להרב הה"ג מו"ה שמואל בראך נ"י אבד"ק ניר מאדא
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במקוה עמוקה וכמ"פ גברו המים למעלה עד שא"א לטבול בה ועשו לה גשר מנסרים בלא דפנות הנקרא שלחן (טיש) ולמען יוכלו להגביה ולהוריד השלחן לא קבעוהו בקרקע ולא בכתלים אלא תלוי באויר ונאחז בעמודים הקבועים בקרקע ע"י שלשלאות ונתחזק ע"י שרויפען ועי"ז מורידים ומגביהים אותן כעין המבואר ברש"י שבת קמ"א גבי מכבש ונסתפקו אם מותר לטבל ע"ג הגשר. והנה רו"מ האריך בזה והביא מהא דיו"ד סי' קצ"ח סל"ז דאין טובלים ע"ג נסרים הראוים למדרסות וכן ע"ג השליבות.
והנה ראשית דבריו לתמוה על דברי הרשב"א בתה"א ובתשו' סי' תתכ"ט שפסק בסתם דאסור לטבול ע"ז סולמות כיון שראוים למדרס ובסי' קצ"ה והובא גם בב"ח א"ח סי' תרכ"ט דאסור לסכך בסולמות שי"ב בית קיבול אף דעשוי להתמלאות אבל באין להם קיבול מותר לסכך ומוכח דאין מקב"ט דאל"כ הרי מ"מ מקב"ט משום דראוים למדרס ואסור לסכך וכן הקשה ע"ד השו"ע שפסק באו"ח שם דדוקא בדאיכא ב"ק אסור לסכך, והרי סותר למ"ש ביו"ד סי' קצ"ח דפסולין לטבילה והנה כבר העיר בתה"ד סי' נ' בהא דמסככין בסולם וכתב דשרי אפי' לסכך כל הסוכה כיון דאין בהן בית קיבול וכתב וז"ל וא"ת מ"מ טמא מדרס ומוכח שילהי פ"ק דסוכה דאפי' פשוטי כ"ע אם ראוין הן למדרס אין מסככין בהן וכו' וסולמות נמי ראוין למדרס דעולין ויורדין בהם י"ל דמ"מ לא מטמאי מדרס והכי איתא בתוס' פ' בכל מערבין ופ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ רבה דתניא בת"כ הסולם וקולב אע"ג דעולים ויורדים בהם אינן מטמאים מדרס והטעם משום דאין עשוים להנאות מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן והכי איתא בתוס' פ' הקומץ שם וכו' עכ"ל א"כ הא דחשש הרשב"א בטבילה היינו כיון שעומדין הנשים על השליבה בשעת טבילה. א"כ מיוחד למדרס לכן החמיר בזה אבל בסולמות שאין מיוחדין רק לעלות ולירד בהן אין זה הנאת מדרס כמ"ש התוס' הנ"ל וזה כמה שנים העירותי בדברי תוס' מנחות הנ"ל מדעתי ואחר זה מצאתי בתה"ד שדיבר מזה ומצאתי אח"ז גם בדרישה יו"ד קצ"ו שם שדיבר מהתה"ד הנ"ל.
ורו"מ הביא מהתוס' שבת פ"ג ע"ב ד"ה נלמדנה משם שכתבו דספינה אינה מיוחדת למדרס אעפ"י שיושבין בה ב"א מ"מ עיקרן עשויות לפרקמטיאות ואומר עמוד ונעשה למלאכתינו ואין לו דמיון לסולמות כמובן אבל הרי הדבר מפורש בתוס' מנחות ותה"ד הנ"ל.
ובדבר מ"ש רו"מ בדין מקואות התלוית בשלשלאות של ברזל אף שזהו אינו חיבור לקרקע כמ"ש הח"ס סי' ר"ו והביא מתשו' מראה יחזקאל סוסי' קמ"ב דהיינו משום שהם כלים הבאים במדה דאינם מקב"ט והשיב עליו שהרי בתשו' נוב"י מ"ת סי' קמ"ב הוכיח דגם כלים הבאים במדה מקבלים טומאה מדרס ובאמת שכ"ה בנוב"י שם סי' קל"ט אבל הרי בתשו' מראה יחזקאל שם סי' קמ"ג העיר בעצמו שזה תלוי במחלוקת הפוסקים (אך מ"ש שם מהתוי"ט רפכ"ד דכלים. לא אדע מהו דהתם לענין כללא דכל המטמא מדרס מטמא בשאר טומאותן אך שהביא מהפ"י שבת פ"ג ופ"ד שהעלה מהרמב"ם וראב"ד דתיבה גדולה אינה כלל בתורת כלי ע"ש ותבין וזה כמה שנים כתבתי בגליון מדברי רש"י ותוס' שבת מ"ד ע"ב ד"ה מוכני וכו' ומצאתי גם ברשב"א שם מפורש דגם כלי מדה מטמא מדרס ועתה ראיתי שהביא רו"מ מחידושי ר"ן שם בשם הרא"ה בדעת רש"י דכי לא גמרי' ראוי למדרס דוקא לענין בית קיבול אבל שיצא מתורת כלי מהני גדלו ורו"מ המה מדברי רש"י דף פ"ד וכבר הבאתי דברי הפ"י שם בדעת רמב"ם וראב"ד כן ועי' בס' מש"א לכלים פכ"ד מ"ד שהוכיח ג"כ מרמב"ם דטהור לגמרי אך דמ"מ כיון שדעת כמ"פ להיפוך א"א להקל מטעם זה.
והנה עוד הביא כת"ר משו"ת מאמר מרדכי סי' מ"ג שהעלה דכיון שהתיבה עיקרה עשוי' לקבלה וכיון שניקבה בטל העיקר בטל גם הטפל שהוא חשש מדרס כמ"ש בפי"ט דכלים מ"י גבי משפלת וע"כ מ"א ורו"מ תמה דהא מבואר במשנה ופי' הר"מ דבנעשה מתחלה לשני דברים לא אמרי' כן וגם בזה כבר כ' כן מכמה שנים והבאתי מהרמב"ם פכ"ד דכלים הל' י"א דמפורש כן וגם בס' מש"א לכלים שם נתקשה הרבה בביאור משנה זו לשי' רמב"ם ורע"ב וכפי הנראה עיקר החילוק דכרים וכסתות וכו' כולם עשוים לשני דברים לכן אין הטפל בטל אבל הקלוסטר והחמת ותורמל עושים הרבה קטנים שאין ראוים רק לקבלה אלא שמפני גדלן כשעושה אותם כן ראוים למדרס לכן כשבטל הקבלה שהוא העיקר בכלים הללו בטל גם הטפל ולפי"ז גם בתיבות שרובן עשוין רק לקבלה ורק בתבנית המקוואות עשוים גם לעמוד בהם א"כ שפיר י"ל דכשבטל העיקר בטל הטפל וע"ע פכ"ב דכלים מ"ז דאר"י אף כסא של כלה שנטלה חיפויו ונשאר בו בית קבלה טהור מפני שבטל העיקר ובטלה הטפילה ופי' הרע"ב דעיקרו לישיבה עבוד ולא לב"ק והואיל ונתבטל העיקר שבעברו הי' חשוב כלי בטלה הטפילה והביא מפי"ט ופ"כ הנ"ל ע"ש [אבל מ"ש רו"מ מתוס' שבת ס"ו סוע"א ד"ה רבא וכו' בסוה"ד יש לפקפק בו למעין) אך דבנ"ד שלא נעשה הגשר הזה לקבלה כלל אין כאן שום צד היתר אך שאם היו השלשלאות קבועים בהעמודים במסמורים אף שהוא מתנענע ומתטלטל י"ל דהוי חיבור כדמוכח בט"ז ונה"ך יו"ד סי' שע"א גבי ברזל של הצירים שבדלתות וחלונות אף שמתטלטלים ומתנועעים מ"מ מיקרי מחובר אף שהצירים נעשו רק כדי שיכלו הדלתות וחלונות לסבב תנועתם לפתוח ולסגור בהם אפי"ה מיקרי מחובר וה"נ בזה אך בנ"ד שאינם מחוברים במקום מיוחד ולפעמים מורידים ולפעמים מעלים וכל חיבורם ע"י שרויף לא מיקרי חיבור כלל כמ"ש בתשו' ר"מ שי"ק סי' ר"ד בשם גי"ט דחיבור ע"י שרו"ף, לא מיקרי חיבור ולכן יקבע שלשלאות ארוכים קצת במסמורות להעמודים וכן להנסרים ויהי' נעשים באופן שיוכל לקפלם באמצע ולסבבם בטבעת או שלשלת ולקצרם כישהי' צורך להגביה הנסרים אבל לא יסורו לעולם ממקום חיבורם בעמודים והגשר ובאופן זה שפיר מהני עשייתן לשמש עם הקרקע וחיבורם ואף שאין מחוברים לגוף הקרקע אלא להעמודים מיקרי מחובר לקרקע כמ"ש בתשו' א' לק"ק ראווני (לעיל סי' ג') ראי' מתוספתא פ"ב דעדיות חברה למריש או לקורה וכו' ומ"ש רפ"ג עוד בזה ואף דבתשו' ד"ח ח"א סי' מ"ה החמיר דל"מ חיבור לכותל מחובר לקרקע אבל הדבר ברור כמ"ש וכ"ה בר"ש פי"ב דבלים מ"ג וכ"ה בש"ס דשבת פ"א ע"א וכ"ה להדיא בתשו' הרשב"א ח"ג סי' רכ"ח והד"ח לא הביא מכ"ז.– וכה ראיתי שגם רו"מ העיר ע"ד הח"ס והביא מהא דפי"א דכלים מ"ב בדלת ונגר אבל שם לא נחשבו רק הברזל הקבוע בקרקע ועליו תסוב הדלת ולא צירי הדלתות הסובבים ומתנועעים עם הדלת ולזה כתב רו"מ דנ"ד דמי ליתדות אוהלים דפי"ד דכלים מ"ג דטמאים מפני שנעשו לשמש דבר המטולטל אבל מדברי ט"ז ונה"ך שהבאתי מוכח כמ"ש שהרי גם בנ"ד גם הגשר נחשב כמחובר כיון שא"א לה להפרד מדביקותה בהשלשלת כמו דהדלת נחשב מחובר לקרקע ע"י חצירין של ברזל.
וגם מ"ש רו"מ מדברי מהרמ"ל שבת פ"ד ע"ב בתוס' ד"ה מנין ערוגה וכו' דספינה דטהורה משום דכל תשמישה ע"ג המים והוי כמחובר למים דטהור כמו דהמחובר לקרקע כקרקע בודאי הוא דבר תמוה כמ"ש רו"מ שסותר למ"ש בעצמו בתשו' סי' צ"ו וגם נגד הפוסקים שבסי' קצ"ח ואני מוסיף שהרי הפוסקים הביאו מהא דפכ"ב דכלים נסרים שבמרחץ ששיגמן וכו' שהוצרכו לטעמא שאין עשוין לישב עליהם ומוכח דאף שעשוין שיהי' המים מהלכין תחתיהן ומחוברים למים אפי"ה טמאים ודוחק לומר שאין מחוברים למים וכל דין גזירת מרחצאות מוכיח כן ולכן אין מזה צירוף ולכן כן יעשו כפי שכתבתי וז"ז אין חכמה ואין עצה להקל בזה שוב ראיתי בתשו' רע"א סוסי' מ' שצידד דבתלוי בשלשלאות לכו"ע לא שייך גזירת מרחצאות והבי זו סמוכין מדברי רשב"א וב"י ע"ש