להרב מו"ה אלימלך הכהן נ"י אבדק"ק ראחוב ברוסיא.
ע"ד שאלתו בענין היתור הדלתות הנהוג כעת במדינתכם איך הדין בנקרשו הדלתות בש"ק ע"י הקרח וא"א לנעלם אם מותר לטלטל בעיר וצידד דאם אפשר לתקן בחוזק גם אי נימא דאיכא איסור שבת מיקרי ראוי לנעול והביא מס' בנין יהושע דף י' שהביא בשם הגאון מהרש"ק ז"ל דגם באין ראוים לנעול בשבת ע"י השראפין מצד איסור שבת מוקרי ראוי כמ"ש כה"ג בתוס' סוכה ל"ג בהא דעבר ומיעטן כשר דכיון שבידו למעטן אף דאסור מ"מ מיקרי בידו ולא נדחה עכ"ד והנה לענין עירובי חצירות איתא בכה"ג פלוגתא דאמוראי בעירובין ע"ח בעשאו לאילן סולם ולחד מ"ד כיון דאסור לעלות באילן ולא חזו לתשמיש כפתח לאו פתחא מיקרי ולחד מ"ד פתחא הוא וארי' רביע עלה ולחד מ"ד היכי דאיסור שבת גרם אינו פתח וגבי אשירה אמרינן ארי' הוא דרביע עלי' ולחד מ"ד הוא להיפך והרמב"ם והרא"ש נחלקו בדבר והובאו בסי' שע"ב סט"ו ב' הדיעות וא"כ דין זה תלוי במחלוקת הנ"ל וע' בריטב"א שם בשם רבותיו דדוקא באשירה דעכו"ם שיש לה ביטול ס"ל להך מ"ד דכשר משא"כ בע"ז דישראל שאין לה ביטול וע' בתשו' נו"ב מ"ת חא"ח סי' ל"ט בדין ביהכ"נ שנחתם משרי המלוכה שפסק דהע"ח שבביהכ"נ נתבטל וצידד דמצד איסור שבת כיון שאין בו אלא שבות והי' ראוי לפתוח בביהש"מ מהני שפיר והביא מסי' שצ"ד סעי' ג' אלא דכיון דמצד גזירת המלך ואי בעי פדה כיון דמחוסר ממון ע"ש אבל בנ"ד אסור לפתוח החותם בטל העירוב ולא אמרינן הואיל לענין שיהא נחשב דלת גם באיסור שבות נחשב כאלו אינו דלת לדעת הרא"ש שבסי' שע"ב הנ"ל ובאיסור תורה לכ"ע ל"מ.
ובעיקר דין הדלתות כבר כתבתי בתשו' ואפס קצהו הובא בהגהותי לאו"ח שנדמ"ח בארץ הגר (עם הס' אר"ח) סי' שס"ג סי"ד דכיון שמצד גזירת הממשלה א"א לנעלם ולא ינוחו לנעול כלל אין להם דין ראוים לנעול שהרי כל היתור דלתות נעולים מבואר ברש"י עירובין ו', ע"ב ד"ה חייבים עליהם וכו' אלמא נעולת דלתות בעינן בכל לילה וכו' ע"ש ושם לעיל בד"ה ירושלים וכו' ע"ש ושם לעיל בד"ה ירושלים וכו' ואילמלא שנועלים דלתותיה בכל לילה וכו' ע"ש ומבואר ברשב"א שבב"י סי' שס"ד דטעמא דדלתות משום דרה"ר היינו שמסור לרבים בכל זמן ע"ש וא"כ גם לדידן דסגי בראיות לנעול היינו נמי כשראוים לנעול בכל לילה ומשום דעכ"פ אינו מסור לרבים שהרי עכ"פ אינו מסור להם לעבור בכל שעה מפני שסבורים הם דשמא ינעלו הדלתות כמ"ש בשו"ת ב"א חא"ח סי' כ"ו להוכיח מדברי הראב"ן ואהעו"ז וע"ש מדברי כמ"פ בזה וא"כ הכא שמצד הממשלה א"א לנעול הדלתות כלל א"כ הדרך מסור לרבים שהרי יורעים שלא ינעלו הדלתות לעולם א"כ פשיטא דהוי בכלל א"ר לנעול וגם אי נימא דהיכא דאיכא איסור מהני דאי בעי יעבור על האיסור מ"מ הרי גם אם ירצו לנעול לא ינוחום שוטרי הממשלה וישאר העכו"ם שבעיר וכ"ה להדיא בתשו' ח"ס חא"ח סימן צ' באמצע התשובה.
והנה כתבו לי בשם הרב הגה"צ מוהר"א נ"י מסאכטשוב שהתיר מפני שעכ"פ ראוי לנעול אם ירצה המלך דהרשותים הם שלו ואם יסכים יהי' ראוי לנעול והנה אף דמצינו כתובות ג' ע"ב גזירה עבידא דבטלה אבל כבר כתיב בתשו' ח"צ סי' ל"ח דדווקא גזירה דשמדא עבידא דבטלה אבל גזירת מלכות הכוללת לבני המדינה דרכה להיות קיימת ולא בטלה כדאיתא ברפ"ק דב"ב אי אמרה מלכותא עקרנא טורא לא הדר והעלה דהוי נולד דלא שכיח כלל כהא דכעורה ונעשות נאה עיי"ש ועי' בב"י יו"ד סי' שמ"א בשם הרמב"ן בעובדא שלא נתן המושל לקבור שרצה ממון הרבה יותר ממה שהיד משגת כיון דאפשר שרא"כ יתפייס בממון מועט לא חלה עוד האבילות אבל הרוגי ביתר שהיתה גזירת מלכות מפני השנאה לא היתה עשויה להתבטל לכן חל האבילות ע"ש ומזה א"א להוכיח לנ"ד שאין הגזירה מצד שנאה ולא מצד ממון אבל התם לא היתה גזירה כוללת רק על אותן האנשים בלבד משא"כ בנ"ד וכבר הבאתי בשם הנו"ב דמדמה להא דהואיל דמחוסר ממון דל"א ומכ"ש בהואיל דלא שכיח כלל והן אמת שבגוף דברי נו"ב יש לפקפק דהא פתיחת דלתות היכל מבואר ביומא מא ס"ב דהוי בכלל מחוסר מעשה ולענין יו"ט ל"א הואיל דמחוסר מעשה ואפילו טבילה הוא בכלל מחוסר מעשה כמ"ש הר"ן פ"ג דפסחים בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה וכ"ה ברש"י זבחים י"ג ע"א ד"ה במחוסר כיפורים וכו' שכן מחוסר מעשה וכו' דהא איהו נמי מחוסר טבילה וכו' ע"ש וע' בכ"מ פ"ז מתרומות ה' ה' בזה ואפ"ה לענין דלתות דעירוב סגי בראיות לנעול ומוכח דאמרינן גם הואיל דמחוסר מעשה וה"ה דאמרינן הואיל דמחוסר ממון אבל מ"מ בדבר שאינו שכיח כלל לכ"ע לא הוי ראי' וע' עירובין ל"ה סוע"א בהא דנתגלגל העירוב חוץ לתחום דאע"ג דזימנין דאתי זיקא לומייתי לי' אימא ליהוי עירוב צריכא וקמ"ל דאינו עירוב ע"ש והרי לעיל ל"ד ע"א בהא דכיצד הוא עושה מוליכו בראשון ומחשיך וכו' אמאי נימא כיון דבעי אמטויי מצי ממטי לי' אע"כ דלא אמטוי' כמאן דאמטיי' דמי ומשני ר"ז גזירה יו"ט אטו שבת דבשבת לא מצי ממטי לי' ע"ש וה"נ אמאי לא מהני משוה דזימנין דאתי זיקא וכו' ובע"כ משום שאין בידו שיהי' רוח ודווקא רוח שאינה מצוי' כלל מועיל לנשב בהעירוב ולייתי לי ל"א הואיל וה"נ בנ"ד וע"ע בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סי' קמ"ח ושו"ת אבני צדק חא"ח סי' מ"ה מ"ש בדברי נו"ב הנ"ל ובנ"ד לכ"ע לא מהני
ובהך סברא דאי בעי אמטיי' אמרתי ליישב דברי רש"י עירובין ל"א ב' בהא דקטן גובה העירוב דמשני כאן בע"ת כאן בא"ח ופרש"י דבע"ח גובה ולא בע"ת משום דע"ת אקנויי' שביתה הוא וקטן לא אלים למוקני ובתוס' הקשו דא"כ היכי פריך אהא דאם אמר אחר לקבלו הימנו ה"ז עירוב וליחוש דלמא לא ממטי לי' דכיון דמהימני ממטי לי' ואי לא שקלי מיני' יחזיר ותי' התוס' דע"ת שיש לו אסמכתא בקרא חמור ולא המינהו רבנן לקטן ונראה דרש"י ותוס' לשיטתיי' אזלי דלפמ"ש רש"י שם ל"ג ע"ב דגם בשבת לחוד פריך שם דלימא הואיל ואי בעי אמטיי' אלא דמשני גזירה משום יו"ט שחל אחר שבת א"כ שוב ליכא אסמכתא גם דע"ת אבל התוס' שם דחו פירש"י וס"ל דבכל שבת ליכא הואיל לכן תי' שפיר דע"ת יש לו אסמכתא ובזה י"ל קו' תוס' ל"א ב' הנ"ל בד"ה והיכי אתמר דרב חסדא וכו' אמאי לא אתמר מלתיי' אמתני' דה"נ צריך לשנויי במתני' הכי ולפמ"ש י"ל דהא לקמן ל"ד ע"ב כבר רמי לי' רמב"ח לרב חסדא ושני לי' רישא רבי וסיפא רבנן רבינא אמר כולה רבי וסיפא גזירה שמא יקטום ופירש"י לפי שהקנה כך גזרי' שמא יקטום ולפמ"ש התוס' לעיל ע"א ד"ה וה"נ דבהוצאה פחות מד"א ברה"ר דמי לקנה רך וגם רבי מודה דגזרו ביה"ש א"כ לר"ח לשיטתו דס"ל דגם בקנה לא גזר רבי ה"נ בפחות מד"א שרי ולכן לא הו"מ להקשות במתני' ודלמא לא ממטי לי' די"ל הואיל וא"ב ממטי אלא דגזרינן אטו יו"ט אחר השבת א"כ גם קטן נאמן כמו בע"ח דקטן גובה העירוב אלא דלאקנויי רשות אין הקטן קונה אבל בהא דנתנו לפול והוליכו דגם בע"ח ל"מ פריך שפיר ומשני ר"ח בעומד ורואהו אבל לדידן דקיי"ל כרבינא דבקנה מודה רבי דגזרי' שמא יקטום וא"כ ה"ה בפחות מד"א ברה"ר אסור גם בביהש"מ וליכא הואיל ולכן פריך שפיר וליחוש דלמא לא ממטי לי' ומשני כדאמר ר"ח בעומד ורואהו וא"ש ודו"ק.
ואולם יש לי לקיים סברת הגאון נ"י דכבר רמזתי לעיל דבר' הריטב"א עירובין ע"ח ב' ושם כתב בהא דאמר דאשרה מותר לעשות סולם לפתח וז"ל ומסתברא דבאשירה דעכו"ם עסקינן דאפשר נבוא לידי היתר בביטול עכו"ם דאי באשרה דמשה כתותי מיכתת שעורי' ועוד היכי אר"י בסמוך דאילן דאיסור שבת גורם לו אסור אשרה דאיסור ד"א גורם לה מותר השתא ומה אילן דאיסור שבת שאין איסור אלא ליומא לא אמרינן ארי' רביע עלה ופתחא הוא אשרה דאסורה בין בחול בין בשבת ולא מיתהני מינה לא כ"ש אלא ודאי דבאשרה דעכו"ם עסקינן ומפני שיש לה ביטול ואפשר שיבוא לה היתר בשבת וכן פי' רבותי עכ"ל הרי דגם למ"ד דאשרה שאין לה ביטול לא מיחשב פתח כלל משום דמכתת שיעורי' אפ"ה בשל עכו"ם דמהני בה ביטול מיחשב לפתח אע"ג דישראל א"י לבטל ע"ז דדוקא מאן דפלח מבטל כדאיתא בע"ז ס"ד ב' ומה"ט כתבו התוס' בע"ז מ"ז א' ד"ה אשרה וכו' דגבי ביטול אשרה אינה בידו של ישראל לבטלה לפי שצריך לבטלה ע"י עכו"ם ולכן מבע"ל אם יש דחוי ע"ש והא דבע"ז נ"ג ב' פריך ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי ופירש"י דלכפינהו לנכרים ולבטלינהו היינו בזמן שיכנסו ישראל לא"י והיתה ידם תקיפה משא"כ בזה"ז שאין ידם תקיפה ואפ"א מיחשב פתח לפי שאפשר שיהי' מותר ע"י ביטול הע"ז ע"י נכרי ובוודאי הוא מלתא דלא שכיח כלל ואפ"ה תורת פתח עלי' וה"נ בדלתות שיש אופן ע"י הסכמת המושל לנעלם י"ל דהוו בכלל ראוי' לנעול (שוב בא לידי ס' מאמר דלתות שער העיר מהגאון מוהרג"ה ז"ל והאריך להקל בזה ויש לי לדון הרבה בדבריו ואין עת האסף פה)
ומ"ש עוד הג' מסאכטשוב דעכ"פ לגבי המלך בעצמו מיחשב דלת דאי בעי נותן רשות לנעול מלבד מ"ש לעיל דהוי הואיל דלא שכיח גם בלא"ה הרי להמלך אין שום נ"מ אם נחשב לדלת או לא ואינו מצווה בכך ועדיין צ"ע בכ"ז אבל מ"ש עוד דלשעה קטנה לא יקפידו אם ינעלו וא"כ בכל רגע י"ל דראוי לנעול ואינו מסור לרבים והגם שיש לפקפק בזה מ"מ כיון שכבר נהגו רבים בזה והוא שעה"ד אולי יש לסמוך על סברא זו וצ"ע אבל על טעם הקדום יש לסמוך יותר.
ומ"ש רו"מ עוד בשם הגאון מהרש"ק ז"ל דבזה"ז דליכא רה"ר אלא כרמלית י"ל דא"צ שיהי' ראוי לנעול הגם שבמרדכי ר"פ הדר מבואר דגבי כרמלית י"ל דלכ"ע א"צ דלתות דהא סגי בצוה"פ אבל עכ"פ ראוי לנעול בעינן בדלא עבדי צוה"פ דאל"כ לא מיקרי דלת כלל ותדע דהא בסי' שס"ד ס"ג גבי מבוי עקום חקר הט"ז אם גם בכרמלית דינא הכי ולא העיר בזה בסעי' הקודם ובע"כ דהתם גם בכרמלית דינא הכי
ומ"ש רו"מ די"ל דמותר להסיר הקרח בשבת ע"י קורדם והביא מדברי מג"א וא"ר ופרמ"ג בא"ח סי' ש"כ סקט"ו אם מותר לשבור הקרח מבאר ונהר יעוין באהעו"ז סוס"י שס"ג סל"ג בסופו שפסק ג"כ דמותר לשבור הקרח מבאר ונהר אפילו ע"י גרזן והביא כמה ראיות דהקרח שנימוס מאליו עדיף מסתימת תנור בטיט שבסוף סי' רנ"ט ולא מבטל מחיצה כלל ע"ש וה"נ לעינין ביטול דלתות י"ל כן.