עי' מפתחות. להרב הגדול וכו' מו"ה משה אפטער נ"י ראבד"ק טארנא
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות בעירו המים נמשכין ממעין שחוץ לעיר דרך סילונות של ברזל תחת הקרקע עד סמוך למקוה ושם עשו סילון של עץ שהמים באים להמקוה דרך הסילון של עץ ועתה נודע כי באמצע המשכת הסילונות השייכים לאדוני העיר העמידו תיבה של ברזל ומשני נקבים בגובה זה נגד זה והמים באים מהסילון לתוך התיבה מצד א' וכן יוצאים בנקב שכנגדו להסילון הנמשך להלאה עד סמוך להמקוה ומשם שואבים העכו"ם מים לצרכם ולאשר במשך כל הזמן טבלו הנשים בהמקוה ואיכא לעז על הבנים חפש ומצא רו"מ שלא להכריז על הנשים שטבלו שיחזרו ויטבלו עפמ"ש בתשו' ז"י סי' י"ג לסמוך בשעה"ד ע"ד הרשב"א שהתיר לטבול במים היוצאים מן הכלי ומ"ד הפמ"א ח"ב סי' ק"ד וגם הביא מתשו' מבי"ט בשניות ח"ב סי' ע"א דהיכי דהנקבים מכוונים זה כנגד זה לכ"ע כשירים המים שחוץ לכלי עכת"ד והנה מ"ש מתשו' ז"י יעויין בתשו' הר המור סי' כ"ב שדחה דברי' כי דברי הפמ"א דחויים כמ"ש הז"י בעצמו וע"ד הרשב"א והב"ח וש"ך ס"ך כ"ז החמירו בזה ע"ש ואני מצאתי בתשו' אבקת רוכל סי' נ"ו ששאלו אנשי קראסער להגאון מו"ה גבריאל בדין מקוה שהי' באים לה מים דרך צינורות תחת הקרקע ומהצינורת לשוקת ומשם למקוה והוחזק בכשרות כמה שנים ועתה נבדק ומצאו שהמים הבאים להשוקת הם באים דרך נקב שבצד השוקת וכן יוצאים דרך נקב להמקוה והנקבים בגובה עד שמהנקבים ולמטה נשאר בית קיבול כמה רביעות והרב ר"י מזרחי הכריז שכל הנשים שטבלו צריכים טבילה שנית ושאלו לחכמי קושטאנטונא והשיבו כי המקוה כשירה לכ"ע וזהו מחלוקת ישנה בין הרב מהר"י קארו ובין הרב מהר"י טאיטציק ובענין כזה אין להוציא המקוה מחזקת כשרות ודעתינו נוטה לדעת הב"י כי לשון הרשב"א מורה כפירושו וגם חכמי בירוסא הסכימו עמהם וגם הרב ר"ג השיב שדעתו נוטה לדעת הב"י בכוונת דברי הרשב"א אך בנ"ד י"ל דגם לדעת מהרי"ט המקוה כשרה לכתחלה הואיל והנקבים שבשוקת הם זה כנגד זה עדיף טפי מדין מים היורדים מהצינור על שפת השוקת ואי לא עדיף מינה כיוצא בו מיהו הוי וע"כ לא פסל מהרי"ט אלא כשהמים נכנסים בשוקת שלא בדרך נקב אבל אם נכנסים בשוקת דרך נקב וכ"ש כשיוצאים ג"כ דרך נקב שכנגדו הכשיר הרב לדעת כ"ע ואח"ז העתיק לשון מהרי"ט שבב"י שגם דעתו להתיר אם יש נקב כשפ"ה בשוקת אם מי המעין עם מי השוקת יש בהן מ' סאה דאיכא משום עירוב מקואות עכת"ד שם וא"כ ה"נ בנ"ד באם שיש בהסילונות והנקבים שהם זכ"ז בהתיבה כשיעור שפ"ה יש להקל בדיעבד ואף דהב"י בהשו"ע לא הביא כלל דעת הרשב"א מ"מ הרי המים שיצאו מהתיבה אינם פסולים אלא מדרבנן משום גזירה שמא יטבול בתוכו א"כ י"ל דכדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו בדרבנן בשעה"ד וגם י"ל דבכה"ג כ"ע מודו כמ"ש המבי"ט ומהר"ג הנ"ל ועוד יש לדון דכיון דכל הטעם משום גזירה א"כ בנ"ד שהתיבה שייכה לאדוני העיר לשאוב משם מים לצורך שתיי' לצורך העכו"ם ולא יניחו לנשים לטבול שם והדבר ידוע ומפורסם לכל שהוא כן א"כ לא שייך בזה גזירה שמא יטבול בתוכו ולכ"ע שרי לטבול במים היוצאים וכה"ג כ' הב"י סי' קצ"ח דבאחורי כלים הכפוים על פיהם ליכא למיגזר ע"ש – גם יפה כ' רו"מ דכיון שלא נודע לשום אדם שהעמידו שם התיבה ל"ש למיגזר כמ"ש כה"ג בתשו' הרא"ש וש"ך סי' ק"י ס"ק ל"ג ואף דהעכו"ם ידעו מזה ידיעתם אינו כלום כיון שאין להם שום נ"מ בזה.
אבל כ"ז דוקא אם המעיין טרם ביאת המים להתיבה יש בו מ"ס אבל אם אין בהם מ"ס הרי לשי' הסמ"ג שהובא בב"י והרא"ש פ"ז דב"ק סי' ג' והריטב"א שבבה"ב והג"א בב"ב פ' המוכר את הבית סי' ט' גם במעיין ל"מ השקה בפחות ממ"ס לטהר א"כ המים שבכלי נעשו שאובין ופסולים מה"ת א"כ אף דלשי' כמ"פ מהני המשכה גם בכולה שאובין מדאורייתא וגם בקרקע שאינו ראוי לבלוע מהני השקה כדעת רוב הפוסקים וגם הרמ"א לא החמיר בזה אלא לכתחלה ועיין תשו' אמרי אש סי' פ"ד בזה מ"מ עכ"פ מדרבנן מופסל לכ"ע גם בלא טעמא דגזירה ואף שדעת הרשב"א בשער המים דבמעיין מהני השקה בכ"ש וכ"ה דעת הר"ש רפ"ה דמקואות והרא"ש בסוף נדה והאשכול ה' מקואות סי' ס' וע"ש בנח"א ולא מיתסר אלא מטעם גזירה מ"מ קשה להקל ועי' באו"ז הגדול ה' מקואות סוסי' של"ו דגם אם מעיין מטהר בהשקה בכ"ש היינו דוקא אם יש בו כדי לכסות גופו של אדם (וע"ש דמוכח דדרך זחילה גם המעין אינו מטהר בהשקה וזהו דלא כמ"ש הש"ך ס"ק קכ"ט) וא"כ אם בנ"ד אין בהמעין כדי טבילה ליכא השקה ובפרט אם אין בנקב הסילונות כשפ"ה בודאי אין להקל וגם בתשו' א"ר שהבאתי וכן במבי"ט מיירי שהי' בנקב כשפ"ה ובפרט לפמש"ל ח"א מקהלתכם שנמצאו כן ג' תיבות של ברזל א"כ הרי דעת הרא"ש והובא בב"י סי' קצ"ח דבדאיכא כלי מפסיק בין המעיין בטול חשיבות מעיין א"כ כשנכנסו המים לתיבה שנייה ושלישית נפסלו כבר וי"ל דבכה"ג לכ"ע אין להקל ולכן באופן זה א"א להקל רק אם יש במעין שיעור מ"ס וגם יש בנקב הסילונית כשפ"ה אז יש להקל וכפי שכתב רו"מ שיש רשת של ברזל המפסיק והמים הולכים דרך שם ובצירוף הנקבים יש כשפ"ה אבל לא בכל נקב לבד, וכבר ראו עיניו מחלוקת המרדכי ורמ"א סנ"ב וח"ץ סי' מ' ול"ש בחידושי דינים ורו"מ צידד לפמ"ש הל"ש שם בדעת הר"ש דהיכי שהוא מסובב במים ואין דעתו לחלק לכ"ע מהני צירוף ובאמת שגם הח"צ שם הבין כן והביא מתויו"ט רפ"ה דמקוואות שכ' כה"ג והנה לענ"ד ראי' לזה מפ"י דמקואות מ"ח שתה מים טמאים טבל והקיאן טהורים וכו' ובר"מ ורע"ב דהוא מטעם השקה ור"ל ע"י נקבי הטבע שבגוף ובע"כ דמצטרפין לשפ"ה בכה"ג שהמים מסביב ואין דעתו לחלק ע"ש ותבין (א"ה מ"י יל"ע דמ"מ הרי גם להמרדכי בעי' שיהי' החולחול נראה לעינים ועכצ"ל דכיון דטומאת משקין לטמא אחרים היא רק דרבנן ולכן די השקה כשערה כמ"ש בסעי' י"ג וצע"ג) אך בנ"ד אין המים מסביב ודמי לכל נקבים שבקרקע שאין מצטרפין וע' באשכול ה' מקואות סי' נ' שפסק ג"כ דלא כהמרדכי וע"ע שו"מ מהדו"ג ח"א סי' כ"א ותשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' מ"ה מ"ו מ"ז וברכ"י חיו"ד בסופו לכן קשה להקל לכתחלה
ומ"ש רו"מ שהבנים פגומים עכ"פ אם נחמיר בזה הנה לפמ"ש המרדכי והובא בב"י יו"ד סי' ר"א בדין טבילה בנהרות דבאיסור נדה דרבנן משום גזירה אין שום פגם בולד א"כ ה"נ בנ"ד דגם אם נחמיר בזה מ"מ לשי' רוב הפוסקים גם בשאובין שנמשכו כולן אינו אלא מדרבנן אין שום פגם בהולד ועיין תשו' רח"כ חיו"ד מסי' ל"ז עד סימן מ' בזה.