להרב המאה"ג מו"ה דוד אלימלך שטורמלויפער נ"י אבד"ק דק' דינאב
ע"ד שאלתו היות שהתיכו שומן אווז ערך ב' ליטער עם הגריווען ובטעות לקחו כף דק של בלעך ב"י ממאכלים מעורבים בחלב ואחזו בהכף ע"פ הקדרה בעת השפיכה לבל יפלו גם סגריווען למטה כנהוג ועתה שאלו על השומן והגריווען והכלים והעיר דלפמ"ש הח"ד סי' צ"א סק"ו דדבר לח אינו חיבור ורמז לפסקי מהרי"א סי' ק"ג ושם מבואר דבאיסורין דתליא בטעמא אין הניצוק מחבר והביא מהט"ז סי' ק"ה סק"ו ומש"ז שם ובאמת שהמנ"י כלל כ"ג אות י"ב הוכיח דדוקא לכתחלה החמירו שם משום ניצוק חיבור ולא בדיעבד ומ"ש רו"מ בשם יש מחלקים דמלמעלה למטה גם באיסורים ניצוק חיבור כדקיי"ל כה"ג לענין קטפרס חיבור המעיין בפסקי מהרא"י ימצא שביאר דבאיסורים ל"ש ניצוק חיבור וראי' שהרי אפי' בכלי מתכות דחם מקצתו ח"כ ואפ"ה אינו מוליך בליעותא בכולו ומכ"ש בניצוק ע"ש א"כ אטו בכלי אם חם חלק העלין נימא דמוליך למטה בליעתו בכולו וכיון דהתם אין חילוק בזה ה"נ בניצוק אין לחלק באיסורין בזה ועיי' תשו' מהרי"ל סי' ס"ח.
והנה מ"ש רו"מ בשם העצ"ל שחולק על הח"ד סי' צ"א סק"ו הנ"ל הנה שם חולק רק עמ"ש הח"ד דמשקה לח ל"ה חיבור ובמק"א הבאתי מהר"מ בפי' פ"ב דטהרות מ"א שכ' דמשקה הוי' חיבור טפי מדבר גוש וברש"י ע"ז ע"ה ב' ד"ה לא מפסיק מידי שהמשקה מחברן וע"ע פ"ח דטהרות מ"א ור"ש שם ובנזיר נ' ע"ב ורש"י ד"ה ת"ש חלב של מת וכו' לא נעשה מפורד וכו' ותבין אבל לענין ניצוק באיסורים אין ראי' משם ומ"ש רו"מ מדברי התוס' חולין ק' וח"ד רסי' צ"ב דכל שסופו לצאת כאלו יצא ולא נ"נ ורצה לדון מזה בנ"ד דסוף השומן לירד למטה לא נ"נ אינו מובן דהתם הטעם סופו לצאת ולכן לא נ"נ אבל הכא אף שהשומן יורד למטה מ"מ מה שנבלע בו מהחלב אין סופו לצאת משומן המעט הנבלע בו אלא שהשומן מתערב למטה בשאר השומן אבל אין הטעם יוצא ממנו ועתוס' חולין ק"ח ב' ד"ה שנפל וכו' וב"ח סי' ק"ח והגהת א"ב על הט"ז סק"ז בזה וע"ע ברא"ש סופ"ה דע"ז ריטבא חולין ק"ח ורש"א חולין קי"ב ד"ה אר"נ וע"י בב"י סוסי' ע"ו בשם הר"ן מהא דלח בלח אינו בולע ופולט וגם בלא"ה הך טעמא דסופו לצאת אינו דבר מוסכם כמ"ש בשו"ת בי"צ סי' קי"ב שהביא רו"מ בשמו לענין סברת הרמב"ן ע"ש שהשיג על הח"ד בזה אך מ"ש רו"מ דכיון דהמאכל של חלב הי' בו רק חלק חמישית חלב ויש לשער כפי המדומע ונגד כף בלעך סגי בחמישית ליטער לבטלו וא"כ לא נאסר עד שנשאר רק חלק כ"ה של ליטער אז נ"נ והרי הי' שם הגריווען כפלים מהשומן המעט ומצטרף לבטל טעם החלב היוצא ולא נאסר אלא לבסוף כשלא נשאר שומן כלל בין הגריווען לצרפם וא"כ הי' מעט מזער ונתבטל בהשומן שלמטה הוא נכון ואף שבתחלה נעשה הכף נבילה ושוב א"א לשער כפי המדומע ז"א דהבלוע מקושר עם השומן שבקדירה ולא נ"נ זה נכון אבל מ"ש רו"מ דמסתמא לא נגע כל הכף בקדירה בעת הסינון הוא דבר הקשה לסמוך עלי' וקרוב לודאי שנוגע בכל פעם ומאן מפיס ואפי' ספק ל"ה כיון דמצוי שיגע בקדרה:
וגם מ"ש רו"מ עפ"י דברי הח"ד סי' צ"ד סק"ד לפרש דברי הש"ך דא"א לחול על החובה ב' שם בב"ח דכבר הוקלש הטעם וה"נ בזה והנה בגוף דברי הח"ד אזיל לשיטתו בסי' צ"ג סוסק"ב והמעיין בב"י שם ימצא שהדבר תלוי בשני תירוצים שכ' שם ולחד תי' בחלב אינו כן ואפי' יש ס' ל"מ כלל ובד"מ אות ד' כ' שתי' זה עיקר אבל בשו"ת גא"ב סי' ל"ח דעת הב"ח שם כהח"ד אבל היינו משום דגם חלב שם משקה עלי' ובדיעבד מהני הגעלה בחלב אבל בנ"ד שהכף של חלב לכ"ע אין מקום לומר שנקלש הטעם ע"י השומן המתבשל וגם בלא"ה פקפק בהגהת א"ב דדוקא בהגעלה גמורה שיעלה רתיחה נקלש הטעם וכבר הביא הט"ז סי' צ"ד סק"ג בשם הגש"ד סברא זו ואני מצאתי בש"ג סופ"ה דע"ז שהביא שי' הרמב"ן דל"מ הגעלה אלא במים וביאר שזהו טעמו של ר"ב והפוסקים בדין כף חלב ששמוהו בקדרה של בשר דאפילו יש ס' כנגדו הכף אסור ולא אמרינן דהוי כהגעלה דכיון שיש דבר אחר עם המים של רוטב שבקדירה פסק כח המים וא"י להפליט הטעם ואח"ז הביא טעם הסמ"ק שכתב כדברי הגש"ד ע"ש ובאמת דאנן קיי"ל דלא כהרמב"ן ומצאתי בברכ"י לא"ח סי' תמ"ז ס"ק כ"ד בשר ס' בית מועד בשם ר"ג במעשה בא לפי' באשה שהגיסה הקדירה בכף שלא הוגעל ולא הרגישה עד פעם ב' והתיר לה התבשיל השני שכבר הוגעל הכף בתבשיל א' ע"ש ולפלא שלא הזכיר כלל מדברי הגש"ד וסמ"ק הנ"ל ועכ"פ בנ"ד לכ"ע לא הוקלש ע"י בישול השומן ואפס מקום להקל עפי"ז.
וגם מ"ש עפי"ד רע"א סי' פ"ג ביישוב דברי העיטור דס"ל כהרמב"ן דבב"ח בעינן ששני הטעמים יאסרו זא"ז דוקא וכיון שיש ס' בחלב נגד טעם הבשר ליכא משום בב"ח המעיין שם ימצא דהטור חולק ע"ז ולא ס"ל כן ולפמש"ל דבנ"ד ליכא טעמא דאיקלש מעיקרא ממילא ליתא לסברא זו בנ"ד לכ"ע
ומ"ש רו"מ לצדד עפ"י שי' או"ה דבלא נודע ל"א חנ"נ והביא דברי רע"א שהובא בפת"ש דהיכי שהיתה החתיכה גם אחר שנודע הרי נעשה אז נבלה ואוסר הכל הנה מדברי הש"ך סוסי' צ"ח סקל"ד במ"ש דהרב אזיל לטעמי' שפסק בת"ח דבלא נודע ל"א חנ"נ מיירי הכא שנתערבו ב' הקדירות יחד קודם שנודע וכו' מוכח להיפוך מדברי רע"א אלא גם בכה"ג יש להקל לשי' או"ה ויש להסביר הדבר עפמ"ש בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סי' נ' דחנ"נ חידוש הוא והיכי דבתחלה לא נ"נ גם אח"כ לא נ"נ ע"ש א"כ ה"נ בזה ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' קנ"ב שפסק בפשיטות דבנפל איסור לקדירה שלא הי' בה ס' וניתוסף מים בשוגג ע"ד שי"ב ס' דכיון שלא נודע מקודם יש להתיר התבשיל בפשיטות ע"ש ולא הביא כלל מדברי או"ה ומבואר דלא כדעת רע"א הנ"ל אך דבנ"ד שהוא בב"ח אין להקל גם בלא נודע ומ"ש רו"מ דכיון דכבר נאסר הכף בתחלה הוי כשאר איסורים לשי' הש"ך ליתא לענ"ד דדוקא בבישול ותחיבה אחרת יתכן. לומר כן משא"כ באותו בישול ולפי דבריו אם נפלה חתיכת בשר לחלב והי' בה ס' ונתמעט החלב לא יאסר אח"כ מדין בב"ח אלא יהי' דינו כש"א והא ודאי ליתא דבאותו בישול עצמו כל משך זמן הבישול פולט ונעשה בב"ח אך בנ"ד שהי' בלוע בכף רק חלק חמישית מחלב ושאר הנבלע בו הי' מהמאכל שנתבשל עם חלק חמישית חלב א"כ לא נ"נ מדין בב"ח רק גוף החלב אבל שאר התבשיל הבלוע בכף דמי לשאר איסורים ואינו אוסר השומן במקום דמקילים בשאר איסורים וע' מש"ז סי' פ"ז סוס"ק ב' ותבין לכן שפיר יש לצרף טעמא דלא נודע כיון דנגד טעם החלב עצמו תמיד הי' בו ס' ושאר הטעם הבלוע בכף שנ"נ גם אם נבלע בהשומן לא נ"נ בלא נודע וכן לשי' המקילים בלח בלח בשאר איסורים אבל לענין הגריווען הוי כלח ביבש ומ"מ יש להקל מטעם שנתבטלו ברוב וכמ"ש רו"מ עפי"ד נה"ך סי' ק"א דל"ה חהר"ל ואני מצאתי כן בשו"ת הלק"ט ח"א סי' קע"ו ובפרט שלדסת בעה"מ ומלחמות ביבמות פ' הערל דבאיסור דרבנן גם חהר"ל בטל וע' כרו"פ וח"ד סי' ק"א ובס' ישרי"ע ליבמות דף פ"א ודף פ"ב באורך ואני מצאתי בסה"ת סי' נ' מפורש דאפי' בחלה דודאי בזה"ז רק איסור דרבנן ואפ"ה חהר"ל לא בטיל ע"ש ומ"מ בנ"ד חזי לאצטרופי שי' המקילים וע' בחו"ד סוסי' פ"ז דלשי' הש"ך שם גם לענין חהר"ל ל"א בב"ח דרבנן דהוי איסור מגופו ואף שבשפ"ד סי' ק"א סק"ג כ' בפשיטות להיפוך ע' מקור מים חיים שם בזה.
ומ"ש רו"מ דכיון שהכף הנסמך על הקדירה בצד ב' הוא מגולה לאויר וי"ל דהוי רק כעירוי דמבליע רק כ"ק לענ"ד יש לחלק בין אם הטה הקדירה עם הרותחין מקודם ואח"כ סמך את הכף לקדירה הרי קיי"ל בסוסי' צ"ב בש"ך ס"ק ל"ו דכשהקדירה עומד במקומו מיקרי תתאה וכל שהוא במקומו גובר וע"ש סי' צ"א סקכ"ג וא"כ ה"נ תתאה גבר משא"כ אם מקודם הסמיך הכף להקדירה ואח"כ הטה השמין שיהי' נסמך ומגיע אל הכף הוי הכף תתאה ואינו בולע אלא כ"ק אלא שהרי בכמה עיראות דעת כמ"פ דבולע בכולו ומכ"ש אם מחזיק איזו שעה הכף אצל שומן הרותח דודאי פולט ומבליע בכולו ולדינא נ"ל להתיר השומן אבל הקדירה אסורה וכן הגריווען שאין בהם הפ"מ נכון להחמיר ולאסרם והנלע"ד כתבתי,