למחו' הרב הה"ג מו"ה אהרן ווייס נ"י אבד"ק בנעדיקאוויץ במדינת אונגרין.
מכתבו מגלה עפה הגיעני ואם אמנם בימים אלו רבו טרדותי מאד בכ"ז למען תקנת עגונה לא אחשה ופניתי לעיין בדבריו ע"ד שאלתו באשה שישבה עם בעלה מו"ה אהרן אקערמאן ד' שנים וילדה לו בן אהוב לאביו מאד ואח"ז נתן בכוס עינו ועסק בשכרות ולכן הלכה האשה מביתו לבית אביו למק"א ואח"ז חזרה לביתו בתנאי שלא ישתה עוד ומאהבתו אותה פירש מכל משקה ומפני ההרגל נפל למשכב ונאבד ממנו כל תאוות אכילה וחזר למשקהו וחזרה האשה ויצאה מביתו לבית אביו ואחר ב' שבועות נשתגע ר"ל וחמלה האשה עלי' וחזרה לביתו והוליכוהו לבתי שפיטאהל והשיג קצת רפואה עד שאכל ושתה וישב בביתו ולפרקים הלך לבית אמו וקרוביו על יום או יומים וחזר תמיד לביתו ואהב לרחוץ במים עם בגדי' ואמר שמרגיש שהוא לו לרפואה ואחר שנה בתחלת החורף של שנת תרמ"ט נסע עם עגלות ליער ליקח עצים ובדרך נעלם מעיניהם ואחר ימים אחדים חפשו אחריו ונודע כי לן אצל יהודי בכפר פאלאדי והלך משם באמרו שילך לכפר באטמאן והוא מעבר לנהר לאטארניא והנהר בתוך יער גדול ונהרות קטנות מושכות מנהר הגדול לתוך היער ולאשר יש בהיער מקומות פנויים ושם בתי שומרי היער והי' שם ר"א הנ"ל אצל א' הדר שם הנקרא הערקנער בבגדים מלאים מים וגם ראה אותו ערל א' יושב על שפת הנהר וא"ל שילך למקום שיש ספינה לעבור בנהר ור"א השיב כי אינו ירא ממים ומאז והלאה לא ראהו שום אדם ואחר כמה ירחים בזמן הפשרת השלגים נמצא סמוך למקום ההוא שראהו ערל הנ"ל איש צף על פני המים והוציאו ערל א' והלך לכפר פרישקא להגיד להשופט והלכו לשם ג' יהודים וקברוהו שם בהיער וא' מהם הכירו מחיים והוא הוציא הקול כי הוא הנמצא וביום ג' בא השטוהל ריכטער עם הרופא ופתחו את קברו לראותו ואחר יום או יומים באו הקרובים והשתדלו בהוצאה יותר ממאה ר"כ להוציאו מהיער והוליכוהו לקברי ישראל לסעלמטץ ויען כי קרובי המת היו בלבם על האשה שהוא גרמה זאת רצו לנקום ממנה שתשאר עגונה ולא הניחו לעדים להעד ונתעכב עד עתה ואחרי שהכריז רו"מ בכל הגליל וסביבות שכל מי שיודע יבוא ויעיד נעשה הגב"ע והאשה אמרה בב"ד כי בעת שהובא לסעלמעץ בקשה לראותו ולא רצו האנשים לגלות פניו אבל ראתה כל חלקי גופו והיכירה בטב"ע גמור כל חלקי הגוף ובפרט החזה עם שערות שחורות גדולות וכן הרגלים וגם אמרה מקודם כל סמני הבגדים וכן עתה בב"ד וגם הכירה אותם בטב"ע וגם אנשים אחרים הכירו הבגדים וגם הסנדלר הכיר המנעלים היטב ואמר שיוכל לישבע כי מכר את המנעלים בטוב והועתק הגב"ע באריכות שהעיד ר"ש בר"א מפרישקע כי בשנה העבר אין פריה יאהר בא אלי' ביום א' של השבוע השופט וא"ל כי הערל האניק הארוואט יאנום הוציא אתמול מנהר לאטאריצע איש נטבע ונראה מן הגיוואנד שהוא יהודי ונסעתי עם רמב"צ ורר"י ע"י ספינה לשם והי' רוח חזק וקור ובאו לשם ושכב עם פניו למעלה וראשו אל המים וחסר חוטמו כפי הנראה אכלו הדגים את החוטם והי' פניו שחורים מסתמא ע"י השמש וחפשנו אם לבוש בציצית ונתגלה החזה והיו עם שערות שחורות הרבה ועי"ז עלה בדעתי כי הוא בודאי אהרן אקער- מאן מבעזשעוויץ כי ראיתי בקיץ הקדום בשפיטאהל באונגוואר כי הי' הבריסט שטארק בעוואקעען עם שערות שחורות מה שאין מצוי כן באנשים אחרים ושוב נזכרתי ששמעתי בסוף הקיץ העבר בייא הער- שאפט הערקנער אויף דער טאגע וואסער הייט אין גיקאמען וייא א משוגע והערל הראה לנו הראק ששלף ממנו והי' שחור דיקער שטאף כמו זה שאני לבוש וגם הי' עדיין לבוש עם רעקעל קטן געפי- טערט עם ווייסע שאף הייטלעך והי' לבוש בלייב- צידעקיל וציצית והכתונת הי' אקספארט גיקעסטעלט והמכנסים ברוינער שטאף געקעסטעלט כמו שלי והמנעלים וויקסלעדער עם ברייטע שפיצען וקברנוהו שם עם בגדים שהי' לבש בהן ואח"ז הייתי בשוק קאפיש וספרתי ליהודי לעקארטער שנמצא אצלי יהודי נטבע וואהרשיינליך אהרן אקערמאן מבעזשא- וויץ הסמוך לכם ושאלתיו באיזו ראק הי' לבוש יאמר ממש כמו זה שאתה לבוש וכן המכנסים ואמרתי לו זא איז דאס זיכער ער וכששמעה אשת ר"א הנ"ל כי הרופא רוצה להוציאו מקברו פגעה אותו בדרך ואמרה תואר כל הבגדים כפי שהם עכ"ד. ורמב"צ העיד שהי' אין שפעט יאהר וסיפר ג"כ כנ"ל אלא שאמר שהחוטם וגם השפתים נחסרו והרעקיל הי' געפיטערט כנ"ל ומתחת הי' אדום אבל הוא לא הכירו מעולם ואחר שהוציאו מקברו להוליכו לקבר ישראל שמע מהאנשים שהי' שם שהוא ר' אהרן הנ"ל ושוב אמר כי טעה במ"ש שהי' בשפעט יאהר ונזכר שהי' פריה יאהר וגם העד ר' ר"י העיד שהי' פריה יאהר ושנסע עם הנ"ל לשם והחוטם חסר מקצת ממנה ושאר הדברים אמר כפי הנ"ל עכת"ד הגב"ע מן יום ג' וארא תר"נ עוד העיד ר"ז גיסו של ר"א הנ"ל דכששמע שנמצא ר"א הנ"ל נסע לשם והוציאוהו מקברו ועל הפנים לא הי' שום הכרה עס וואהר ניכט ציא ערקענען אבער דען אנזיכט מן הקערפער בגדלו ועביו וגם השערות וואהר צי ערקענען כי זהו גיסי וגם הבגדים הכרתי בטב"ע. עכ"ד.
והנה מ"ש רו"מ מדברי הנו"ב סי' נ"א דהיכר טב"ע שע"י סימנים שא"מ לא מהני תמהני מדוע לא הביא דברי הט"ז ס"ק ל"ב שכ' בפשיטות דגם טב"ע ע"י סשא"מ מהני וכן מצאתי בשו"ת עבוה"ג סי' ע"א שהביא בשם שו"ת מהרא"ן ששון דמסופק בזה והוא האריך להוכיח בראיות מש"ס דגם בכה"ג מהני והביא שכן הוא מפורש בתה"ד סי' רל"ט דגבי ישראל מהני טב"ע שהכירהו ע"י סימנים שאינם מובהקים ע"ש וגם בתשו' ב"ח החדשות סי' ע"א מביא דברי הת"ה הנ"ל בפשיטות וכן מצאתי בתשו' פ"י להמג"ש ח"ב חא"ע סי' נ"ח שהביא ד' רש"י שהביא רו"מ גבי הא דרבב"ח אירכס לי' גיטא והכירו בכתב הסופר ועדים ומדת אורכו ורחבו וביאר גם דברי ר"ת דטב"ע שע"י סימנים שאינן מובהקים מהני וע"ש שהעלה דגם באבר א' מהני ט"ע וצידד שם להתיר עגונה ע"י שהכירו זקנו לבד בטב"ע אך שאח"כ פקפק למעשה די"ל דבעינן נמי ארכו ורחבו כמ"ש רש"י הנ"ל ושמא היתה בתחלה ארוכה יותר ונתלשו שערות ממנה וגם לא נמצא ד"ז בפירוש לסמוך על זקנו לבד ע"ש אבל בהכרת כל גופו ע"י סשא"מ רמז שם שהעלה כן בתשו' ע"ש וע"ש סי' נ"ג שהעלה דבטב"ע עם סשא"מ כ"ע מודו לר"ת דגם בגוף לבד יש להתיר ושכ"ה בתשו' רד"ך להדיא ע"ש ואני חפשתי בתשו' רד"ך ומצאתי שם בית י"ד חדר ג' שביאר דברי התוס' בשם ר"ת להיפוך דבט"ע בשערו או חלק א' מן הגוף לא מהני ודוקא בכל גופו ורגליו ס"ל דמהני ט"ע ודברי הפנ"י צ"ע בזה. ועכ"פ הנה דין טב"ע שע"י סשא"מ מוסכם מהתה"ד והטו"ז ומש"ל ועבוה"ג ומג"ש להקל ומי יבא אחריהם להחמיר בעגונה. ולדברי תה"ד הנ"ל רמז הח"צ סי' קל"ד שהביא רו"מ שפסק ג"כ דט"ע כזה מהני
אבל מ"ש רו"מ דשערות השחורות וגדולות י"ל דהוי סי' מובהק דאינם משתנות לאחר מיתה והביא מתשו' ר"י מברונא סי' ס"א שכ' כה"ג הנה בתוס' ב"ב קנ"ד ע"א ד"ה ועוד סימנים עשויין להשתנות וכו' ופיר"ת שבחיי' הי' השערות לבנות והוו שומא ועכשיו הושחרו לאחר מיתה וכו' ע"ש ומבואר דלפעמים משחירים אחר מיתה אף שהיו מקודם לבנים וא"כ אינו סימן כלל והן אמת דברש"י ערכין ז' ע"ב ד"ה אלא וכו' כתב דשערות אינן משתנות אבל כבר הביא בהגהות י"ש ליו"ד סימן שמ"ט ממס' שמחות פ"ד הי"א דשערות משתנים לאח"מ וא"כ קשה לסמוך ע"ז. ואולי י"ל דכיון דהם גדולות הרבה יותר מההרגל והם הרבה הוי שפיר ט"ע ובפרט דהעד ר"ש הי' רק כמסופק עד ששמע סימני הבגדים וכל הסמיכה ע"ד גיסו ר"ז והוא הכירו בטב"ע ע"י גידול ועובי הגוף וגם השערות ולא הזכיר מענין שערות השחורות ונוכל לפרש דע"י גדולתה הכירו אבל צ"ע.
והנה מ"ש רו"מ עפ"ד המהר"ל מפראג שהביא הב"ש דאם סד"ר בודאי ל"ח לשאלה הנה בד"ז יש לי קונטרס מיוחד אשר יסדתי בס"ד בעיון גדול ושם בניתי דיק על כל דברי הנו"ב בפלפול עצום וע' בתשו' מהרש"ם ח"א סי' פ"ד בזה ושם הבאתי דברי האס"ז בשם הרשב"א שכ' וז"ל מהא דאמרינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי שמעינן דמעידין עליהם ואפי' למ"ד סד"ר דהא מהדרינן גיטא עליי' ולא חיישינן לשאלה בכל כי הא וכו' עכ"ל ומבואר דבמידי דמושלי אינשי אזי למ"ד סר"ד חיישינן לשאלה והוא היפוך דברי מהר"ל מפראג הנ"ל וגם הבאתי מדברי רמב"ן וריטב"א שבאס"ז שם דמבואר דבעדות אשה יש לחוש גם למכירה בדבר העומד לימכר ובהגהת ש"ל לא"ע שגם בזה שהעתיק מדברי אספ"ז ראי' דאין לחוש למכירה ונהפוך הוא ועסמ"ע סי' ס"ט ס"ק י"ב בשם הרשב"א דלגניבה ואבדה לא חיישינן וע"ש בש"ך ס"ק ט"ז בענין נפילה דיחיד והאחרונים לא הביאו מזה, וגם הבאתי מתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח בענין זה דמפורש היפוך דברי המהר"ל מפראג אך דבנ"ד יפה כתב מעכת"ה דבכל בגדיו ובתוכם ד' כנפות וציצת וכתונת ומנעלים ודאי דאין לחוש לשאלה ואי משום מכירה ע"ז הביא דברי השבו"י ח"ב סי' קט"ו דאין דרך ב"א לשאול בגדים של שוטים שפגיעתן רעה וא"כ ה"ה לקנות אלא דיש לחוש לאבידה ובנ"ד שלא הוחזק לאבד את שלו ומבואר בתוס' חגיגה ג' בשם ירושלמי דאפי' שוטה שבשוטים אינו מאבד כסותו, וגם צירף דברי הח"צ סי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן וה"נ בנ"ד שאין לחוש לאבדה שימצאנו מי שיהי' לו סימני גוף כזה ואין לחוש רק למכירה ואין הדרך לקנות משוטה והביא מתשו' אמרי אש סי' ק"י שכתב כעין זה וגם צירף דברי הנו"ב דע"י סברא דכל מה שת"י האדם הוא שלו אין לחוש גם בשוטה לאבידה ושאלה עכת"ד אולם הנה בתשו' ס"ס חא"ע סי' פ' העלה דחזקת כל מה שת"י האדם הוא שלו אינה חזקה ברורה אלא שאין מוציאין מידו בלא בירור ע"ש א"כ נסתר היתר הנו"ב הנ"ל אבל בתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח באמצע התשו' נראה דלא כהח"ס ומ"מ צ"ע וגם מ"ש רו"מ מדברי שבו"י צ"ע דבנ"ד לא הי' שוטה כזה שיהי' הכל בדילין ממנו וא"כ שפיר יש לחוש למכירה ואולם הנה בתשו' פ"י ח"א סי' ח' וח"ב סי' נ"ח העלה דאין לחוש למכירה וגם י"ל דבנ"ד גם לענין חשש מכירה דמיא לנפילה דיחיד שנאמר שהקונה הזה יש לו סימני הגוף כמו זה ובעיקר חשש אבדה יעוין בירושלמי פ"ה דשבועות ה"א ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצוין לשכח עדותן וע"ש בפ"מ דלמיתה ואיבוד לא חיישינן וא"כ ה"נ בנ"ד.
ומה שהאריך רו"מ בדברי תשו' ב"י והעלה דכל טעמו משום דחיישינן לאבדה הנה בקונטרסי הנ"ל הארכתי בדברי הב"י הרבה בפלפול עצום ושם העתקתי לשון הב"י בתשו' ושם מפורש דטעמו משום דסד"ר ולכן גם בכלים דלא מושלי אין להתיר ולכן כתב דבסימן מובהק יש להקל ואין לחוש לשאלה ע"ש דמפורש כן להדיא ודחיתי שם דברי כמה אחרונים בהבנת דברי הב"י ושם העלתי דגם הב"י מודה דבכלים שאין דרכם להשאיל כלל לפי הענין והזמן אין לחוש לשאלה ואוכף לכ"ע לא מושלי אינשי ועכ"פ כיון דכל טעמו של הב"י משום דסיד"ר ואין לסמוך עליהם א"כ היכי דמכיר הבגדים בט"ע אזיל לי' כל החשש של הב"י וא"כ ה"נ בנ"ד.
ז"ז מה שהביא רו"מ דברי הא"ז סי' תרצ"ב שהעתיק ג"כ תשו' ר"ת באורך ושם בארה דגם לאחר כמה ימים יש להקל תיתי לי שזה כמה שנים מצאתי דברי הא"ז הנ"ל גם יעוין בדעת זקנים עה"ת פ' שופטים בשם הרב בכור שור דהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים ועד ג"י אינו אלא באיש שאין מכירין אותו רק העדים באו לתארו לפנינו תמונה זו שהוא כזה משא"כ כשהוריאם עצמן הכירו אותו מקודם ע"ש וה"נ בנ"ד, ועכ"פ לדינא הנני מסכים עמו להתיר העגונה אשת ר"א להתנסבא לכל גבר.