להרב מו"ה צבי יצחק רויט נ"י מו"צ דק' מאש- ציסק.
מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שעשה לפני י"ד שנים פענדינג לשמעון בדא"ה בלא רשות ב"ד וערב לוי בעד הדברים שכתב שליח הערכי למשכון ונשארו הדברים בבית שמעון ובמשך הזמן י"ד שנים מת שמעון והניח יתומים והמשכנות נחסרו ועתה תובע ראובן את לוי מצד ערבותו ורו"מ פסק דלא קנה ראובן המשכנות כלל דהוי תפיסה ע"י ערכאות ולא הוי מוחזק כלל ולא דמי להחזיר המשכון עפ"י הערב דבנ"ד גם הלוה הי' פטור מדינא מליתן המשכנות ודמי להא דסי' קכ"ט בש"ך ס"ק כ' ובט"ז והגהת א"ב שם דהיכי דהוי אסמכתא ואין השואל מחויב גם הערב פטור והיכי דצריך קנין גם שטר אינו מועיל כמ"ש בסעי' ה' שם וגם הביא דברי שע"מ סי' קל"ב דהיכי דהוי עבירה ואשלד"ע גם הערב פטור ובנ"ד שעשה בלא רשות ב"ד לכ"ע לא נשתעבד הערב עכת"ד והנה בדבר מה שעשה איסור למשכן בלא רשות ב"ד לא אדע איך היו סגנון החוב ואם אולי כבר נהחייב בב"ד ונתחייב לשלם א"כ אף שעשה אח"כ בלא רשות ב"ד ליכא איסורא כמ"ש בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' רס"א וגדולה מזו מצאתי בכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש ז"ל דבחוב ברור שאין הלוה מכחישו כלל א"צ רשות ב"ד בזה"ז שאין כח ב"ד יפה בזה"ז כלל ורק מצד מדת חסידות יקח רשות מב"ד וע' תשו' נא"ד סי' נ"ב באמצע התשו' ובפרט אם הלוה מוחזק לאלם או שדרכו שלא ירד לדין ע"י השמטות וכדומה וע' ביש"ש ב"ב שכתב דלגבי גבר אלם א"צ רשות ב"ד כלל ודלא כמ"ש באה"ג סי' כ"ו
ואולם לענין הערבות כיון שהי' אחר מתן מעות ואנו באים לחייבו רק ע"י שהחזיר משכון על פיו א"כ ודאי הדבר ברור דכל זמן שלא זכה המלוה בהמשכון לא הוי כהחזירו על פיו א"כ הרי מבואר בר"ן פ' שבוה"ד ובנימוק"י פ"ק דב"מ בביאור שי' ר"י הלוי דמשכון שלא בש"ה לא מיקרי הילך דהמעות אין קונות לו דכבר הי' מלוה ובשלמא ע"י גביית ב"ד גזיה"כ הוא דקני לי' מדר"י והוי כאלו הגבוהו לו ב"ד ואם מת אינו נעשה מטלטלין אצל בניו מה"ט אבל כשנתן לו המשכון בעצמו אפי' ע"י משיכה לא קנה כיון דהוי רק למשכון ע"ש א"כ בנ"ד שנעשה רק ע"י שכתב השליח הערכי החפיצים א"כ לא מיבעי' אי נימא דתפיסה ע"י ערכאות גם דיעבד ל"מ וע' בתומים ונה"מ סי' א' וסי' ד' שהשאירו ד"ז בספק אבל בתשו' רשד"ם חח"מ סי' קמ"ה מבואר דגם דיעבד ל"מ וע"ע תשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' ל' וביותר הדבר מבואר בשו"ת פני יצחק הספרדי חח"מ סי' כ"ב באורך והביא מכמה שו"ת בזה ומסיק לדינא דגם בדיעבד ל"מ תפיסה בערכאות אך דבנ"ד אם הי' מותר לו לעשות הגביי' כמש"ל י"ל דמהני התפיסה בדיעבד אבל עכ"פ היינו בתפס בזכיי' כדין אבל בנ"ד לכ"ע לא זה כלל בהמשכנות דודאי לכ"ע לא דמי לגביי' בב"ד דשא"ה דגזיה"כ הוא שיהי' כאלו הגבוהו ב"ד משא"כ הכא ולא עדיף מאלו נתן לוה בעצמו המשכנות והרי לשי' כמ"פ דמשכון שלא בשעת הלואתו לא מיקרי הילך הרי גם במשיכה לא קנה והמוחזק יכול לומר קים לי ובפרט דבנ"ד לא עשה משיכה כלל ורק מה שכתב הערכי למשכון ובכתיבה זו לכ"ע אין להמלוה בו זכיי' כלל מדינא ובפרט שנעשה ע"י עכו"ם וענה"מ סוסי' קפ"ח אך בזה י"ל עפי"ד נו"ב חו"מ סי' ל"ז דגבי שרי המלך עדיף דהוי כבע"כ עביד ויש לחלק וקצרתי דבלא"ה אין כאן שום זכיי' כלל מדינא ואף דמבואר בהג"ה סי' ק"ד ס"ב דמה שגבה בדד"מ מיקרי גביי' ולשי' סמ"ע גם בלוה ישראל מה שגבת כה כבר חלקו עלי' התומים ונה"מ שם ובמק"א הארכתי בזה מדברי מהרי"ט בשניות חו"מ סי' ו' וקצוה"ח רסי' רמ"ח והבאתי מדברי סמ"ע סוסי' רל"ו וסמ"ע סוסי' שס"ט וכתבתי שדברי רמ"א סי' רל"ו הם נגד דברי תשו' ב"ח סי' כ"ו שרמז התומים וגם לפמ"ש בספר בית אברהם לחו"מ לקיים דברי סמ"ע היינו בנעשה הפענדונג בדא"ה בהסכמת ורצון שניהם וסברו וקבלו עליהם דד"מ משא"כ בנ"ד וכיון שהמלוה לא זכה כלל בהמשכון ממילא לא חל הערבות כלל ובפרט שנמשך זמן רב כזה וע' בב"י סי' קכ"ח מחודש ג' בשם בעה"ת בדין לא הלוה אלא לאחר זמן ושתק כמה שנים ולכן יפה דן רו"מ דהערב פטור והמערערים והמפקפקים לא בדעת ידברו והדין דין אמת לאמתתה של תורה.