להרב הה"ג מו"ה שלו' גאלדענבערג נ"י אבד"ק סוואליווע באונגרן
מכתבו הגיעני וע"ד האשה צבי' בת ר' יהושע זלמן הכהן א' ר' יעקב וואלף מסאסיקא שהעיד רי"ז הנ"ל שנסע עם חתנו הנ"ל בער"ח אדר ב' בנהר והוא עבר עם עגלה שלו ואחרי' נסע חתנו הנ"ל וישב על העצים ופתאום בא ריבוי מים וקרח וניערו את ריו"ו הנ"ל לתוך המים והוא ראה על שפת הנהר איזו רגעים עד שנטבע לגמרי תוך הנהר עד שלא ראהו עוד ואז הלך משם ולא שהה כשיעור שעות המבואר בפוסקים וביום א' דר"ח חפשוהו על שפת הנהר ולא מצאוהו ולאחר צהרים כמו ג' שעות באו ערלים ואמרו לרי"ז שיתן להם על י"ש ויגידו לו מקום שמונח חתנו שם והלך לשם ומצאו מונח בין ב' נהרות רחוק ממקום שנטבע בערך אלף אמה ויען שהוא כהן לא יכול לראות פניו אבל ראהו מונח לבוש במלבושים שנטבע בהם חוץ מהכובע שנחסר ואח"כ באו אנשים אחרים והובילוהו למקום קבורה וביום ב' דר"ח נסעו הבד"צ לשם והביאו המלבושים ורי"ז הנ"ל אמר סימנים שעל הראק הי' טלאי לצד אחורי' במקום שהיו נשרף וכן על שטיוויל א' הי' קמט גדול מלפניו מחמת שריפה וגם הכיר בט"ע כל המלבושים שהם של חותנו דהיינו הראק ומכנסים ושטיויל והאלז ויכל וגם הטלית קטן אלא שלא ידע אם היו חתנו לבוש בו כשנטבע וגם האשה הכירה בט"ע כל הבגדים והט"ק (הלייבצידעקיל) ואמרה שהיו לבוש בהם ביום הנ"ל וגם סימני הטלית קטן (לייבצידעקיל) הנ"ל מן ווייסען גראדיל. גם העיד רי"צ שני בשני עם האשה הנ"ל שהלך למקום שהיו מונח בין הנהרות והכירו בט"ע של פרצוף פניו וחוטמו ופחדתו וגופו וגם ידעו בו סימן שבאילה רכה מאוזן שמאל הי"ל שומא ובדק בו ומצא כן וגם הכיר כל בגדיו בסימנים וט"ע וגם היו לבוש המטפחת בצוארו כדרכו בשינוי משאר בנ"א ושאלוהו הב"ד אם היו חבול בפניו ואמר שהי"ל חבלה מאחורי ראשו וגם מצד פניו בין השערות ופדחתו היו מלוכלך בדם ומשם הובילוהו לבית הקבורה והיו שם בשעת טהרה והכירו ככל הנ"ל ורק שהיו אז נפוח מעט בפניו ובשעת טהרה ראו שסמוך לארכובה הי"ל בהרות אדומות (ומעשה שראוהו הערלים עד שראוהו הם נשתהה בערך שעה ומחצה) וגם ר' ישראל צבי העיד ממש כדברי רי"צ הנ"ל אלא שהוא לא ידע מהחבורה שהי"ל בראשו מצד פנים וכששמעה האשה שאמרו העדים שהי"ל שומא באליו רכה שבאוזן שמאל אמרה הוא שגם באוזן ימין יש לו שומא כזו ובדקו ולא נמצא כן רק באזן שמאל והחבורה היתה בפדחתו סמוך לשערות ראשו בזיות כמין חתך בלא חסרון בשר, גם העיד ר' ליב שהוא הכירו ג"כ בט"ע בצורת פניו ופדחתו וחוטמו אבל בגדיו לא הכיר כי לא הי' רגיל עמו וגם לא ידע מסימן השומא שבאזנו, גם העיד ר' צבי ארי' שיודע בבירור שהי' לריו"י שומא רק באוזן א' גם הבחור כמר אברהם העיד כן ואח"ז חזרה ובאה האשה ואמרה כי מה שאמרה בתחלה שהי"ל שומא גם באזן ימין שהיו טעות בידה שראתה פ"א בהיותה עומדת לשמאלו לאחוריו ואח"כ ראתה כשהפך פניו לצד הבית ועי"ז סברה כן וכפי הנראה ראתה ב"פ באותו אוזן עצמו ולכן טעתה בזה עכת"ד הגב"ע.
והנה רו"מ האריך למעניתו וראשית דבריו דלשי' הרמב"ן בתשו' וריב"ש שהובאו בסי' י"ז סל"ד צריך העד להעיד שנטבע וששהה כדי שת"נ שיעור ג' שעות וגם לשי' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' כ"ו וח"ס א"ע סי' ס"ה עכ"פ בעינן מ' מינוטין או לכל הפחות רביעית שעה מה שלא היו כן בנ"ד (והנה מ"ש הח"ס שם דאם חפשו הספנים במקומו בחפש מחופש כמו רבע שעה דבע"כ המים הטרידוהו והוליכהו למק"א ובכה"ג כבר יצא מאיסור תורה הראוני בתשו' ח"צ סי' כ"א שרצה השואל לחדש כן והוא דחה דבריו שו"ר בח"ס שם שהביא בעצמו מזה וביאר ליישבו)
והנה בגוף ד' מהרי"ט הארכתי בתשו' להרב מוהר"ש נ"י אבד"ק בראיוליב והבאתי מהמעיו"ט פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' דרגע הוא שעה בלשון ארמי כמ"ש בתרגום ע"ש והבאתי מכמ"ק בזה וגם מש"ס דר"ה אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו אך דמ"מ הכא דנקט ביבמות שעה ראשונה אמר שלום שעה שני' וכו' משמע דיש לזה זמן קבוע והבאתי מירושלמי ותוספתא פ"א דברכות ומד"ר איכה וסהי"ש לר"ת ופסקי תוס' בע"ז אות ד' דסתם שעה הוא זמניית א' מכ"ד ביום ולילה ולכן העיקר כהריב"ש ויש לדון קצת בנ"ד שבאו מים עם קרח קרוב לודאי שהכוהו חתיכת קרח במרוצתם ובנפל אבן או דבר קשה יש לו דין נפילה וכמ"ש בפת"ש ס"ק קל"ג בשם חכמי הדור כעין זה אך לפי"ז צריך לשהות יב"ח וגם אינו דבר ברור ואולי נדחה ע"י המים בלא הכאה.
אבל מ"מ יפה כ' רו"מ דלפמ"ש הנו"ב מ"ק סי' מ"ג וח"ס סי' ס"ה והובאו בפת"ש ס"ק קמ"ג דבנמצא אח"כ אדם מת על שפת המים מצטרפין להדדי דמסתמא זהו שאבד ועכ"פ מדאורייהא מותרת וליכא רק איסור דרבנן ויש לפקפק קצת דהכא הרי לא נמצא שם במקומו אלא רחוק אלף אמה ממקום שנטבע אבל י"ל דכיון דהמים זוחלין ודרכן לרוץ ולזחול ממל"מ ג"ז מיקרי מקומו וע' בכנה"ג הגב"י אות תק"א שכ' וז"ל לא בעינן שישהה עליו שיעור שת"נ אלא כשלא פלטו אבל אם פלטו הים וראוהו מת והכירוהו א"צ לזה וזה ברור וכ"כ בס' מ"א וע' בתשו' סי' ק"כ וס"ט עכ"ל וכפי הנראה דנתכוין לחילוקו של הנו"ב וח"ס הנ"ל.
ובהיותי מעיין בזה ראיתי בשו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ו' שתמה ע"ד הריב"ש שהביא הנו"ב דגבי חזקת א"א איכא ב' חזקות נגד הרוב דהיינו חזקת א"א וחזקת חי של הבעל ורובא לא מהני נגד ב' חזקות וע"ז הקשה מתוס' ב"מ כ' ע"ב בהא דא"ל ר"ע לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא וע"ז הקשו דאדרבה ממון חמור דאה"ב אחה"ר ובאיסורא אזלינן בת"ר אפי' נגד חז"א ותי' דמ"מ בא"א החמירו דבמשאל"ס לא תנשא אף שרובן מתים וקשה מה ראי' שא"ה דאיכא ב' חזקות.
ונ"ל ליישב דכבר הביא הנו"ב סי' מ"ג בשם הפנ"י ראי' דיש חילוק בין חזקה א' לשתים מש"ס דעירובין ל"ו ע"א דמשני רבא התם תרי חזקות לקולא הכא חדא חזקה והמעיין בעירובין ל"ה סוע"ב ימצא דרבה ור"י משני התם בע"א ולא ס"ל כשינויא דרבא ובע"כ דהם לא מפלגי בין חזקה א' לשתים ולשי' כמ"פ קיי"ל כרבא לגבי רבה וע' בב"ש א"ע סי' ל"ט סק"ו וברכ"י או"ח סי' שכ"ח ויו"ד סי' דל"ב בזה וע' בק"נ שבת פ' שואל סי' א' ופ"א דעירובין אות י"ב בזה ולכן ס"ל להריב"ש דב' חזקות עדיפי מרוב אבל התוס' בב"מ שם הרי אזלי אליבא דרבה מרא דשמעתא דפשיט דלא חיישינן לשני שוירי ממתני' דכל מעשה ב"ד לא יחזיר וא"ל ר"ע היכי פשיט מר איסורא מממונא וא"כ לרבה לשיטתו כ' התוס' שפיר דמוכח מהא דמשאל"ס דבאיסור א"א החמירו כיון דלדידי' אין חילוק בין חזקה אחת לשתי חזקות ובזה מדויק לשון התוס' היכי פשיט מר איסורא מממונא וכו'.
ובזה י"ל קו' הפנ"י בגיטין כ"ח בהא דפריך ורמי תרומה אתרומה דתנן בת ישראל נשואה לכהן והלך בעלה למה"י אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו ה"ז גיטך שעה א' קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד וכו' והקשה דהא גבי בת ישראל איכא ב' חזקות חזקת היתר וחזקת חי משא"כ בהא דהר"ז גיטך דאיתרע חזה"ת ולפמ"ש ניחא דהא התם רמי לי' אביי לרבה וכו' ולרבה לשי' אין חילוק בין חזקה א' לשתי חזקות.
ובזה י"ל קו' התוס' ביבמות קט"ו ע"ב בהא דאמר רבא מנא אמינא לה דלא חיישינן לתרי יצחק דהנהו ב' שטרי דנפקי במחוזא וכ' בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבה ב"א זוזי והא במחוזא שכיח טובא והקשו התוס' בד"ה והא חבי וכו' היכי פשיט רבא איסורא מממונא וכדפריך בב"מ גבי גיטא דאשתכח בב"ד דר"ה ולפמ"ש א"ש דהתם הא רבא הוא מרא דשמעתא ולשיטתו יש לחלק בין חזקה א' לב' חזקות ושוב הדקו' תוס' בב"מ הנ"ל לדוכתי' דאדרבה בממון מחמירין טפי דאה"ב אחה"ר וליכא למידק מהא דמשאל"ס דהחמירו באיסור א"א דשא"ה דאיכא תרי חזקות
ומעתה נפנה אל גוף הגב"ע שהאריך בו רו"מ לבאר כל הפרטים הנוגעים לזה והנה במה שהעידו ר' ליב ורי"צ שהכירו את המת בט"ע של פרצוף פניו וחוטמו ופדחתו אך דאיכא חשש אשתהי וע"ז הביא דברי הרא"ש וטור וחמ"ח סי' י"ז ס"ק נ"ה וב"ש ס"ק צ' דגבי ב' עדים כשירים ליכא חששא דאשתהי משום בדדמי ורמז לעה"ג סי' ע"א וגם להחולקים על הרא"ש יש לצרף סברת הריב"ש ונו"ב מ"ת סי' מ"ו דתוך ג"י ליכא חששא וכיון שהכירו המלבושים שהי' הנטבע לבוש בהם תוך מעל"ע אין חשש עכ"ד.
והנה אני כתבתי בתשו' הנ"ל להוכיח דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן כדמוכח מהה"מ פי"ג מגירושין ומהמלחמות וכ"ה בתשו' תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ז י"ח וביארתי ליישב עפי"ז דברי רי"ף התמוהים ואכמ"ל בפלפול אבל עכ"פ יש לסמוך ע"ד פוסקים המקילים ולצרף קולות בדרבנן היכי דהעדות מועיל מדאורייתא אך דיש לדין בנ"ד דאין העדות מועיל רק מדרבנן דהא נצטרפו עם קרובים ועדים פסולים ובפרט שהעד ר' ישראל צבי העיד על שומא שבאזנו שמאלית והאשה הכחישתו וא"א להקל זולת בצירוף עדות ר' צבי ארי' והבחור אברהם והוי חצי דבר אלא דבענונה הקילו שלא לבטל עדות כשרים ע"י פסולים וגם להקל בעדות של חצי דבר כמ"ש האחרונים וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק זאלישטשיק ולהמו"צ דק' וויש- ניץ אבל זהו הוא רק מצד שהקילו מדרבנן בעגונה וא"כ כל העדות מועיל רק מדרבנן ושוב יש להחמיר בדאיכא חשש בדדמי דפסול מדרבנן וכה"ג כתב הרשב"ץ הובא בב"י ורמ"א א"ע סוסי' מ"ב אבל כבר חקר בכעין ספק זה בתשו' בר"א סי' כ"א ופשטה לקולא דגם בעדות הכשר רק מדרבנן יצאה מחזקת א"א וע' בפת"ש ס"ק קל"ט בשם הח"ס ג"כ בזה ומ"ש עליו ע"ש וגם בגוף הדבר דבשני עדים לא חיישינן לבדדמי כבר כתב הנו"ב סי' כ"ח דגם בפסולים מה"ת דינא הכי אבל מצאתי בתשו' עה"ג סי' ס"ז באמצע התשו' דס"ל דבעדים פסולים כגון נשים אפי' מאה כחד דמיין וע"ש סי' ק"ו שכ"כ בעדות מפי כתבם ע"ש היטב ומאוד לפלא בעיני על בעל פת"ש שהעתיק בס"ק קכ"ו דברי נו"ב הנ"ל ולא הביא דברי עה"ג הנ"ל וביותר יפלא בעיני שהרי בבאה"ט ס"ק קנ"ב הביא דברי מהריב"ל שהביא הנו"ב והביא בשם ראנ"ש ורש"ק ורשד"ם ורמ"א וצ"צ ומהרמ"ל שחלקו עליו ואולי לזה רמז הפת"ש בתחלת ס"ק הנ"ל ואני מצאתי שכ"ה בכנה"ג הגה"ט סי' תק"ו וע"ע בקו"ע סי' שס"ב בשם תשו' רש"ך בזה וכבר נתבאר דבנ"ד העדות פסול מדאורייתא ומהני רק מדרבנן א"כ י"ל דגם בשנים חיישינן לדדמי ולכאורה הי' נראה די"ל דזה דוקא בפסולים דחשידי להעיד שקר או בדדמי כמו עכו"ם מסל"ת ונשים דדעתן קלות משא"כ הכא דנאמנים הם אלא דגזיה"כ דאם נמצא קא"פ עדותן בטלה או בחצי דבר דגבי עדות אשה דעיקר התכלית לידע האמת שזה מת לכן מהני גם בכה"ג וא"כ לענין חשש בדדמי שפיר דינם כשני עדים ואף שמדברי עה"ג סי' ק"ו הנ"ל שכ"כ לענין עדות מפי כתבם ל"נ כן אבל הנה בשו"ת שבס' סידורו של שבת הביא דברי מהריב"ל וגם דברי מהראנ"ש שחולק עליו והעלה דכיון דעיקר טעמא דבשנים לא אמרינן בדדמי משום דשנים לא עבידי דטעו מהראוי גם בפסולים שיהי' כן אלא דמ"מ בעכו"ם י"ל דהאחד סומך על חבירו ולא דקדק יפה ואומר שזה הוא עפ"י דברי חבירו ועפי"ז העלה דבראו זה שלא בפני זה גם בעדים פסולים מהני בשנים ע"ש וע' ברשד"ם סי' ע"ט וקו"ע סי' ש"נ כעין זה דבהעידו זה שלא בפני זה ליכא חשש בדדמי ודלא כהח"ס חא"ע ח"ב סי' קל"ה וא"כ בנ"ד שר' ישראל צבי ור' ליב לא השוו אמירתם שרי"צ העיד על שומא שבאזנו ור' ליב לא ידע מהשומא וגם הבגדים לא הכיר א"כ לא סמכו זע"ז בעדותן נראה דלכ"ע מהני עדותן גם יש לדון עפמ"ש המרדכי דהיכי דמעיד הכרתיו היטב גם בע"א במלחמה מהני ובהג"ה סעי' נ' הובא בשינוי קצת וע"ש בחמ"ח וב"ש אי דוקא בלא ראה ההריגה אבל בתשו' עה"ג סי' ס"ז שם מבואר דגם בראה שירד למלחמה ושייך חשש בדדמי ואפ"ה באומר שראהו אח"כ הרוג והכירו היטב מהני וה"נ בנ"ד שראוהו ביום שני אחר הטביעה והכירוהו היטב בט"ע וגם בסימנים שפיר מהני.
ועוד נ"ל דבנ"ד שהעידו שמצאוהו בין הנהרות והכירוהו ואח"כ הובילוהו לבית הקבורה אלא דשם היו כבר נפוח קצת א"כ ליכא חשש בדדמי משום דאשתנהי שהרי כל החשש שמא ע"י ששהה נתנפח ועי"ז לא הכירוהו והרי אם הי' שוהה מקודם ונתנפח לא הי' ניכר אח"כ ע"י שהייה עד זמן הקבורה שנתנפח קצת ובכה"ג שדקדקו היטב בראייתם אותו מקודם ואחר ששהה קצת נתנפח קצת לכ"ע אין לחוש לבדדמי ע"י שהיי'.
אבל בגוף הדבר אם בב' עדים חיישינן לשהיי' הנה גם בתשו' מבי"ט ח"ב סי' מ"ט ביאר טעמא דהתירא ובשו"ת ב"א חאהע"ז סי' קמ"ז תמה על הנו"ב שלא סמך עליו והביא בשם א"ר למהר"א אלפנדרי שהוכיח דמהרשד"ם ומהרח"ש ור"ב אשכנזי ס"ל כהמבי"ט והוא העיר לחלק בין בדדמי דמיתה ובין בדדמי דהכרת הצורה אבל ברשד"ם א"ע סי' נ"ד העיר בזה וכתב דאין להקל דמתני' נקט סתם אין מעידין ואני מצאתי בשו"ת מהר"ם זיסקונד רוטינבורג סי' כ"ב הובא תשו' הרב ר' מרדכי כהנא שהביא בשם רלב"ח דאיכא ב' גווני בדדמי ושניהם שוים והריב"ש כתב דחשש בדדמי דמיתה גרע טפי מבדדמי דהכרת הצורה וכיון דמקילין בשנים ולא חיישינן בדדמי על המיתה מכ"ש דאין לחוש בהכרת הצורה ורצה להתיר גם בע"א כשר וע"א פסול מסל"ת ובסי' כ"ג השיב המחבר דדוקא בב' עדים כשרים יש להקל בזה ולא בדאיכא ע"א כשר והשני פסול וכמ"ש בתשו' רמ"א ומהרמ"ל ע"ש היטב אבל בשו"ת הרי"מ סי' ב' רמז לתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח דמבואר דגם בשני עדים בלא חזיוהו בשעתיו לא מהני ועיינתי שם וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפי' עד ישראל ואפי' שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שאל"כ חיישינן שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו וסבורין שזהו שטבע ואינו אלא אחר וכו' אבל אשתהי מיתפח תפח פי' ואינו ניכר עכ"ל ומזה מבואר דגם בב' עדים כשרים אסורה גם נשמע מזה דגם מספק אסור כמ"ש הרמ"א סכ"ו בשם הריב"ש ותשו' הר"ן ודלא כתשו' הרא"מ שהובא במהרי"ט ח"א סי' קל"ט ובבדה"ב שבב"י וגם נשמע מזה דגם בפחות משיעור שעה הוי בכלל אשתהי ובעינן דוקא שראוהו בשעה שפלטוהו המים וזה דלא כדעת הה"מ ור"ן שהובאו בחמ"ח ס"ק מ"ט (ודלא כתשו' ח"ס חלק ו' סי' מ' שכתב דדוקא בשהה עכ"פ יותר משעה וגם דוקא בע"א ולא בב' עדים וי"ל דהח"ס קאי רק בלא שהה אלא שיש לו מכה) והיינו משום דשהה לאו משום דאמרי בדדמי אלא משום שאינו ניכר אבל הנה בתשו' הריב"ש סי' שע"ח שהובא בב"י הביא מתשו' הרשב"א דנראה מדברי הרי"ף שלא ישתהה כלל אלא שראו אותו בשעה שעלה מן המים אבל מהרמב"ם נראה דא"צ להיות שם ממש אלא לזמן מועט כשעה חדא והה"מ ביאר דברי רמב"ם דחשש רק שמא תפח ואם נראה שאינו ניתפח אין חוששין לו שהרי התפיחה היתה נראית ושהרשב"א חולק אלא חיישינן שמא תפח ואינו ניכר וא"כ הרשב"א בתשו' המיוחסות לשיטתו אזיל אך דמ"מ בהא דכתב דטעמא מפני שאינו ניכר וגם ב' עדים ישראלים אינם נאמנים בזה לא מצינו בראשונים מו שיחלוק עליו ודוקא בעדות דמיתה דתליא בדדמי פליגי הרי"ף והרא"ש משא"כ בעדות דהכרה דטעמא לפי שאינו ניכר ובפרט דבתשו' הנ"ל כתב שכן הוא לדברי הכל מי יערב לבו להקל עפ"י סברות אחרונים שלא ראו תשו' הנ"ל.
אך דמ"מ יש לצדד בנ"ד כמש"ל דכיון דבתחלה לא היי נפוח וכשהובילוהו לקבורה הכירו בו נפוח קצת זהו לאות שלא הי' נפוח בתחלה ובכה"ג י"ל דלכ"ע מהני עדותן ואף דקשה להקל מסברא מ"מ חזי לאצטרופי לשאר היתרים ועוד נראה דלפמ"ש האחרונים בשם המ"ב דגם אחר ג"י אם הי' בימות הגשמים בודאי נקרש ונגלד ואינו מניח לתפוח ומ"ש הפת"ש ס"ק י"ג בשם מה"צ שדברי המ"ב אין להם ע"מ שיסמוכו הנה עיינתי בתשו' מ"ב סוסי' ק"ד שם והביא ד"ז בשם ראב"ן אין מעידין לאחר ג"י אם הוא בימות החמה או שמוטל במקום חום אבל בימוהג"ש ומוטל במקום צינה מעידין אפ' אחר כמה ימים עכ"ל ובט"ז סוסקל"ד הועתק ג"כ אלא שקיצר קצת בלשונו ומבואר דלא משום דנקרש מיקל אלא דבזמן קור וצינה אינו מתנפח והמ"ח לא סמך ע"ז אבל מ"מ בנ"ד שהאחרונים צדדו להקל בשני עדים אלא דכיון דבתשו' המיוחסות מפורש להחמיר אין בידינו להקל א"כ לעומת זה יש לנו דעת הראב"ן להקל ואף דבתשו' המיוחסות הנ"ל סתם וכתב דאין מעידין בששהה קצת נראה לפמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב סי' ס"ה וז"ל ועוד יש ראי' להתיר שהרי רש"ל הי"ד נמצא ביער בזמן החורף בזמן הקור והחוש מעיד ע"ז אם מונח אדם בזמן הקור כמה חדשים אחר מותו לא ישתנה וכו' ובפירוש מצאתי בתשו' הרב ר' משה וז"ל כשנהרג בזמן הקור והצינה בלי ספק שבשעה חדא אחר הריגתו נקרש ונגלד ונתקשה כעץ מ"מ אפשר לומר מתפח תפח ולא להשתנות צורתו כ"ז שהוא נקרש ונגלד והפמ"א הוסיף דהמשנה מיירי בא"י במדינת החמים משא"כ בארצות הללו בימות החורף א"כ כיון דבשעה א' שיער שבודאי נקרש לכן לדידן יש להקל דעד שעה הרי קיי"ל דאינו משתנה ביציאתו מהמים ואחר שעה כבר נקרש וג"כ אינו משתנה אבל בתשו' המיוחסות לשיטתו דס"ל דגם בפחות משעה משתנה אלא בעי' שיראוהו יוצא מהמים לכן גם בימי הקור יש לאסור וא"כ לדידן יש להקל.
גם יש לצרף דברי מהרשד"ם וב"ש ס"ק פ"ד דאף דמחמרינן בספק אשתהי שעה א' ביציאתו מן המים מ"מ אם כל פרצופו שלם כיון דלשי' ר"ת יש להקל י"ל דבספק לכ"ע מקילין ואף דהרשד"ם שם מיירי בספק שהה ג"י מ"מ למד הב"ש מזה דה"ה לספק אשתהי אחר שיצא מן המים וכ"ה בתשו' פמ"א ח"ב סי' ס"ה וה"נ בנ"ד.
ובדבר החשש דמיא מרזי מכה כבר הביא רו"מ דברי הנו"ב מ"ק סי' כ"ח וס' מ"ח שצידד דזהו דוקא לאחר ג"י וגם דברי ישויע"ק שהובאו בפת"ש ס"ק קי"ט וגם הביא דברי פת"ש ס"ק קט"ז בשם פ"ש דבספק אם נעשה המכה לאחר מיתה יש להקל אלא דהח"ס ח"ב סי' קל"ה העלה דאם נמצא בחבלה דם מוכח שנעשה מחיים כהא דיו"ד סי' מ"ח דבדאיכא קורט דם נעשה מחיים ואף די"ל דנעשה ברגע אחרונה קודם מיתה מ"מ כיון שכבר יצאה מחזקתה יש לחוש שמא נעשה מקודם כתוס' נדה ג' ע"א ד"ה ושרצים והם דברי הרשב"א והר"ן שבב"י, יו"ד סי' פ"א ורו"מ דחה דשא"ה שאין לנו זמן מוגבל שנדע דמאותו זמן איתרע לכן מחזקינן מזמן לזמן משא"כ הכא דלאחר מיתה אין נ"מ כלל ואם אנו דנים שמא נעשה מחיים תולין ברגע אחרונה של חיי' ואמרינן השתא איתרע וגם דאנן לא קיי"ל כהרשב"א שבסי' פ"א וגם בהוגלד פי המכה אין אוסרים אלא עד ג"י וגם רמז להמש"ז סי' ק"ה דבדרבנן אי מחזיקין מזמן לזמן עכת"ד ואני מוסיף דהרי בסרכות שהם ס"ט מקילין גם התם משום ס"ס וה"נ הרי טעם ההיתר משום ס"ס א"כ חזי עכ"פ הך ספיקא לצרף לס"ס ומצאתי גם בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ב בתשו' מהר"א עפשטיין דלהמקילים בספק לאחר ג"י יש להקל גם בספק שמא נעשה לאחר מיתה ע"ש והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק וואלאטשיסק ברוסיא.
וגם כבר העיר רו"מ עוד דיש לצרף ד' ר"ת דהיכי דכל גופו שלם יש להתיר גם לאחר ג"י והאחרונים העלו לצרף דעתו והח"ס בתשו' החזיק בדעת ר"ת עפי"ד סהי"ש אפי' יש מכה בראש סמוך לפנים ובצדעיו והובא בפת"ש ס"ק קכ"ה והנה גם בתשו' הרי"ם חא"ע סי' ג' הביא דברי סהי"ש וביאר דעתו באורך ואני מצאתי גם בא"ז ה' עגונה סי' תרצ"ב שהעתיק כל דברי ר"ת להלכה וגם בדעת ר"ת להלכה וגם בדעת זקנים עה"ת פ' שופטים בשם הרב בכור שור דבריו נוטים לדעת ר"ת וגם בשו"ת מהר"ם זיסקינד סי' כ"ב הנ"ל הביא מתשו' ב"י (שבקו"ע סי' קע"ב) וביאר ג"כ דגם בהי"ל פצעים בראשו כיון שלא היו בפניו לית לן בה.
ומצאתי בשו"ת דברי ריבות סי' ט"ו בדין מי שהי"ל ב' מכות אחורי האזנים מצד ימין ומצד שמאל ונמצא בבור של מים אחר כמה ימים והי' ספק שמא שהה ביבשה ג"י קודם שהושלך למים והעלה להתיר עפ"י ס"ס שמא כר"ת ושמא תוך ג"י ועוד דתלינן דכנכ"ה בבור של מים ולא שהה ביבשה ומחשש המכה צירף ד' מרדכי דדוקא בנחתכו רגליו ועוד הוכיח מלשון רש"י ביבמות דדוקא מקום המכה ממש מרזי ונופח ע"י המים וכיון דבפניו לא לא היו חבול אלא אחורי אזניו ליכא חששא כלל ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות הנ"ל דחה דברי המ"ב שהחמיר בדאיכא מכה בכל מקום שבגוף ורמז לתשו' ד"ר הנ"ל בקצרה וגם בקו"ע סי' רל"ח הובאו בקצרה ובגוף התשו' מבואר כמ"ש ומעתה נפנה אל הסימן שבגופו שהעידו ר' ישראל צבי ור' יודא צבי שהי"ל שומא באלי' רכה שבאזן שמאל וכן נמצא במת זה ורו"מ הביא דברי רד"ק שבב"י ואחרונים בסי' י"ז סכ"ד וב"ש ס"ק ע"א דאף דשומא אינו סימן מ"מ בצמצום מקום שבאותו אבר הוי סימן ובתשו' ב"ח סי' פ"א דגם בנשתנה השומא מהני בצמצום מקום וחיזק דברי הרד"ק בראיות ואולם בפת"ש ס"ק ק"א רמז לתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה שמהר"א השיב על הב"ח וגם מהריב"ל נסתפק בזה ובאמת שדברי מהריב"ל הובאו בקו"ע סי' ל"ב וכפי הנראה מיירי במקום שאינו צמצום ממש ויש בו לנטות לכאן ולכאן והב"ש רמז לסי' ר"מ ושם הביא בשם ד"ר בשומא אצל הדד וכו' והיינו ג"כ בלא צמצום ממש אבל עיינתי בד"ר שם סי' ער"ב וראיתי שדחה ראיות הרד"ך מרש"י דאין כוונתו למעט דבצמצום הוי סימן דהא לטעעא דמצוי' בב"ג או דעשוי' להשתנות גם בצמצום מקום י"ל כן א"כ גם ללישנא בתרא דפליגי אי שומא הוי סימן אין לחלק בזה ואח"ז מצא בתשו' הרא"מ סי' ל"ח דגם בשומא כגודלה ומראיתה ובאותו אבר בראשו או באמצעותו או בסופו אין מעידין משום דסופו להשתנות וגם בתשו' מהריב"ל אסר אשה שהעידו בבעלה סי' דשן בולט יותר משאר שינים וסי' שומא בראשו סמוך לאזנו הימנית בסוף לחי העליון סמוך לפאת הראש וגם סימני מלבושיו עכ"ד וכ"ה בתשו' תו"ח למהרח"ש ח"ג סי' נ"ו הנכפל שם וע"ש שדברי רשד"ם סתורים בזה מסי' ע"ט לסי' נ"ב ובשו"ת ב"ח החדשות סי' ס"ה שם האריך להוכיח דגם סימן מובהק אינו מועיל בעשוי להשתנות כמ"ש בתשו' הרא"מ סי' ל"ו בשם א"ז וכן מוכח בתשו' ר"מ פאדוה סי' כ' ודחה כל ראיות הב"ח בתשו' ובגוף הנידון שם לא היו המקום מצומצם היטב שהעדות הי' שהי"ל עין ימין שומא ולא העידו אם על העפעף או למעלה מן העין ולכן כ' דעין הוא כמו נקב בצד תיבה פ' ולא כמו נקב בצד אות פ' וגם הרד"ק מודה בכה"ג דלא מהני ע"ש (וע' פת"ש ס"ק ק"ו הביא בשם תשו' קה"י סי' י"ב נראה להיפוך מתשו' ב"ח סי' ס"ה הנ"ל) אבל בסי' ס"ד שם נדפס תשו' הרב אבד"ק פינטשוב והעלה ג"כ שכל ד' רד"ך הנ"ל ובכ"ז לא החליט והציע ספיקו לפני הב"ח ע"ש ובתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה הביא בפשיטות ד' רד"ך וע' תשו' ב"ש א"ע סי' ל"ו וסי' ל"ח וסוסי' מ"א ותשו' נחלת אבות סי' י"ז ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א בהועד שהי"ל מכת חרב בראשו וכתב שאין זה סימן מובהק דכמה ב"א יש להם בראשם מכת חרב או אבן או עץ ומעט שינצלו מזה וזה דומה לנקב בצד שיטה פ' ודוקא אם אמר שהי' בצד עינו או אזנו הימנית או בצד חוטמו אז דומה לנקב בצד אות פ' ע"ש ומבואר דבצד אבר פ' דמי לנקב בצד אות פ' וע"ע ברדב"ז ח"ב סי' תשפ"ח מפורש כדעת רד"ך דגם בשומא במקום פ' מהני.
ונ"ל קצת סמוכין להקל בסימן דשומא בצמצום מקום ממד"ר איכה בפסוק על אלה אני בוכי' מעשה בשני בני צדוק הכהן שנשבו א' זכר וא' נקבה נפל זה לסרדיוט וכו' נסבינין ויהבינן בחד ביתא וכו' א"ל הו"ל אח או אחות אמרה הו"ל חד שומא בכתפי' וכו' א"ל אין חמיתי' חכמית יתי' א"ל אין גלי גרמי' וחכים דין לדין וכו' ע"ש ומבואר שהיו בלילה בחשך ולא הכירו זא"ז זולת ע"י השומא שבכתפו ובע"כ מפני שידעה צמצום המקום ומדמיות לה במדרש ש"מ שזה סימן להכיר שזהו הוא וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"ק פ"ז ע"ב ד"ה דכתיב כי טוב לו עמך וכו' אינו אלא סיפור דברים בעלמא וכו' ור"י אומר וכו' דמדקאמר קרא כי טוב לו ש"מ שכן צריך לעשות ע"ש וידעתי שיש לפקפק בזה ומ"מ הבאתי לסמוכין להקל ומצאתי בתשו' תו"ח למהרח"ש הנ"ל ח"ג סי' נ"ו הראשון דגם להחולקים על הרד"ך היינו שלא נחשב סי' מובהק אבל מ"מ נחשב לסימן בינוני ע"ש וכה ראיתי בישויע"ק ס"ק כ"ב שדחה דברי האחרונים המחמירים מטעם דשומא עשוי' להשתנות שנעלם מהם דברי ירושלמי פט"ז דיבמות דכל הסימנים משתנים ואני תמה שבמחכ"ה נעלם ממנו ש"ס דילן בכורות כ"ח סוע"א דלר"י בדוקין שבעין אסור מפני משתנין מצער מיתה במומין שבגוף מותר מפני שאין משתנין רמ"א אחד זה ואחד זה אסור מפני שהן משתנין ס"ד מומין שבגוף מי משתנין אלא מפני המשתנין ופירש"י כלומר מפני דוקין שבעין שמשתינן וכו' ע"ש ומבואר דסימנים שבגוף שהן מומין אין משתנים לאח"מ וע' נו"ב מה"ק סי' נ"א מ"ש בזה וע"ע בתשו' פ"י ח"א חא"ע סי' ז' באמצע התשו' מ"ש בזה ואולם מלבד כל הנ"ל יש לפקפק דאי ניחוש שמא אשתהי ונשתנה שוב גם סימן לא מהני וכמ"ש בשו"ת פ"י ח"א א"ע סי' ח' דגם סי' מובהק ל"מ בכה"ג כיון שהט"ע לא נשתנה והארכתי בזה בתשו' אלא דבצירוף הטעעים שנתבארו למעלה דאין לחוש שמא נשתהה יש לצרף גם דעת המקילין כהדר"ך וע"ש בתשו' פ"י שכתב ג"כ בפשיטות כדעת רד"ך.
ז"ז מה שהאריך עוד רו"מ בדין אם סיד"ר מהני באיסור משאל"ס דרבנן ובדין אי חיישינן לשאלה יש לי בענין זה תשו' ארוכות בפלפול עצום ומן הנמנע להעתיק כעת ועכ"פ ודאי בצירוף כל ההיתרים יש מקום להתיר האשה מכבלי העיגון ובפרט דבנ"ד שעבר רק יום או יומים גם הב"ח המחמיר מודה דלא חיישינן לשאלה כמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ז.
ומצאתי בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות ס' שע"א וז"ל שאלו את רבי על יהודי שהלך לכפר מהלך יום א' ואמר שיחזור בו ביום ולא בא כי נהרג ביער אבל לא ראוהו ולא הכירוהו כי שמטוהו הכלבים אבל אומרים שיודעים שזהו שמכירים כליו מכיון ששמעו שיהודי א' נהרג וגם אשתו אומרת שבעלה הי' כגון שיש לו שומא והשיב רבי אעפ"י שיודעים שאותו היו כיון שאין עדים שראוהו גם שום גוי לא מסל"ת שנהרג פ' שראהו כשנהרג לא מהני וגם כליו אינן סימן וכו' כלי' חיישינן לשאלה אבל עפ"י השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עליו ולהתירה דכמו שנאמנת לומר מת בעלה גם נאמנת ע"ז עכ"ל והוא תמוה. דהא שומא אינו סימן וצ"ל שהיו בצמצום מקום או דבצירף כליו יש להקל וא"כ ה"נ בנ"ד (ומדברי מהר"ם נראה קצת דלא כהב"ח הנ"ל ואולי לא נודע מזה עד אחר זמן).
ואולם דא עקא מה שהאשה אמרה שיש לו שומא גם באזנו הימנית והביא דברי נו"ב סי' ל"ו שהובא בפת"ש ס"ק צ"ח וגם משו"ת ב"ש חא"ע סי' ל"ו אות ט"ו שהאריך בפרט זה אי שייך בזה ענין שאחד"א והביא מהנו"ב שם סי' ט"ז ומהדת סי' ל"ח והעלה הב"ש דבדאיכא ב' עדים מכחישים אין עלי' תורת עד אלא מדין בע"ד ומהני אמתלא לחזור ועפי"ז העלה רו"מ דבנ"ד הגם דליכא ב' עדים כשירים אלא א' מהם הוא שני בשני מ"מ הרי גם הוא פסולה ומהני להכחישה מדין עד ויכולה לחזור באמתלא דטעיתי גם יש לצרף דברי הרא"ה דבדרבנן ל"א שוי' אנפשי' חד"א והובא בשו"ת רע"א סי' ק"י ובצירוף דברי הח"ס סי' ע"ג שהביא הפת"ש ס"ק צ"ח שם עכת"ד.
והנה בגוף הענין יעוין בקצוה"ח סי' פ' ס"ק ב' שהביא בשם שב יעקב דהיכי דלא ידע מהאיסור ל"ש שאחד"א והוא דחה דהודאה הוא מטעם נאמנות ובכל גווני נאמן ובדין איסור דרבנן עמ"ש בחיבורי דע"ת סי' א' ס"ק ס"ח וגם בגוף הדבר אם טענת טעיתי הוי אמתלא טובה כבר הבאתי בחיבורי דע"ת ליו"ד סי' א' ס"ק ס"ז מתשו' נט"ש סי' ס' שהעיר ע"ד תב"ש מהא דאה"ע סי' ל"ה ס"ט וב"ש ס"ק כ"ו והעלה דדוקא בלא הוחזק לאיסור ודאי אז נאמן לומר טעיתי ובשו"ת ב"ש העיר מעצמו מסי' ל"ה ותי' דאין כל טעות שוה א"כ מאן יימר דבנ"ד אמתלאתה טובה ובאמת שלפענ"ד הלב מהסס לומר שלא ראתה רק פ"א היבלת באזנו והלא הורגלה עמו עדן ועידנין ולא ימלט שהיתה עמו כ"פ בקירוב בכדי שאפשר לראות היבלת או למשמש ביד והיא אמתלא גרועה ואיננה מתקבלת על הדעה אך דיש לדין לפמ"ש בתשו' ראנ"ח והובא בכנה"ג לא"ע סי' ד' הגב"י אות י"ט דבדבר שיש ידים מוכיחות דמשקר ל"א שאחד"א וע' בפת"ש לא"ע סי' ד' ס"ק ל"ד דתלי לה בפלוגתא אי אמרינן שאחד"א נגד עדים אבל כבר הארכתי בחיבורי דע"ת שם ס"ק ס"ט והבאתי מתשו' עט"ח דבדבר גלוי ומוכח לכל העולם ל"ש שאחד"א והבאתי ראי' לזה וגם הבאתי בשם הכ"ס דבדאיכא עדים וגם חזקה יש לצדד להקל ע"ש א"כ בנ"ד דכל בגדיו ניכרים בסימנים וט"ע וליכא בזה חשש שאלה והוי כיודע ומוכח לכל ששקר אמרה וגם עדים מכחישים ל"ש כלל דין שאחד"א ויכולה לחזור בה גם בלא אמתלא טובה.
ועוד נראה דכיון שאמרה האשה שהי' לו שומא גם באוזן ימין וזהו לשון עבר ויתכן שהי' לו מכבר לפני זמן רב ולא בדקה סמוך לזמן טביעתו ויתכן שבמשך הזמן נפרכה ולא נשאר שום רושם וכמ"ש הח"ס שם מהא דעירובין ק"ג אלא שרו"מ כתב דהוי דבר קשה לומר שיתהוה כן במים ביום או יומים אבל לפמ"ש יתכן שהי' כן לפני איזו חדשים ובמשך זמן רב הוסר השומא לגמרי ולא נשאר שום רושם ולכן הנני מסכים להתיר את העגונה באופן שיסכים עוד רב א' מובהק בתורה ויראת שמים.