להרב הה"ג וכו' מו"ה ישראל מתתי' אויערבויך שי"ל אבד"ק בוסק
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט אשר קודם החתימה של העדים ראו היטב הגט והם מופלגי תורה ויכולים לקרותו בסקירה אחת אבו בכ"ז לא קראוהו מלה במלה ע"י שכחה רק שעיינו בו בהעברה בעלמא וחתמו ותיכף אחר חתימתם טרם שנתנו הגט מידם נזכרו וקראוהו היטב ואח"כ ניתן הגט ועתה עלה בלב רו"מ לחוש כיון דצריך שיקראוהו כדי שידעו על מה הם חותמים א"כ בנ"ד אולי אף שאמרו שחותמים לשם המגרש הגורשת בכ"ז הרי לא קראוהו היטב אך די"ל דהא קיי"ל דע"מ כרתי עכת"ד אם כי מדברי הב"ש סי' ק"ל ס"ק כ"ט נראה כן אבל הרי כבר השיג עליו מב"מ ושאר אחרונים בזה ואני מצאתי בתשו' מהרי"ט צהלון סי' צ' שתמה מזה על מה שמקילין בח"ת בחתימה העדים (צ"ל דר"ל במקום שא"צ לכתוב וכשר בטעות) הרי כיון דצוה לחתום צריך שיחתמו כראוי ואל"כ הוי שינוי מדעת הבעל ומה מהני ע"מ ותי' דגם חקיקה וחק תוכות הוי בכלל לשון חתימה וכמ"ש ונחתם בטבעת המלך והתם הי' ח"ת אך דמ"מ קשה בהבחיקו ב' שטין אמאי כשר לרמב"ם בדאיכא ע"מ הרי מ"מ הוי שינוי בשליחות והניח בצ"ע ויש ליישב ע"ש אך בנ"ד י"ל דנהי דהעדים צריכים לידע כל מ"ש בשטר בדקדוק היטב כדאי' בכתובות ק"ט ע"א העורר על השדה והיה חתום בעד דקיי"ל כחכמים דאיבד את זכותו דאין עדים חותמין על השטר אא"כ קראוהו ומבואר שם דגם בעשאה סימן לאחר איבד את זכותו וכ"ה בחו"מ סי' קמ"ז פעי' ב' והא דכתבו התוס' בכתובות כ"ד ע"ב ד"ה אמנה וכו' דדוקא בהוחזקו' ב' יב"ש מדקדקיל על הכל היינו בדבר שאינו נוגע לגוף השטר מ"מ אין בו חשש שינוי בשליחות דמ"מ גוף החתימה רק הי' כהוגן וכיון דבדיעבד אפי' קראוהו לאחר נתינה כשר מכ"ש בנ"ד שקראוהו קודם נתינה טרם הוציאוהו מידם וגם קודם טתימה ראו עכ"פ שהוא הגט שכתבו הסופר לשם המגרש והמגורשת ובפרט שהיו בפני הרב ומסתמא הרב קראו לדקדק באותיות הגט כנהוג לכן גם לכתחלה אין שום חשש ובפרט אחר שכבר נתנו הגט וע' בחמ"ח סי' קכ"ו ס"ק ס"ד דאם עברו כמה ימים ויצא על האשה שם מגורשת הוי זילותא דב"ד והוי כדיעבד ממש וכ"ה בתשו' שארית יוסף סי' ל"ו ומכ"ש בנ"ד דגם לכתחלה יש לצדד להקל.