להרב וכו' מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י מו"צ דק"ק חוסט באונגארן
מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לידו בראובן שהוציא שטח"ז שהי"ל מחותנו וזה כ"ה שנים שמת חותנו ועתה שתובעים אותו גיסיו על שהשיג גבול חזקתם ותובע הוא השטח"ז וטענו גיסיו כי כשמת אביהם שלמו חובות ולא הספיקו נכסיו גם כדי שולים החובות וגם כבר עמדו לדין לפני הרב המנוח ויצאו בפטור מפני שבררו אז מה שהודה גם ראובן ששלמו חובות ולא נשאר בידם כלום ואין זוכרים עתה לברר והשטח"ז ישן כ"ה שנים וגם הי' מחזיק ראנדע של חותנו כמה שנים אחר מותו והוכרח לצאת ולהחזירה להם ומדוע לא תבע אז השטח"ז וראובן מכחישם שלא ירד עמהם לדין כלל והנה רו"מ הביא מסי' צ"ג ס"ט דהיכי דלא יתחייב ממון אלא שבועה הוי שבועה על שבועה וה"נ בנ"ד וגם הביא מהש"ך סי' פ"ז סקס"ב מ"ש ע"ד מבי"ט נס"ק ס"ג ודברי מהריק"ש שבפ"ת חו"מ סי' ג' סק"ז ולכן גם בנ"ד א"צ האחים לישבע ואף שיש לו שטח"ז הרי הוי שטר ישן כמ"ש בסי' ס"א ונה"מ שם גם העיר דכיון שהי' מוחזק בראנדע והחזיר מוכח שיודע האמת שלא נשאר כלום והביא מהרמ"א סוסי' ע"ט וגם מסי' ס"א ס"ט עכת"ד ולענ"ד דדוקא היכי דההכחשה עתה בטענה אחרת שאין עיקר השבועה עלי' כגון בחלקו השותפים דפטור משבוה"ש משום מחילה ועיקר שביה"ש הוא שלא העלים כלום וכיון דגם בלא חלקו אין לו תביעת ממון כלל רק שחושדו שהעלים והי' מחייב לישבע ועתה נולד הכחשה אחרת אם חלקו דמחל לו או לא ולכן הוי שבועה על שבועה ופטור אבל בנ"ד שהם טוענים גם עתה רק שבררו בב"ד ששלמו חובות ולא נשאר כלום וגם בלא בררו היתה כל הטענה רק ששלמו החובות ואז א"י עתה לברר זאת מ"מ היא היא אותה טענה עצמה אם נשאר כלום או לא ואין בזה רק שבועה א' אם נשאר בידם כלום או לא ואין לזה ענין דין שבועה על שבועה.
וגם מ"ש רו"מ דהוי שטר ישן יעוין בשו"ת הגאון רח"כ סי' מ"ט דבאותו שאין מקפידין זע"ז ואין מחזיקים זע"ז כמ"ש בסי' קמ"ט ליכא גביי' דין שטר ישן ע"ש וא"כ הכל לפי הענין.
אבל מ"מ מכח מה שהי' כבר חזקת הראנדע בידו והיצאם והחזירה להם ולא תבע כלום מזה שפיר יש הוכחה שאין בהשטח"ז ממש כלל והגם כי מ"ש רו"מ ראי' מסוסי' ע"ט אין לו דמיון כלל אבל יש להביא ראי' מהא דרסי' פ"ה ס"א ושם ס"ג בהג"ה שני' והגם שבשע"מ שם הביא בשם בעה"ת דמ"מ צריך לישבע ודלא כנה"מ שם מ"מ עכ"פ חזינן דהוי הוכחה טובא דאפי' נגד נאמנות מהני – וגם יש להביא קצת ראי' מש"ס דב"ק קי"א ע"א הב"ע כגון דנפיק משמרתו דיהויריב ולא תבעו והא קמ"ל דאוחילו אחילו גבייהו וכו' יעוש"ה וגם מדברי הט"ז יו"ד סי' קע"ז סוסק"ז מפורש כעין זה דאם כבר נתן לו קרן וריוח ולא תבע ש"ט ואח"כ תבע ש"ט ממנו והמקבל נ"ח לו מצד אחר ורצה לנכות ש"ט דא"י לנכות כיון שבשעת פרעון לא ביקש כלום הוי מחילה גמורה ע"ש ואף שיש לחלק דבכל הנך התביעה מאותו ענין ממש משא"כ כאן מ"מ עכ"פ יש סיוע לזה ובפרט מהא דסי' פ"ה דמי ממש לנ"ד וגם יש להביא ראי' מתשו' מיימוני לס' משפטים סי' ל"ז ובהג"ה שם נידון כעין זה ממש ויעוין שם גם בתשו' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קנ"ו באמצע התשו' כעין זה – ולכן יפה פסק רו"מ דאין לחייבו שבועה רק קב"ח שכבר נפטרו בדין.
ומ"ש רו"מ ע"ד קצה"ח סי' פ"ז סקכ"ו דשבועת ביטוי ליכא בממון מדברי סמ"ע שם ס"ק ק' יש לדחות דכונת סמ"ע הוא דדוקא בעלמא באיסורין או באלמנה בשבועה שהוא לשון אלה ונדר מהני עניית אמן משא"כ בשבועת ממון אבל אין מזה ראי' בשבועת נדר מהני לגבי ממון אבל גוף חידושו של קצה"ח יעוין בתומים סוסי' ע"ה שמחדש דדוקא שבועת בע"ד עצמו מהני ולא של מורשה וכדומה דלא הוי שבועת פקדון ולא ביטוי ואני במק"א תמהתי מהא דסי' צ' ס"ד דמפורש להיפוך וגם מתשו' הרא"ש שהובא בט"ז ח"מ סי' פ"ב ס"ג וסמ"ע סי' ר"נ ס"ק ל"ג וגם הבאתי מש"ס דב"מ מ"ב ע"ב משתבע איהו כו' ומשתבעה אימי' וע' בראש שבועות ר"פ שבועת העדות גבי אנטלר גם הבאתי מתשו' הרשב"א ח"א סי' תתקס"ד ואכמ"ל וע' בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ב סי' קע"א שהשיג ג"כ ע"ד תומים ולא הביא מהנ"ל ועכ"פ נראה מהתומים דשבועת ביטוי מהני אבל מ"מ אינו מוכרח אבל עכ"פ כיון דגם שבועת אחר מהני מכ"ש שבועת בע"ד בדרך ביטוי ועדיי' צ"ע