לכבוד תלמידי הרב הגדול מו"ה אברהם יהודא שווארץ נ"י אבד"ק פאטיק.
מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו באשה בעלת כפר שמפני מהירותה ליסע לביתה בלילה שכחה וטבלה ברדיד שעל ראשה והוא נעשה מעשה אורג כעין שרשרת ומים נכנסים היטב בהנקבים ובכ"ז החוטים יעלו לרוב הראש ובבואה לביתה נזכרה אם צריכה לחזור ולטבול ורו"מ האריך מאד בדברי הפוסקים בענין זה והביא דברי רבותיו של רש"י שבת נ"ז דס"ל דבמקפיד גם בדעיילי מיא חוצץ ורבו הקושיות עליהם מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדיו ועוד מכמה מקומות כמ"ש הס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ג ובלב"ש חי' דינים ס"ק קצ"ו ורו"מ העלה חדשות בביאור דברי רבותיו דמדאורייתא מודו דשרי ול"ה חציצה אלא דמדרבנן גזרו בזה אבל דוקא ברובו ומקפיד ולא במיעוטו ובזה תי' רוב הקושיות וגם מה דקשה איך יחלקו ב' לישני בדבר שהוא הלמ"מ ע' בפתיחה לגי"ד אות ג' ולהנ"ל ניחא ועפי"ז העלה דאם אינה מקפדת עתה בשעת טבילה אף דמקפדת בשום פעם גם ברובו אינו פוסל ולכן נדה מערמת וטובלת והאריך מאד דלפי"ז יש לחוש לדיעה זו שגם הטור פסק כוותי' וזהו דעת הרמ"א עכת"ד בקצרה.
והנה בגוף הדין יש לי לדון דתליא בפלוגתא אחרת דהנה הב"י העיר דכיון דפלוגתא בדרבנן במיעוטו ומקפיד וכיון דפליגי ב' לישני אמאי פסקו הטור ורי"ו להחמיר ותי' דכיון דלישנא בתרא מחמיר העיקר כלישנא בתרא ע"ש ובאמת שדבר זה תלוי באשלי רברבי למעיין בתוס' ורא"ש ע"ז דף ז' דלשי' ריב"א אדרבה לישנא קמא עיקר ולר"ת בדרבנן להקל ועוד דגם להסוברים דגם בדרבנן אזלינן בתר לישנא בהרא יש לדין דבנ"ד דרב פשיטא לי' להקל ובדברי ר"ה בר"י מספקא לן אין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש כה"ג בר"ן נדרים ע"ב ע"א ובר"ן חולין פג"ה בהא דמשערין בקופה ורוטב ואף דמבואר במלחמות סופ"ב דב"ק ובש"ג שם בשם ריטב"א דהיכי דאמורא בתרא מסופק אזלינן בתר בתרא היינו בידוע לנו שהוא מסופק משא"כ הכא שאנו מסופקים בדבר אם הבהרא חולק ע"ד רב או לא מדוע נרבה במחלוקת מספק וכללא הוא דאפושי פלוגתא לא מפשינן כמ"ש הר"ן ביומא פ' יוה"כ ובפרט דגם היכי דבתרא מסופק מבואר בכ"מ פ"ב מק"פ ה"ו דאין ספק מוציא מידי ודאי וכ"נ להדיא מדברי הר"ן בנדרים הנ"ל. ולפמ"ש רו"מ לחדש דגם ברובו ומקפיד הוי רק מדרבנן א"כ שוב מצינו צד להקל בדרבנן מטעמא דכתיבנא. ובפרט שדעת רמב"ם ורש"י אינו כרבותיו וכן מצאתי בא"ז ה' שבת סי' פ"ד שפסק כרש"י ולא כרבותיו.
ובעיקר הקושיא מהא דנדה מערמת וטובלת אם כי יפה העיר רו"מ דבביצה י"ח רב לשיטתי' בשבת שם דאמר כל שהוא ארוג לא גזרו אבל לפי"ז כל הפוסקים שפסקו כרב בביצה שם חולקים על רבותיו, ועלה בלבי די"ל דגם אם הקפידא גורמת שיהי' נחשב חציצה וגם באינה מקפדת עכשיו נימא דגזור אטו מקפדת כיון דתמיד מקפדת מ"מ הכא דא"א לה להטביל בגדיו ביו"ט רק באופן זה ל"ש למיגזר וכדאי' כה"ג בפסחים י"א ע"א הוא עצמו מחזר עלי' לשרפו מיכל אכיל מיני' וכעין זה בגיטין ה' ע"א גבי בעל שהביא גט דאצ"ל בפ"נ דטעמא שלא יבא בעל לערער הכא מינקט נקיט לי' בידי' וה"נ בזה הרי הוא באה להטביל הכלים בערמה בצירוף גופה ואיך נימא דתקפיד עליהם ולכן בכה"ג לכ"ע שרי וכה"ג כ' הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"ח לענין נשים הצובעות דל"ה חציצה אף דהוי ברובו וגם באינו מקפיד חוצץ מ"מ הכא רצונם בכך ועדיף מאינו מקפיד דעלמא ע"ש.
ועוד נ"ל דלפי המבואר בחגיגה כ"ב וביו"ד סי' ר"א ס"ט דהמטביל כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפ"ה לא עלתה לו טבילה וה"מ שהחיצון טהור אבל בחיצון טמא מיגו דסלקא טבילה לחיצון סלקא נמי לפנימי ע"ש וה"נ בנ"ד אף דס"ל לרבותיו דבמקפיד הוי חציצה היינו אם הדבר שמקפיד עליו א"צ טבילה אבל בנדה שמערמת וטובלת גם בגדי' מיגו דסלקא טבילה לבגדים שוב ל"ה חציצה כלל וא"ל דשא"ה דהוי מב"מ משא"כ הכא דז"א דכבר ביאר בתשו' ג"פ סי' נ"ו דהתם דכ"א צריך טבילה ל"ש סברת מב"מ אינו חוצץ ע"ש ותבין וזה נכון (שוב הגיד לי הרב השואל שהציע דברי בפני רב גדול א' וגנב וכיחש והדפיס ד"ז בחיבורו בשמו).
ולכאורה עלה בלבי להביא ראי' לדעת רבותים מתוס' שהובא בר"ש פ"י דמקוואות מ"ד הסלים של בד ושל גת איצין צריך ולחטט ורפין צריך לנער וקשה אמאי ברפין צריך לנער כיון דעיילי בה מיא ובע"כ משום דמקפיד ואפשר דבדאיכא הרבה בתוכה גם ברפין לא עיילי מיא וכעין מ"ש התוס' בזבחים ע"ח ב' ד"ה דלי דאף דלח אינו חוצץ מ"מ כיון דהאי דלי יש בו חלב הרבה לא מחלחלי מיא בזה י"ל ג"כ טעמא דהא דבקודש מתיר ומנגב דחגיגה כ' ע"ב ופירש"י משום דדמי לחציצה שהביא רו"מ דאף דלח אינו חוצץ מ"מ כיון דאם יהי' הרבה משקה בתוכו יהי' חוצץ שוב עשו מעלה גם בלחות בעלמא.
ובהיותי כרגע מעיין בגמ' שם ותוס' כ"א ע"ב ד"ה דקיטרא שהביא רו"מ ראיתי מ"ש התוס' בשם י"מ דמנגב טעמא משום דהמים חוזרין ומטמאין ולא סלקא להו השקה משום מעלה דקדש והתוס' הקשו דא"כ לרבא הוי שנים עשר ועלה בלבי לכאורה דהרי בפסחים ל"ד ע"ב מפורש דמי החג שנטמאו כשהקדישן ואח"כ השיקן דאין זריעה להקדש וה"נ אין זריעה לתרומה וברש"י שם ד"ה לא שמיע לכו דעביד מעלה לתרומה דלא ליהני לאכילה אבל מלטמא טהרו דלהא לא עביד מעלה ע"ש וע' בפ"י מכות ד' שצידד דלהרמב"ם גם בתרומה אין זריעה לגמרי כמו להקדש אבל עכ"פ לרש"י אינו כן וא"כ בלא"ה תיקשי אמאי לא חשיב הכא הך מעלה בין הקודש ותרומה ויש לדחוק עפ"ד תוס' ר"פ חומר בקודש אך לפמכש' התוס' בפסחים שם ד"ה ונתן דבקודש מדאורייתא ל"מ השקה ניחא ומה"ט לא הקשו רק לשי' הי"מ דס"ל דחוזר ומטמא המים ואף דליכא רביעית במים הטמאים בלחלוחית שע"ג הכלים מ"מ י"ל דס"ל כמ"ש תוס' חולין פ"ז דבתרומה וקדשים גם בפחות מרביעי מטמא ולכן גם לצורך קדשים עשו מעלה.
ובהיותי בזה עלה בלבי טעם נכון להא דעביד מעלה בקדש דל"מ השקה וטמאין ולא בתרומה דהנה כל טעם השקה הוא מטעם זריעה דנעשה כמחובר והרי במחובר ל"ש תרומה כלל כדאי' בפסחים ל"ג ורש"י וגם בתוס' קידושין ס"ב ויעיין מנחות ע' ע"א כיון דשתל פקע טיבלא וכו' א"כ מצינו תרומה במחובר וכו' ואף דדחה ההוא לענין קרן וחומש מ"מ מש"ס הנ"ל מוכח כן ובמק"א הבאתי מירושלמי פ"ט דתרומות ה"א הדא אמרת שהקדושה של תרומה חלה עליו כשהוא במחובר אבל הש"ס דילן אינו סובר כן ומוכח במנחות שם דאם אינו חל ה"נ פקע מה שחל מקודם ומעתה ל"ש לעשות מעלה שלא יועיל זריעה לתרומה שהרי בזריעה שהוא כמחובר מעולם אינו חל וגם פקע קדושת תרומה וכבר כ' הכ"מ פ"א מאה"ט בשם רי"ק דבלח הוי כמאן דליכא והוי כזרעו כלה דמה"ת בטל ובפרט למ"ד טומאת משקין דרבנן הרי מבואר בר"ש פ"ט דתרומות מ"ז דבדרבנן לכ"ע פקע טיבלא בזריעה וע"ע בר"ש פ"ב דטבול יום מ"ב בזה ואף שהוא טובל הכלי להשתמש בה תרומה בתלוש מ"מ ל"ש להחמיר בשעת זריעה כיון דבזריעה ליכא לעולם קדושת תרומה ואם היתה תרומה עצמה היתה נטהרת אבל בהקדש דגם במחובר איכא הקדש כדאיתא במנחות ק"א ע"ב כאן שלא הי"ל שעה"כ דאקדשינהו במחובר לכן שפיר עביד מעלה שלא יועיל זריעה וכה"ג כתבו התוס' ביבמות כ"ז סוף ע"ב ד"ה ולימא וכו' אבל אם כבר חלץ הא' לשני' שרי אידך לייבם כיון דבאלו היבמות ליכא שום חששא ע"ש וה"נ יתכן להחמיר משום חומר תרומה שישתמש אח"כ כיון דאם הי' בעצמו תרומה הי' בטל קדושתו ולא משכח"ל עתה שיהי' תרומה וא"ל דהא אי נימא דאין זריעה ל"ה מחובר ואיכא קדושת תרומה ז"א דזה תלוי בזה דאם יהי' זריעה אינו תרומה וכה"ג כתבו תוס' בתמורה כ' ע"א ד"ה רבי סבר וכו' לימא דלירען ויעשה תמורה וכו', ע"ש וכה"ג פריך הש"ס בב"מ ל"ח ע"א לרנב"י לפיכך וע"ש ברש"י, ועפי"ז נ"ל ליישב קו' התוס' דחגיגה הנ"ל, על שי' הי"מ הנ"ל אמאי לא חשיב י"א מעלות ולפמ"ש י"ל דהא טעם הי"מ הוא מטעמא דכתיבנא דלא יתכן להחמיר לצורך תשמיש תרומה כיון דאם היו עתה תרומה הי' מתבטל ואני מוסיף עוד דכיון דפחות מרביעית משקין אינם מטמאים רק בתרומה וקדשים וכמשל ולכן בקדשים דשייך במחובר יתכן שפיר לומר במעט משקה הלח שע"ג הכלי דאינו מיטהר בהשקה חוזר ומטמא המים כיון דאלו היו קדשים הי' מטמא אבל בתרומה איך נימא דיטמא בדליכא בו רביעית הרי אין בו שיעור לטמא מאי אמרת דבתרומה מטמא לכן כיון דטובל לצורך תרומה מטמא ג"כ ז"א שהרי אם הי' תרומה עצמה הי' מתבטל מקדושתו ולא היו עליו קדושת תרומה כלל ואיך יטמא שאר המים עכשיו בהיותו חולין בשביל שישתמש בו אח"כ תרומה וזהו טעם הי"מ, וא"כ א"ש דהמשנה קחשיב רק מעלות הנוהגים בקדש ואין נוהגים בתרומה בהיותה תרומה דלא חמיר כקדש אבל הכא הרי כל המעלה משום דבתרומה לא משכח"ל שיהיו תרומה בזריעה א"כ אין זה חומר בקודש מבתרומה שהרי במחובר אינה תרומה וזה מצד ד"ת דבמחובר ליכא תרומה משום דדגנך כתיב כמ"ש רש"י פסחים ל"ג שם ולכן אין לחשבו בין המעלות וכה"ג כתבו התוס' בנזיר דף מ"א ד"ה מה בין נ"ש לנזיר עולם וכו' וא"ת שאלה איכא ביניי' וכו' וי"ל מלתא דליתא בנזירות לא קתני ואם ישאל על נזירות אז ל"ה נזיר וה"ק מה בין נ"ש לנ"ע כששניהם נזירים ם ע"ש וה"נ בזה ודו"ק כי נכון הוא בס"ד–
ונחזור לענינינו דהנה מצאתי באשכול ה' מקוואות סי' ס"ג שהביא ג"כ הך דינא דנדה מערמת וטובלת וביאר ג"כ דמיירי בבגדים רחבים שאינן מהודקין ועיילי בהו מיא ואפילו לכתחלה שרי בכה"ג וסיים דבין איש ובין אשה בסדין משום צניעות שרי לטבול דעיילי בי' מיא שפיר והנה לפמש"ל לשי' רבותיו דבהא דמערמת טעמא משום דגם החיצון נטבל יש לפקפק בדין הסדין וע' בש"ך סי' קצ"ח ס"ק ל"ו בדין הסדין בשם המ"ב ולא ידעו מדברי האשכול וגם בתשו' מהר"י ברונא סי' ק"ו ק"ז פסק להתיר ע"י סדין אך לפמ"ש רו"מ דבדלא קפדי השתא שרי אין סתירה מזה לדעת רבותיו של רש"י – אבל באמת אין דברי רו"מ נראין כלל שהרי דברי ר' יצחק ברור מללו דד"ת רובו ומקפיד חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד וכו' וא"כ אי' איפוא נזכר גזירה ברובו דלא עיילי מיא ומקפיד כיון שלפי דברי רו"מ הא דד"ת רובו ומקפיד חוצץ מיירי באמת בלא עיילי מיא ואם איתא דגם בזה גזרו אטו היכי דלא עיילי מיא עיקר חסר מן הספר וגם לשון רבותים שהובא ברש"י שכתבו כדקיי"ל רובו ומקפיד חוצץ ל"מ כן ובע"כ כהבנת רש"י וכל הפוסקים בדעת הרבותים דס"ל דזהו בכלל מה שאמר רי"צ ד"ת רובו ומקפיד חוצץ ותליא הכל בהקפדה לבד אף דעיילי בי' מיא וא"כ שוב מוכח מכל הנך מקומות שהביא הס"ט דלא קיי"ל כוותי' ובפרט דאם נחוש לדעת רו"מ שוב הוי רק חששא דרבנן והלכה כדברי המיקל – א"ה משה נכהמ"ח שליט"א במש"ל מ"ד הש"ך סי' קצ"ח ע' בס"ט ס"ק נ"ז שחולק ע"ד המ"ב שהתיר לטבול במחצלת היכי שהאשה שוכבת עלי' ומהודק לבשרה דהוי חציצה ע"ש ולענ"ד יל"ה קצת מש"ס נדה מ"א ע"ב הבמ"ע שהטבילוה במטה ולא זזה ממקומה ומשמע דל"ה חציצה בכה"ג ע"ש וי"ל]
אבל לפענ"ד גוף הדין אינו נוגע לרבותיו של רש"י דלכאורה יש להפליא בדבריהם הרי בטובל במקוה שאין בה שיעור אם מחוברת כשפ"ה למקוה שיש בה שיעור הוי טבילה וא"כ כיון דעיילי מיא תחת הבגד ההוא מה לנו שמקפיד וחוצץ הרי סגי במעט המים שתחת הבגד עצמו לטבול בהם כיון שמחוברים לשאר המקוה ובע"כ דמיירי כשאין מחוברים כשפ"ה וא"כ בבגד שהוא כמו רשת חלול דדינו כנקב כשפ"ה כמו דין שק וסל המבואר בסי' ר"א ס"ט דמותר לטבול בהם כלים והוא ממשנה דמקוואות ושם סנ"ב וסנ"ג מה בכך שהוא חוצץ הרי במעט המים הנכנסים תחת השבכה ומחוברים כשפ"ה סגי לטבול בהם והיא טובלת ראשה בהם ומדוע לא תועיל הטבילה וכן מצאתי בלחה"פ בקו"א שהביא לשון ראב"ן דמותר לאשה לטבול במטפחת על ראשה ואין בו משום חציצה משום דהמטפחת נקובה ומחוברין ממים כשפ"ה עם מי המקוה הרי כמ"ש ולכן לדינא נ"ל דבדיעבד ודאי מהני הטבילה בנ"ד. – אבל דוקא אם לא הי' קשור ברצועות בשולי השבכה בדוחק בראשה דאל"כ הוי מיענט המקפיד דחוצץ.
ומה שתמה על הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קל"ז שנסתפק בדין פכים קטנים שיש בהם משקה אם נטמא המשקה בהיסט אף דגוף הכלי אינו נטמא דא"ר למגע והביא מדברי התוס' בחגיגה כ' ע"ב ד"ה הנושא וכו' שהקשו על רש"י שפי' דמיירי בנגע בחבית מגבו ולא באוירו ותמהו דהרי מיטמא בהיסט ואיך משכח"ל הא דנושא התרומה וע"ז תמה רו"מ דהא שפיר משכח"ל בפכים קטנים דא"ר למגע וממילא א"ר להיסט ואף דרש"י נקט חביות הרי לשי' רש"י גופי' בשבת פ"ד שהביא הנו"ב שם בכ"ח המוקף צ"פ אינו מטמא בהיסט ובלא"ה לק"מ ובע"כ דהתוס'. הקשו לשיטתם שם ואכתי הול"ל דהמעלה בכה"ג בע"כ דלענין המשקה לא אמרינן הכי עכ"ד ולענ"ד התוס' הקשו שפיר דהא בש"ס דף כ"ב ע"ב מפרש טעמא דלא את הקדש משום מעשה שהי' ואם איתא דמטמא בהיסט אלא דמיירי בצ"פ א"כ בלא"ה בקדש לא משום דאין צ"פ להקדש כדאיתא לקמן כ"ה ובע"כ דאינו מטעם זה ואין ראי' מזה לספיקו של הנו"ב אבל יש להביא ראי' דגם לשי' רש"י ל"מ מה שא"ר למגע אלא לענין הכלי ולא לענין משקה שבתוכו מהא דיבמות ט"ו ע"ב דאראב"צ כשהייתי לומד תורה אצל ר"י החורני ראיתי שהי' אוכל פת חרבה בשני בצרת והודעתי את אבא א"ל הולך לו זתים והולכתי ראה אותן שהן לחים א"ל איני אוכל זתים וכו' וברש"י ד"ה שהן לחים והכשרו לקבל טומאה וכ"ח טמא ע"ג ע"ה ושמא נגע בגב החביות וטמאה מדרבנן וטמאתם ע"ש ובע"כ דהיינו דמיטמא בהיסט והרי לשי' רש"י גופי' כלי צ"פ אינו מיטמא בהיסט והתם כלי צ"פ הוי שהרי כשהודיע לאביו א"ל נקובה היתה וכו' ובע"כ דמ"מ המשקין שבתוכה טמאים אבל לפע"ד יש לדין דגם לשי' רש"י דכ"ח אף שעומד להפתח אינו מטמא בהיסט היינו בסתם כלים דבידו שלא לפתחן ושמא ימלך שלא לפותחן אבל אם תרומה בתוכן דאסור להפסיד תרומה ואפי' למעט בזמן אכילתן אסור א"כ הרי חייב לפתחן מיד שיהא ראוין לאכילה ושתיי' ולא יתכן כלל שיהי' נמלך שלא לפתוח לכ"ע מטמא בהיסט ובזה מיושב קו' התוס' בשבת שם על פירש"י מהא דגיטין ס"א וגם אין דברי רש"י סותרים זא"ז להא דיבמות אבל בתוספתא שהובא בר"ש פ"ח דכלים מ"ה מפורש דכ"ח צ"פ מיטמא בהיסט ודברי רש"י צע"ג.
וכה הראני נכדי הרה"ג מו"ה אברהם יקיר זצ"ל ראי' מהתוס' חולין ע"א ב' ד"ה אטו וכו' במ"ש דעביד ק"ו מפכים קטנים המוקף צ"פ וכו' לענין להציל על טהרה שבתוכו שלא יטמאו בהיסט ע"ש ומבואר דגם טהרה שבתוכו טהור בכה"ג ונפשט ספיקו של הנו"ב ושוב אחר זמן רב מצאתי בחי' הרמ"ל פ"י דמקוואות שהעיר בראי' זו וע"ש עוד בזה.