עי' מפתחות. להרב וכו' מו"ה מאיר שלום סג"ל נ"י אבד"ק סקאליע
ע"ד שאלתו בדין המקוה שא"א להחם אותה מפני שהמעיין מתגבר ולכן עשו עוד מקוה א' בחפירה שאינה עמוקה הרבה מרוצפת בלבנים וצימענט הן בשולי המקוה הן בצדדים לבל יכזבו מימי' אשר יבואו לחפירה ועוד חפרו חפירה עמוקה בסמוך לה ומצאו שם מים חיים נובעים עד שגם בעת יבושת המים יש שם שיעור מקוה ויותר למעלה מכנגד הטיבור באדם בינוני וממעל עשו כיסוי מעשה בנין ועשו לתוך הכיסוי ב' סילונות (רעהרין) א' ממעשה בנין צימענט והוא עולה בגבהו עד לשטח חפירה הראשונה הנ"ל שנעשית לצורך טבילה למעלה בגובה וסילון השני עשוי ממתכות אשר דרך סילון הנ"ל נותנים ושופכים מים שאובין לתוך הבאר הנובע הנ"ל ומחמת שאין להמים מקום להתצמצם בתוך הבאר כי הכיסוי שלמעלה הוא סמוך להמים הנובעים לכן הם דוחפין את המים שבתוך הבאר לעלות דרך הסילון של בנין למעלה ונשפכים שם על הקרקע למעלה בינתים ונמשכים משם אל החפירה המוכנת לצורך טבילה וממלאים אותה על כל גדותיו עד שראוי לטבול בה עכת"ד השאלה והביא רו"מ מתשו' שו"מ מ"ת ח"א סי' כ"ה שנשאל בנידון כזה והגה"צ אבד"ק צאנז ז"ל חשש להחמיר משום דאין ניצוק וקטפרס חיבור והשו"מ השיב שאין בזה שום חשש שאין המים שאובין עצמו חוזרים ועולים אלא מי המעיין עולים והביא מהא דסי' ר"א סכ"ב שהמים הראשונים דוחין הראשונים ומוציאין אותם וה"נ בזה ע"ש ובעניי לא הבנתי מה לנו נ"מ אם המים שאובין חוזרים ועולים או מים של המעיין הרי גם השאובים בבואם לתוך המקוה השלימה שי"ב מ"ס נטהרו ודינם כמי מקוה כשרה ואם חזרו ועלו שלא בדרך שאיבה בכלי הרי הם כשרים לטבילה ובע"כ דעיקר החשש של הגה"צ הי' מפני שאם רוצים לחמם למעלה את המקוה ושואבים כמ"פ מהמים דדינו מבואר בש"ך ס"ק ס"ג דיש לחוש ביותר מרובו וכל ההיתר ע"י ההשקה למי המעיין ע"י שמגביהים הקילוח ומתחברים המים ולזה כתב דכיון דניצוק וקטפרס אינו חיבור ל"מ ההשקה וא"כ מה בכך שמי המעיין עצמם עולין מ"מ אחר שנפסק הקילוח והופסק מן המעיין הרי נפסל בשאובין לשי' הש"ך סק"ל שחולק על מהרי"ק וגם לשי' מהרי"ק לחד תי' דכל זמן שלא נחו מזחילתן דינו כמעיין הרי בנ"ד כשבאו לתוך החפירה של טבילה כבר נחו מזחילתן וגם בעודן בסילון אין בהם עוד כח הזחילה של המעיין אלא כח דחיקת מים שאובין הנשפכין לשם דוחקתן ועי"ז עולים ונתבטל כח המעיין ובפרט לשי' הר"ש פ"ה דמקואות מ"ג דמעיין עומד אינו מטהר בזוחלין ובתשו' ד"ח ח"ב יו"ד סי' צ"ג החזיק בדעת הר"ש ופסק כן למעשה ע"ש א"כ גם בעודן זוחלין בהסילון מלמטה למעלה כבר נתבטל חשיבות מעיין וע' תשו' ח"ס סי' ר"ט ובגוף הדבר שנחלקו הד"ח ושו"מ עיי' בשו"ת בי"צ שנדמ"ח ח"ב יו"ד סי' כ"ז פלפול גדול ואין עת האסף פה.
ולכאורה יש לדון בזה כיון דכל חשש נטל ונתן סאה ברובו הוא רק מדרבנן א"כ הרי בדרבנן אמרו דניצוק וקטפרס חיבור כמ"ש התוס' בחולין ק"ו ונדה מ"ט ובתר"י פ"ח דברכות אך דבנ"ד הוי גוד אסיק דגם בדרבנן לא מקילין כדמוכח בחגיגה י"ט וע' בט"ז ס"ק מ"ז וח"ס סי' ר"י ושו"ת אמרי אש סי' פ' אבל בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ו פליגו ר"י ור"ל בפלוגתא דר"י ורבנן אם קטפרס חיבור ולר"ל פליגי רק בטומאה קלה ולר"י גם בטומאה חמורה פליגי ומסיק כר"י ומוכח דגם בטומאה קלה לדידן קטפרס לא הוי חיבור וצ"ע וגם בלא"ה איכא חששא בנ"ד שעשו החפירה של המקוה בצימענט בלא שום נקב בשולים ובזה יש חשש כלי כמ"ש בתשו' ל"ק באכניא להוכיח כן כיון דהצימענט עומד בפ"ע והבאתי מפ"ו דאהלות מ"ב ופ"ה דכלים מ"ו ואף שבילים בהקרקע הרי לשי' כמ"פ ל"מ בדאורייתא לטבול בתוכה ושם הבאתי מתוס' רי"ד לשבת ט"ז דמפורש כדעת האוסרים והוכחתי דגם בנעשה לשמש בקרקע ל"מ בדאורייתא רק היכי דהקרקע מסייע לפעולתו וע' נו"ב מה"ת סי' ק"ט והבאתי מדברי הב"מ סי' קצ"ח וגם מש"ס שלהי חגיגה הוכחתי כן וביארתי דהבבלי והירושלמי מחולקים בזה ובזה נסתר מחמתו מ"ש בשו"ת גי"ט והגהת י"ש להוכיח מירושלמי דשבת דגם בדאורייתא מהני קבעו ולבסןף חקקו ולפמ"ש הירו' לשי' אזיל ואנן לא קיי"ל כן אך לפמ"ש בתשו' א' דבקבעו וגם בנה עליו לכ"ע מהני ובפרט היכי דצורתו מוכחת עליו י"ל דמהני א"כ ה"נ בנ"ד יש תקנה שיבנו מסביב כמה שורות אבנים בטיט וסיד או שניקבו למטה שיעור המועיל להכשיר ולבטל מתורת כלי.
ואולם כת"ר העיר עוד מהא דהווייתו ע"י אדם ובד"ז הארכתי בתשו' לק' שאטמאר והבאתי מס' דרוש וחידוש לרע"א ותשו' ז"י ועוד מכמ"ק דכל שהוא רק גרמא בעלמא לא מיקרי הוייתו ביד"א והן אמת דלפמ"ש בתשו' מהר"ם שיק סי' קצ"ו כמה חילוקים בזה יש לדין להחמיר קצת בנ"ד אבל כתבתי בתשו' הנ"ל דאם עושים ע"י עכו"ם יש להקל טפי כיון דאינו מקב"ט מה"ת והבאתי סמוכין לזה ואכמ"ל ולכן גם בנ"ד יוכלו לעשות כן אבל רק באופן שיעשו נקב בשולים כמש"ל וגם ידקדקו שלא ישאבו המים למעלה עד שיהיו ברובו.