להרב וכו' מו"ה אליעזר הלוי גרינשטיין נ"י מדאלינא
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באיש א' שנחתך אצבעו מחצי פרק ב' ולמטה ובתוכו פרק ג' שלם וזה כמה שנים הוא מונח אצלו בבית כי בדעתו שיוקבר עמו במותו בקברו וכהנים נכנסים ויוצאים שם בביתו ובביתם הסמוכים אשר הטומאה נמשכת לשם דאמ"ה שיש עלי' בשר כראוי מטמא באהל כדאי' בפ"ב דאהלות מ"א ורמב"ם פ"ג מטו"מ ה"א וב' ושיעור בשר להעלות ארוכה מבואר בפי' הר"מ פ"א דכלי' מ"ה דבכל אבר כפי מזגו ותכונתו ובנ"ד נשאר בשר על כל האבר רק שמרוב השנים נתייבש ונתקשה הבשר מאוד כעצם ורו"מ מצא בס' יוסף דעת סי' שס"ט שהוכיח מרמב"ם פ"ג מטו"מ ה"י דדוקא בשנפרך כקמח טהור וע"ש בכ"מ ומל"מ פ"ג מאבל ה"א וצ"פ איני מציל על טומאה שבתוכו כמ"ש ברמב"ם פ"כ מטו"מ ואם יניחנו בתיבה שי"ב מ' סאה כדאי' פ"ח דאהלות מ"א ורמב"ם פי"ג מטו"מ ה"ג ולא יהי' עלי' חשיקי ברזל כמ"ש הט"ז סי' שע"א הרי מ"מ סוף הטומאה לצאת והבית טמא כמ"ש ברמב"ם פ"כ מטו"מ ה"א וראב"ד שם וע"ע רמב"ם פי"ח מטו"מ ה"ד אך י"ל דדוקא בבית מחובר איכא משום סוף טומאה להוציאה דרך הבית אבל במגדל הרי יוכלו להוציאה עם המגדל אבל ממתני' דמגדל הנ"ל ל"נ כן דכיון דנקט שי"ב מ"ס בע"כ דאינו מחובר ואפ"ה איכא בי' משום סוף טומאה לצאת והא דפ"ו דאהלות מ"ג כותל המשמש כו' מחציו ולחוץ הבית טהור ל"מ כלל משום דהגג ע"ג הכותל כמ"ש ברמב"ם פכ"ד מטו"מ הל' ה' וכ"מ שם ולכן המציא לחלק את האבר לשנים כדאי' פ"ב דאהלות ורמב"ם פ"ד ה"ב דאמ"ה שנחלק לשנים טהור עכת"ד.
והנה גוף דין בשר המת שיבש הוא משנה ערוכה בנדה נ"ד ורמב"ם פ"ב מטו"מ ה"א דאפי' יבש כחרס טמא ואין חילוק בין אמ"ה לאבר מן המת בזה וע"ש פ"ב ה"י ממשנה פ"ו דעדיות אך אם יניחנו בתיבה שי"ב מ"ס שחשש רו"מ משום סוף טומאה לצאת הנה י"ל דכיון דבחישב להוציאו דרך חלון או פתח א' מציל על השאר וע' תוי"ט פ"ז דאהלות מ"ג שהעלה דל"מ מחשבה לבד אלא בעינן דיבור א"כ עכ"פ אם יאמר בדיבור ויזהיר לב"ב ולכל יודעי' שלא יוציאו האבר רק עם התיבה דרך הפתח שוב יועיל להציל על הבית שלא יוטמא ומתני' ורמב"ם מיירו בסתם הוי שפיר דרך להוציאו בפ"ע בלא התיבה ובפרט דבנ"ד אין סופו להוציאו עד שימות ולא חיישי' שמא ימלך ובפרט אם תהי' התיבה סגורה ויוכתב עלי' להוציאה עם התיבה דרך הפתח שוב אין חשש – וע' יומא נ"ה ע"ב דלדידן דקיי"ל כרבנן דר"י סומכין על הכתיבה דמסתמא יעיינו בהכתב הנכתב וע"ש ברש"י ובפרט אם יוצאו מהבית ויניחנו בתיבה ויכנסינו כך עם התיבה שוב י"ל כסברת תוס' שהובא בר"ש פ"ז דאהלות מ"ג דאמרי' סופה לצאת בדרך שנכנסה הטומאה ע"ש וה"נ בזה – וע' דג"מ סי' שע"א ובאשכול ונח"א ה' טו"כ סוסי' נ"ג דגם בחישב להוציא דרק אויר דרך מעלה אף שאין דרך להוציאו כן מ"מ מציל על כל הפתחים ומכ"ש בזה.
אבל מ"ש רו"מ לחלק האבר לשנים נעלם ממנו הא דרפ"ג דאהלות ורמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ח דכל הנחלקים האהל מצרפן זולת אם יחלקן ויניחם בשתי בתים שאינם נמשכין זע"ז גם י"ל דיניחן ב"ב תיבות שבכל א' מ"ס ואף דסוף טומאה לצאת מ"מ כיון דנחלקו זמ"ז שוב אין האהל מצרפן דכל א' יש לו אהל בפ"ע ואי משום דסוף לצאת י"ל דמה"ט אינם מצטרפין דבזה ודאי מהני מחשבתו ודיבורו להוציאן בזאח"ז ולא ביחד ובפרט דסוף טומאה לצאת הוא רק מדרבנן ע' תוי"ט פ"ז מ"ג שהעלה דהוי הלמ"מ אבל יעוין בשעה"מ פ"ח מעירובין ה"ז שדחה דבריו והעלה דהוי רק מדרבנן וכן מצאתי ברש"י חולין קכ"ה ב' ד"ה טומאה והבו דלא לוסיף לומר שעי"ז יצטרפו הנחלקים, וא"צ לחלקו לשנים רק שיחסר כל שהו מהעצם של הפרק הג' דבכה"ג שוב אינו מטמא כמ"ש בפ"ב דאהלות משנה ה' ורמב"ם פ"ב ה"ג ופ"ג הט"ו.
והנה חזרו השואל במ"ש לחלק האבר לשנים ואני כתבתי דאם יהי' באהל א' יחזרו ויצטרפו וע"ז חידש רו"מ דגבי אמ"ה דא"צ שיעור כדאי' בפ"א דאהלות וטעם הדבר משום חשיבותו כדאי' בנדה מ"ג ע"ב שאני אבר דכולי' במקום עדשה קאי וברש"י שם א"כ י"ל דבנחלק אזדא לי' חשיבותו ואין האהל מצרפו והא דכל הנחלקים האהל מצרפן י"ל דלא קאי אאמ"ה ותדע דהא במשנה דסופ"ב דאהלות ר"י מטהר ג"כ במגע ורק במשא ואהל מטמא ומשמע דת"ק מטהר גם באהל עכ"ד הנה מדברי הר"ש שם שסיים עלה והביא מתוספתא וכן הי' ר"י אומר כזית מן המת שנחלק אפי' לעשרה מטמא במשא ובאהל ולא במגע ונראה מדבריו להדיא דר"י נמשך לשיטתו דמטמא גם באמ"ה שנחלק ולפי דברי רו"מ דהת"ק חולק ומטהר גם באהל א"כ הרי בכזית מן המת ודאי באהל מצרפן ובע"כ דת"ק חולק רק על משא ולא באהל וא"כ ה"נ י"ל ברישא וגם נ"ל ראי' מתוס' מעילה י"ז ד"ה כל שטומאתו וכו' טומאה ולא שיעורו כגון אבר מן המת וכזית מן המת שטומאתן שוה באהל ולא שיעורן דכזית מטמא בבשר ואבר בכ"ש וכו' ולפ"ד כת"ר הרי גם טומאתן אינו שוה באהל דגבי כזית גם בנחלק מטמא באהל ומשא"כ אבר ואף דהטעם באמת משום דשיעורן אינו שוה מ"מ עכ"פ הרי ממילא גם טומאתן אינו שוה דכזית מטמא באהל גם בנחלק ומשא"כ אבר ובע"כ דשניהם שוין וגם מסתימת לשון המשנה ורמב"ם שכתבו ככל המטמאין באהל שנחלקו דאהל מצרפן משמע דכולן שוים ואף דמצינו לפעמים דאין למדין מן הכללות וכו' כבר כ' הרא"ש בשבועות פ' שבועות הדייני' סי' ה' ובר"ן שם דדוקא היכי דמוכח מלתא בגמ' אבל אנן לית לן לשבושי כללי חז"ל וכ"ה בר"ן גיטין פ' מי שאחזו בהא דהלכה כרבה לגבי רב יוסף ולכן הגם שדברי רו"מ הם מילי דסברא בכ"ז הנה הל' טומאה חידוש הם ומה"ט אין למדין איסורא מטומאה וא"א לחדש נגד משמעות לשון המשנה והפוסקים בלא ראי' מוכרחת ובפרט להקל ומצאתי בסי' סד"ט לאהלות מהגאון מראדזין סופ"ב שהוכיח דדוקא באמ"ה שנחלק טהור לדעת ת"ק אבל באבר מן המת שנחלק לכ"ע טמא ועי"ש מדברי הראב"ד בפי' להתו"כ פ' שמיני ורמב"ם פ"ד מטומ' א"כ בודאי אין מקום להקל בזה ומה שהקשה רו"מ על הפ"י ברכות י"ט שהעלה דהא דדבר המקב"ט אינו חוצץ בפני הטומאה הוא רק מדרבנן והקשה מב"ב י"ט רקיק אינו ממעט בחלון משום דלא מבטל לי' ופריך ותיפוק לי' דדבר המקב"ט איני חוצץ ולשי' הפ"י הרי יש נ"מ לענין שיהי' טומאה דאורייתא ותי' דהפ"י לשיטתו שהוכיח שם כהש"ך דטומאה הנמשכת מבית לבית הוי ג"כ רק מדרבנן ויפה אמר אבל נ"ל לקיים דבריו גם לשי' המג"א דס"ל דטומאה הנמשכת הוי מה"ת (ובפרט לפמ"ש באזיז ב"ב דרקיק היינו גם בחלון שבין בית לעליי' וזהו לכ"ע מה"ת ונדחה תירוצו) דהנה בש"ס שם פריך מאי ארי' רקיק אפי' עבה נמי ומשני דלא מיבעי' עבה דאיחזי לי' לא מבטל אבל רקוק דממאיס אימא מבטל לי' קמ"ל דלא מבטל ולכאורה איך נחלקו הס"ד והמסקנא בשינוי במציאות וכה"ג דקדקו בכתובות ט' ע"א בהא דלא קים לי' וע"ש באס"ז ואולם י"ל דודאי עינינו רואות דלא מבטל לה ע"פ רוב אע"ג דמאיס אך די"ל דהיינו לפי שאין לו תועלת בביטולו משום דקי"ל לדינא דאינו ממעט בחלון ולא מציל מפני הטומאה אבל אי לאו דקאמר דאינו ממעט הו"א דבאמת ממעט וממילא כל א' יבטל לי' כדי שיציל מפני הטומאה כיון שאין לו רצון כ"כ באכילתו דממאיס קצת ומעתה פריך שפיר ותיפוק לי' דהוי דבר המקב"ט דעכ"פ מדרבנן אינו חוצץ וא"כ כיון שלא יועיל לו להציל גם אם יבטלנו א"כ שוב למה יבטלנו בחנם ללא יועיל א"כ שוב הדק"ל מאי ארי' רקיק וליכא לשנוי דהו"א דכיון דממאיס מבטל לה כדי שיציל בפני הטומאה ז"א דהא מ"מ אינו מציל עכ"פ מדרבנן ודוק (וע' באס"ז שם בשם רי"ן מגש שבואר דגם למסקנא ממאים אלא דכיון דחזי לתרנגולים ולכלבים לא מבטל לי'.
ובגוף ד' הפ"ג העירוני מהתוס' ורש"י סוכה י"ג ע"ב דמפורש דהוי מה"ת גם העירני ח"א משבת פ"ד ע"ב ורש"י ותוס' ד"ה מי לא עסקינן וכו' דדייק מקרא דאין כ"ח מטמא מדרס מדמציל בצ"פ ומוכח דלא כהפ"י.
ומ"ש ע"ד הפ"י שהוכיח שיטתו הנ"ל מהא דאמר רבא ד"ת אהל שי"ב חלל טפח חוצץ בפני הטומאה והא דבר הקב"ט אינו חוצץ ודוחק לומר דמיירי באהל בנין דוקא ומזה הוכיח דמה"ת חוצץ ורו"מ העיר דהא בפ"ח דאהלות מ"א אהלים חוצצים אע"ג דמקב"ט דהא סדין ומפץ ומחצלת חוצצין וע"ש מ"ג דאם אין עשוין אהלים אין חוצצים מפני שמקב"ט וע"ש ברע"ב ותוי"ט ותי' דהפ"י אזיל בשי' התוס' שבת כ"ז ע"ב ד"ה אין דגם בעשיין אהלי' אינו חוצץ ודוקא עשוי כמחיצה הנה אין כאן קושיא ופירוקא דהפ"י בעצמו שם ביאר דבריו עפ"ד תוס' דשבת הנ"ל וכ"ה דעת הראב"ד פ"ה מטו"מ הי"ב וע' במל"מ שם באורך וע' בהקדמת הרע"ב לטהרות בסופו מ"ש המגיה בענין זה שגם דעת הרע"ב היא כהתוס' וע"ש מ"ש מדברי הסמ"ג בזה.