להרב המאה"ג מו"צ ישראל איסר אייזענבערג נ"י מו"צ דק' באקאווסק.
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקצר חטים שמורים ערך ג' קארן ולא דש אותם והניחם בשפעכליר בעליי' על הקנים המונחים על הקורות והיו שם העומרים של תבואה אחרת מונחים על החטים שמורים ובאמצע החורף דש החטים שמורים ומירחם והניחם לתוך שקים ולא הי' ניכר שום נקב בשקים והמוכר מכר החטים לכמה אנשים ורבים כבר אפו המצות ולבסוף כשנשאר רק רבע א' מצאו צואת עכברים הרבה וגם הלוקחים מקודם חפשו בחטים הנשארים מעט מעט בידם מצאו ג"כ כן ורו"מ הביא מהשו"ע סי' תס"ו וב"ח וח"י דצואת בהמה אינו מחמיץ אבל צריך לרקד משום בל תשקצו אך דיש לחוש שמא השתינו העכברים והביא מהא דסי' תס"ז ס"ד וס"ו דלא מחזקינן איסורא.
והנה בגוף דין מ"ר דעכברים כבר הביא בח"י ס"ק י"ד בשם המרדכי דגם בהשתיני על חטים אין חוששין לחימוץ עד שיראה החימוץ לפנינו אבל בשם אגודה הביא דס"ל דמחמיצין אבל בא"ר שם סק"י כתב דמשמע ממהרי"ל וב"י דכל מ"ר של בהמה וכלב ועכברים מחמיץ ובמ"צ כתב אף דעכברים שהשהינו על החטים פליגי אם מחמיץ אם נראה ביקוע מ"מ בקמח ודאי מחמיצין ובאגודה כתב עכברים שהשתינו על החטים ונתייבשו מותרין אם אינם ניכרים ובטלים ברוב ואף דמ"ר בהמה אינן מכשירים כמ"ש הרמב"ם פ"י מטו"א מ"מ מחמיצין וסיים דיש להחמיר בכל מ"ר וצואה לחה ע"ש אבל מבואר דכ"ז דוקא אם נראה ביקוע או שנודע שהשתינו אבל בלא נודע הוי ס"ס שמא לא השתינו כלל ושמא לא נתחמצו החטים ע"י מעט השתן ואת"ל נתחמצו שמא הי' פחות משיעור ס' וע' בדרישה סי' תס"ו וא"ר סק"ה בדין אינו יודע ממה נתלחלח דע"י ס"ס כה"ג מותר לאכול גם בפסח וגם הרמ"א מודה ע"ש.
והנה בשו"ת כ"ס חא"ח סי' פ"ח נשאל בדין חטים שנשכו מהם עכברים וגם הי' בהם צואת עכברים אם מותר ליקח מהם למצות שמורה והשיב להתיר ואף דהב"ח כתב דצריך לרקד ולהוציא הצואה משום דמאיס כאן לא מאיס כ"כ אך למי שמאוס בעיניו יחמיר שלא יקחם למצות מצוה משום הקריבהו לפחתיך ע"ש ולא עלה בלבו לחוש שמא השתינו העכברים והיינו מטעמא דכתיבנא ובענין חשש מיאוס הנ"ל עמ"ש בחיבורי דע"ת ליו"ד סי' ט"ו ס"ק ד'.
ולכן יוכל להתיר המצות שכבר אפו ובכ"ז נראה דהחטים הנשארים ביד המוכר לא יקחו מהם למצות שמורה ובזה יצורף ג"כ היתר דכל מה דפריש מרובא פריש כיון שלקחו קודם שנודע האיסור ולכן אותן שכבר לקחו מהם ופירש מן הקבוע יוכל להתירם ויאכלו ענוים וישבעו