להרב הגדול מו"ה שמואל ראטנבארג נ"י ראבד"ק ראוונא במדינת רוסיא
מכתבו הגיעני וע"ד הגט שחקר על שם הבעל ונקרא לתורה ארי' ליב וחתימתו במכתבי עברית ליבש והביאו לפניו כמה קוויטליך שלו והי' רובן מלאים כזה ליבוש ומיעוטן חסר כזה ליבש וקריאתו בפ"כ על שם משפחתו היילפרין והמיעוט שקראוהו בשמו הי' הרוב מהן ליב והמיעוט קראוהו ליאן או ליעאן כי ע"י מהירת המבטא הי' קשה לעמוד על בירור אופן הקריאה ובכתב רוסיש הי' חתימתו לפעמים ליב ליעאן ולפעמים ליעאן ליב ולפעמים ליעאן וכתב בהגט ליבוש דמתקרי אריה ליב ודמתקרי ליב ודמתקרי ליאון (כפי הנזכר בשו"ע וב"ש וט"ג) ואח"כ סידר גט ב' בשם ליב לבד יען כפי אמירתם הי' שם ליב קריאת הרוב ואחר זמן רב ערער רב א' על הגיטין ועתה הוא שעה"ד גדול יען המגרש במקום רחוק ואולי לא יתרצה לגרשה שנית.
והנה ר"ד הרב המערער שהי"ל להשמיט שם ליבש לגמרי יען כי רוב חתימותיו במכתבי רוסיא בלשונם וחותם א"ע ליעאן והם רוב נגד חתימתו בכתבי עברי וגם בכתב משיט"א חותם לפעמים ליעאן ולפעמים ליב ליעאן ובצירוף שם הקריאה שבפי הרוב ליעאן הוי שם ליבוש מיעוטא דמיעוטא וכמאן דליתא דמי (וכמ"ש הנו"ב מ"ק סי' פ"ח בשם פילץ ובבר"א חא"ע סי' קי"ד אות ט' ופמ"א סי' י"ח ונאו"ד סי' ז' ואף דהוי בתרי ענייני אדרבה בזה כ"ע מודו והביא מהמרדכי חולין פ' הזרוע סי' תשל"ז דדוקא בתרי עניני הוי מיעוד"מ אבל מתוס' בכורות כ' ע"ב ורא"ש יבמות ופ"א דחולין דגם בחד ענין הוי מיעוד"מ ובתשו' איתן האזרחי סי' כ"ח לענין שם המגורשת דשם העריסה וגם רובא קרו לה ציזא ומיעוט טשיזא ורצה הגאון מהרא"כ ליתן ב' גיטין ובנו רצה לכתוב ציזא דמתקריא טשיזא והג' מהר"י מפרממישלא הסכים דסגי בגט א' ציזא דמתקרי טשיזא וס"ל דאין לחלק בענין הפורתא דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ואיזו גבול אשר תתנו לו שיהי' נקרא מיעוד"מ וי"ל דבנ"ד דהוי מתרי עניני לכ"ע הוי מיעוד"מ והביא דברי הרמב"ן ורשב"א פ' השולח דשם שחותם בו שם גמור הוא ודעת מכמ"א ד"ש סי' י"ד דדוקא כשנקרא עכ"פ בשם זה בפי המועט ולמהרי"ק ומהרי"ו שהובאו בהגהת מל"מ פ"ג מגירושין דגם בלא נקרא בו כלל צריך לכתבו ושכ"ה בלח"ר סי' ל' מ"מ בנ"ד שאין כל חתימתו בכך הו"ל להשמיטו לגמרי ולפמ"ש הב"י סי' קכ"ח בשם מהרי"ק גבי מי בארות דאם רק מיעוד"מ מסתפקין מהן יש לפסול הגט דהוי כמזויף מתוכו להפוסלין בשינה שם הנהר וה"נ בנ"ד).
והנה מה שהאריך רו"מ בדין אם עא"נ לפסול הגט אחר שנתגרשה בו והביא דברי התו"ג בחידושים אות י"ח דהב"ש בשם מהרא"י מיירי קודם הנתינה דאינו דבר שבערוה משא"כ אחר נתינת הגט אין ע"א נאמן ושכ"ה בתשו' ב"א סי' צ"ה ונודב"ש סי' נ"ז הנה בשו"ת נח"א סי' י"ד הביא בשם מכמ"א דבנידון תה"ד הוא אפשר לברר ובמלתא דעל"ג עא"נ וזהו כמ"ש בפת"ש סוס"ק כ"ד בשם רב א' והמעיין בפסקי מהרי"א סי' קל"ח ימצא דהמעשה הי' אחר נתינת הגט ואעפ"כ כתב דעדות דנדו מועיל ובע"כ מטעם הנ"ל ובזה מיושב דלא תיקשי מתשו' הר"ן שבב"י סי' קל"ד שהביא רו"מ וכבר הביא מתשו' הר"ן הנ"ל בתשו' רא"כ סוסי' ס"ג ולהנ"ל לק"מ.
ומ"ש רו"מ מדברי חא"ש סי' כ"א מהא דה"מ שהאמינה תורה ה"ז כשנים הנה בשו"ת תפ"צ חא"ע סי' צ' דחה טעם זה ע"ש היטב טעמו.
ומה שהעלה הרב המערער לחלק בענין מיעוד"מ בין תרי עניני או חד עניני ידעתי מאז ומקדם מדברי מרדכי שהביא ובאמת שכ"ה גם בריטב"א סופ"ק דכתובות גבי האי דארוס וארוסתו וע"ע בריטב"א ע"ז ל"ד ויבמות ס"ז בזה ובתוס' מנחות ס"ז ע"א סוד"ה ר"י מוכח דבכל גווני הוי מיעוטא דמיעוטא וע"ע בשו"ת פ"י ח"א אהע"ז סי' י"ד וחיו"ד סי' ט"ו וע"ע בס' ישרי"ע ליבמות ק"כ ע"א מ"ש בזה מדברי פסקי מהרא"י סברא להיפוך וכן מצאתי כה"ג בא"ר או"ח סוסי' רי"ז לענין צירוף תרי מיעוטי דהיכי דכל א' הוי מטעם אחר לא מצטרפי אך דבנ"ד כתב רו"מ שבכתבי רוסיא חתם שמו בר"ת א"כ אין זה מצטרף כלל לכ"ע וגם אין לצרף חתימו בכתב שלהם לענין גיטין והחתימה שחותם בכתב עברי העיקר אף שהוא מיעוט ויפה כתב שהרי בכל הגיטין אין כותבין כלל שם שחותם א"ע בלשונם ורוב שמות ישראל משתנים בחתימת לשונם וגם אם רגיל תמיד בכתיבות וחתימות בלשונם לא יעלה עה"ד להזכירו כלל בגט וא"כ ה"נ אף דבנ"ד גם בכתבי משיט"א חותם לפעמים בשם ליאן לא נתבטל עי"ז חתימתו בכתבי עברי בשם ליבוש ובפרט דשם ליב וליבוש הם כאחד אלא ששם ליבוש כמתגעגע ועכ"פ בא זה ולימד ע"ז שלא יתבטל במיעוטן ואיננו בגדר נשתקע כלל וכה"ג כ' הב"ש בש"נ אות ב' בשם ס"ש דבכה"ג לא מיקרי נשתקע כיון דנכללו ב' השמות זב"ז וע' בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א סי' רצ"ד שכתב דשם ליבוש הוי רק לגעגוע ופסק לכתוב ליב לבד וא"כ עכ"פ הוו כשם א' ועוד נראה דאף דהיכי דנקרא רק במיעו"ד הוי כמאן דליתא מ"מ היכי דנקרא תחלה בשם א' ואח"ז נשתנה לשם אחר ונקרא עוד בשם הראשון אפי' רק במיעו"ד עכ"פ איננו בגדר נשתקע ועוד שמו עליו וחוזר וניעור דגדר נשתקע היינו שנאבד לגמרי כמ"ש בפת"ש בקוה"ש בש"נ אות ב' להשיג ע"ד הפר"ת בזה ואני בתשו' אי הבאתי מדברי רש"י בע"ז ז' ע"ב נשתקע הדבר ולא נאמר ופירש"י לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם לשון אחר לא יצא ד"ז לחוץ והבאתי מהא דקידושין ע"ה דלת"ק עד י' דורות מותר ולי"א משנשתקע ומפרש רמב"ם שלא יוודע כלל עוד שהוא גר וע' באה"ע סי' ד' סכ"ב וגם הבאתי מדברי הר"ש פ"ב דכלים מ"ב בשם תוס' רע"א מלחמיות ועד חצבין גדולים בלוג וכו' נשתקעו הדברים ולא נאמרו עכשיו ופי' הר"ש נשתקעו שבימי ר"ע לא נחלק אדם עלי' אע"ג דריב"ז פליג במתני' נשתכחו דבריו ולא נאמרו א"נ משום דלא סברי כוותי' וכו' ע"ש ולפי לשון דרש"י ע"ז והר"ש הנ"ל נראה כדעת הפת"ב דאף דבידיעה לא נשתקע כיון דבקריאה נשתקע מיקרי נשתקע ואכמ"ל ועכ"פ אם נקרא ג"כ בפי קצת אנשים ודאי דלא מיקרי נשתקע ולכן אם הי' בימי ר"ע איזו יחיד החולק עלי' אף דהלכה כר"ע מחבירו מ"מ לא הוי נקט נשתקעו הדברים וכיוצא בזה כתבו התוס' בבכורות ג' ע"א בד"ה ור"י וכו' דאין לדמות אלא מה דהש"ס מדמה כההוא דבתולה אפי' מקצת בתולים ד"פ הבע"י ובפא"נ מדמה להו לפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף דהנהו דמי להדדי דהוו ענין א' כשנתמעטו בתולים ונשתיירו מקצתן כאלו נשתיירו כולן וכן כסף כתובה ושאר מקצת יש לה מזונות כאלו נשאר כולו ע"ש וא"כ ה"נ כשחתם בתחלה בשם א' אפי' אם אח"כ משנה חתימתו ולפפמים חותם עוד בשם הראשון אפי' במיעו"ד י"ל דנקרא עוד שמו עליו ועכ"פ לא הוי בגדר נשתקע. ובזה יש לדון בנידון הנו"ב דמיירי שמתחלה נקרא פילץ ואח"ז נשתנה לפילטץ דבכה"ג גם במיעוד"מ י"ל דכשר בדיעבד ואולי גם הנו"ב לא החמיר רק התם שכתבו רק שם פילץ לבד משא"כ בכתב ב' השמות מודה דלא נפסל דבכה"ג אינו בגדר נשתקע וא"כ בנ"ד אם בתחלה חתם רק בשם ליבוש ואח"ז בצאתו למסחרים החל לחתום עפ"י רוב בשם ליעאן ולפעמים חתם בשם ליבוש יש צד להקל גם אם הוי בגדר מיעוד"מ וגם נ"מ בזה לענין גט השני שכתבו שם ליב ויבואר להלן בס"ד.
אבל כבר כתבתי דבנ"ד שם ליבוש וליב הם א' ולכ"ע לא מיקרי נשתקע ולא בגדר מיעוטא דמיעוטא דאדרבה מצטרפין מיעוט הקריאה עם מיעוט החתימה (ורו"מ הביא גם משיבולי לקט מהט"ג סט"ו וביאורו ס"ק י"ז דליביש הוי רק געגוע ודי מדינא בכתיבת ניב לבד אלא דטוב לכתוב כפי שנקרא ליבוש ושכ"ה בשו"ע מהדורא ה' סי' מ"ג) אבל במה שהבאתי למעלה ראי' מהב"ש וס"ש יש לפקפק דדוקא בשם ראשון שנכלל בשם ב' אלא דבשם שני הוסיפו קצת כמו שרה שארקה בזה לא הוי שם ראשון בגדר נשתקע אבל בנ"ד אי נימא דשם ליבוש נשתקע אף דנקרא עוד בשם ליב י"ל דלגבי שם ליבוש הוי כנשתקע. וגם במש"ל דכתיבת לשון העמים אין לצרף יש לפקפק מדברי מהרי"ט וע"ל ושו"ת ד"ח ח"ב אע"ז סי' קי"ב דבלשונות העמים הולכים אחר כתיבה שבלשונם ומ"מ נראה דכיון דליב וליבוש הם שם אחד ממש ומה שנקרא ליבוש הוא רק לגיגוע א"כ כיון דנקרא ליב וחותם לפעמים ליבוש לכ"ע לא הוי בגדר מיעוד"מ ומצטרף עם קריאת ליב שלא יתבטל עכ"פ.
ובדבר מ"ש שם ליבוש מלא בוא"ו והביא הרב המערער מהב"ש ש"א אות ז' גם זיינוול ופת"ש אות ל' וכיון דחותם בלא וא"ו יש לפסול דיעבד (והא דכתב רמ"א סי' קכ"ט סכ"ח דאם כתב החסר מלא כשר היינו בדלא שינה מחתימתו וגם דוקא בדליכא שינוי במבטא כמ"ש התו"ג בביאורים ס"ק ז' והביא מהט"ג ש"א אות ז' גבי זבולן ואף דהוי כשינה בדבר שא"צ לכתבו מ"מ מבואר בט"ג ש"א א' ס"ק ל"ו דאין לבדות קיצה"ש ופסול ורו"מ כתב דאין זה שינוי במבטא והמבטא ממוצעת והביא מנא"ד סי' י' אות ט' שדעת הגדול דגם בחותם חסר ושם לעז יש להקל בכתב מלא ולכתחלה והנא"ד מפקפק ומ"מ לא סיים בדבר ברור בדיעבד העלה דכשר וכ"ה בט"ו ש"נ ד' בשם דבורה וכן בש"א מ' בשם משלם בשם הע"נ דבכתב מלא כשר גם בחותם חסר וכ"ה בתשו' ד"ח סי' ק"ל בשם ליבוש דיותר טוב לכתוב מלא ובט"ג בשם בנימין בשם הנ"ה ובשם הלל בשם מכמ"א) ורו"מ השיג עלי' והנה אם כי יש לפקפק בקצת ראיותי' אבל תמהני שלא הביאו תשו' הגאון ר' נפתלי לבן המ"ב בענין זה באורך והובא בט"ג ש"נ ר' סק"ז ושם ימצא דבכל כה"ג אין קפידא כ"כ בחתימתו ובפרט שרו"מ כתב שהיו הרבה חתימות בקוויטליך מלאים ולכן לית דין צריך בושש ואפס מקום לפקפק בדיעבד עכ"פ.
ומעתה נפנה אל החשש היותר גדול שהרעיש עליו המערער במה שכתבו שם ליאון ככתוב בשו"ע ובב"ש שכ"ה המבטא בספרד וכפי המבטא במדינתינו הוא ליעאן בסגול תחת הלמ"ד והרגש היו"ד וקמץ תחת האל"ף וא"כ יש לטעות שהמגרש הוא ספרדי וכמ"ש כה"ג הט"ג בש"ג אות ו' ס"ק ג' דה"נ השינוי ניכר במבטא והאריכו בדברי הרמ"א סי' קכ"ט סל"ד בסופו וג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב ותשו' רח"כ סי' ע"א תשו' בעל מרכה"מ ושו"ת ד"ח ח"ב סי' ק"ז ורח"כ סי' ס"ד וד"ח סי' קי"ד] והנה מ"ש רו"מ מדברי רח"כ סי' ס"ד דהיו"ד הוא לפעמים גם במקום סגול כמו בשם הירש כבר ביאר הרב המערער דשא"ה בשם הירש דמורגו כן בכל השטרות ודיסקאות שלנו ומ"מ הקריאה בסגול וליכא חשש לעז משא"כ בנ"ד אף שנאמר כן בספרים מ"מ אינו מפורסים לכל וכמה שמות משנים כפי מבטא המדינות ועוד דאם נקרא ליעאן ניכר דגישת היו"ד עם הלמ"ד כי הסגול שלהעי"ן מוסב על הלמ"ד והיו"ד משא"כ בשם ליאון.
וגם מ"ש רו"מ דהוא"ו במקום קמץ לדעת הנ"ש ושו"ת ד"ח סי' קכ"ה, מלבד מ"ש הרב המערער דכאן יש אל"ף וגם וא"ו והוי יתיר אות דפסול כמ"ש הראנ"ח הנה במקום שהוא"ו במקום קמץ לענ"ד הקמץ מודגש ונמשך היטב משא"כ אם האל"ף במקום קמץ הוא כמו קמץ חטף בסוף התיבה וכמו שיש הפרש בלשון דייטש ופוליש בין אות א כזה א ובין אות א כזה א וכשכותבין בלשון יודיש דייטש על טוב גוט וכדומה כותבין תמיד במלאפום במקום קמץ וכ"ה בכל כתבי לשון דייטש בכתב עברי ודברי הימים וכשכותבין על שמו יתברך כותבין באל"ף והוא כמו קמץ חט"ף וכן בכל כיוצא בזה [והמערער הביא משו"ת צ"צ החדש סי' רנ"ב שהביא בשם מכמ"א ש"ג אות ו' שהביא בשם תו"י סי' ק"ה ומועתק באיתן האזרחי סי' כ"ח דיש לכתוב תמיד השם כפי שהונח מבעל לשון ההוא אבל המהרי"ק והמגיה בתו"י שם הוא שהכל תלוי בקריאת ההמון אם היות שהוא עפ"י אמיתות הלשון שהונח בראשונה מ"מ בגיטין אין לנו עסק כ"א בידיעת ההמון אף שנשתבשו בו וכ' הצ"צ דע"כ לא פליגי אלא איזו שם עיקר אבל עכ"פ מודה התו"י דעכ"פ צריך לכתוב דמתקרי על שם שקורין ההמון וחלילה להשמיטו ודוקא בשמות עיירות דעת היש"ש פ"ד דגיטין סי' ל"ב דהעיקר כפי שכותבין בערכאות והונח בראשונה משא"כ בשמות האיש והאשה העיקר כפי ידיעת ההמון עכ"ד וא"כ בנ"ד אין לכתוב כפי שנודע במדינות אחרות,.
ומ"ש רו"מ מדברי הד"מ בסה"ג אות ל' בשם הגאון מו"ה שכנא ז"ל בשם גיעטשליק הנה מלבד דהד"מ חולק עלי' וגם בנ"ש וט"ג ש"א ג' ס"ק ט"ז הסכים דלא כהגאון הנ"ל וע"ש ס"ק ט"ז הנכפל שהעתיק לשון הד"מ שהביא רו"מ אף גם י"ל דשא"ה דידע דשורש השם הוא גוף אבל כאן מנ"ל דבתחלת הנחת השם הי' ליאון במדינת צרפת ואשכנז ורוסיא וכדומה אולי מ"ש בספרים ליאון מפני שהי' ספרדים וגם מתחלה היו השם במדינות האחרות ליעאן אבל יש להחזיק דעת רו"מ כיון דהב"ש שהי' באשכנז העתיק ג"כ ליאון אבל יעו"ש בט"ג ש"א אותי' ס"ק י"ב שכתב באמת דהכל כפי המבטא.
אבל מ"ש רו"מ משו"ת תפ"צ סי' צ"ד ושו"ת איגרא רמ"א סי' ג' ד' ז' להקל בשם המכונה אם שינה בו כיון דא"צ לכתבו וביאורו כמה טעמים דליכע בי' חשש לעז הוא נכון ואני מוסיף לפמ"ש בשו"ש אמרי א"ש סי' ע"ה ששמע מהגאון ח"ס ז"ל דגם היכי דאין עתה השם כך כפי הכתוב בב"ש וט"ג מ"מ הוי מוכח מתוכו אם כותב כפי המבואר בב"ש וט"ג שהם המפורסים לסדרי גיטין דכל א' בודק ומעיין שם על שמות גיטין וליכא לעז ואף דהוא מיירי בדליכא בירור מחתימתו וכדומה מ"מ היינו בשם שצריך לכותבו אבל בנ"ד שכבר כתב שמות שעולה לתורה ושנקרא בפי אנשים המדברים יהודית וגם שם שחותם בו לפעמים א"כ גם בשם ליאון שכתב כפי המבואר בסה"ג להב"ש וט"ג עכ"פ ליכא חשש לעז דכל השומע יראה שכתוב כן בסה"ג ויאמר בלבו דמסתמא כן צריך לכתבו ועוד נראה דבלא"ה י"ל דבנ"ד הוי שם שא"צ לכותבו דכבר נודע מ"ש מהרמ"פ סי' ל"ה בשם מרדכי הארוך דאם אין לאבי' בן אחר וכתב בגט שם אבי' בן פ' א"צ לכתוב שמו ואני מצאתי כן בתשו' מהר"ח א"ז סי' קכ"ו ואף שמדברי הרשב"א שבב"י מוכח להיפוך י"ל דמיירי בדאיכא בנים אחרים דלא הוי מוכח מתוכו מי מהבנים היו המגרש וא"כ לא מיבעי' אם בנ"ד אין לאבי' בן אחר פשיטא די"ל דהוי שם שא"צ לכתבו אלא גם אם יש עוד בנים מ"מ כיון שכבר כתוב שם שעלה לתורה כבר איכא הוכחה שאין זה בן האחר אלא זה הבעל של האשה ושוב א"צ לכתוב שאר השמות וא"כ גם בשינה בו קצת כשר ובתשו' א' הבאתי מתשו' נט"ש סי' צ"ב שהביא בשם מהרי"ו שהבין כוונת תוס' דף פ' כדעת עבה"ג וכיון דקיי"ל בסי' קכ"ח להקל בשעה"ד בשינה במה שא"צ לכתבו ובנ"ד ליכא חשש לעז א"כ יש להקל וגם כבר כתב הט"ז סי' קכ"ה ס"ק י"ז וט"ג בדיני שמות שנשתנו מ"ח סק"ב ובס' הקובץ פ"ד מגירושין בשם הגאון ר"מ בנעט דבזה"ז שקורין תיכף הגט ונשאר ביד ב"ד יש להקל בכמה חומרות שהם מחשש לעז שיאמרו לא זהו המגרש ע"ש ומכ"ש בנ"ד שכתב הכינוי כפי המבואר בב"ש וט"ג ובזה נראה דגם המא"נ סי' מ"ח שפסק דאע"ג דאם דילג הכינוי כשר מ"מ בשינה פסול מ"מ בכה"ג מודה.
והנה מ"ש הרב המערער מדברי הט"ז יו"ד סי' ר"ס דהבא ליתן סימן מתכוין במה שהוא עפ"י רוב במק"א הבאתי ראי' לדברי הט"ז מש"ס דערכין ט' ע"ב כימות הלבנה שנ"ד יום וכו' בנדרים הלך אחר לב"א ורוב שנים וכו' ע"ש ותבין.
והנה מה שהביא הרב המערער דברי הב"ש וט"ג ש"א אות ג' ס"ק כ"ו בענין ת"ח שאמר לאחר מעשה והט"ג שם דחה ראיית הס"ש מברכות מ"ג עפי"ד הרמ"ע מפאנו דהתם ר"פ מסברא פליג עלי' ולכן אמר לאשתמוטי נפשי' מצינו כה"ג בנזיר ל"ט ע"א גבי ר"פ גופי' אנא סברי לאו גמרא היא בידי' ובתוס' שם דלכך בדה ר"פ מלבו והוסיף על לשון הברייתא וע"ע כה"ג בשבת קט"ו ע"א א"ל אתא איגרתא ממערבא וכו' ורש"י שם כי היכי דליקבל מיני' וע"ע ברש"י פסחים כ"ז ע"א ד"ה אפכה ואתניי' וע' בשי"ק על הירושלמי פ"ק דנזיר ה"א מ"ש בהא דברכות מ"ג הנ"ל ובדברי מג"א סי' קנ"ו שהביא הט"ג אבל אני תמה מדוע לא הביאו מדברי רש"י ותוס' בע"ז דף נ"ח ע"א ד"ה איקלע וכו' שתמהו התוס' על פירש"י שם מה כיסופא הוא לומר טעיתי וחוזר אני הרי בכמ"ק מצינו שאמר דברים שאמרתי טעות הן בידי ע"ש שוב עיינתי בתשו' מהרלב"ח דף ע"ג ע"ב וראיתי שהביא גם מזה אלא שהוכיח מדברי רש"י דאיכא כיסופא ובודה עי"ז דבר שאינו אמת ומצאתי בתשו' הרא"ש כלל פ"ב סי' א' שכתב וז"ל דקדקתי ולד הנולד לקלארה והנה כולם מעידים פה אחד הרב ר"ש אמר עלי' שהי' בנו אעפ"י שיש מעידים שלא הי' בבית המילה וכו' מחמת כיסופא הוא דעביד כי הי' מתבייש לברך להכניסו בבריתו וכו' וכה"ג מצינו בכמ"ק בגמ' שהאמוראים שינוי בדבריהם מחמת כיסופא וכו' עכ"ל וכפי הנראה כוונתו להנ"ל וגם לפלא שלא הביאו מדברי הש"ך יו"ד סוס"י קי"א שכתב דהרשב"א במה"ב הוא נוגע בדבר לפי שהוא חיבר התה"א ואולי שא"ה שכבר נדפס ונתפרסם בעולם וראיתי בתשו' עה"ג סי' פ"ח באמצע התשו' במ"ש דהרב נאמן שהגאון במדינה הסכים עמו ואף אם יאמרו שנוגע הוא בדבר לאשר מתחלה רצה להכריחם לנהוג איסור משום כיסופא הוא דאמר וד"ז פלפול ארוך בתשו' רלב"ח בענין הסמיכות מ"מ הא הוי מלתא דעל"ג וכדאי' ביבמות ע"ז הא שמואל וב"ד קיים ולכ"ע נאמן ע"ש וע"ע בתשו' בר"א חא"ע סי' צ"ט שהעיר לענין נאמנות הרב אחר הגט ובסוסי' ק"ה אות י"א העיר ע"ד הב"ש כקו' הט"ג וחילק ג"כ בין דין דתליא בסברא ובין עדות והביא מדברי מהריב"ל בזה ע"ש וע' בתשו' מהר"ם מינץ סי' פ"ז שרמז אלי' העה"ג שם במ"ש דשמא עשה להחזיק דברי' והביא ג"כ מהתוס' דדוקא בנוגע בדבר מ"מ בעובדא דידן אני מחשב כאלו הוא עצמו נוגע בדבר להחזיק דבריו ויתר טעמים וכו' ע"ש ומצאתי במהרי"ק שורש קס"ט בדין הסבלונות שאסרו חכמי פלוריץ ואח"ז העידו שנהגו לחוש וכו' וז"ל וכ"ת מ"מ למה לא חשתי על עדותכם שהעדתם שנהנו לחוש הלא תשו' בצדו ההוא דיבמות צ"ח ת"ח שהי' מורה וכו' לאחר מעשה יאן שומעין וכו' ע"ש וצ"ע מהנ"ל דהא דוקא בנוגע בדבר וגם על"ג.
והנה מ"ש הרב הנ"ל מדברי רלב"ח בקו' הסמיכה דהיכי דהורה ת"ח ויש עליו עוררין אינו נאמן לדין עוד דהוי נוגע משום כיסופא והביא ראי' מכתובות כ"א משחתמו אין מעידין וכו' וכ"ה ברשד"ם חח"מ סי' פ' אבל מהרי"ט בשניות חח"מ סי' ע"ט פ' כתוב דאין דעתם מכרעת ובחו"ץ סי' קל"א החזיק ג"כ בדעת ר"י בי רב ומ"מ בנעשה מעשה גם הוא מודה ורו"מ הביא דברי רלב"ח שם דף נ"ט דדוקא לדין פסול ולא להעיד ולא נחשד להעיד שקר בכונה הנה מראיית רלב"ח מהא דכתובות מוכח דגם בעדות חשוד בכך והוי נוגע וע"ש ברלב"ח דף ע"ג באריכות במ"ש ראי' מר"פ דגם לבדות דין חדש חשוד אלא דמ"מ לא סמך ע"ז לדינא ומוכח כדעת רו"מ וע"ע במהרי"ט ח"א סי' י"ד בזה וע"ע בשו"ת הש"מ סי' ס"ה אות ע' בזה ומצאתי בשו"ת מצל מאז סי' מ"ז שהביא מהתוס' גיטין ט"ו ע"ב בד"ה אני וכו' ונראה לר"י כמ"ש בירושלמי דכי אמר אני הוא עד שני נעשה כנוגע בעדותו וכו' כדי שתתקיים עדות חתימתו וכו' דאין זה נוגע בעדות ממש עכ"ל אבל אין משם ראי' דהתם באמת ליכא נגיעה כלל בקיום עדות השני כמ"ש הרשב"א שם וע"ש בשי"ק ופ"מ על הירושלמי וע"ע בנו"ב מ"ת חא"ע סי' קכ"ח ובצי"ר שם נרשם בטעות אבל לענ"ד בנ"ד שהדבר תלוי בעדות עדים ומדינא ע"א אפי' קרוב נאמן להעיד על שמו וע"ז סמך המסדר הגט אם אח"כ מתברר בעדים שהעד העיד בשקר אין בזה זילותא להחכם כלל וד"ז מבואר בתשו' מהרשד"ם חא"ע סי' י"ז לענין חכם שאסר דבכה"ג ליכא משום כבודו של חכם כלל ע"ש באמצע התשו' וז"ל בנ"ד שמה שאסרו הי' מחמת שחשבו שחתיכה זו של חלב וכו' ואין כאן לא זלזול של ראשון וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד לענין נגיעה (אבל נכדי הרה"ג מהרא"י ז"ל העירני בזה מכתובות כ"ו ע"ב ותוס' ואס"ז בשם ריטב"א בזה ע"ש ותבין) ובפרט כפי שכתב כת"ר כי הרב הנ"ל קיבל העדיות שלא בפני בע"ד והעדים חזרו בהן בכמה פרטים ויפה כתב רו"מ דממנ"פ אם בנ"ד הוי רק גילוי מלתא א"כ גם רו"מ נאמן כדמוכח מהא דכתובות שם דבגילוי מלתא נאמנים אחר שחתמו וע' בשו"ת הש"מ סי' ס"ה אות ע' בשם ס' המכריע דגם אם אינו עשוי להגלות ודאי רק דמסתמא יוכל להתברר גם נוגע נאמן ואם הוי עדות גמור א"כ במה שהעידו שלא בפני האשה יכולים לחזור בהם ובפרט בצירוף גט השני שסידר בשם ליב לבד וכבר הביא רו"מ דברי הג"פ ס"ק ב' ותשו' ד"ח ח"ב סי' קנ"ב דגם אם כל בה"ע קורין בשם מרים ברוב פעמים אלא דלפעמים ע"צ המיעוט קורין שרה וכתב שרה לחוד יש להקל ע"ש וגם כבר הביא המערער דברי כנה"ג בהגה"ט אות ל"ד בשם מהראנ"ש סי' ל' דבטעה בכינוי אפי' בשינוי הניכר כשר בדיעבד ואף שהביא בשם הרא"ם להחמיר מ"מ חזי לאצטרופי ובפרט שיש כמה גמגומים בענין העדות כמו שהאריך רו"מ לכן הנני מסכים להתיר.