להרב הגדול מו"ה משלם זוסיא הירשענהארן נ"י מק' סאטנאב ברוסיא
ע"ד שאלתו היות שנעשה תקנה בקהלתכם וחתמו השו"ב בהתחייבות בדבר שכירות מכס הזביחה מהממשלה שיהי' רק לצורך בני העיר ואם יעבור וישכור א' המכס לעצמו אין להשו"ב לשחוט עד שינתן לבה"ע סכום קצוב לכל שבוע ועתה נתעורר מריבה בין הקהל ושכרו כמה אנשים המכס ואמרו כי גם הם יחזיקוהו לטובת הכלל אלא שאין רוצים בהנהגת הקודמים כי הם ינהלו כפי דעתם ויש לעומתם רבים המוחים ומערערים ורוצים לעכב על השו"ב מלשחוט כפי כתב התקנה הנ"ל והנה כבר העלה בתשו' חכ"צ סי' ס"א דכמו דבלשון הש"ס מפרשינן על הודאי ולא על הספק כן ה"נ בלשון תקנה התלוי בלשון בנ"א ע"ש וא"כ ה"נ כל עוד שלא נתברר מי הרוב בודאי אינו נכלל בהתחייבות השו"ב שלא ישחטו וגם לפמ"ש בתשו' עה"ג סי' ס"ח לחלק בזה בין לשון תורה ללשון בנ"א מ"מ מודה דאין להוציא ממון וה"נ הרי באים להפסיד את השו"ב ואין להפסידם בספק וגם באמת אין בזה ספק כלל כיון שנתחייבו רק אם ישכור א' לעצמו משא"כ ששכרוהו לצורך הרבים אלא שרוצים הם להיות המוהלים לדעתם ואין זה בכלל התחייבות חזה"ת דמי סי' מ"ב סוס"ק ט"ו דכשבאין כלל וע' בב"ש אה"ע לאסור ולהוציא להוצאת ממון ע"ש וה"נ בנ"ד.
ומ"ש רו"מ מדברי הח"ש חו"מ סי' ס' במי שמכר חטים ולא יוכל להשיגן אלא בתוס' דמים הרבה יעוין במשפט שלום סי' ר"ט דף ע"ו ע"ד מדברי הט"ז וב"ש סי' קי"ד בזה ועוד מכמה מחברים בזה ותמהני על המהרש"ק שלא הביאו מכ"ז.
ומ"ש מהח"ש סי' קנ"ה שהוכיח דראוי לפרש על היותר פחות וכהא דא"ע סי' צ' בא"ל עשה מה שתרצה היינו אם אינו פירוש דחוק אבל היכי דמשתמעי יותר לפ"ד השומעים גם ליפוי כח בעהש"ט אזלינן בתרי' כהא דח"ס סי' מ"ב סעי' י' בהג"ה ויעוין בב"ב דף ל' ע"א כיון דא"ל דבי בר סיסין ומיקריא דבי בר סיסין עלי' דידי' רמיא לגלויי וכו' וע"ש ברשב"ם ד"ה כיון וכו' ותבין ומבואר דאע"ג דזה מוחזק מ"מ הוא צריך לברר כיון שהוא נגד משמעות הלשון לפ"ד השומעים.
ומ"ש רו"מ מהא דסי' ע"ז דכל א' מהשותפים יכולים לגבות הכל ליתא דהתם כשאין השני עומד בשעת מעשה ומוחה משא"כ בנ"ד שהרי כל טעם הרשב"א דדמי להרשו זא"ז א"כ הרי בחוזר בו מהרשאה בטל ההרשאה ועוד דהא בתומים תמה ע"ד רמ"א והניח ד"ז בצ"ע ע"ש סקי"א.
ומ"ש בהא דהקהל מוחזקים עמ"ש במשפט שלום בקת"ע לסי' רל"א אות י"ז ואות ל"ג בזה וגם בדין אי שוכרי ראנדע מוחזקים ועכ"פ לדינא הדבר פשוט שאין לעכב על השו"ב כ"ז שלא יבורר בדין על מהם הרוב בנין ומנין או שיבורר בדין שהצד השני אומרים כהלכה.