לחתני הרב הגאון מהר"ש באב"ד נ"י אבד"ק בוז- נאב
בדבר שאלתו בבתולה משודכת בתנאים והשלשת נדן וקודם החתונה ממאנת באמרה שהשגידו לה על החתן שנטפל אלי' חולי נופל ר"ל ואבי החתן טוען להד"ם ויברר עפי' שכנים ודאקטיר וישלח את החתן לבית אבי הכלה ע"ז שירצו ואח"ז הגידה כי יודעת ששקר הוא אבל תמאן בו מטעמים אחרים שאין בהם ממש ורו"מ הגיד לה כי מטעמים האחרים אין בידה לבטל הקשר ובתחלה סירבה מלציית דין ואח"ז עמדו לדין בפניך ובפני הרב אבד"ק פראבוזנא נ"י וחזרה לטעון ששמע מכמה אנשים ענין חולי הנ"ל ולבה נוקפה מעתה ורוצה לישבע ורו"מ העיר שצריכה לברר מי הגיד לה והוא אינה רוצית לומר מי המגידים והביא מרסי' ע"ה ומש"ס דסנהדרין כ"ג וסוסי' פ"ז וסי' קפ"ו והנה הדבר פשוט דודאי בכל מקום שיש חשש ערמה על הב"ד לברר כמ"ש בסי' ט"ו ובנ"ד גם אם א"צ לברר לכתחלה ע"י העדים מ"מ אם אמרו לה לברר ואינה רוצה וניכרין הדברים שיש בו ערמה ובכה"ג אין להשביעה עד שתברר דברי', וכסברא זו מבואר בתוס' מכות ז' ע"א ד"ה דלמא וכו' דאין ראי' מסייף וארירן דכל זמן שאין שואלין אין לבדות מן הלב שיכחישו זא"ז אבל כשמכחישין דומה שקר וגם ברש"י ב"ק ע"ה ב' בד"ה היכי דאמרו וכו' דלסומכים בלא ידעי באיזו שעה איכא למימר דלהכי עבדי דמסתפי דלא ליתי סהדי וכו' ועדים שקרנים הם ע"ש הרי דבדאיכא למיתלי שעושין בכונה. לשקר חיישינן לכך, וה"נ בנ"ד, וגם יפה הביא רו"מ מהא דסנהדרין כ"ג שהרי בב"ב קס"ט וחו"מ סי' ק"מ ס"ד וס"ה מבואר דכיון דעידי חזקה תלוין בשטר צריך לברר וה"נ כל טענתה רק עפ"י דברי העדים ששמעה מהם ואף דיש לחלק קצת מ"מ כיון דעכ"פ יש הוכחה דמערמת מוטל על הב"ד לברר, ובפרט בנ"ד שהודית הבתולה בתחלה שאינה חוששת לד"ז ויודעת ששקר הוא אלא שממאנת מפני דברים שא"ב ממש עפ"י דתוה"ק א"כ כיון ששמעה שאין בטענות ההם ממש ולמדוה לטעון שקר חוזרת וטוענת שממאנת מטעם חשש חולי הנ"ל בודאי דיש לב"ד עכ"פ לחקור ולדרוש היטב ולברר הדברים ואף די"ל דלא הוי בכלל חוזר וטוען לפי שלא טענה תחלה בפני ב"ד ואם אולי אומרת ששמעה אח"כ מן יותר אנשים: ואנכי לא ידעתי ועכ"פ צריך לחקור גם בזה ולהתבונן על תשובתה ואמתלאה בזה ושיהיו עכ"פ בכלל דין מרומה שמוטל על הב"ד לירד לעומק הדבר, (וע' בתשו' מבי"ט ח"א סי' צ"ו מה שנחלק עם קצת חכמי האשכנזים בדין זה נהנה וזל"ח שהודה שאינו נהנה ואח"כ חזר וטען שנהנה אי הוי בכלל חוזר וטוען ודעת השואלים דמיקרי חוזר וטוען והוא כתב דכיון שהאמת שהוא נהנה ועינינו רואות אין זה חוזר וטוען וזה ל"ש בנ"ד)
ובגוף הדין הנה בתשו' ח"ס חא"ע סי' קל"ד בדין שמעה קול שמקלקל מעשין ונתברר שהוא שקר והוא אומרת מאיס עלי ע"י הקול דאינו טענה עד שיקובלו ב' עדים אבל לא הביא מדברי הש"י שהביא בפת"ש א"ע סי' נ' סקי"ד וע' תשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' מ"ט דמוכח דסגי בקול בעלמא אבל מלבד כ"ז כפי שכתב דכבר הושלש הנדן לטובת הזוג מבואר בשו"ת ב"א חאע"ז סי' ס"ג דבכה"ג אין האב נאמן בקב"ח שהוא אנוס ע"י שאין בתו רוצית דצריך לברר אונסו בעדים כמ"ש התומים סי' כ"א דהחתן הוי כמוחזק וא"י להוציא המעות מידו דהו"ל כגבוי ורק באמתלא מוכחת בלבד הוי כאונס מבורר ע"ש א"כ בנ"ד צריכין הב"ד לברר הדבר שיהי' אצלם אמתלא מוכחת ומכ"ש בכה"ג שאינה רוצה לגלות מי ומי המגידים לה דאיכא הוכחה של ערמה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר' בענין אונס לא חייבי' לזה דמ"מ צריך להחזיר מעות חבירו ע"ש בזה) ומה ששאל בנידון כזה היכי דמשביעין אותה אם צריך אבי החתן או החתן לקב"ח שא"מ חנם.
הנה בשו"ת שבעט"ץ לסי' פ"ז פסק דהיכי דמשביע עפ"י ע"א א"צ לקב"ח דלגבי תקנה זו ודאי ע"מ פוטר דעכ"פ ליכא עלילה של חנם להשביע א"כ לפמ"ש בתשו' בר"א חחו"מ סי' י"ד להוכיח דרוב מסייע לכ"ע פוטר ועדיף מע"א ע"ש באורך א"כ כיון דרוב ב"א בריאים כמ"ש תוס' ריש נדה פשיטא דמי שטוען נגד הרוב צריך לישבע ואין המשביע צריך לקב"ח.
אבל ענין הבירור בעדים שהוא שקר בנ"ד הוא הוא דבר קשה כמ"ש באהע"ז סי' קי"ז סעי' ה' ועתוס' כתובות ע"ו בזה וגם ע"י רופאים קשה לברר כנודע מחלוקת פוסקים בענין אומדנות הרופאים ויש בזה כמה חילוקים זולת ע"י שכינים הרגילים תמיד או שדרו ביחד בצירוף שחזותו מוכיח דבחולי זו ר"ל ידוע שחזותו מוכחת והכל לפי ראות עיני ב"ד ואנכי מרחוק ולא אוכל לחתוך הדין אבל זאת הוא דבר פשוט דהלכה מחוייבת לברר דברי' וכמש"ל וכל זמן שלא תברר מי ומי המגידים אין להאמינה בשבועה כלל ומפני חלישות מזגי אקצר.