להרב המאוה"ג וכו' מוה"ר שמחה בונם הלוי נ"י אבד"ק בערימלא ברוסיא וכעת מו"צ דק"ק בראדי
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בהא דמבואר ברמ"א יו"ד סוסי' רמ"ה דגם בהחזיק בעצמו באיזו שררה מהני אי היכי דהחזיק בהסכמת המיעוט והרבים מיחו בדבר אם יש ביד הרוב לקבל להם רב אחר והביא בשם רב א' מגלילותיכם שהעלה דבכל גווני מהני כיון שכבר החזיק בהרבנית איזו זמן ע"פ דעת המיעוט והנה גוף דינו של הרמ"א מקורו מתשו' הריב"ש סי' רע"א והמעיין בתשו' שם ימצא שלמד ד"ז מירושלמי פ"ג דהוריות דבי הושעי' ודבי ב"פ הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא כל יומא והוו אלין דב"ה עלין קדמאו וכו' אזלינן דב"פ וכו' בעיין מיעל קדמאי אתון ושאלון לר"א א"ל וכו' קרש שזכה ליתנן בצפון ינתן בצפון וכו' וש"מ דגם מי שהחזיק בעצמו באיזו שררה אין נוטלין אותה ממנו ע"ש ומבואר דהיינו כגוונא דהתם שהחזיקו דב"ה ועלין קדמאי ודב"פ בתראי ונתרצו דב"פ במשך הזמן ההוא עד שנתחתנו עם הנשיא משא"כ היכי דהרוב מוחין דלא הי' ביד המיעוט להסכים ומתחלה החזיק שלא כדת אין חזקתו כלום ובאמת שבגוף הדין יש לעיין דלפי המבואר בחו"מ סוס"י קמ"ט דעת האגודה דאין מחזיקין בשל קהל והרמ"א הכריע דדינו כשל הקדש דדוקא בדאיכא גיזברין מהני חזקה ע"ש וא"כ גם בחזקת שררה על הציבור ל"מ היכי דהחזיק בעצמו רק בכה"ג ובשלמא בהא דירושלמי הנ"ל לא הי' בשל רבים, ואף דב"פ הי' ג"כ רבים כבר כ' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רפ"ג דבשל שותפים לכ"ע מחזיקים ודוקא בשל קהל אין מחזיקים ע"ש וא"כ מ"ש הרמ"א ביו"ד דהחזיק מעצמו מהני היינו רק בדאיכא ממוני הקהל שיש בידם כח למחות בדבר זה ולפמ"ש הב"ח בחו"מ שם דוקא בנתמנו לדבר זה בלבד אבל בממונים על כל צרכי הקהל י"ל דע"י טרדתם בשאר דברים לא נתנו לבם לד"ז ע"ש וא"כ בנ"ד לא מיבעי' אם הפו"מ היו כנגד דעת המחזיק פשי' דל"מ חזקתו כלל כיון שהם מיחו בדבר ובכה"ג גם הרמ"א מודה דאל"כ יסתרו דבריו למ"ש בעצמו בחו"מ, או דנימא דביו"ד לא מיירי נגד כל הקהל רק בהחזיק בשררה הנוגע רק לאיזו יחידים בלבד דדינם כשותפים שמחזיקים בשלהם וכמ"ש אבל בנ"ד דחזקת רבנות נוגע לכל הקהל והפו"מ מיחו בהם פשי' דל"מ כלל ואם אין בעיר שם פו"מ א"כ פשי' דאין מחזיקים בשל קהל וכמ"ש – אבל באמת אין כח להפו"מ לקבל רב בלא רצון רוב העיר ע"פ שורת דתה"ק וא"כ אם רוב העיר מיחו בדבר גם הסכמת הפו"מ אינה כלום
ועוד דהמעיין בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' ר' ימצא דדוקא בהחזיק שני חזקה א"י להעבירו וא"כ הא דהחזיק מעצמו מהני היינו בהחזיק ג' שנים בזה וגם בתשו' הריב"ש שם מפורש דמיירי שכבר החזיק ה' שנים בשררה ולכן פסק הריב"ש שאין בידם להעבירו משא"כ בנ"ד והן אמת שראיתי בתשו' רמ"א סי' נ"ז בעובדא שסדרו ג' אנשים גט באתרי' דהגאון מ' מן ז"ל וכ' גדול א' דכיון שהחזיק הגאון הנ"ל בהוראה וישיבה כמה שנים אף שלא נתמנה מהקהל לאב"ד מ"מ הוי אפקרותא במה שסדרו גט בלא ידיעתו והביא ראי' מש"ס דב"ב י"ב ע"ב דאתו רבנן למימני לר"א מדיפתי וכיון דמלו בי' עשרה פתח הוא ודרש וקרו ר"א ע"ע כל המריעון כו' ומוכח דגם החזיק בעצמו מהני ע"ש וא"כ יש להוכיח מזה דגם בפעם א' הוי חזקה בכה"ג אבל י"ל דשא"ה דשדרו רבנן באמת לאמלוכי בי' וגם לא מיחו בו ונתרצו אליו אבל אם הי' מוחין בו באמת היו רשאים ולא דמי להחזיק במצוה או תפלה שהביא בשע"ת או"ח סי' תקפ"א בשם יעב"ץ דגם בפ"א הוי חזקה דהתם דהחזיקוהו הקהל בזה ועכ"פ בהחזיק ע"פ דעת המיעוט שהחזיק באיסור שלא כדין לכ"ע ל"ה חזקה כלל דהא בא"ח סי' נ"ג מבואר דמצד הדין הי' גם יחיד רשאי לעכב אלא דהסכימו האחרוני' דבזה"ז תלוי בדעת רוב פורעי המס אבל לכ"ע אין בדעת המיעוט לקבל רב וא"כ החזיק שלא כדין וגדולה מזו מבואר בירושלמי פ"א דגיטין ה"ב דאפי' גם חכם שאסר דאם תלמוד הורה במקום רבו אין הוראתו הוראה ויוכל אחר להתיר וע"ש בק"ע ומכ"ש לענין חזקה וע' בחו"מ סי' קמ"א סעי' י"א בדין החזיק ערלה שביעית וכלאים דיש ב' דיעות בהחזיק באיסור אבל היינו בדלא מיחו משא"כ בזה דליכא עדיין שני חזקה וגם מיחו הרוב ולכן הדין ברור שאין חזקתו כלום וחלילה להמיעוט לבטל שום תקנה בעיר ואחרי רבים להטות וכבר הארכתי בחיבורי בשת"ע לסי' רל"א וביררתי דגם בדאיכא רווחא להאי ופסידא להאי הרוב כופין להמיעוט ומכ"ש בעסק קבלת רב הנוגע לאפרושי מאיסורא.
שוב מצאתי בחידושי רע"א לאו"ח סי' קנ"ג ובתשו' רע"א מ"ת סי' י"ב שהביא לשון תה"ד דלא דמי למי שהחזיק במצוה. כמה שנים שלא יוכל אחר לדחותו בכולו דשא"ה שרגילים לקנותו מהציבור להיות להם וליורשיהם חזקה אבל כתר תורה כהפקר ובתשו' ראנ"ח הוכיח מזה דבתורה גם לדחותו לגמרי שרי והביא ממהרי"ק שרש ל"ג שפסק הרמ"א כמותו בא"ח סי' קנ"ג וביו"ד פסק כתה"ד וצ"ל דהתה"ד מיירי רק לענין הלימוד ולא לענין השכירות ולפמ"ש הראנ"ח שם דברי תה"ד וריב"ש סותרים זא"ז וצ"ע על הרמ"א שהביא דברי שניהם וצ"ל דס"ל דלדחותו לגמרי אסור אבל אם בא רק לשמש עמו יחד אין איסור ע"ש אבל כבר העלה בתשו' ח"ס יו"ד סי' ר"ל דבזה"ז ל"ש דינו של רמ"א ואסור להשיג גבול ואף דהשו' ד"ס ח"ב יו"ד סי' נ"א נ"ב דחה דברי הח"ס כבר העלה בתשו' שו"מ מה"ק ח"ב סי' ל"ג לקיים דברי הח"ס וע' שו"ת ב"ש יו"ד סי' י"ט מ"ש בזה