ב"ה כ"ג ניסן תרמ"ה ברעזן להרב המאה"ג וכו' מו"ה יעקב שמשון הלוי העליר אבד"ק בוזנאב
מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בקצב א' ששחט עגל גדול ומכר הבשר וכפי דברי השו"ב יען שא"ל הקצב שהוא תוך שנתו לא רצה למעך הסרכא דבוקה שהי' שם שחשש לדעת השמ"ח והטבח מכר הבשר בלא בדיקת הסרכא והטבח מכחישו באמרו שאמר לו שכבר עבר שנתו ובדק ומיעך הסרכא כדין והכשיר רק עתה שיצא קול שהוא תוך שנתו חזר בו השו"ב ורוצה להטריפו. והנה רו"מ הביא משו"ת שי"צ שהביא הפ"ת סי' ל"ט דהבודק נאמן נגד אחר אך מד' הח"ד בליקוטיו לסי' קכ"ז נראה דלא ס"ל כן והנה לפענ"ד הדין עם השי"צ ומצאתי כדבריו בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' נ' דהבודק נאמן נגד אחר משום שהדבר מוטל עליו דייק טפי והביא ראי' מתשו' הרא"ש שבחו"מ סי' כ"ג דהדיינ' נאמנים נגד עדים משום שהם דייקו טפי ועי' בפ"י גיטין ג' ע"א ד"ה כיון שכ' כה"ג בשם הריב"ש ותו"ס רי"ד ומה"ט השליח נאמן טפי ע"ש ויש לי לדון בזה ע"פ דברי המל' פ"ו מגירושין הל' י"ט בענין ביטול המודעה שהביא ד' הריב"ש סי' קכ"ז דהעדים שהוזמנו לכך נאמנים טפי מאחרים והשיג עליו דדוקא בהעדר פעולה יתכן לחלק בין העדים שהוזמנו בין עדים אחרים אבל אם מכחישים זא"ז בפעולה אין חילוק בזה ע"ש וא"כ ה"נ בזה ועי' בפ"ת לחו"מ סי' כ"ג בשם תשו' מ"ע להראנ"ח בזה ואני מצאתי בשו"ת זכרון כהונה דף ו' ע"ב שהביא בבם תשב"ץ דעדים אינם נאמנים נגד ב"ד והגה"ק אבד"ק שיפיטיויקא סמך ע"ז בענין גט והמחבר פקפק ע"ז ע"ש ועי' תומים סי' מ"ו סוס"ק כ"ו שהביא בשם תשו' ספרדות שנסתפק אם עדים נאמנים להכחיש הב"ד והוא הוכיח דנאמנים ולא הביא כלל מכל הנ"ל אבל נראה דהתם העידו על הב"ד עצמן שעשו שלא כדין לכן נאמנים משא"כ במכחישי' זא"ז בגופא דעובדא איך הי' הדיינים נאמני' ויש לתמוה במ"ש הש"ך בחו"מ סי' ל' סק"ג בשם הב"ח בפשי' דאין חילוק בין עדים שהוזמנו לכך או לא ולא הזכיר מד' הריב"ש שהביאו הפ"י ומל"מ הנ"ל וע' רש"י ותוס' ב"מ ב' ע"ב בהא דליחזו זוזי ממאן נקט דלשי' רש"י נאמן המוכר כ"ב עדים משום דרמיא עלי' דייק טפי וע' בתוס' קידושין ס"ד ע"א ד"ה נאמן לנדרים וכו' דאב דייק טפי לדעת שניו לפי שעליו מוטל להודיע לאחרים ולכן לאב עשאוהו כדבר שבידו ולא לאחרים ע"ש וע' בתוס' רי"ד פסחים ד' דבדבר המוטל על האשה נאמנת גם בדאורייתא דדייקא טפי ע"ש ולכן נראים ד' השי"צ דהבודק נאמן נגד אחר אך די"ל דכ"ז נגד איש אחר זר אבל נגד בעל הבהמה עצמה הרי גם עליו מוטל הדבר שלא למכור עד שיכשיר השו"ב והוא הבעלים ובפרט שכבר מכר הבשר וכדאי' כה"ג בגיטין ס"ז דיבורא מיקרי ואמר מעשה לא עביד אבל מ"מ נראה ברור דאם השו"ב אדם כשר ונודע דהטבחים רובם רשעים ובפרט בזמה"ז ובפרט שהוא נוגע בדבר ובהול על ממונו אין להאמינו בשום דבר נגד השו"ב ומכ"ש בנ"ד שלדברי שניהם הי' שם סרכא שלכ"ס והוי בחז"א וההכחשה רק אם הי' מיעוך או לא א"כ לכ"ע אסור וכמ"ש השו"ת טטו"ד מ"ת סי' פ"ד ודמי לע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה דתרוייהו בא"א קמסהדי ואף שי"ל דשא"ה דעכ"פ קודם הגירושין לכ"ע היתה אסורה אבל כאן הרי אחר שנתמעכה הסרכא אגלאי מלתא למפרע שהי' רק ריר בעלמא והיתה מותרת מעולם מ"מ הרי התב"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט הוכיח מכתובות כ"ד דגם בכה"ג הוי חזקה מה שהי' מוחזק לפנינו וגם יפה כ' רו"מ דיש לדמות להא דכ' הרמב"ן דבכל עד מפי עד אם הראשון מכחיש הראשון נאמן וכן עלה בלבי תכף בראשית קריאות מכתבו, אבל איננו דבר מוסכם לכ"ע כמ"ש בחמ"ח א"ע סי' קט"ו וב"ש שם סק"ד בשם הרא"ש וע"ש בשם תשו' רמ"א וע' בקו"ע סוסי' י"ז סי' ק"ס בשם תשו' ב"י דמבואר דס"ל דהעד השני נאמן וצ"ע.
ומ"מ לדינא קיי"ל כן וע"ע בב"ש סי' מ"ב סק"ז וגדולה מזו מבואר בתשו' פמ"א ח"ב סי' קט"ז דאפי' עכו"ם נאמן בכה"ג להכחיש את העד שאמר בשמו והביא שם מדברי החמ"ח סי' י"ד סקי"ז ע"ש וע"ע בתשו' פמ"א שם סי' קי"ד עוד בזה וע' תשו' שארית יוסף שהובא בק"ע סי' ש"ה ג"כ בזה, וגם בדין ממון יעוין בב"ש סי' קט"ו הנ"ל בשם רמב"ם ורמב"ן ורא"ש ובתשו' פמ"א הנ"ל מ"ש בזה שו"מ ברא"פ סי' ל"ט ס"ק קע"ז שהביא ג"כ ד' רשד"ם הנ"ל ופסק ג"כ דהבודק נאמן יותר ע"ש ועכ"פ לדינא הדבר ברור שהשו"ב נאמן נגד הקצב והכלים אסורים וצריך להעבירו כפי ראות עיני ב"ד.