ענין האור העליון ממקור הברכה להתפשט ולהתרבות בכ"ע. כי לעולם הברכה והקדושה סמוכים זה לזה. וכל שנתפשט הקדושה הנה הברכה מצויה עמה. וכאשר נתרבה הברכה הנה הקדושה סמוכה עמה. והנה זה הענין שמצינו בתורה ומצות כי כאשר יקבל האדם עליו עומ"ש וימשך עליו הקדושה שלמעלה הנה הברכה תהי' עמה ותיכף לת"ח ברכה כי נתברך ונעשה כמעיין המתגבר לחדש חדושי תורה וז"ש הכ' בק"ש שמע ישראל כו' כאשר יקבל עליו עומ"ש שלימה ואהבת את ה' אלהיך כו' עי"כ והיו הדברים האלה על לבבך בהוי' חדשה יותר ממה שלמדת. אח"כ ושננתם לבניך אלו התלמידים מתלמידי יותר מכולם. וז"ש את הברכה אשר תשמעו. פי' הברכה יהי' לכם בתורה והמצות אשר תשמעון שיתרבו בכם יותר ויותר. וכן ע"י מעשה המצות נתברך בתורה כמ"ש במצות תפלין למען תהי' תורת ה' בפיך וכיוצא בזה בשאר המצות. וע"י ת"ת מתברך בהמצות כי התלמוד מביא לידי מעשה כנ"ל. נמצא כי בעסק התורה והמצות והמשכת הקדושה הנה תבא הברכה עמה כי הם סמוכים לעד לעולם. הנה זהו שאמר הכ' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך פי' יפעלו בך השגה יתירה וקדושה רבה הבאה עם הברכה כנ"ל. וזש"א ברוך אתה בעיר כי ע"י עסק התורה ומצות בעיר הנה הוא מתברך בעיר. וע"י המצות שבשדה אתה מתברך בשדה. וכן ברוך טנאך ע"י מצות מעשר והבכורים. ומשארתך ע"י הפרשת תלה ובדומם בכל עת שעושה המצוה נתוסף לו הברכה ועמה נתוסף לו הקדושה ממעון הברכות כנ"ל. ועד"ז הם הברכות שבפ' בחקותי כמו שנתבאר. והנה זה ענין שהי' אצל א"א ע"ה שאמר לו הש"י לך לך מארצך כמשל צלוחית של שמן המבואר במד"ר להיות ריחו נודף בכל העולם. ובכל מקום אשר עבר א"א ע"ה המשיך "יחוד "ברכה "וקדושה במקום ההוא כי באת הברכה על ידו וממילא נתרבה הקדוש' עמה כנ"ל. וז"ש ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה כי תהי' אתה צנור הברכה והשפעה וז"ש אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב פי' על ידי הברכה שעמך יתגדל האלקות בעולם שיאמרו אלהי אברהם כו' כמו שמצינו זה אצל האבות כמבואר בכתוב כמו שהעיד ע"ז אבימלך ליצחק וכן לבן ליעקב אבינו ע"ה נמצא כי הברכות האלה הם התפשטות הקדושה והאלקות בעולם וע"ז היא שהפליג הש"י בהברכות האלה לא"א ע"ה כנ"ל. והבן:
א"י. לך לך כו' ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. הנ"ל לבאר ע"ד הכתוב ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי כל האנשים כו' ופרש"י ז"ל חי אני לשון שבועה ע"ש. ויש להבין מהו ענין השבועה הזאת לרעה ח"ו הנה לטובה יתכן השבועה כדי שלא ישתנה מסיבות החטא. אבל כאן למה צורך הי'. אכן הנה ברצות ה' את עבדיו הצדיקים ההולכים לפניו. הנה כאב את בן ירצה לרצותם ולהשיב את נפשם ולנחמם בבשורות טובות. על דבר הגאולה והישועה העתיד להיות ב"ב. כמבואר זה בדברי הנחמות אשר ע"י הנביאים הכתוב לאמור. ולכן הנה כאשר משרע"ה מאז היתה כוונתו בצאת ישראל ממצרים להביאם מיד אל הארץ בשלשה ימים כנ"ל וזהו יהי' הגאול' שלימה כמ"ש תביאמו ותטעמו בהר נחלתך כו' ה' ימלוך לעולם ועד. ולכן כשנעשה אותה המעשה של המרגלים ונגזר עליהם בכיה לדורות בתשעה באב כנודע. הנה זהו הי' התחלת הגלות שאח"כ. לכן טרם גלה הקב"ה את הגזירה אל משרע"ה קידם הוא לנחמו ולבשרו בהגאולה העתידה שתהי' בלי ספק והקדים הרפואה למכה ר"ל. וזהו שפתח חי אני בלשון שבועה כי בודאי יבא העת שימלא כבוד ה' את כל הארץ בהגאולה שתהי' ב"ב כי לא יזנח ה' את עמו לעולם ואח"כ אמר לו הגזירה כי כל האנשים הרואים את כבודי כו' הנה גם כאן אצל א"א ע"ה הי' כזה כאשר א"א ע"ה הי' מתבודד עם ה' בארצו ובביתו הנה העיר הש"י אותו לאמור לו לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך אל מקום המקדש בא"י כי בשבתך בביתך אינך רואה כלום מה אני בעולם לך נא אל הארץ אשר אראך וראה כמה כבודי מחולל בין העמים ואין מכיר אותי לדעת כי יש אלהים שופטים בארץ. וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ויעבר אברם בארץ ונתן לבו לדבר הזה עד מקום שכ"ם הוא ר"ת "שם "כבוד "מלכותו ר"ל שעבר ובקש מקום שיקדישו שכ"מ בארץ ולא מצא. וזהו עד אלו"ן מור"ה אלון גימט' פ"ו. שראה בחי' הדינין דאלקים מושלים. מור"ה הוא מ"ר ו"ה שהוא הפירוד בין שם הוי' ב"ה והיא מר לה'. ראה כמה הסט"א גוברת והשכינה בגלות והכנעני הארור אז יושב בארץ ונצטער א"א מאד ע"ז. לכך מיד וירא אליו ה' לנחמו לזרעך נתתי את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך ויהי' הגאולה השלימה בלי ספק. לכן ויבן שם אברם מזבח להודות לה' על הגאולה והישועה בב"א:
א"י לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך. הנ"ל לרמז בענין המסעות הללו של א"א מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר. דהנה אמרו חכז"ל עשרה דורות מנח עד אברהם וכו' עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם. כי הנה אאע"ה הגדול במעשים היה זה כוחו לאלהיו לעשות מעש"ט נגד כל העולם וכמ"ש חכז"ל אצל משרע"ה כי שקול הי' משה כנגד כל ישראל. וזהו כשהי' אאע"ה בארצו ומולדתו ועשה מצות כנגדם צוהו הש"י ללכת אל מקום אחר להתעורר במעש"ט נגד הגוים ההם וז"ש לו לך לך ובכל מקום בואו ויקרא שם אברם בשם ה' כנגד כולם:
א"י לך לך כו' פרש"י להנאתך ולטובתך. יל"ד מה הנאה הי' צורך לאאע"ה הלא אין מחסור ליראיו כתיב. אכן הנה זהו מדתו של א"א ע"ה להשפיע רב חסד להעולם וזה הוא לו הנאה שיוכלו החסדים להתפשט ע"כ אמר לו לך לך כו' מארצך וממולדתך להשפיע לכל העולם וזה יהי' הנאתך וטובתך וכולם יהיו שווים אצלך כמו בני משפחתך: Genesis 12:1: Hashem says to Avraham: “you should go for your sake.” Rashi comments: “for your benefit and goodness.” Question: what benefit does Avraham need? Those who fear Hashem have no lack. So, how could Avraham Avinu be lacking something? The attribute of Avraham Avinu is to give lots of kindness to this world and to spread it; so, Avraham Avinu was missing the benefit of giving kindness. That's why He tells Avraham Avinu to leave his father's house to spread kindness so that everyone will be like his family.
א"י לך לך מארצך וכו' ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה. הנ"ל עפ"י מ"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות. כפילות הלשון לכל צדיק וצדיק הענין הוא כי הצדיק צריך להיות בבחי' זו לתקן ולעורר ג"כ בחי' צדיק העליון ולזה נקרא יסוד צדיק. וז"ש ותקם את דבריך כי צדיק אתה כמבואר במ"א. לכן בנח כתיב איש צדיק תמים הי' בדורותיו לבד ולא היה לו כח כזה לעורר בחי' צדיק העליון אבל אאע"ה הי' כוחו גדול לעורר בחינת החסד שלמעלה בבחי' צי"ע. וז"ש לך לך כי אברם נקראו החסדים שהם למעלה וכאשר המשיכם למטה לה' נקרא אברהם בה' שהמשיך אותם למטה לה' הידוע. וזהו ואגדלה שמך. שרש המלה אגדל נשאר ו"ה. ואברכה ג"כ בו אותיות ו"ה שהמשיך הברכות לו"ה. והי' ברכה אותיות הוי'. וזהו מארצך וכו' ומבית אביך מאותו מקום ועולם הנקרא אבא משם המשיך החסדים מלמעלה הנקרא אב"א:
ונברכו בך כל משפתות האדמה. פי' כי הצדיק צריך להעלות כל התורה ומצות ותפלות שהיו בעצבות ולהעלותם למעלה. וז"פ זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו. היינו שיעלה מעשינו שנעשו בעצבות ינחמנו ויעלה אותם. וזהו ונברכו בך כל משפחות האדמה להעלות אותם:
אל הארץ אשר אראך. נקדים לפ' הפ' והאלהי' עשה שייראו מלפניו. פי' עיקר בריה"ע הי' שייראו מלפניו שיהיה יראתו ניכר בעולם כמ"ש בתיקונים בראשי' ש"ב בירא"ת וז"ש כולם בחכמה עשית הוא עולם העשיה וכתיב ראשית חכמה יראת ה'. וא"כ התחלת ברי"ע היתה מנקודת העולם אבן שתיה שממנו הושתת העולם. וממילא אם שם עיקר הבריאה שם עיקר היראה. לכן המצוה לעלות שם לרגל שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך. כדרך שבא לראות כך בא ליראות לשון יראה כי עיקר המשכת היראה משם ולזה נקרא הר המוריה. הר יראה. לשון יראה. וז"ש אחר העקידה עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ולכאו' צ"ל הלא עיקר ניסיון העקידה היה בבחי' אהבה במס"נ שלא לחוס על בן יחידו ורצה לשחוט אותו מחמת אהבת הבורא ב"ה ומה זה שאמר כי ירא אלהים אתה. אך האמת הוא כנ"ל כי מחמת שבא למקום ההוא הר המוריה בא לעוצם היראה בשלימות כי המקום גורם לזה וז"ש בתפלה ושם נעבדך ביראה כימי עולם. הפי' בזה כאשר נזכה לבא למקום הנבחר ההוא ממילא נבא למעלת היראה בשלימות. וז"פ הפ' לך לך זכו'. אל הארץ אשר אראך. לשון יראה. כי משם תזכה למעלת היראה בשלימות כנ"ל:
ואעשך לגוי גדול וכו'. ופרש"י זה שאומרים. אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק וכו'. יבואר עפ"י מעשה אשר הובא בס' עמק המלך שפעם אתת בעי"כ לעת ערב בעיר חברון היה חסר איש אחד למנין עשרה ונצטערו יושבי העיר מאד. והיה להם נס ומופת גדול שבא אאע"ה ועמד עמהם בתפלה עד אחר תפלת נעילה ואח"כ נעלם מהם ע"ש. (וזה הרמז בדברי רש"י ז"ל בך חותמין כו' כי תפלת נעילה היא גמר החתימה). והענין הוא כי התפלות בצרכי בנ"א הוא באמת מדריגה שפלה מאד בבני חיי ומזוני. עניני עוה"ז השפל. אך האדם המשגיח על כל דרכיו במישור יהי' כל מגמת חפצו בבקשתו למען כבודו ית"ש להרים גדולתו וממשלתו יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו'. ולזה טרם עמדו להתפלל אומרים ד' שפתי תפתח וכו' גם בתפלת ימים הנוראים אומרים הורם מה שיאמרו וכו'. ה' ישלת עזרו שיהי' כל מגמת תפצינו בכל צרכינו למען כבודו ית"ש לבל יחסר לנו מטובו למען נוכל לעבדו בשמחה וטוב לבב. וכזה היה עבודת אאע"ה להמשיך אלקותו ית"ש על כל העולם. וז"ש רש"י במתק לשונו זה שאומרים אלקי אברהם שיתפללו כל באי עולם על המשכת האלקות של אברהם כנ"ל. וז"ש בתפלה אלהינו ואלהי אבותינו אלקי אברהם וכו' פי' המשכת האלקות של אברהם שהי' ברצונו אז כן נזכה אנחנו כולנו להרים קרן ממשלתו על כל העולם בב"א:
א"י בדרך זה. בפרש"י הנ"ל זה שאומרים אלקי אברהם. הנה ידוע כי גם קודם שבא א"א ע"ה לעולם היו חכמי קדם פילוסופים שהיו מאמיני' במציאות הבורא ב"ה וכי הוא קדמון ויחיד ובורא העולמות כולם. אמנם בזה טעו כי עלה בדעתם כי עיקר גדולתו הוא בעליונים וכי הוא ג"כ מושל בתחתונים כמשל מלך בו"ד הכובש מדינה בארץ רחוקה ומושל עליהם. אולם אחד היה א"א הוא הבין בדעתו כי עיקר מכל הברואים בשמים ובארץ וכל צבאם רק לקבל נ"ר מן האדם הקרוץ מחומר ועובד אותו באמת בזה תתרומם כבודו ית"ש ביתר שאת. וז"ש בתפלה לך ה' הגדולה כו' אתה עשית את השמים וכו' ואתה מחי' את כולם וצבא השמים כו' אשר בחרת באברם. כי עיקר הכל הי' רק עבור אברם כי אחד הי' אברהם הראשון אשר חקר והבין זאת בשכלו כי זהו כבודו ית"ש מעולם השפל הזה. וז"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם כי כל עיקר ברי"ע הי' למענו. וז"ש אשר בחרת באברם ומצאת את לבבו נאמן לפניך כי הוא העומד בכל העולמות ובכל המדות אשר המשיך גדולתו ית"ש בעולם התתתון. וז"ש רש"י זה שאומרים אלקי אברהם כי הוא הי' הראשון שהמשיך אלקותו בעולם התחתון כנ"ל:
רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. יבואר על פי מה שכתוב למעלה כי עיקר רצון הבריאה בתכלית הי' למען האדם אשר יהיה יראת ה' על פניו ויכיר כבוד מלכותו וגדולתו ית"ש. וז"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מאד זה האדם כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. הצדיק הוא הטוב אשר עובד השי"ת באמת ושכינת עוזו שורה עליו ונתרומם בכל העולמות. וז"ש בקדושת כתר משרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו להעריצו. כי הם הרואים שאין עיקר כבודו ותפארתו מה שהם משבחים ומפארים אותו במרום רק מן התחתונים. וז"ש ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו ויחון עם המיחדים שמו. פי' עיקר חנייתו הוא עם בני ישראל המיחדים שמו הם בשר ודם קרוצי חומר זהו תכלית הבריאה. וז"ש דוד המלך ע"ה רצון יראיו יעשה פי' עיקר עולם העשיה היה בשביל היראים. לכן ממילא את שועתם ישמע ויושיעם. מפני כי הם תכלית כוונת הבריאה כאו"א לפי ערכו. לכן מהראוי לשמוע בקול שועתם ויושיעם בכל משאלותם:
ואגדלה שמך והיה ברכה. ו"ה אגד"ל היא כמ"ש רק הכסא אגדל ממך כי יד על כס י"ה אין הכסא שלם ואין השם שלם אבל לעתיד יהיה היחוד בשם הוי' ויתחברו ו"ה אל י"ה וזהו והיה ברכה השם הוי"ה יתברך ויתיחד להיות ה' אחד ושמו אחד. וזהו ואגדלה שמך כי שמנו קראת בשמך:
והיה ברכה. פרש"י בך חותמין כו'. הנ"ל דהנה מצינו מקרא נדרש לפניו ולאחריו זה א"א. שכל הדורות שלפניו ולאחריו כולם יקראו בשמו ובזכותו והוא המקרא כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה'. והנה תחלת הבריאה היה באברה"ם בהברא"ם וכל הדורות שלפניו לא קיימו רק כדי שיצא א"א מהם. וכן הדורות שלאחריו אומרים שהוא אלהינו אלהי אברהם. וזהו מדתו של א"א בחי' החסד דאזיל עם כולהו יומין ר"ל עד סוף כל דרגין עד ביאת הגואל כי כמו שתחלת הבריאה היה בחסד כמ"ש עולם חסד יבנה.כן לעתיד כתיב מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד אף אמנם שהוא סובל ומדוכא ביסורין מני אז והלאה ומהראוי ששכרו הרב' מאד אך כי יגדלו החסדי' אשר גם לו לחסד יחשבו שלא עפ"י דין לבד. והוא שכתוב לעושה נפלאו' גדולות לבדו כי לעולם חסדו. ר"ל הש"י עושה הנפלאות והחסדים לבדו שלא בהתעוררת שלמטה לכך הם יותר מצד ההדרגה כמו שהי' ביצי"מ כמבואר במקובלים וזהו כי לעולם חסדו כי ברצונו הטוב שיתפשטו החסדים הגדולים לעולם. והנה כמו ביצי"מ כן לעתיד יגדל חסדו עם העולם וכמו שהיה התחלת העולם בבחי' החסד באברהם כן יהי' באחרית הימים. וז"פ בך חותמין לעתיד אך בחסד וברחמים גדולים אקבצך. אמן:
דורשי ה' זרע אברהם אוהבו. הנ"ל דהנה כל עיקר הכח של העבדות בנ"י במצות ומעש"ט באה להם מן האבות הקדושים אשר הם בעבודתם הגדולה ישרו לנו בערבה מסלה לאלהינו וע"י קדושתם הנחילו לבניהם אחריהם קדושה לעתיד להיותם עובדים הש"י באהבה ויראה באמת ותמים. ולולי הם לא היינו יכולים לעשות דבר ולא זכינו לכל הגדולה והמעלה של התורה הזאת. והוא שאמה"כ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים. ר"ל כי גם ענין הבחירה הזאת אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו גם היא מורשה לנו מכח אהבת אבותינו הקדושים ורק בזכותם בחר בנו מכל העמים ועל ידיהם נתן לנו התורה הזאת. וכן הוא אומר ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו. ולכך אנו מבקשים וזכר לנו ה' אלהינו אהבת הקדמונים פי' להשפיע לנו אהבת הקדמונים אשר הטביעו בנו לאהוב את ה' ית"ש למען נשלים כוונתינו אליו. וז"ש ה' אלהי ישראל אהבת תמים ה' אלהי ישראל תשועת עולמים "ה' אלה"י ישרא"ל גימט' תרי"ג ר"ל כל התרי"ג מצות הם באו לנו ע"י אהבת תמים פי' אהבת א"א שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים וע"י כן הוא תשועת עולמים. הנה כי כן מהראוי לנו להחזיק טובה לאבותינו הקדושים שאלמלא הם לא היינו נחשבים כלל לכן בכל הברכות אנו אומרים אלהינו ואלהי אבותינו ר"ל מה שהוא עתה אלהינו הוא ע"י שהיה אלהי אבותינו תחלה. וזה האמור כאן דורשי ה' זרע אברהם אוהבו. ר"ל אלה דורשי ה' הם באים רק מכח כי הם זרע אברהם אוהבו והוא אשר הנחיל אהבתו להם כל הימים כמ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' כו':
ואברכה מברכיך כו'. נקדים בפ' נוצר חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי. נוצ"ר אותיות צנו"ר כי כל צדיק עושה צנור להשפיע כל טוב לבנ"י ויש ב' בחי' צדיקים. יש צדיק שמושך צנור לדורו ולדורות הבאים אחריו עד עולם. ויש עוד בחי' צדיק שמושך רק לו לבדו כמ"ש בנח איש צדיק תמים היה בדורותיו לבד אבל אברהם אבינו היה צנור המשפיע לדור דורות עד עולם. וז"ש אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. וז"ש מעין הברכה צדיק יסוד עולם. וז"פ ואברכה מברכיך לשון הברכה ונטיעה שהבטיחו הש"י שהוא יהיה הצנור אשר ימשוך ההשפעות חסד לעולם. וז"פ ואברכה מברכיך מבריכה העליונה. ובזה יובן מה שפרש"י זה שאומרי' אלהי אברהם להתברך מבריכה העליונה שהמשיך אאע"ה. וז"פ ויעל אלהים מעל אברהם כשמזכירים אלהי אברהם מיד ילך מדת אלקים ויסתלקו הדיני'. ובזה יובן המאמר אלהי אברהם זכור לעבדך חסדי ה' אזכיר תהלות ה'. פי' כשמזכירים אלהי אברהם אזי הקב''ה זכור לישראל להשפיע חסדים. אמן:
וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. נקדים לפרש הפ' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת. הזהיר הכ' בזה להיות בשעת תשלום הנדר באותו החשק בבחי' הרצויה שהיה בשעת הנדר בנפש חפיצה וזהו מוצא שפתיך תשמור להיות באותו הבחי' כאשר נדרת בשעת הנדר. ובאם לאו טוב אשר לא תדור. ובזה פרשתי הפ' שמור את יום השבת כאשר צוך ה' אלהיך. כבד את אביך וכו' כאשר צוך. הזהיר הכתוב שיעשו המצות הנ''ל באותו הבחי' שהיו כאשר צוך בשעת מ"ת. וזהו ג"כ וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים באותו בחי' ובחשקות הגדול שהיה בשעת המצוה אף שהיה זמן רב כי המצוה של מילה הראשונה באברהם אבינו בעצמו עשה תיכף ולא איחר והיה בחשק רב אך במצות מילה של יצחק בנו אף שהיה זמן רב לא נפל מחשקות במדריגה הראשונה. וזהו ג"כ בהעקידה כתיב וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. פי' אל אותו הבחי' שהיה בשעת האמירה. לכן פתיב וירא את המקום מרחוק שהבחי' הזאת היתה רחוקה ממנו מפני כי האנשים שהלכו עמו גרמו לבלבל אותו ונתקרר ממדריגתו לכן אמר להם שבו לכם פה עם החמור וכו'. ואח"כ כשנשארו שניהם יחד ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלהים לאותו הבחינה הראשונה שהיה בשעת אמירה. וזהו גם כן כאן הפי' וילך אברם כאשר דבר אליו ה' שנשאר באותו החשק בשעת ההליכה כמו בשעת השמיעה מהקב"ה:
ויקרא שם אברם בשם ה'. יש להבין כוונת הקריאה הזאת בשם ה' מה חידוש אשמעי' בזה כי אברהסקרא בשם ה' הלא היה עובד ה' וקורא בשמו תמיד. אמנם נקדים לבאר מאמר התיקונים. כד אנת תסתלק מינייהו אשתארון כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא. דהנה כל שמות הויות ב"ה במלואם הם רומזים לאצילות ע"ס בכלל ובפרט וכן בד' עולמות אבי"ע כיל"ח. אמנם הנה כל השתלשלות רבבות העולמות מראש בחי' אד"ק הנה זה בתוך זה והעצמות שלהם בחי' מוחא מלגאו הוא נשמה להם ונחלק לבחי' נ"ר נח"י וכל עולם שלמטה נגד בחי' שלמעלה ממנו הוא בחי' גוף לערך שלמעלה ממנו ושלמעלה הוא בחי' נשמה וא"ס ב"ה נשמה לנשמה נמצא כי גם עולם האצילות נקרא בחי' גוף לערך שלמעלה ואור א"ס ב"ה המתנוצץ דרך קו והצנור הוא הנשמה המחיה את כולם וכמובן לי"ח. ועתה צריך עוד לדעת כי עילת העילות א"ס ב"ה לא נמצא לו שום שם כלל כי אינו נתפס בשכל כלל. והשמות הנזכרים הם תוארים שאנו מכנים להפעולות והנהגה ממנו כפי התחלף ההנהגה בעולם אם לחסד אם לרחמים וכיוצא. והנה נמצא כי אדה"ר קראו הוי' אברהם אדנ"י חנה צבאו"ת השמות הללו הם מתחלפי' כפי הפעולות היחוד במדותיו ית"ש אם להנהגה בזמנים שונים כנ"ל. וז"ש משרע"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. כוונתו שישאלו בנ"י על ההנהגה בזמן ההוא עד שגלה לו הקב"ה אהיה כמבואר במד"ר שם:
ונחזור לעניננו הנה בחי' ההארה ההוא הוא רק לצורך הנבראים התחתונים וכפי בחי' צדיקים של ישראל נמשך ההארה לכל העולמות וכפי התעוררת התחתונים נמשך ג"כ הארה במדות אם לשבט אם לחסד ולרחמים. נמצא כל השפעות החיות בהשמות אשר להעולמות הכל הוא ע"י בנ"י ואלה שמות בנ"י מעתה אם אדה"ר קרא בשם הויה המורה על מדת הרחמים והחסד מ"מ הרי אז לא ניכר מהות השם הזה כי חסד לא נעשה בארץ ואדם אין לעבוד את האדמה ר"ל לעורר בעבדות שלו חסד על האדמה והיה השם הזה אז כביכול בבחי' בלא נשמה כמ"ש לעיל וזה כד אנת תסתלק כו' אשתארו כלהו כגופא בלא נשמתא כי אם אין מעורר בחי' הרצון להשפיע בשם הויה איננו ניכר כלל. אך כאשר בא א"א והמשיך בחי' החסד בעולם נתברך השם במקורו מראש עד סוף אז יתכן לקרא בשם ה' כי נתגלו הפעולות שם הויה בעולם על ידו. ובכן כאשר בארנו הנה גם בבחי' המצות שישראל עושים יש שעושים בלא נשמה כן למעלה הוא כן. אמנם בשבת הנה מגיע חיות ועליה לכל מעשי המצות של כל ימי השבוע ובזה מתעורר הרצון נשמה וחיות לכל העולמו' וממנו נעשו המלאכים של המצות. וז"פ ששת ימים תעשה מלאכה אותיות המלא"ך ע"י המצות וכו' שבת לה'אלהיך כי אז יש להם עליה. גם י"ל שבת לה' אלהיך כי איננו צריך עוד מלאך רק פשוט עולה לה' אלהיך וזה שאומרי' בליל שבת שלום עליכם הם המלאכי' מכל ששת הימים. וזה הענין ג"כ שבאו המלאכים אצל א"א אחר המילה דוקא אעפ"י שגם קודם המילה עשה צדקות ומעש"ט. אולם אחר תיקון הברית אז נתעלו ביתר שאת כי הכל תלוי בבחי' יסוד כמ"ש בזוה"ק כל ארח"ת ה'(עם האותיות) גימ' תרי"ג לנוצרי בריתו. ולכן אחר המילה באו המלאכים אליו. והבן:
א"י ויקרא שם אברם בשם ה'. צל"ד שינוי הלשון הכתוב כאן מהקודם דכתיב ויקרא בשם ה' וכאן כתיב ויקרא שם אברם בשם ה'. אמנם נקדים הפ' בישעיה תחת הסרפד יעלה הדס וכו' והי' לה' לשם לאות עולם לא יכרת. כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב שם עולם כו' אשר לא יכרת. לפמ"ש כי כל איש ואיש מבנ"י יש לו אות בתורה כי ששים רבוא אותיות שבתורה נגד ששים רבוא נשמות מבנ"י. אך החילוק הוא שיש אותיות בהתורה שמותרים למחוק אותם בעת הצורך. אולם השמות הקדושים קדושתם למעלה מזה שאינם נמחקי' כלל. והרמז בזה כי בכל דור ודור נמצאו צדיקים אשר הם נשמרים באב"ק לכן שרש חלק נשמתם הם מהאותיות התורה בשמות הקדושים או גם בשם הוי' ב"ה אשר אינם נמחקים. וזה ברוך הבא בשם ה' ברכנוכם מבית ה'. פי' מי שזוכה לבא בשם ה' ששרש נשמתו בשם הוי' ב"ה ממילא שורה עליו כל הברכות. וזהו הרמז בתורה בר"ת "מי" "יעלה" "לנו" "השמימה". ם"ת עולה שם הוי' ור"ת הם אותיות מילה רמוז להנ"ל. כי מי ששומר ברי"ק חלק נשמתו בשם הוי' ב"ה. וז"פ הפ' בכי תשא. ראה קראתי בשם בצלאל כו' רמז לזה שקראתי ולמדתי אותם בשם וחלק נשמתו מאיר בשם כו' וז"ש בגמ' הזהרו בר"מ ובתורתו. כי מי שהוא בבחי' זו לא יכולו כל החיצונים לנגוע בו כלל. וז"ש ושמנו קראת בשמך. עשה למען שמך. פי' אם קראת אותנו בשמך כנ"ל עשה למען שמך כי שם עולם לא יכרת והשם אינו נמחק כנ"ל. וז"ש שם טוב עולה על גביהם. ובזה יבואר הפ' הנ"ל. כי מקודם כתיב ויקרא בשם ה'. אך לאחר שעלה ממצרים דכתיב ויעל משם אברם פי' שהיה לו עליה במדריגה גדולה ביתר שאת. לכן זכה לזה דכתיב עליו ויקרא שם אברם בשם ה' פי' שהקב"ה קרא אותו להיות. חלק נשמתו בשם ה' וזה מעלה גדולה ורמה מאד כנ"ל. וז"פ כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. וגם אצל משה רבינו ע"ה כתיב ידעתיך בשם וכו':
ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה. הנראה לרמז בזה לפי הידוע כי כל עבודת הצדיקים בעוה"ז להעלות כל הני"ק הנפזרים. לכן כאשר במצרים שהיו בו כמה ני"ק הנפזרי' וכאשר היה אברהם שם העלה מהם כל הני"ק. ולוט עמו הנגבה ל' ארץ הנגב. כי לוט לא היה בו כח לזה להעלות הני"ק ואדרבא כאשר האדם איננו בשלימות כראוי לא די שלא הועיל להעלות עמו רק עודנו נופל ממדריגתו להתקלקל ח"ו. כאשר נבלעו בתוכו כל הני"ק שנפלו שמה. ולזה סמיכת הפסוקים אח"כ. אל נא תהי מריבה ביני וביניך כו' כי אנשים אחים אנתנו הפרד נא מעלי וכו'. מה זה ועל מה זה נפל עתה ביניהם המחלוקת הזה אשר מילדותם היו יחד זה ע"ה שנה ועתה איזה קטטה הי' ביניהם שנפרדו. אך לפי הנ"ל ניחא כי א"א ע"ה שכוחו הגדול העלה כל הני"ק ויצא עמהם בשלום אבל לוט שלא היה ראוי לזה נתקלקל ונדבקו בו הני"ק שנפלו שמה. לכן עתה לא היו יכולים להיות ביחד ולזה אמר לו הפרד נא מעלי:
מס' ברכות דף כ"ט הנכנס לכרך מברך אחת בכניסתו ואתת ביציאתו. פי' כשנכנס לכרך להעלות הני"ק מברך אחת בכניסתו מתפלל על דבר זה לבל ישלטו בו זרים להתדבק בו מאומה. וכשיצא בשלום נותן הודאה לשעבר ומתפלל אלהבא:
א"י בדרך זה. ויעל אברם ממצרים. הנה הרמב"ן הקשה למה היה צריך ללכת למצרים ע"ש. וי"ל עפ"י. מ"ש בזוה"ק שלא ירד יעקב אבינו למצרים להשתקע אלא לגור שם. וגם כתיב כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכן איתא בגמ' לא גלו ישראל אלא שיתוספו עליהם גרים. דהנה ידוע שיש כמה נשמות קדושות המפוזרים בין עובדי כוכבים לכן ירדו בנ"י למצרים להעלות הני"ק משם. וז"פ כגן ה' כארץ מצרים. כמו שיש נשמות הצדיקים בג"ע כך יש ג"כ נשמות קדושות מפוזר במצרים שצריכים להעלותם למקור מחצבתם. וז"ש לאברהם לך לך מארצך וכו' כי שם כבר תיקן להעלות הני"ק כמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן. וצוה אותו ללכת למקומות אחרים לתקנם. וזה שגרם לו ללכת ג"כ למצרים. וז"ש לא ירד יעקב למצרים אלא לגור שם פי' לעשותם גרים הם הני"ק וזהו ג"כ מ"ש בגמ' לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים הם הני"ק כנ"ל. ובזה יובן הכ' אצל נח ויסגור ה' בעדו מה שנזכר כאן שם הוי' יען כי היה צריך לרחמים כי בדור המבול היו נשמות גבוהים אך בגופם קלקלו ורצו להתדבק. בנח כדרך הני"ק הנפזרים תשוקתם להתדבק בצדיקי' החיים בעוה"ז ובנח לא היה כחו גדול להעלותה. וז"ש ויסגור ה' בעדו שלא הניח הנשמות להתדבק בו. אך לאחר יציאתו מן התבה אירע לו המעשה כו' כמובן. וז"ש כאן באברהם ויעל אברם ממצרים שהעלה כל הני"ק. לכן עתה אמר ללוט הפרד נא מעלי כו' כמבואר לעיל. וז"ש הלוך ונסוע הנגבה. היינו הנשמות היבישות כמ"ש ארץ הנגב. כי הנשמו' היבישות נסעו לקראתו וד"ל. וז"ש ויקרא שם אברם בשס ה'. לשון קריאה ואסיפה שהכניס ואסף אותם הנשמות בשס הוי' ב"ה. וזהו "ואגדלה" שמך שהוא וא"ו ה' ובנתים אותיות אגד"ל. וזהו ג"כ "ואברכה" מברכיך ופרש"י זהו שאומרים אלהי אברהם פי' הנשמות שהעלה אותם הם האומרים אלהי אברהם:
קום התהלך בארץ. איתא בתשובת משאת בנימין אף דחזקה אינה קונה רק אם נעל גדר ופרץ אולם בדבר שאין לו קנין רק בהילוך הרי זה חזקה ג"כ כיון שאין לו חזקה אחרת. וזהו קום התהלך בארץ פי' בעוה"ז הוי הילוך חזקה אך בעולם העליון הוא בבחי' עומד:
ואת הנפש אשר עשו בחרן. פרש"י שהכניסן תחת כנפי השכינה. וגם התרגום מפרש כן דשעבידו לאורייתא. יתבאר עפ"י מ"ש הרקאנטי כי הצדיקים על ידי החדושי תורה שהם מחדשים הם מולידים נשמות בעולם העליון והם הנשמות של הגרים שהכניסו תחת כנפי השכינה. ובזה יש להמשיך פי' הפ' לא יהיה בך עקר שלא אברהם תהא תפלתך עקרה. עקר שאינו מוליד. פי' שלא תהא לימודך בזה הענין שאינו מוליד נשמות כנ"ל רק יהי' בקדושה כזו להוליד נשמות חדשות. וז"פ הענין למעבד נשמתין ורוחין חדתין (גם י"ל למעבד נשמתין שיהיו הנשמות בנ"א בזה העולם בבחי' עשי' בעבוה"ב באמת). וז"ש ששואלים את האדם עסקת בפריה ורביה הוא ג"כ בבחי' זו להוליד נשמות חדשות. וז"פ והעמידו תלמידים הרבה. שנדתקו המפורשים בפרושו ולפ"ז יתבאר שיהיה הלימוד בזה כדי להעמיד תלמידים הרבה ע"י הנשמות החדשות אשר נאצלים ונבראים ע"י הלימוד בקדושה וטהרה וחדושי תורה. וז"פ עד שבא ר"ע ולימד את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כנ"ל. וכמ"ש זה ספר תולדוח אדם. שיהיה הלימוד כדי להוליד בזה נשמות אדם. וזה הענין ספר יצירה לאאע"ה. וזה הרמז ג"כ בדברי התרגום דשעבידו לאורייתא. כי הנשמות אשר הם הביאו לעולם חזרו ובאו לידם לגיירם בבחי' גלגול. והנראה שהגם כי א"א נתפאר במעלת הכנסת אורחים. אך גם זה לא הי' כפשוטו ולא כולם זכו להסתפח אצלו ולהיות מאוכלי שולחנו רק אחר הבחינה ומצרף אותם ע"י האשל ובית הטבילה כמבואר בזוה"ק להבחין אם הוא ראוי להיו' מהנלוים אליו ומשורש נשמתו בהקדוש' והראיה שהרי לוט היה בן אחיו וגיסו ועכ"ז היה אומר לו הפרד נא מעלי כמ"ש ולא יכלו לשבת יחדו לשון שבת. כי בשבת הסט"א מתפרשת מיניה ואיהי אשתארת ביחודא דנהירו קדישא כמ"ש במזמור שיר ליום השבת יתפרדו כל פועלי און וזה הרמז ברש"י שהכניסן תחת כנפי השכינה הם הנשמות הקדושות אשר הביאו לעולם תחת כנפי השכינה:
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה כו' ויקרא שם אברם בשם ה'. הנראה לרמז בזה כי אאע"ה הלך למסעיו ועלה בצדקתו עד רום המעלות העליונים לכוון על הכוונה שהיתה עליו מתחלת בריאת העולם כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם והוא ע"ה כמו כן ראה והתקין את נשמתו להיותה ראויה לעמוד בהיכל המלך ה' תמיד להכריע את כל העולם בזכותו תמיד כל הימים. וז"ש וילך למסעיו בעליונים עד בית אל עד המקום אשר מקור נשמתו היה שם אהלה בתחל' באצילו' וזהו ששב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. כי המזבח הזה הוא האבן שתיה כמ"ש בזוה"ק בפסוק והאבן הזאת אשר שמתי מצבה שזה היה אבן שתיה ואמר שם כי לכל האבות קפץ ובאה להם מקום בהמ"ק וכן מבואר בספרים שכל האבות הקריבו במקום ההוא. וזהו הפי' כי אברהם אבינו שב בידיעתו אל מקום המזבח הוא האבן שתיה אשר עשה שם בראשונה ר"ל בתחלת בריאת העולם כי מן האבן שתיה ממנו הושתת העולם ע"י אאע"ה כמ"ש בהברא"ם באברה"ם ולכך הוא הכריע את העולם כולו לפניו ולאחריו לחסד ולרחמים. וז"ש בהברא"ם באברה"ם ביום עשות ה' ארץ ושמים כאשר הזכיר שם אברהם מיד נשתתף מדה"ר למדה"ד וז"ש כאן ארץ ושמים כי א"א המשיך בחי' האלקות על הארץ ובזה יתקיימו השמים ולכך נאמר כאן ארץ תחלה ואח"כ שמים וז"ש כאן ויקרא שם אברם בשם ה' להמשיך החסדים והרחמים על ישראל. אמן:
ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו כי הי' רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו ויהי ריב וכו'. יש להבין הלשון ולא נשא אותם. גם כפל הלשון לשבת יתדיו כי לא יכלו לשבת יחדיו ויאמר הפרד נא מעלי. אך הרמז בזה ע"ד שנתבאר כבר במ"א פי' ויהי אור ויבדל. כי כוונתו על האור הראשון שאמרו רז"ל שנגנז לצדיקים לע"ל הכוונה הוא להצדיקים שבכל דור ודור והאור הזה נתגלה להם בשבת כמבואר בזוה"ק ואנפאה נהירין בנהירא עלאה כמ"ש ולכל בנ"י היה אור במושבותם אותיות שבת מהאור ההוא היה להם לאור. וכן כל אור שבתורה רומז לאור הקודם. והנה אחרי שהאור ההוא נתגלה בשבת אמר עוד כד עייל שבתא איהי אתיתדת ואתפרשת מסט"א כי למעלה אמר כגוונא דאינון מתיתדין לעילא כו' ברזא דאחד וכו' הוא אחד ושמו אחד. הכוונה בזה כי הצדיקים מתיחדים בכנ"י עם דודה להאיר על עבר פניה להיות בחי' מקיף על ז"א ופרוס עלינו סוכת שלומך כמ"ש ופרשת כנפיך על אמתך. והנה בחי' הצדיקים נקראים בסוד ושמו אחד כמ"ש ברוך הבא בשם ה' כל הנקרא בשם ה' כי האמנם סוד שמותיו ית"ש הוא שמות בנ"י המתארים אותו לתוקף פעולותיו אבל בבחי' א"ס איננו בגדר שם רק אנו מתארים הפעולות הנמשכות מאמיתות מציאותו כמו אדה"ר הוי'. אברהם קראו אדנ"י. חנה צבאו"ת. הצדיקים הם מעוררים היחוד והרצון נכנסים בסוד שמותיו ית"ש כאלו נעשה שותף במע"ב. וז"ש כד עייל שבתא כשנכנס אור השבת וקדושתו בקרב ישראל כי הצדיקים עושי רצונו עושים הרצון למעלה וממשיכים ההארה לכנ"י להיות האורות העליונים מתגלים אתעבידת ברזא דאחד ושמו אחד הם הצדיקי' הנקראים בשמו כביכול ואז איהי אתפרשת מסט"א וכל דינין מתעברין מינה כו' כי בעליית העולמות אל המקום הראשון אפי' עולם העשי' נתעלה מאד ושם אין אחיזה לקליפות רק מחוץ לתחום כיל"ח. לכך אמר איהי אתפרשת מסט"א. ר"ל עי"כ מתגלים האורות ומבדילים בין האור ובין החשך וז"ש ויהי אור ויבדל כי מבחי' האור העליון בשבת נעשה הבדלה מסט"א וכפרש"י בתחלה היה האור והחשך משתמשין בערבוביא ר"ל כי כן דרך האדם להתהלך בערבוביא פעם נוטה לצד החשך ופעם לצד האור. אבל ע"י קדושת שבת יזכה להתפרש ולהבדל מן החיצונים כי דרך רשעים באפילה אינם יכולים לראות אור בהיר של שבת. וכמו אנשי סדום הכו בסנוורים כי המלאכים המשיכו אור העליון וממילא הרשעים הללו לא יכלו להביט והכו בסנוורים כמו המביט באור השמש אשר יכהו עיניו מהביט בו. לכן ג"כ א"א. ע"ה כשהגיע יום השבת לא יכלו הרועים של לוט החיצונים להיות עמו כי אתפרש מסט"א. וזהו לא יכלו **לשבת** יחדיו. כי בשבת לא יכלו להיות יחדיו לכן א"ל הפרד נא מעלי כמ"ש יתפרדו כל פועלי און במזמור שיר של יום השבת וצדיק כתמר יפרח. והבן:
ואתה תבא אל אבותיך בשלום. פרש"י ידוע שהיה מבשרו שיעשה תרח תשובה. אולם י"ל בדרך אחר ונקדים מ"ש בפו' בגלל אבות שעשו רצונך פי' לשון אבות הוא רצון כמ"ש ולא אבה כו' וגם ענין אב הוא ג"כ מחמת שהמשיך הרצון להוליד בן. וזהו ג"כ האבות עשו הרצון לבריאת עולם ואחד היה אאע"ה הראש והראשון תכלית הבריאה כמ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם זה אברה"ם. וידוע שכל הנשמות עד סוף כל הדורות היו כולם כלולים באדה"ר יציר כפיו ראשית הבריאה. וז"ש אלהינו ואלהי אבותינו הוא הרצון הקדום לברי"ע וע"ז אנו מתפללים שיהיה כל אדם זוכה להמשיך עליו הקדוש' לבא לתכלית הרצון הקדום ית"ש. אשר על זה כביכול הש"י מצפה שהאדם יעבוד אותו באמת ותמים וישבור כל המסכים המבדילים. ואח"כ אומרים אלהי אברהם. האלקו' של אברהם כמ"ש אשר בחרת באברם:
נחזור לענין הראשון שהתורה מרמזת במעלת אברהם אבינו ע"ה שהקב"ה היה מבשרו בזה ואתה תבא אל אבותיך הוא הרצון הקדום כי זה הבטחה גדולה באמת שהוא תכלית הרצון הבורא ב"ה. בשלום. הוא היחוד הגמור כמו שאנו מסיימים בתפלה המברך את עמו ישראל בשלום:
ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם ויאמר לאברם ידוע תדע כו'. יש לדקדק שבכל הפרשה כתיב ויאמר אליו ה' ויאמר ה' לאברם וכאן כתיב. סתם ויאמר לאברם. אכן הענין ידוע מאמר חכז"ל אין השכינה שורה מתוך עצבות ח"ו. לכן כאן כאשר אמר לו אברהם במה אדע. והשיב לו הש"י ידוע תדע כו' ורמז לו הגלות. לכן היה בא לעצבות לכן אמר לו קחה לי עגלה משולשת שהיה צריך קרבן לכפר. לכן במאמר זה לא נזכר שם הוי' ב"ה רק ויאמר סתם כי השכינה אינו שורה רק מתוך שמחה:
מכי"ק
וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. זה הענין י"ל על המחנות הבאים על בני אדם לטמאם בלילה כמבואר בזוה"ק ובכל הספרים שאז נקראים בנ"א פגרים בלי נשמה כמו שאנו אומרים בכל יום המחזיר נשמות לפגרים מתים (עי"ט גימ' פ"ט ומילה בקדושה עם האותיות גימט' פ"ט ואת זה לעומת זה עשה אלהים העיט נגד צד הקדושה) כמ"ש המג"ע הנ"חשלי"ם אחריך אותיות מיל"ה נח"ש ומזה בא אשר קרך בדרך הוא קרי ר"ל. ויש לזה רמז בש"ס ובני רשף יגביהו עוף כל הקורא ק"ש מזיקין בדילים ממנו. וישב אותם אברם. אברהם התפלל ע"ז על בניו שלא יבואו לידי כך. ויהי השמש לבא. י"ל על הזיווגים שאז בוודאי יתאחזו החיצונים. ותרדמה גדולה וכו' והנה תנור אש. הוא בכינוים בסוד נוקבא כולם מנאפים כמו תנור בוערה מאופה כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה וכו':
ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. פרש"י שבא מעבר הנהר. צריך להתבונן בזה מה אשמעינן בזה שבא מעבר הנהר. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בפ' וישלח בפ' אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. לכאורה תמוה איך יצא מפי אותו הצדיק דיבור כזה בשעת הסכנה משום אלתפתח פה כו' לבל יהיה כשגגה היוצא מפי השליט. אך הענין עפ"י מ"ש בכתבי האר"י ז"ל אשר לפעמים שליט האדם באדם לרע לו. כי ישנו מין ניצוץ של קדושה הדבוק בקליפה ואין לו מציאות כלל להפרד ממנו אלא כאשר ייצר לישראל כו' שע"י זה בהאמצעית הדבר תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה וכו' עיין בס' אוה"ח סוף פ' תולדות בד"ה וישלח יצחק כו'. וז"פ אשר שלט האדם באדם לרע לו שעי"ז נפרדה הקדושה ממנו ונתבטל הסט"א. וז"פ אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו ע"י זה כאשר יגע בהם לעשות עמהם שום רע אז ממילא יהיה המחנה הנשאר לפליטה שתצא כל הני"ק מהם כבולעו כך פלטו. וזה הענין ג"כ שהיה עתה אצל א"א ע"ה במלחמות המלכים האלה שלקחו כל רכושם ורכוש בן אחיו פי' הם הני"ק אשר היו בלוט לקחו. ואח"כ כתיב וישב את רכושו ואת לוט ורכושו השיב. פי' כל הני"ק שהי' בהם הכל השיב בחזרה להביאו להקדושה. וזה ג"כ הרמז ויבא הפליט שהפליט כל הני"ק. ויגד לאברם העברי שבא מעבר הנהר כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם. עד יעבור עמך ה'. [ויתר הדברים מבואר בדרוש מגלה בפורים]: