להרב המאה"ג מו"ה יחיאל הלוי רוזענפעלד נ"י אבד"ק קוליקוב
ע"ד שאלתו בדבר שכ"מ א' שלא הי' לו בנים ונקרא אליו רו"מ לסדר גט לאשתו שלא תיזקק ליבם לאחיו איש רע ובליעל וגם בעת נשואין נתחייב לה שיפטרנה לבל תיזקק לחליצה יען שהי' אלמן ולא הי"ל בנים ורצה מתחלה לגרשה רק בתנאי ושיכתבוהו בהגט וא"ל רו"מ כי אסור לכתוב שום תנאי בגט והגט צריך שיהי' נכתב בתוקף שתתגרש בו תיכף ומיד בשעת קבלתה אלא שהתנאי יהי' אח"כ בע"פ וכן אמר רו"מ להאשה בפני' בשעת קבלתה הגט שתדע שבשעת קבלת הגט הרי את מגורשת מבעלך תיכף ומיד אך שהבעל לא רצה שיאמר רו"מ עמו סדר התנאי אלא איש אחר נאמן ביתו כי חשש לבל יבגוד בו רו"מ בסידור לשון התנאי שלא יהי' התנאי בטל ומעשה קיים וכן עשה ואח"כ שאל הבעל את רו"מ אם אולי יש צד חסידות שלא תשמשהו אשתו גם בפני עדי שמירה לאשר איננה עוד אשתו וכאשה נכרית נחשבת לו והשיב רו"מ שאין בזה חשש כלל ואחר איזו שבועות שלח ועתה נודע ב' חששות על הגט א' לאשר הסופר קרע תיכף את הגט אחר הנתינה ב' לאשר נמצא בין השלשה של הב"ד שהי' גיסים זל"ז
והנה מה שהאריכו הפוסקים בענין חלופי הגירסאות בדברי חכמים אי גרסינן מגורשת או גרסינן מגורשת ואינה מגורשת אם כי בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' י"ט החליט דרוב הפוסקים מקילים בזה ולכן הגם דיש לחוש להמחמירים הוא רק מצד חומרא וקלישא איסורא ע"ש ואני מצאתי גם בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ג שפסק בפשיטות להקל וגם בתשו' רדב"ז ח"א סי' קס"ה כ' דכיון שרוב פוסקים מקילים אחרי רבים להטות אולם לעומת זה מצאתי בתוס' רי"ד לגיטין שפסק כהמחמירים ועוד והוא העיקר לפמ"ש בפר"ת ליו"ד סי' נ"ב וסי' נ"ג סק"ה דהיכי דתלוי בחילופי גירסאות בש"ס אין להשגיח על רוב פוסקים והוי כספק השקול ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד וכבר האריך במכתב מאליהו שער ח' סי' נ"א והביא מערכה מול מערכה ודחה דברי המקילים גם באמר בלשון מעכשיו ע"ש אך הג"פ סי' קכ"ב סוסק"ח סיים דבאמר שתהא מגורשת משעה זו ממ"ש לכ"ע יש להקל ונמשך אחריו גם הב"מ סי' קמ"ה וכבר תמהו מדוע לא כתבו בעל השו"ע עצה זו שיאמר כן וכמה כרכורים כרכרו בדין נקרע הגט קודם מותו ואם יעשו כן יתבטלו כל החששות לכ"ע ואולם יש לי לדון דבכה"ג מיגרע גרע טפי דהנה כבר נתקשו קמאי ובתראי איך מצינו ידינו ורגלינו בדין גט שכ"מ בתנאי דאם מתי כיון דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה א"כ גם כשימות לא יחול הגט ונדחקו בזה בכמה דחוקים שאינם עולים יפה אולם לענ"ד יש לדין בדבר חדש למאי דקיי"ל בדין גבינות של בהמה שנמצאות טרפה דחזקה שע"י רובא הוי כנתבררה בשעתה וכדעת הרא"ש פ"ק דחולין א"כ הרי קיי"ל דגוסס הוא כחי לכל דבריו כמ"ש התוס' בקידושין ע"ח ב' בד"ה לא צריכא וכו' וע' ירושלמי פ"ז דגיטין ה"א ושי"ק שם ד"ה הגוסס ובא"ע סי' קכ"א ס"ז וא"כ בשעת גסיסה שפיר הוי כנתברר שימות (וע' בב"ש א"ע סי' י"ו ס"ק צ"ד ובדג"מ שם ובאמרות טהורות לא"ע סי' קמ"א באורך בזה] וחל הגט באותו שעה דהוי כנתבררה שימות בבירור כיון דרוב גוססין למיתה וא"ל דא"כ הוי הגט מוקדם דז"א דכבר ביאר הפ"י לגיטין ע"ג ב' דליכא בזה חשש מוקדם וא"כ כבר נודע מ"ש הנו"ב ונה"מ סי' ס"א לחדש דהיכי דא"צ דוקא לומר דיש ברירה למפרע אלא יועיל מכאן ולהבא עכ"פ שוב לכ"ע יש ברירה גם למפרע וע' תשו' ב"א חא"ח סי' מ"ה וחיו"ד ס' ע"א שהביא מתשו' הרשב"א חלק תו"א סי' פ"ג שהעלה כן ובמק"א הבאתי מתשו' הריב"ש סי' רכ"ח סתירה לזה ומצאתי בתשו' ב"א חא"ע סי' ק"ו שהעיר מזה וע"ש מ"ש בזה ואני הבאתי מדברי הרמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ח ממעשר שני הט"ו ותוי"ט סופ"ב דמע"ש ראי' לסברת נה"מ וע' בט"ג לגיטין כ"ה שהעלה כן דבכה"ג גם למפרע יש ברירה ולכן שפיר י"ל דמהני הגט גם משעת נתינה א"כ התינח אם אין קורעי' הגט עד אחר מיתתו אבל אם יקרעו הגט אחר נתינה שוב יחול החשש דאין ברירה גם אם ימות אח"כ ולכן אין בזה תקנה גם אם יאמר משעה זו ממש וגם להסוברים דמגורשת מיד אין לקרוע הגט מטעמא דכתיבנא.
ובכ"ז לדינא במקום עיגון ושעה"ד כבר האריכו הג"פ שם והפ"י בגיטין להסיר חששא דאין ברירה א"כ בודאי אם אמר משעה זו יש מקום להקל אך דבנ"ד המגרש לא אמר כן אך שרו"מ צידד דכיון שרו"מ אמר כן להאשה בפניו ושתק בודאי נתכוין לזה והביא ראי' מקידושין נ'. ע"ב דדחי שם מאי דבעי אביי להוכיח דדברים שבלב אינם דברים מדתנן ובכולן אעפ"י שאמרה בלבי היתה להתקדש לו וכו' ודחי דשא"ה כיון דאתני לאו כל כמיני' דלעקרי לתנאי' ופירש"י הואיל ושמעה תנאו ולא מיחתה לומר אעפ"כ וכו' ולפענ"ד יש לפקפק בזה חדא דאפשר דלמסקנא דקיי"ל כאביי לא ס"ל הך דיחויא ועוד דשא"ה שהמקדש בעצמו אי"ל התנאי לא הי"ל לאשה לשתוק אבל בנ"ד מה שרו"מ אמר מקודם בפניו מאן יימר שחשש לדבריו וכמ"ש כה"ג בתשו' הרא"ש שהובא בב"י חו"מ סי' קע"ו. מחודש נ"ב שהשיב ראובן שלא הי' חושש במה שא"ל לוי בשם ראובן ואף שיש לחלק בין הנושאים הרי בנ"ד לא רצה המגרש שיאמר רו"מ סידור נתינת הגט אלא אחר ואם אולי באמת מה"ט רצה בהאחר לפי שרו"מ הציע לפניו שיחול הגט מיד והוא רצה לאחר חלות הגט עד סמוך למיתה ואין ראי' ממה ששתק ולא מיחה כי לאו בע"ד דידי' ה' רו"מ ומ"ש רו"מ דמצוה לשמוע דברי חכמים הוא תמוה שהרי בשעת נתינת הגט המגרש לא ידע שיקרעו הגט כאשר באמת כל רב מסדר נזהר בזה ואם רו"מ אירע לו שגיאה איזו מצוה הי' על המגרש שתהי' דעתו שיחול הגט מיד והלא אם יחול סמוך למיתה תיפטר האשה מחליצה ויקיים המצוה.
אולם י"ל עפמ"ש רו"מ שהמגרש עצמו שאל אח"כ אם יש מדח"ס שתשמשהו ומזה איכא הוכחה שנתכוין לגרש מאותה שעה אך דזה תלוי אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו ומבואר בחולין ל"ט דהוי ספיקא ובתשו' ארי' דב"ע א"ע סי' ט"ז הביא בשם הגאון מסניטין שהעלה דהיכא דליכא הוכחה ברורה מדבריו שבתחלה לכ"ע אמרינן דהסע"ת והוא האריך בזה ואני מצאתי במרדכי פ"ג דקידושין סי' תקל"א בשם סה"ת שכ' דהיכי דאיכא למיתלי השתיקה באמתלא מוכחת לכ"ע אמרינן הסע"ת ובתשו' א' ביארתי ראייתו מהא דש דהוא במה דדחי הראי' מהא דמעשה בבריא שאמר כתבו גט וארשב"ג אם מעצמו נפל ה"ז גט ודחי דשא"ה דאמר כתבו ופירש"י דאיכא קצת הוכחה בתחלה הרי דגם בקצת הוכחה בתחלה אמרינן דהסע"ת. וגם בשע"מ חו"מ סי' צ"ב סק"ה העלה להוכיח דאפי' היכי דאיכא רק קצת ספק בתחלה לכ"ע אמרינן הסע"ת והבאתי מתה"ד סי' שמ"ט באמצע התשו' ומהא דא"ע סי' קמ"א סי"ז וב"ש שם ותשו', ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' כעין זה וא"כ הרי בנ"ד הרי בכל גווני הוי רק ספיקא גם לשי' המחמירים א"כ אמרינן דהסע"ת דנתכוין לגרשה מיד אך דיש לפקפק דהא גם אם הוא ספק שמא נתגרשה מיד הי' לו מקום להסתפק אולי אינו מדח"ס שתשמשנו ולכן שאל ע"ז אבל נראה דכבר העלה בתשו' מהרלב"ח סי' נ"ב דאם המגרש ע"ה שאינו יודע מקום הספק בודאי דעתה לגרשה מיד ובתשו' מהרח"ש ומכמ"א שם דחו דבריו אבל היינו בדליכא שום הוכחה לזה אבל בנ"ד שרו"מ א"ל מקודם שיחול הגט מיד ובכה"ג בודאי לאו כ"ע ד"ג כיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים כמ"ש מהתוס' בב"מ ט"ו בהא דמכורה ויוצאה ומכ"ש כששמע מפי הרב להיפוך ובכה"ג י"ל דלכ"ע מודו דמגורשת מאותה שמה ואם יסכים עוד רב מובהק עם רו"מ גם אני אצטרף עמו להתירה בלא חליצה.
ז"ז מ"ש רו"מ דכיון שהגט עדיין מעורה יש לצדד כמ"ש הב"מ הנה גם בהפקידתו ביד הרב רבים חולקים ע"ד מהרשד"מ ומכ"ש בנ"ד שהאשה לא הפקידתו בתורת פקדון הרי מבואר בתשו' הר"י לבית לוי כלל א' סי' ז' דבלא נתנתו לו בפקדון כ"ע מודו דאין להקל גם במקום עיגון ע"ש א"כ אין מזה שום סניף.
ובדבר שהי' הדיינים ב' קרובים הנה הגם שהחליטו האחרונים דא"צ ב"ד, אבל בפי' רגמ"ה לב"ב קע"ד וערכין כ"ג בהא דאטו כל דמגרש בב"ד מגרש פי' דהא במגרש בפני ג' הדיוטות סגי והם אינם יודעים להדירה ע"ש וזהו כדברי הנו"ב דעכ"פ צריך ב"ד של ג' ומלבד זה הנה בתשו' כתב סופר א"ע סי' מ"ח העלה דאם יש קא"פ בין הב"ד כיון דקיי"ל דגם בדיינים בנמצא קא"פ כולן בטלים גרע טפי ולכ"ע פסול ע"ש ובתשו' מהר"ם שיק סי' קל"ז צידד דבגט שכ"מ שנעשה רק בשביל לפטרה מחליצה י"ל דלכ"ע דינו כחליצה וצריך ב"ד של ג' ולכן גם מצד זה הדבר חמור מאוד אבל מ"מ כיון שהוא שעהד"ח הנה בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' צ"ד העלה להקל גם בכה"ג שהי' קרובים ביניהם ובפרט דבנ"ד הוא רק קורבה דאישות ולשי' כמ"פ ל"א בדרבנן עשבמב"כ ומכ"ש בדיינים (וע' בשו"ת בר ליואי א"ע סי' מ"ח שהעלה ג"כ דבגט דא"צ ב"ד גם בנמצא קא"פ כשר והביא ראי' מש"ס דיבמות ק"ד ד' ע"ש.]
ובגוף דין גט אם צריך ב"ד מצאתי בתשו' פ"י ח"א א"ע סוסי' ב' שפסק בפשי' דא"צ ב"ד וגם א' מדיינים א"צ וסגי בפני ב' עדים ע"ש א"כ פשיטא דלא מיפסל בשביל קרובים וע"ע בשו"ת פרשת מרדכי חא"ע סי' מ"ט ותשו' אמרי אש סי' ס"ט ותוע"ר סי' ס"א ופתח עינים להחידא לערכין כ"ג וכולם פ"א הסכימו שא"צ ב"ד ושכן המנהג וגם חומרת הר"מ שיק אין נראה כלל להחמיר בשעהד"ח דמה בכך שהי' לצורך לפטרה מחליצה מ"מ הרי הי' רק גט לכל הלכותיו וגם הוא בעצמו לא החליט כן והניחו בצ"ע לכן נראה להקל בשעה"ד.