ב"ה ג' מקץ תרס"ה.
להרב הגאון מו"ה משה נחום ירושלימסקי נ"י האבד"ק קיעלץ בפולין גדול
א) מכתבו הגיעני וע"ד הגיטין מאנשי חיל היהודים שבמדינתם שנשלחו בחפזון אל המלחמה המזרחית ורבים אין להם בנים כלל וגם אותן שיש להם בנים מתפחדים אולי ימותו במלחמה ותשארנה נשותיהם עגונות ולא רצו ליתן גט אלא בתנאי ומרוב החפזון הי' ההכרח לסדר השליחות מהכו"ח ונתינה ובשעת אמירה להשלוחים עמדו רק עדי הרשאה אבל הסופר וע"ח יצאו לחדר שני ולא שמעו שום דבר מהתנאי אבל ידעו הכל ומעכ"ת ביאר להבעלים המגרשים כי הכו"ח הם בהחלט בלא תנאי ורק השליחות הוא בתנאי ואף שמדברי מהריב"ל וכנה"ג וב"ש סק"א מבואר דצריך שלא ידעו הסופר וע"ח מהתנאי כלל אבל בנ"ד לא הי' באפשר בע"א וגם הביא מתשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ה שהביא בשם ח"א שרצה להקל כדעת ש"פ ולא כדעת רמב"ם וסעייתם והוא כתב דשמא מפני שעה"ד סמך על המקילים אבל מפני חומר א"א לא סמכתי לעשות מעשה להקל וגם משום עיגונא אין לנו להקל אלא במה שהקילו חז"ל ולכן אין ראוי להקל וכ"ש שהוא אתרי' דהרמב"ם וסיים וז"ל ומ"מ אם בא לגרש ע"י שליח הולכה אומר לשליח הולך גט זה לאשתי ותמסרנו לה ע"מ כך וכך ואין כאן בית מיחוש עכ"ל ורו"מ סיים דמבואר מדבריו דאפי' באומר כתבו וחתמו אם הם לא נתנו הגט אלא ע"י שליח להולכה אין חשש אפי' להרמב"ם אם אמר להשליח ע"מ כך וכך אף שהי' קודם הכתיבה עכתו"ד אבל אני מצאתי במכתב מאליהו שער ח' סי' ל"ב שהעתיק ג"כ לשון הרדב"ז הנ"ל וכתב וז"ל הרי דעם כל החומרא שהחמיר שלא להקל נגד הרמב"ם הורה בפשיטות שאם בא לגרש ע"י שליח הולכה שיתנה עמו למסרה לה על תנאי ומבואר נגלה הוא שהוא תופס שהרמב"ם מודה בזה ואין ספק דזה שכתב בפשיטות להתנות עם השליח ושאין בו בית מיחוש הי' בהעלם הסופר ועדי הגט כמו שהי' נוהגים ועושים גדולי אלוניקו כנזכר ואחרי הודיע אלקים אותנו את כ"ז שהרדב"ז תופס במושלם פשוט שכל שהסופר ועדי הגט אינם יודעים מהתנאי אף הרמב"ם מודה שהוא כשר יש לנו לקרב הדיעות ולומר דודאי גם מהר"י בי רב ז"ל (הוא שהובא בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ז) מודה בזה והביא בשם תשו' מו"ה תם סי' ק"ג שהחמיר בזה וגם האריך בדברי מהרי"ט ח"א סי' ס"ו והוסיף להוכיח מדברי הרמב"ם פ"ט מה"ג הכ"ג דגם בהתנה במינוי השליחות אם נודע מזה לסופר ועדים חל התנאי גם על הכתיבה והגט פסול משום דאין ברירה ודוקא אם מעלים הדבר מהסופר ועדים מהני לדעת הרמב"ם ע"ש באורך.
ב) ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ה סי' שני אלפים רל"ב בראובן שהי' פורש בים הגדול ולא הו"ל פנאי לכתוב גט לאשתו ואמר לסופר לכתוב גט ולעדים לחתום בו ולשלוח לקחת הגט ולהוליכו לאשתו וליתנו לה ע"מ כך וכך והשיב דעיקר הדין תלוי במחלוקת הפוסקים דלדעת הראב"ד והרז"ה ורמב"ן והרשב"א בחידושיו ובתשו' וכ"פ רי"ו דאין תנאי דע"מ בע"פ פוסל אפי' לפני התורף דכולי האי לא גזרי' אבל דעת רמב"ם ורש"י ותוס' פסול ולענין הלכה כיון דאתרי דמר הוא ראוי להחמיר אבל בנ"ד שהוא שעה"ד רואה אני לסמוך על גאוני עולם שהתירו לכתחלה כדי שלא תישאר עגונה כל ימי' שהרי הלך בעלה ותו שהרי לא הו"ל פנאי לכתוב גט והוא לא רצה לגרש אלא בתנאי דע"מ ולא הי' אפשר בלא"ה ולדעת רש"י ותוס' דטעמא משום גזירה בכה"ג לא גזרינן ותו איכא טעמא אחרינא כיון דלא הזכיר התנאי בשעה שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אלא בשעה שאמר לשליח להוליך הגט לא היתה כוונתו שיכתוב הגט ע"ת אלא השליחות עשה ע"ת כיון דלא אפשר בגוונא אחרינא ודמיא להא דאמרי' המפרש בים וכו' ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה לפי שידוע שלא נתכוין זה אלא לכתוב וליתן לה ובנ"ד נמי לא נתכוין זה שיכתבוהו ע"ת וקרוב אני לומר שרבינו מודה בזה כיון שהוא שעה"ד וא"א אלא בכה"ג אבל כל שאפשר שלא יזכר התנאי עד שיכתבו הגט ראוי לחוש להחמיר ובנ"ד רואה אני שהאשה מותרת להנשא בגט זה אחר שתקיים התנאי עכת"ד הרי שהתיר הרדב"ז בשעה"ד גם באתרי' דרמב"ם וצידד דגם הרמב"ם מודה בשעה"ד וגם נראה להדיא מדבריו דגם בנודע להסופר ועדים שאינו רוצה לגרש אלא בתנאי דע"מ ושמעו שאמר לשליח ליתנו לה בתנאי מ"מ כיון שלא הזכיר התנאי בכתיבתו אמדינין דעתו מסתמא שנתכוין לכתבו בלא תנאי ומכ"ש בנ"ד שמסדר א"ל בפירוש שהכתיבה והחתימה תהי' בלא תנאי והסופר והעדים הלכו לחדר אחר אף שידעו והבינו שאין רצון הבעל לגרש אלא בתנאי יש להקל בשעה"ד ועיגון והמעיין בב"י ימצא שהבינו מהרשב"א שהביא גם בשם בעה"ע והרמ"ה להקל ושכ"ה דעת כל הגאונים וכ"פ הר"ן והביא עובדא שאירע לפני הרא"ם בגט שנכתב ע"ת בע"פ ופסלו הרב ז"ל אע"פ שהבעל הלך לו ולא הי' אפשר להביא גט אחר אע"פ שרבו הפוסקים המקילים לא רצה לסמוך להקל והב"י כ' שהפריז על מדותיו מאחר שרבו המתירים כדאי הם לסמוך עליהם בדיעבד וכ"ש בשעה"ד אפי' אם הי' בדאורייתא כ"ש בד"ז שהוא רק מדרבנן לשי' רוב הפוסקים והביא מדברי הה"מ דגם להרמב"ם דפסול הוא משום דאין ברירה הוא רק מדרבנן ע"ש ומצאתי בשו"ת זרע אנשים סי' מ"ב שפסק ג"כ להקל בשעה"ד.
ג) וגדולה מזו מצאתי בתפ"ש על הרא"ש פ"ט סי' ג' אות ה' שהאריך להוכיח דהעיקר כדעת החולקים על הרמב"ם וסיים וז"ל בשלמא לכתחלה מנהג יפה למנוע שלא לכתוב שום תנאי בגט שלא יבא לידי קלקול אבל אם נכתב תנאי בגט אף קודם התורף והי' בא מעשה לידי והי' לחוש לעיגון הייתי נותנו לכתחלה ובלבד שיתקיים התנאי עכ"ל הרי דאפי' בכתב התנאי בגט מתיר ליתנו לכתחלה במקום עיגון ומכ"ש באמר בע"פ ולא אמר התנאי אלא לשליח אלא שנודע לסופר ועדים מזה דיש להקל במקום עיגון ומצאתי בשו"ת שער אפרים סי' קי"ד שהאריך ג"כ בענין זה והביא ג"כ מהרדב"ז ח"ד סי' ק"ה שהביא רו"מ ומתשו' ר"ת בן וחייא סי' ק"ג שהחמיר בזה ובסוף התשו' שכ' הרב מהרי"ש וז"ל ואני הבא לסיים האי פיסקא אי מקלינין בהאי גיטא למיהב יהיב או לא הנלע"ד דמקלינן משום עיגונא וכו' וסמכינין בכה"ג אהרשב"א שכתבו דאנן סהדי דכדעתי' דמגרש עשו להם שליח דליעבדו גיטא מעליא לפום דינא וכתקחז"ל ולא לעגונא איתתא מכוין ודאי כשאמר לשליח ליתנו ע"מ דעתי' הוי לפום דינא דהיינו לבתר דניכתבו לגיטא בלי שום תנאי בתר הכי ליתני שליחא הך תנאי וכו' וזה פשוט וכו' יוסף במוהרי"ש עכ"ל ועפ"ז סיים השעא"פ להליץ בעד המקילים לסדר גט נזמן ואח"ז הביא דברי המבי"ט ומהריב"ל ומהרי"ט ולא רצה להקל למעשה היכי שהתנה הבעל עם השליח קודם שנכתב הגט ולא רצה לסדר הגט ע"ש אבל גם הוא לא ידע מתשו' רדב"ז שהבאתי ועי' תשו' תשב"ץ ח"ג סי' ק פ דמוכח ג"כ דס"ל להקל באמר התנאי בע"פ ע"ש ותבין ואני מצאתי בתוס' רי"ד לגיטין פ"ד שפסק ג"כ דבתנאי ע"מ פוסל דוקא בכתבו בהגט אבל בע"פ לא פסל וצריך ליתנו באותו תנאי כיון שכתבו התורף ע"ד כן ולאחר התורף חוץ אינו פוסל אלא בכתב וע"מ כשר גם בכה"ג ע"ש.
ד) ובעיקר הדבר שכתב הרדב"ז די"ל דגם הרמב"ם מודה בשעה"ד לכאורה הוא תמוה דכיון שהוא סובר שהוי ספק מגורשת והה"מ באור דעתו דס"ל דבכה"ג אין ברירה וכדעת הירושלמי א"כ הוא מדינא ואף שהתוי"ט פ"ח דפסחים מ"ב צידד דהא דבאורייתא א"ב אינו אלא חומרא דרבנן אבל בעצמו חזר שם מזה ולפמ"ש בתשו' מהרי"א חאו"ח סי' ע' דכוונת תוי"ט משום דהרמב"ם לשי' דסד"א להחמיר הוא רק מדרבנן א"כ גבי גירושין דקיימי בחזקת א"א הרי לכ"ע סד"א להחמיר מה"ת ועמ"ש בפתיחת דע"ת אות ל"ג אם גם בסד"ד כן הוא וי"ל עפ"ז בנ"ד וקצרתי דאפי' אם הוא רק מדרבנן מ"מ איך נוכל להקל בשעה"ד ולא נמצא כן בשום מקום להקל בשעה"ד במה שהוא ספק מגורשת מדרבנן אולם נראה דהנה כבר תמהו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו ובמכמ"א שער ח' סי' ס"ו ובמכמ"א שער ח' סי' ל"א בטעמו של הרמב"ם כפי המבואר בירושלמי דבתנאי בכתיבה אין ברירה דהא בתנאי במשפטי התנאים ליכא משום ברירה ולכ"ע יש ברירה ונראה לפמ"ש התוי"ט פ"ה דנדרים מ"ה ליישב דברי רמב"ם שפסק בפ"ז דנדרים כראב"י דיש ברירה ופסק כהמשנה דביהכ"נ ותי' עפמ"ש הרא"ש שם דהיכי דאפשר בחלוקה לא סמכינין לכ"ע אברירה וע"ש בתוי"ט מ"א עוד בזה וה"נ דאפשר שיכתוב חלקו לנשיא לא סמכינין אברירה וסיים שזה נ"ל ברור כשמש ע"ש וה"נ בנ"ד שאפשר שיכתוב הגט בלא תנאי וליתנו בתנאי דע"מ וגם אם כבר גירש בגט שנכתב בתנאי הרי יכול ולגרשה לכן פסול מספק דאין ברירה וא"כ התינח בכתיבת הגט אבל בנתינה הרי כיון שרוצה לגרשה רק בתנאי ולא לחלוטין הרי א"א בע"א לכן סמכי' לומר דיש ברירה ולכן יפה כתב הרדב"ז דבשעה"ד שהלך לו הבעל וא"א בענין אחר והוא מקום עיגון גם הרמב"ם מודה.
ה) אך בנ"ד נראה דגם בלא"ה דגם הרמב"ם מודה דכבר הבאתי מה שתמהו מהרי"ט ומכמ"א בהא דאין ברירה שהרי בתנאי כדין ליכא משום ברירה ותי' המכמ"א שם דהרמב"ם ס"ל כדעת התוס' גיטין כ"ד דבכתיבה גט דכתיב וכתב לה לשמה משמע שהוא מבורר בשעת כתיבה וחמיר טפי ולכן גם בתנאי אמרי' דא"ב וכיון דכתיב וכתב לה ספר כריתות נמי דבעינין לה לשמה מבורר כן נמי בעינן שיהי' ספר כריתות ברור בשעת כתיבה ולא סגי במה שיתברר אח"כ וביאר שם בעצמו דאם התנאי מעכשיו הוי בכלל כריתות אפי' אגידא מחמתו כל ימי חיי' כל שאפשר שיבא זמן שיותר האגד של התנאי כמו ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני כיון דאפשר שימות אותו פלוני מקודם ניתרת מיד מה"ת אבל בכתיבתו דכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהא לשמה וכריתות מבורר באותו שעה ע"ש באורך והנה מ"ש לחלק לענין כריתות בין כתיבה לנתינה צ"ע דודאי גם בנתינה צריך כריתות וכדאי' בב"מ ז' ע"א בהא דגט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת אע"ג דבעלמא מיקרי נתינה בכה"ג מ"מ בגט כריתות בעינין וליכא וע"ש ברש"י אבל נתינה מיקרי גם בכה"ג ומבואר דגבי נתינה בעינן נמי כריתות אבל גם בלא"ה י"ל כדבריו דכיון דבכתיבה בעינן לה לשמה מבורר לכן בכותב על הספק אף שהוא בדרך תנאי מ"מ נא מיקרי לשמה מבורר משא"כ בנתינה דל"ב לשמה כדאי' בגיטין פ"ו סוע"ב דגם לר"א דע"מ כרתי אימת בעי ר"א כתיבה לשעה נתינה לשמה מי בעי לכן שפיר כשר בתנאי ובזה א"ש גם הא דבירושלמי פ"ג דגיטין סובר ר"ל דאין תנאי בגט אף דר"ל ס"ל בעלמא דיש ברירה ולפמ"ש ניחא והנה התוס' בעירובין ל"ז ע"א ד"ה לאיזו וכו' דהיכי דסתמא כשר א"צ לסברת ברירה וגם לשי' רש"י שם מ"מ הכא דבתנאי בעלמא ליכא משום ברירה אלא דהכא בגט דבעי' לשמה מבורר אמרי' דא"ב א"כ אי הוי סגי בסתמא בודאי כשר והנה מש"ס דזבחים ב' פריך מקדשים לגיטין ומשני דבקדשים סתמא לשמה קאי אבל גיטין סתם אשה לאו לגירושין עומדת ובתוס' שם ד"ה סתם וכו' כתבו דגם אשה שזינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה וגם אם ירצה הבעל לא יגרשנה ע"ש והנה בטור אה"ע סי' קנ"ד בשם תשו' הרא"ש דמי שמוכתב למלכות ובורח ממקל"מ מפני סכ"נ או שהולך לארץ אחרת ב"ד כופין אותו לגרש וא"כ בכה"ג בנ"ד האשה עומדת להתגרש בגט כזה הנכתב ע"ת וא"א בגט אחר שלא יהי' בתנאי כיון שהבעל לא רצה לגרש בלא תנאי וא"כ בכה"ג א"צ שיהי' לשמה מבורר ולכ"ע אין התנאי פוסל וגם הרמב"ם מודה לזה ועמש"ל באות שאח"ז ראי' לזה ובפרט דכיון דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וע' בבעה"ט פ' מטות בפסוק ועבר לכם כל חלוץ שכתב דגם בימי משה כל היוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו ע"ש א"כ בודאי דכל הנשים בכה"ג עומדת להתגרש וא"כ גם סתמא כשר וכמ"ש.
(וא"ו) ובעיקר דברי רמב"ם שפסק כהירושלמי ותמהו כולם שהרי הוא נגד ש"ס דילן י"ל למאי דאיתא בחולין י"ד ע"א דפריך בהא דהשוחט בשבת וכו' ואסורה באכילה ליומא וכו' ר' יהודא דהכנה וכו' אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה וכו' מי דמי התם מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לכלבים הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם מי סברת בהמה בחיי' לאכילה עומדת בהמה בחיי' לגדל עומדת א"ה בהמה לר"י היכי שחטינן א"ל עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת ע"ש ומבואר דאי לא הוה קיימא לאכילה ל"ש לומר הוברר דלאכילה עומדת וא"כ י"ל דכבר הבאתי שתמהו ע"ד הירושלמי ורמב"ם דהרי בתנאי לכ"ע יש ברירה אבל נראה דכיון דגזרו רבנן בזה אטו חוץ כדאי' בש"ס דילן ופסול מדרבנן א"כ שוב לאו לגירושין עומדת בגט זה וכבר הבאתי מתוס' זבחים ב' דבעינן שתהא עומדת להתגרש בגט זה דוקא וכיון דאינה עומדת לכך שוב ליכא למימר בדיעבד גם כשנתקיים התנאי דיש ברירה דכיון דאינה עומדת לכך שוב ליכא למימר שהוברר הדבר ושוב פסול מדינא משום דאין ברירה ודברי הירושלמי והבבלי משולבים יחד וא"כ לפ"ז היכי דלא גזרו כגון בשעה"ד כמש"ל בשם הרדב"ז שוב י"ל ג"כ דיש ברירה מדינא ובזה נראה ליישב מה דקשה לשי' הרמב"ם מהש"ס שבת נ"ו וכמ"ד כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ופירש"י שהי' כותבין בתנאי אם לא אבא מן המלחמה ולשי' הרמב"ם לפמש"ל בשם מהריב"ל וב"ש סי' קמ"ז דגם בלא התנה אלא בנתינה מ"מ אם ידוע לסופר ועדים פסול משום דא"ב ולפמ"ש הפ"י גיטין פ"ד גם דעת רש"י כרמב"ם והרי כיון דכל היוצאים כתבו כן היה הדבר גלוי ומפורסים והי' ידוע לסופר ועדים ואיך הועיל הגט בתנאי ובשלמא לפי טעמא דש"ס דילן י"ל דבשעה"ד לא גזרו או שלא נגזר עוד בימי דוד ועי' במל"מ פ"ז מביהב"ח ה"ו ותוי"ט פ"ח דכלאים מ"ב ותשו' רע"א מ"ת סי' קכ"ח אבל לפי טעמו של הרמב"ם קשה וגם לפמ"ש התוס' בשם ר"ת שגירש אורי' את ב"ש לחלוטין בצנעה הנה בודאי לא יתכן לומר שהי' הכל עושין בצנעה ואיך אפשר להסתיר דבר שהכל עושין כן וכבר ביאר הפ"י גיטין ע"ג שכולם גירשו בתנאי ובב"ד בפרהסיא אלא שקצת עשו בצנעה לחלוטין וא"כ הדקו"ל ולפמ"ש ניחא דודאי השתא שכבר גזרו חז"ל אטו חוץ ואינה עומדת להתגרש בגט זה שוב י"ל דאין ברירה אבל בימי דוד שלא נגזרה גזירה זו עוד שוב גם מטעם א"ב ליכא חששא דבדרך תנאי הרי קיי"ל דיש ברירה וכן לפמש"ל באות הקדום דבכה"ג שהי' הנשים עומדת להתגרש גם סתמא כשר ולכ"ע יש ברירה מיושב ג"כ קושיא זו ויש מכאן ראי' להקל בנד"ד – ודו"ק היטב.
ז) ובהיותי בזה אמינא ליישב הא דאמר רב בשבת שם רבי דאתא מזרעי' דדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד וכו' כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב וכו' וכבר דקדקו המחברים על לשון מהפך ודריש וע' בפ"י גיטין מ"ש בזה ולפמ"ש י"ל דהמעיין בירושלמי פ"ג דגיטין ימצא מפורש דרבי סובר דכל התנאין פוסלין בגיטין וכדאי' גם בש"ס דילן פ"ד אלא דבירושלמי מפרש טעמו משום דא"ב וא"כ לפמש"ל בשם רש"י דגם גט של אורי' החתי הי' בתנאי א"כ הי' הגט פסול אליבא דרבי לשיטתו אלא משום דאתי' מזרעי' דדוד מהפך ודריש בזכותי' דדוד שלא ע"פ שיטתו ולפמש"ל די"ל דגם משום דא"ב הוי רק מדרבנן יש לפרש בזה מ"ש בתהילים י"ז בחנת לבי וגו' צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבור פי לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי אורחת פריץ ור"ל כי התנצל אשר הגם שעבר על איסור דרבנן שהוא בכלל תורה שבע"פ ולא תסור וגו' מ"מ בכ"ז לא עבר על איסור תורה דמדאורייתא י"ב וז"ש בל יעבור פי כי עבר על תורה שבע"פ אבל לפעולות אדם בדבר שפתיך ר"ל בתורה שבכתב שיצאה מפי הקב"ה אני שמרתי ארחות פריץ שלא עברתי כלום.
ח) והנה עוד יש לי לדון בזה דהנה בעיקר הדין דתנאי פוסל בכתיבת הגט קשה לי מהש"ס גיטין חי' ע"ב אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר"י שנים משום עדים וכולם משום תנאי (ופירש"י וכולם לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא להוי גיטא אא"כ חותמין בו כולם) ור"ל אמר כולם משום עדים וכו', א"ב דחתים בי תרי ביומי' ואינך מכוון עד עשרה ימים מ"ד משום תנאי כשר ומ"ד משום עדים פסול וכו' ע"ש כל הסוגיא ויש לתמוה דהא כיון שאמר להעדים עשרה כתבו גט והטיל תנאי שיחתמו כולם הרי בלא"ה פסול משום שהטיל בו תנאי קודם כתיבה ומזה מוכח. דבע"פ אין תנאי פוסל והי' נ"ל לפי המבואר בירושלמי פ"ג דאליבא דר' יוחנן לדידן דקיי"ל כרבנן דוקא חוץ פוסל ולא ע"מ ותנאי בע"פ בודאי כשר ואליבא דר"ל כל תנאי פוסל לכן ר"י ור"ל לשיטתייהו אזלי הכא דלר"י שפיר י"ל דכולן משום תנאי ולר"ל בעכצ"ל דכולם משום עדים אך לפ"ז תיקשי על הרי"ף והרמב"ם שפסקו כאן כר"י והרי הם ס"ל דכל תנאי בכתיבה פוסל והוא כדעת ר"ל בירושלמי שם וע' נו"ב מה"ק א"ע סי' נ"ט דבירו' לאו כללא לפסוק כר"י נגד ר"ל אבל קשה מהש"ס הנ"ל ואחר החיפוש מצאתי בישויע"ק אה"ע סי' ק"כ סקי"ד שתמה בזה וכתב שהוא קושיא גדולה אלא שלא העיר מהירושלמי שהבאתי ומ"ש ליישב כיון דהכא לא הוי תנאי כפול אלא דמהני משום גי"ד שרוצה בכך ואיכא אומדנא א"כ אי נימא דע"י התנאי הגט פסול שוב ליכא אומדנא וליכא תנאי כלל ע"ש דבריו צ"ע שהרי כתב שם בפה"ק אות ט"ז דהא דליכא הכא חשש מוקדם בחתמו אחר עשרה ימים משום דמיירי ע"י שליח וקלא אית לי' וע"ש בג"פ סקמ"ג שביאר ג"כ הא דליכא תנאי כפול משום דמיירי ע"י שליח וא"צ ת"כ וא"כ לא משום גי"ד ואומדנא מהני אלא מדינא ועוד דכל הגי"ד ואומדנא שיש בזה היינו שיש הוכחה שרוצה לביישה ולצערה שלא תתגרש אלא באופן שיחתמו כולם א"כ האומדנא הוא על מניעת הגט שלא יהא גט מבלעדי חתימת כולם ואיך נימא שאם נאמר שע"י התנאי הגט פסול תתבטל האומדנא עי"ז הרי אין האומדנא על קיום הגט אלא על ביטולו ועוד דא"כ אדרבא נימא להיפוך דאי נימא דהתנאי קיים יופסל הגט שוב איכא אומדנא שלא הקפיד להיות תנאי גמור שיחתמו כולם אלא ביקש לעשותן עדים והנלע"ד בזה לפמש"ל דגם לפי טעמא דא"ב צריכין לבוא לטעמא דגזירה ע"מ אטו חוץ והיכי דליכא למיגזר אמרי' באמת דיש ברירה והנה בש"ס שבת קמ"ז אבל עשרה בנ"א מסתפקין באלונתית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ולא גזרי' שמא יסחוט דרבים מדכרי להדדי ובש"ס עירובין ג' ע"א אמר רבא מפרזיקא סוכה דליחיד הוא לא מדכר מבוי דלרבים מדכרו אהדדי ופירש"י שאם תרקוב תחתונית הקורה ותעמוד כולה למעלה מעשרים אמה מתקני לה ומזה מוכח דל"ד אם הם במעמד אחד ודלא כמ"ש בתשו' עבוה"ג סי' ב' ובנה"ב סי' ק"י ע"ד הט"ז סק"ו וע' במנ"י כלל מ"ה אות מ"ד בזה (א"ה מ"י גם בהג' מד"א לסי' ק"י העיר מש"ס הנ"ל ותליא בב' לשונות שם וכתב דהעיקר כדעת הט"ז) וגם מ"ש בנה"ב שם שאין הכל בקיאין בדין חהר"ל ויבואו לטעות להתיר גם החתיכות הר"ל ע"ש הרי הכא בדין קורה גבוה למעלה מן כ' אמה אמרי' ג"כ דרבים מדכרי אהדדי שאסור לטלטל במבוי וטעמא דא"א שלא יהי' ברוכם יודע תורה או מסתפק ושואל וע' בט"ז יו"ד סי' שפ"א סק"א בהא דאסרו רחיצה באבל גזירה אטו תספורת והקשה דא"כ גם בחוה"מ יאסר רחיצה אטו תספורת ותי' דבחוה"מ שהדבר נוגע לרבים הצריכים לרחוץ אין לחוש לתספורת דרבים לא יהי' נכשלים ומדכרי אהדדי וגם בנה"ך שתיק לי' התם ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דבדקדוק נקט הש"ס אמר לעשרה כתבו גט וכו' דכיון דכל טעם האיסור הוא משום גזירה אטו חוץ ליכא למיגזר אלא בסתם גט שיעשה בסופר ועדים ואף דבשעת נתינה נהגו בזה"ז לקבץ עשרה אין זה אלא בשעת נתינה וגם אין להם עסק בגוף מעשה הגט ואינו נוגע להם כלל משא"כ הכא שצוה לעשרה נכתוב וכולם עוסקים בכתיבתן ליכא למיגזר כי רבים אינם נכשלים ומדכרי אהדדי או מסתפקים ושואלים לכן אין התנאי פוסל ואף די"ל דהחשש שעי"ז יקילו אחרים גם בתנאי דחוץ א"כ מה יועיל מה שהם רבים אבל הרי גם בנידון הט"ז סי' ק"י י"ל כן וגם בהא דסי' שפ"א הרי הט"ז למד דין זה מהא דעשרה בנ"א מסתפקין ומוכח דגם בנידון רחיצה אין הטעם מפני שכל העולם רוחצין אלא בעשרה סגי דומיא דהתם ולא גזרי' רחיצה אטו תספורת והא אכתי יש לחוש שמא יראה יחיד ויתיר גם תספורת או להביא המטפחת ולסחוט ובע"כ דאין לחוש אא"כ שייך הגזירה באותן עדים עצמן וכה"ג כתבו התוס' יבמות כ"ז ע"ב ד"ה ולימא לי' דלמא קדים וחלץ לראשונה פי' ר"י לפי שי' הקונטרס שכשבאין לפנינו לימלך ל"א להו לחלוץ שניי' ולייבם את הראשונה דגזרי' דלמא אתי למיעבד איפכא באלו היבמות עצמן אבל אם כבר חלץ האחד לשניי' שרי אידך לייבם הראשונה כמו במתה שניי' כיון דבאלו יבמות ליכא שום חששא ע"ש וע"ש בתוס' ל"ב ע"א ד"ה גט וכו' כעין זה וע"ע בתוס' חולין ס"ח ע"א ד"ה שליא וכו' דאם איתא דביציאת הרא"ש ל"ה לידה ל"ה ראוי לגזור כיון דבמקצתה א"א בשום פעם לבוא לידי חשיבות לידה וכו' ע"ש (א"ה יהושע תלמידו של המהמ"ח שליט"א פלפולו של אדמו"ר הגאון שליט"א הוא רק לשי' הפוסקים שהובא בחמ"ח סי' ק"כ דבמנה אפי' מקצתן מ"מ צריכין כולם לחתום משום תנאי אבל לשי' הטור וסעייתו שהובא בחמ"ח דבמנה מקצתן כוונתו לאותם שמנה א"כ הרי מבואר דל"ד לאמר לעשרה שייך דין זה כמובן אבל לפמ"ש הגהמ"ח באות ה' דגם להרמב"ם הטעם הוא כמו בש"ס דילן דגזרו אטו חוץ א"כ קו' הישויע"ק בפשיטות ל"ק דרק תנאי שהוא עמה לנוכח ל"מ כמו בתנאי דחוץ לפלוני משא"כ הכא דהתנאי הי' עם העשרה עדים אע"ג דהשאר משום תנאי מ"מ בדידה לא שייכא כלל הך תנאי א"כ בכה"ג גם לרמב"ם כשר וז"נ):
(ט) ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי לעיל אות ו' מהא דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו ולפמ"ש ניחא דהתם שהי' נוגע לרבים בכל היוצאים והי' הדבר בפרסום ליכא למגזר ע"מ אטו חוץ וממילא ליכא נמי חשש ברירה וכמ"ש ויש להוסיף עוד למאי דמבואר בפסחים ל"ו ע"א בהא שאין לשין העיסה בפושרין ופריך מ"ש ממנחות דנילושות בפושרין ומשני דאם אמרו בזריזין וכו' ולישה מי איתא בזריזין וכו' נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא וכו' ומ"ש ממנחת העומר דתניא לותתן אותה וצוברין אותה צבור שאני ופירש"י מנחת העומר קרבן צבור הוא וכל עסקין שלה נעשה ע"פ ב"ד ובזריזין הוא ע"ש ובירושלמי פ"ג דמ"ק ה"ט ואנן חמין רבנן ענין בדיבורא בחה"מ והא אחר קבורא אין עונין ומשני חבורים זריזים הם ואינן באין לידי הספד ופי' הק"ע דת"ח זריזין הן ולכן י"ל דדוקא בגיטין בעלמא דמבואר בעירכין כ"ג אטו כל מאן דמגרש בב"ד מגרש לכן איכא למגזר ואף שהנו"ב מ"ת חא"ע סי' קי"ד מפרש דהייני שאינו מגרש בב"ד מומחין אבל ב"ד הדיוטת בעינן וכדבריו מבואר בפי' רגמ"ה לב"ב קע"ד אבל מלבד שמדברי מלחמות סוף גיטין מבואר להיפוך אף גם היינו בנתינת הגט ולא מקודם הנתינה ובשעת כתיבתו אבל בגיטין כאלו שנעשו בהרשאות ובשני שלוחין לכמה ב"ד למקומות הנשים דלכ"ע בעינן ב"ד וגם הדבר נוהג אצל רבים והדבר מפורסם בכל המדינות ליכא למגזר משום חוץ ולכ"ע יש להקל ובפרט כשאין הבעל אומר התנאי לסופר וע"ח אלא להשליח אלא שהסופר ועדים יודעים מזה והיא שעה"ד ועיגון בודאי יש להקל מכל הטעמים שנתבארו.
(יו"ד) ובהיותי בזה קשיא לי בהא דלשי' כמ"פ בהתנה תנאי קודם כתיבה הוי רק פסול מדרבנן והא בש"ס דגיטין כ' ע"א אר"ח יכולנא למיפסל כל גיטין בעלמא וכו' משום דכתב לה כתיב והאשה נותנת שכר הסופר אקנויי אקנו לי רבנן ופירש"י דהפקר ב"ד הפקר א"כ הכא דהגט פסול מדרבנן והפסול נודע קודם הכתיבה א"כ לא אקנו לי' רבנן לבעל כלל כיון שהם פסלו הגט מדרבנן וליכא משום תקנת עגונת ושוב פסול מה"ת דבעינן וכתב לה ובעלמא בגט שנפסל אח"כ בכתובתו לק"מ דמשכח"ל שפיר שיהא פסול רק מדרבנן דמקודם כתיבתו אקנויי אקנו ליה רבנן דמי הסופר שביד האשה והוא כותבו וכשר מה"ת אבל הכא בהתנה תנאי קודם כתיבתו הרי קודם התחלת כתיבתו נודע פיסולו ואמאי יקנוהו רבנן לבעל נגד דעתם ומהראוי שיפסול מה"ת וצ"ל דודאי היכי שהאשה מקבלת הגט ברצונה ומשלמת שכר הסופר מיפסל בכה"ג מה"ת אלא דע"פ רוב אין להאשה מעות שאינן של בעל אא"כ פירשה א"ע מבעלה מקודם ע"י קטט וזנה א"ע ממע"י כמ"ש הפ"י שם ובפרט היכי דמגרש בע"כ מדין הש"ס והבעל משלם לסופר אז בודאי מיפסל רק מדרבנן אך דלפמ"ש הנו"ב מה"ק סי' ב' גם מדין הש"ס א"א לגרש בע"כ ע"י שליח דהוי תופס לבע"ח וע"ש מ"ת סי' ק"י והרי קיי"ל דכל מעשה שא"א לקיים ע"י שליח א"א להטיל בו תנאי כמ"ש הפ"י גיטין ע"ה ובתשו' בר"א א"ע סי' ט"ו אות ז' וסי' קי"ט אות ו' בשם תשו' שב יעקב דאף דבכתובת ע"ד מבואר רק דבעינן שהתנאי יהי' אפשר ע"י שליח מ"מ בעינן שיהי' גם המעשה אפשר ע"י שליח וע' תוס' נזיר י"א בזה א"כ במגרש בע"כ דא"א ע"י שליח א"א להטיל בו תנאי והתנאי בטל ומעשה קיים וא"כ לא משכח"ל דין מגרש בתנאי אלא במגרש ברצונה ובכה"ג הרי תק"ח שהאשה נותנת שכר הסופר ולא משכח"ל שיהי' פסול רק מדרבנן אלא היכי שהבעל זנה עד שעת הגט ואין לה משלה כלום דמה שקנתה אשה קנה בעלה וצ"ע שלא הזכירו מזה הפוסקים (א"ה יהושע הנ"ל גם בזנה עד שעת הגט היכי שקימצה מעיסתה ומפיה הוי שלה וכמ"ש התוס' נזיר כ"ד ע"ב ד"ה שקימצה וג"כ גם בכה"ג הוי פסול מה"ת אבל בגוף ההערה העצומה של אדמו"ר הגה"מ שליט"א י"ל הנה בש"ס שם דר' חסדא אמר יכולנא וכו' והכא איהי כתבי' לי' וברש"י שם משום דהוא נותנת השכר משום תק"ע הנה לר"י דס"ל ב"מ מ"ז ד"ת מעות קונות ובקידושין כ"ח דלר"י במכר דל"ש מעות קונות גם מדרבנן א"כ למ"ש התו"ס גיטין ל"ג ע"א בתי' הא' דרוב אנשים אין מגרשין נשותיהם א"כ הוי מכר דל"ש וקונה במעות ומיושב קו' הפנ"י בגיטין שם דאע"ג דהיא נותנת המעות הרי מ"מ מעות א"ק ולהנ"ל הדבר נכון דלר"ח לשיטתו דס"ל כר"י וכמ"ש התוס' ב"מ מ"ח ד"ה נתנה א"כ פסולין הגיטין מה"ת אבל רבא לשיטתו דס"ל קרא ומתניתא מסייע לר"ל ולדידי' משיכה מפורשת מה"ת ול"מ מעות כלל ואי לדרבנן ע"ז משני דאקנויי אקנו לי' רבנן ופירש"י משום הבד"ה ומיושב מה שהערו המפורשים לשי' הב"י אה"ע דבמעמ"ש כיון דהוא רק משום הבד"ה ל"ה רק קידושין דרבנן וא"כ אמאי הכא מהני ולהנ"ל הכא מה"ת בלא"ה ל"ק רק לדרבנן ושפיר מהני הבד"ה ומעתה י"ל דהפוסקים הנ"ל דס"ל דהתנאי דקודם כתיבה הוי רק דרבנן משום דס"ל כתי' ב' של תו"ס גיטין ל"ג הנ"ל וגירושין שכיחא וא"כ גם לר"י מעות א"ק רק למ"ש ושוב הוי רק פסול דרבנן וי"ל עוד דאי גירושין שכיחא תליא במחלוקת ר"י ור"ל גיטין י"ז דר"י ס"ל החשש דתקון זמן בגיטין משום ב"א ור"ל קאמר דזנות ל"ש ולפמ"ש בהליכות אלי תק"ו דהיכי דכל הענין ל"ש שפיר גזרו משום מדל"ש א"כ ר"י ס"ל גירושין ל"ש ולזה גזרי' משום ב"א אע"ג דזנות ל"ש אבל ר"ל ס"ל גירושין שכיחא ולזה ס"ל בע"כ משום פירות וברשב"א גיטין שם ובב"י אה"ע סי' קכ"ז דכמה פוסקים ס"ל כר"ל וא"כ מיושב ק"ו אדמו"ר לנכון את זה ראיתי להעיר בהחפזי בעת העתק
(י"א
) ובדבר סידור גיטין בקהלתו שלא סדרו שם עד עתה יפה כתב מעכת"ה דכיון דכעת הוא שעה"ד בודאי אין מקים להחמיר ישוב יסדרו כן גם להלאה והדבר מבואר בתשו' רח"כ אה"ע סוס"י ס"ז בשם תשו' פמ"א סי' פ"ב שכן הורה הגאון ר"א ברודא והפמ"א הסכים עמו ואחריו הגאון רח"כ ובענין שם קיעלץ שבלשונם נכתב Kelzy קעלצו בלשון רבים גם בזה הנני מסכים הולך על דברת מעכת"ה דכיון דבשם עכו"ם יש ספק אם לכתוב אל"ף או עי"ן או יו"ד כי בלשונם מסיים כמו במלאפום ויש לטעות בוא"ו שהוא חולם לכן מוטב לכתוב רק שם ישראל ואני מצאתי בתשו' פמ"א ח"א סי' כ"א וסי' כ"ב וסוס"י כ"ב שם בשם תשו' ג"א דאין לכתוב שם גוים כלל בגט ואף שדבריו צ"ע וגם יעוין בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מ"א כמה כללים בזה וע' תשו' פ"י ח"א מאה"ע סי' י"ד שכתב ג"כ דכיון דהתייסדות שמות העיירות הוא מהעכו"ם יש לכתוב דמתקרי על שמם ועי' גם בתשו' ספר יהושע סי' צ"ב האריך לבאר כן וע' תשו' נח"א לבעל שע"מ סי' ט"ו שהביא ג"כ מתשו' ג"א לאבי הש"ך סי' א' בדין עיר בריסק דיש קורין בריסטא ויש בריזשטא דא"צ לכתוב שם עכו"ם ואין השינוי פוסל בו כיון ששניהם קרובין זל"ז והאחד פירוש לחבירו וע"ש עוד בזה וע' תשו' תפ"צ חא"ע סי' צ"ג דמה שכותבים קאזמיר קאזמירו ופוזנן פוזנני הוא רק מפני שחששו שיש עיר שנקראת כן אבל בעלמא א"צ לכתוב ב' השמות בכה"ג וע' תשו' ברכת יוסף א"ע סי' נ"ב נ"ג נ"ד בדינים אלו והנה גם עיר בראדי כותבין בגט רק בראד ובספרי העמים והפאסט נקראת בראדי וע' בט"ז לש"ע סקי"ח בביאור היטב וע"ש בס"ק כ"ו עוד בזה ושם הנהר יכתבו סאלניצא כפי הנכתב בגלילות הארץ כיון שאין לו שם המורגל בין ישראל אין לשנות מכפי שנכתב אצלם ויכתבו גם דיתבא על מי מעינות הכל ככתוב במעשי ידי אומן מופלא כמעכת"ה וכבר העלו רבים וכן שלימים דאין לחוש אם לא נמצא אלא נהר א' ובפרט בנ"ד שהוא כעת שעה"ד והואיל ואשתרי אשתרי (שוב הודיעני הגאון השואל נ"י כי יש קורין העיר קעלץ והסכימו וכתוב קיעלץ דמתקריא קעלץ) והנני ידידו דו"ש.
(י"ב) אחר גמר העתק תשובה הנ"ל ראיתי מ"ש הרב המעתיק נ"י לעיל אות י' בסופו והנני בזה כי מה שהבין בדעת התוס' גיטין ל"ג דגירושין לא שכיח דרוב ב"א אין מגרשין נשותיהן הנה ש"ס ערוך ביבמות ל"א ע"א גירושין דשכיחי גזרו בהו רבנן וכו' ואף דהתם נקט לה לגבי מפולת דלא שכיח מ"מ כיון דגזרו בהו רבנן מוכח דשכיח וכונת תוס' גיטין בצירוף מה שסיימו דכששולחין גט אין מבטלין וע' בשו"ת שערי צדק חא"ע סי' ק' שנשאל בזה ע"ד הפלאה שהבין כונת חת"ס בגירושין ל"ש אך שלא הביאו מש"ס דיבמות הנ"ל ומ"ש מתו"ס נזיר יעוין במג"א סי' שס"ג סק"א ובמחה"ש שם ובפת"ש א"ע רסי' ע' בשם שו"ת תמ' מתוס' הנ"ל וע"ע בס' בני אהובה פי"ח מאישות ה"ד מ"ש בזה וגם בעיקר הערת הפ"י מהא דמעות אינן קונות י"ל לפמ"ש בנה"מ סי' של"ז סק"א דגבי פועל כסף קונה וע"ש סי' רצ"א סקי"ב ואני מצאתי בריטב"א לע"ז דף ע"א א' מפורש כן א"כ הסופר נקנה להמעשה ומה שעושה הוא שלה ומה שקנה נייר ודיו בשליחותם קנה ומשך בשליחותה ואכמ"ל יותר.