להרב הג' וכו' מו"ה משה קלוג נ"י מו"צ דק"ק האריבשוב ברוסיא בעמח"ה הלכה למשה
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שיש לה וסת קבוע וזה זמן רב שא"י ליטהר מפני שיוצא ממנה ליחא לבינה ובתוך הליחה נמצאין על העד שמקנחת בו טפין אדומות קטנים ולפעמים גם בעד שבודקת בו ולפעמים נראין על העד גם אחר היובש ולפעמים אחר היובש אין נראים כלל ולפעמים נמצאין על העד קרטין אדומים ושחורים ואין מרגשת שום כאב והרופא והמיילדת בדקו אותה בכלי הבטה (מוטער שפיגעל) ואמרו שנראה פצע בשפת הרחם היינו שנגלד העור משם ולפי השערתם משם באין טיפי הדם יען שהליחה הזב הוא חריפה וכשזב הליחה דרך שפת הרחם הנגלד קולט עמה טיפי דם ואין הדם מן המקור עכת"ד השאלה והנה כבר כתבתי בתשו' דבמה שהרופאי' רואים בכלי הבטה לכ"ע נאמנים דהוי מלתא דעל"ג והבאתי מדברי בחיי' פ' משפטים ופליתי סי' קפ"ז דבחלאים חיצונים נמסר הרפואה לרופאים ולא בחולאים פנימיים וגם מתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סימן ע"ז ועיין תשו' שע"צ חיו"ד סי' קמ"ג דגם מיילדת עכו"ם נאמנת במה שרואית או ממשמשת מכה וכ"ה בתשו' ש"א א"ע סי' י"ב ולכן צדקו דברי רו"מ דבנ"ד נאמן הרופא ובפרט שגם המיילדת אומרת כן אך דמ"מ בנ"ד דינה כיש לה מכה שא"י אם מוציאה דם דמה שהרופא משער שע"י זיבת הליחה דרק שפת הרחם הנפצע מתהוים טפי הדם זהו רק אומד הדעת א"כ לדעת הש"ך סי' קפ"ז גם בוסתה קבוע צריכה ז"נ ורו"מ הביא משו"ע הרב ז"ל דבשעה"ד גדול שלא להוציא אשה מבעלה יש לסמוך ע"ד הרמ"א דא"צ ז"נ ואני בתשו' הבאתי מתשו' פנ"י ח"א סי' א' ושעא"פ סי' ע"ו ושב יעקב סי' מ' וכתר כהונה סי' מ"ו ונט"ש סוסי' כ"א שכולם פסקו כהרמ"א ודלא כהש"ך וכדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד כהא דנ"ד – וגם בעיקר ההרגשה כבר העיר רו"מ מדברי הש"י וסד"ט שנחלקו בדין רוב ליחה ותוכה טיפת דם אם תולין ההרגשה ברוב וגם בזה הבאתי ראיות בתשו' להקל וגם בתשו' נודב"ש מ"ת סי' י"ג דחה כל דברי הח"ס ומסיק להקל וא"כ בדרבנן יש לסמוך ע"ד הרופא ובפרט דאיכא רגל"ד כיון שעכ"פ יש פצע בשפת הרחם ובתשו' רדב"ז סי' ת"י וחת"ס סי' קע"ה מבואר דברגל"ד נאמן הרופא וגם הבאתי בתשו' הנ"ל מתשו' מהר"ח א"ז סי' קי"ב דאם הדם משונה י"ל שבא מצדדין ולא תלינן ברוב דמים ממקור והאחרונים לא ידעו מזה
והנה רו"מ הביא מתשו' צ"צ החדש סי' קל"ז בנידון כעין זה אלא דשם לא ראה הרופא הפצע בעיני' אלא שאמר שע"י חריפות הליחה אולי נתהוה פצע כי דרכו כן ומתחלה החמיר לעשות בדיקת מהרי' שבסי' קצ"א ושוב חזר וצידד לחזוק בדעת הש"י דמסתמא ממקום שהליחה בא גם הט"ד בא משם וראי' מפסקי מהרי"א סי' מ"ז וגם י"ל דהליחה בא מצוואר הרחם ולא דמי לדם לבן וגם אי בא מהמקור י"ל דבא מבשר המקור ולא מגידו המקור והו"ל כדם חתיכה (א"ה מ"י ע' בפת"ש סי' קפ"ז אוח כ"ב) ולכן במוצאת מלא בהרגשת הגוף אולי יש לצדד במקום עיגון ועפי"ז צידד רו"מ בנ"ד שהרופא ראה הפצע בודאי יש להקל והנה תשו' צ"צ החדש אינו ת"י וכבר נתבאר הנלע"ד להקל בנ"ד אך דמ"מ יה להחמיר להצריכה עכ"פ הפסקת טהרה אחר דם ווסתה ובדיקת יום אחד שתתחזק בטהרה ולא תבדוק רק ביום א' ויום ז' כי לפעמים ע"י ריבוי הבדקות מתרבה המיחוש ואם רק תתחזק בטהרה כפי הנ"ל גם אם תמצא כן בבדיקת יום י' יוכל להקל ואם גם להפסיק בטהרה א"א איני אומר לא איסור ולא היתר ורו"מ הטוב בעיניו יעשה.