להרב הגדול וכו' מו"ה שמעון הערץ מו"צ דק"ק דזיקוב.
מאז הגיעני מכתבו בדבר הגט שכ"מ שסידר על תנאי ואחר נתינת הגט חזר רו"מ ולקחו מיד האשה לקרותו שנית ובגמר הקריאה מחמת טרדתו להתפלל מנחה לקח הסופר הגט מידו וחתך הגט כנהוג בשאר גיטין והוחזר ליד רו"מ ובעודם שם בבית נפטר השכ"מ ויש לו אח במדינת אמעריקא והאשה עניי' ולא תוכל ליסע שמה ומי יודע אם תמצאנו ואם ירצה לחלוף לה כלל או ירצה להתרפס ברצי כסף ואפס כסף ותישאר עגונה והוא צעירה לימים עכת"ד השאלה. והנה ראיתי את הגט והקרעים הם רק בטופס או בתיבות שאינם מעכבות להכשר הגט ולא נקרע בדרך שו"ע כקרע ב"ד ולא מעל"ע ושאר הגט בתיבות המעכבות הם בשלימות ומה שיש קרע בשם האשה גיטל פרומט הרי נכתב אח"כ בשלימות דמתקריא גיטל וכיון דכשר בשם שנקראת בפ"כ א"כ אין זה מעכב אם יש קרע בשם גיטל שבשם גיטל פרומט וכה"ג כ' בתשו' מהר"ם שיק חא"ע סוסי' קי"ט בדין חתימת העד שיצא אות א' משמו חוץ לשיטה וכתב דכיון דבטופס כשר בכה"ג א"כ כיון דבחתם העד רק על שם אביו שהוא בן פ' ולא חתם שמו כשר א"כ לא גרע שמו מטופס דכשר ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד ולכאורה יש סתירה לזה מדברי תשו' הרשב"א שהובא בב"י א"ע סוסי' קכ"ה על גט שכתב בו יצחק בן אברהם ומלת אברהם על המחק ואינו מקוים והשיב נראה שהוא פסול דכיון שאמר בן אברהם מכלל שמו הוא זה והרי הוא כאלו כתב שמו על המחק עכ"ל והרי בלא כתב שם אביו כשר והוי בכלל טופס ואמאי יופסל ובע"כ דכיון שהוא בכלל השם דינו כתורף אבל נראה דזה דוקא לענין כתב על המחק דיש לחוש שמא נכתב שם אחר ונמחק דיש לחוש לשמא שינה שם האב דפסול שפיר דיני כתורף ומה"ט מבואר בהה"מ וב"י דבנמחק או נטשטש ל"מ עדי מסירה ודוקא בנקרע מהני ע"ש אבל הכא שנסדק האות לשנים ע"י הקרע וניכר כל האות לכל רואהו שהוא שם גיטל אלא שהוא פסול ולא גרע מלא כתבו כלל דכשר שפיר דינו כטופס ובתשו' א' הארכתי בזה והבאתי ראיות לזה ועוד שהרי הב"מ רסי' קכ"ה כתב דאם נתקרע הגט קודם מיתתו והוא מעורה לענ"ד יש לעיין בסי' קכ"ה סכ"א עכ"ל והנה בנקרע קרע ב"ד לשי' רמב"ם בדאיכא ע"מ לפנינו כשר והרשב"א חולק ומצאתי בתשו' מבי"ט ח"א סי' כ"ד שהעלה דגם לשי' הרשב"א היכי דנקרע בטעות דינו כנקרע מאליו או שנקרע ע"י חש"ו אפי' קריעת ש"ו כיון שהי' כשר והשתא נמי יכולים לקרותו הוי בחזקתו להתגרש בו. ודוקא כשנקרע בידים בכונה הוי כמבוטל שהרי הרשב"א כתב דבנקרע קרע ב"ד אע"פ שנמצאו מ"מ דלמא נמלך עליו וקרעו והשליכו ובכה"ג אין עליו תורת גט משא"כ בנקרע בטעות ע"ש וא"כ בנ"ד שאדרבא הרב לא רצה לקרעו אלא שהי' טרוד להתפלל מנחה והסופר לקחו מידו וקרעו מפני חסרון ידיעה בלא דעת ב"ד פשי' שלא נתבטל הגט עי"ז. ואף שהמבי"ט סיים שם דעכ"ז אינו מורה אלא להלכ' ולא למעשה אם לא שיסכימו חכמי העיר הנה מלבד דהש"ע הביא דעת רמב"ם בסתם ולא הביא דעת רשב"א רק בשם יש מי שפוסל ומוכח משם דהעיקר כדעת רמב"ם והטור והר"ן ובתשו' הב"י דיני גיטין סי' ה' ו' פסק דבמקום עיגון יש לסמוך על הרמב"ם לחזור וליתנו לה בפני ע"מ והובא בכנה"נ הגב"י אות כ"ו וכיון דיש סברא לומר דגם הרשב"א מודה בכה"ג למעט במחלוקת עדיף כמ"ש כה"ג הר"ן ביומא פ' יוה"כ דאע"ג רלא אתפריש כמה כותבה פחותה מכביצה מסתברא דכיון דחד אמורא אמר יהירא מכביצה לא מפלגינין מינ' מאן דפליג עלי' ואמר פחותה מכביצה אלא פחות מכשיעורין ע"ש ובתשו' ח"צ סי' קל"ח כתב שזהו א' מעיקרי ויסודי התלמוד דלא מפשינן בפלוגתא ולמעט במחלוקת עדיף ע"ש וה"נ בנ"ד וע' כנה"ג שהביא בשם הרא"ן ששון סי' ל' דבנקרע בתורף גם הרמב"ם מודה אבל ברמב"ם וטור וב"י מפורש להיפוך ודברי רא"ן ששון צ"ע וע"ש אות כ"ז בשם תשו' מ"ב בדין הלך המגרש המשומד למק"א דאיכא עיגון ופסק להקל ליתנו לכתחלה כשהוא קרוע וע"ש בהג"ה אות כ"ד בשם מהריב"ל וראנ"ח בענין זה ועכ"פ בנ"ד אי נימא דהוי כמונח ברשות האשה כמו שיתבאר לקמן שפיר יש להקל ובפרט לפמש"ל דבנ"ד דינו כטופס פשי' דיש להקל ועוד נראה דגם המבי"ט לא הי' חוכך אלא בעובדא דידי' שהב"ד בעצמם קרעו הגט אחר שכבר נתן הגט אלא דכיון שהי' צריך ליתן הגט על תנאי ולא התנה שום תנאי וע"ז דן המבי"ט דהוי כלא נתן הגט כלל כיון ששינה מציווי משלחו ולכן הוי כנקרע בטעות וח"א חלק שם ע"ז וס"ל דהוי כנתבטל הגט כבר והמבי"ט חזר וקיים דבריו ע"ש ולכן לא רצה לסמוך למעשה עד שיסכימו חכמי העיר אבל בנ"ד שלא נקרע ע"י ב"ד כלל ולא נמסר ליד הסופר לקרעו אלא שלקחו לידו מיד הרב ברצות הרב להתפלל מנחה ונעשה הסופר שומר על הגט והוא טעה וסבור שיש לקרעו וקרעו בטעות הדבר פשוט דהוי כנקרע ע"י חש"ו שאין בהקריעה ממש וכיון דהוי כמונח ביד האשה ויש ע"מ שראו את כל הנעשה בודאי י"ל דגם הרשב"א מודה שהגט כשר אפי' אם הי' הקרע בתורף ומכ"ש בנ"ד שהי' הקרע רק בטופס כמו שנתבאר, ומצאתי בתשו' רדב"ז רו"ב סי' תשצ"ה שהאריך בדין אם גט קרוע מהני לראי' וכתב באמצע התשו' שהרי לשי' רמב"ם אם יש עדים שנמסר הגט אע"ג שהי' התורף על המחק או שהי' קרוע קרע ב"ד כשר לגרש בו ואפי' לדעת האומרי' דאין מגרשין בגט קרוע הנ"מ בגט דלא ידעינן אם נקרע מדעת הבעל או לא דאיכא למיחוש כיון דקרעי' בטלי' ותו ל"מ לאתכשר אבל אי איכא סהדי שלא נקרע מדעת הבעל כשר לגרש בו כמ"ש הריטב"א פ' המגרש עכ"ד הרי מפורש דבכה"ג דנ"ד כשר לגרש בו לכ"ע וזהו כמ"ש. ומדברי רדב"ז אלו יש לדין דגם בקרעוהו ב"ד וחזרו ונתנוהו להאשה ואח"כ מת השכ"מ אם הבעל לא ידע ולא ראה שקרעוהו אין הגט מתבטל ואף שהבעל עשה הסופר ועדים לשלוחים לכתוב ולחתום באופן שיהי' כשר ע"פ דעת הרב היינו בהכתיבה והחתימה אבל אחר שנכתב ונחתם באופן שהוא כשר לדעת הרב ונתנו הבעל ליד האשה כבר נעשה ונגמר המעשה של שליחות הסופר והעדים ואין ביד הרב לבטל את הגט בקריעתו שלא כדת ושלא מדעת הבעל וכה"ג מצינו בפ"ד דפרה מ"ב הזה מששית שביעית והזה שביעית פסולה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה ובפי' הר"מ כתב וז"ל אמנם אם הזה מטבילה שביעית ב' הזאות ז' וח' היא כשירה לפי שכבר נשלמו ז' הזאות כמצותה וכל מה שיבא אח"ז לא יפסידה וכו' עכ"ל ובירו' פ"ד דתרומות ה"ד בהא דא"ל תן להם חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כלן מעלו וכו' תמן מחתיכה א' נסתיימה שליחות של בעה"ב וכו' ומבואר דבכה"ג אין השינוי שעושה השליח מבטל השליחות כיון שכבר נגמרה שליחותו וה"נ בנ"ד ואף דבכתובות צ"ח מוקי להך באומר טלו א' מדעת בעה"ב י"ל משום דבעי לאוקמי גם בנטלו ב' החתיכות ביחד ולכאורה יש סתירה להירושלמי הנ"ל מהא דבכורות ס"א א' בפלוגתא ד"ר פפי ור' פפא בהא דהאומר לשלוחו צא ועשר וקרא לתשיעי דלר' פפי עשירי קדוש ולר' פפא אינו קדוש דלתקוני שדרתיך ולא לעוות ובתוס' ד"ה לתשיעי וכו' לפי ת' ב' טעמא דר' פפי דאחד עשר משעה שיצא עשירי עבדי' לשלחותי' דעשורי מאליו קדוש ע"ש ומוכח דלר' פפא דקיי"ל כוותי' אינו כן אבל נ"ל דשא"ה דהוא לא קרא לעשירי כלל אלא דממילא קדוש ולא עשה הוא עוד שליחותו משא"כ הכא ואף דמבואר בפ"י לגיטין ע"ט ב דכמו דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ה"נ כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכן מצאתי בש"ג שעל המרדכי סו"פ המגרש בשם הר"ש מקונין ועי' בהרמ"ש לגיטין י"ז ב' ושם פ' ע"א מ"ש בזה אבל מלבד שמצאתי בתשו' הרשב"א ח"א סי' אלף קפ"ה שהוכיח בראיות דבגירושין ל"א כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ודוקא בקידושין אמרינן כן ע"ש בסוף התשובה ועוד דזה דוקא אדעתא דרבנן שעושים כהוגן אבל היכי שהרב שגג וטעה לקרוע גט של שכ"מ ועשה שלא כדין בודאי אינו מגרש אדעתא דב"ד טועין, אבל הנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תס"א בעובדא שסדרו גט שכ"מ שיחול שעה א' קודם מיתתו ובא אבי האשה עם עוד ג' לבית האשה כשהי' הבעל גוסס בבית אחר וקרע הגט כדין קרע ב"ד מפני שהי' סבור שזהו הכשרו שיהי' קרוע בשעת מיתה והשיב כי לא יפה עשו מה שלא למדוהו לומר מעכשיו או ע"מ והאריך בזה ואח"כ האריך אם הגט כשר אף שנקרע והביא דברי הרמב"ם והרשב"א הנ"ל והעלה דגם להרמב"ם אינו כשר אלא כשנתן הגט להאשה כשהוא קרוע בפני ע"מ דאיכא ע"מ בשעת חלות הגט אבל בנ"ד דבשעת קבלת הגט לא חלו הגירושין אלא סמוך למיתה ובאותה שעה לא הי' ע"מ וכיון שהגט הי' קרוע באותה שעה הרי ליכא ע"מ וגם להרמב"ם פסול, ועוד דדוקא בנקרע ולא ידענו מה הי' לו אז כשר בע"מ לשי' רמב"ם משא"כ היכי דב"ד קרעו הגט ובטלו את הגט איך תתגרש בו ושנה ושליש שם שנתבטל הגט ע"י קריעתו ע"ש באורך. אבל לא זכיתי להבין דבריו שהרי הוא סותר למ"ש בעצמו לעיל ח"ב הנ"ל דבקרע שלא מדעת הבעל לא נתבטל הגט ועוד דשם סוסי' תס"א בעצמו לשון הריטב"א שרמז לעיל ח"ב שכתב וז"ל והיכי דקרוע גיטא שתי וערב ויהבי' ניהלי' בע"מ אי כתבינון לגיטא עלוי' בתר דאיקרע או דאיקרע שלא מדעת הבעל ואחר כתיבה כשר בע"מ דלא איקרע מדעת הבעל לאחר כתיבה אבל אם איקרע מדעת הבעל בטלי' מלגרש בו ותו לא מצי לאכשורי עכ"ל הרי מפורש דבלא דעת הבעל אין הגט מתבטל, אבל עיקר טעמו של הרדב"ז משום דבשעת חלות הגט ליכא ע"מ למתגרשת בע"ח לבד, אבל בנ"ד אי נימא דנחשב כאלו הי' ביד האשה בשעת מיתה והעדים א"כ היו שם ע"מ בשעת חלות הגט וראו שהי' הגט בידה כיון שגם מה שהי' ביד הרב מיחשב כאלו הי' ביד האשה גם מ"ש הרדב"ז שהרמב"ם יחיד הוא בדבר ודעת רש"י ותוס' ורא"ג ור"ן אינו כבר הבאתי מתשו' הב"י שכתב להיפוך, וכל זה אם נקרע התורף אבל בנ"ד שכבר נתבאר דדינו כדין הטופס גם לשי' הרשבא כשר ואף דבכנה"ג הגב"י אות כ"ו בשם רא"ן ששון סימן ל' דלהרשב"א גם בטופס פסול היינו לשיטתו דהרמב"ם לא הכשיר אלא בטופס ולא בתורף וכבר כתבתי לעיל שהוא נגד כל הפוסקים, וע' תשו' תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ג שפסק להקל גם בנקרע הגט ובעיקר החשש שכתב הרדב"ז דכיון שהגט לא חל עד סמוך למיתה ליכא עדי מסירה כבר נודע דעת הרי"ף סו"פ המגרש דבדאיכא ע"ח לא בעינן ע"מ והר"ן ביאר דהא דמהני בע"ח אליבא דר"א היינו משום שהמסורה כרתת כל שיש בשעתה עדים בין שהם מעידים על המסורה עצמה או על גוף הדבר דכל שיש עדים על עיקר הדבר הו"ל עדי חתימה כע"מ שהרי הגט יוצא מתחת יד האשה בעדים אלו ובידוע שהבעל מסרה לה ונמצאו כאלו הן עצמם מעודים על המסירה ע"ש באורך וא"כ לשי' הרי"ף גם הכא הוי כע"מ וגם לשי' ש"פ החולקים על הרי"ף י"ל דמודים בנ"ד שהרי הכא הי' ע"מ שראו נתינת הגט לידה ואף שאין הגט חל עד שעת מיתה כיון שהגט יוצא מתחת יד האשה הרי הע"מ הם כמעידים גם על שעת מיתה שהגט הי' תחת ידה דמהיכי תיתי ליחוש שיצא בינתים מידה ובזה הכל מודים לסברת הר"ן הנ"ל כיון דהע"מ ראו נתינת הגט לידה ממש וגם אחר שעת מיתה עודנו בידה הוי כאלו הע"מ מעידים גם על שעת חלות הגט שהי' בידה ודוקא היכי דליכא ע"מ ס"ל להפוסקים החולקים על הרי"ף דאף שהגט יוצא מיד האשה מן יימר שהבעל נתנו לידה שמא בא לידה מע"ג קרקע וגם עתה הגט בידה הוו ממש ע"מ והרי במגרש אשתו על תנאי לזמן שיחול בשעת קיום התנאי וקיימה התנאי בזמנו היעלה עה"ד שיצטרכו עדים שלא זזה ידם מידה שיעידו שלא יצא הגט מידה והרי אפי' לענין קיום התנאי כל שהוא בשוא"ת אין לחוש שמא עברה כמ"ש סי' קמ"ג ס"ב וצ"ל דהרדב"ז לא חשש לזה רק כשרואים שהגט קרוע ובשעת קריעת הגט ע"י אחרים הרי כבר יצא מידה בינתים א"כ אף שהוחזר לה אח"כ שוב בעינן ע"מ אבל ג"ז תמוה דבנידון הרדב"ז הרי הי' ג' אנשים שקרעוהו והחזירוהו לידה ואיכא ע"מ ואף שעבר יום או יומים עד שמת הוי כע"מ מעודים עליו כיון שעתה הגט יוצא מיד האשה וכמ"ש, וא"כ גם היכי שהרב לקח מידה הגט בפני הע"מ לשיטת הסוברים דהוי כאלו הוא ביד האשה הוי נמי כע"מ מיד הרב והוי כאיכא ע"מ וגם אי נימא דבשתי כתי עדים דהיינו בדאיכא ע"מ על שעת מסירת הגט ועדים אחרים מעידים שהוחזר לידה בשעת קריעתו הוו כחצי דבר ותליא בפלוגתת הרי"ף ותוס' בב"ק ע' וע' בב"ט א"ע סי' קל"ג סק"ד וסי' קמ"ב סקכ"א ובט"ז שם סקי"א ונתה"מ סי' מ"ו סק"י וסי' מ"ט ס"ק כ"א ותשו' הש"מ סי' ק"ד ותשו' ברכ"י א"ע סי' ותמצא מה שיש לדין בזה אבל היכי דהע"מ הראשונים ראו גם זאת לכ"ע מהני וע' תשו' מראה יחזקאל סי' פ"ו בענין פלוגתת הרי"ף וש"פ הנ"ל מ"ש בזה והמעיין ברדב"ז שם ימצא שהעיר מהא דבכל גט שנותן בתנאי בלא מעכשיו ובלא ע"מ לא יהי' כשר אא"כ יהי' עדי חתומה דהא בזמן דחל הגט ליכא ע"מ ולא משתמיט שום פוסק להשמיענו ד"ז וע"ש מ"ש ליישבו דמסתמא מיירי בדאיכא ע"ח וראוי להתקיים בחותמיו בודאי כשר ולכאורה זהו כדעת הרי"ף דבע"ח בלא ע"מ סגי והרי רוב הפוסקים חולקים עליו וע"ש שכתב לחלק דאם הגט שלם המסירה הראשונה נמשכת להלאה עם זמן חלות הגט משא"כ כשנקרע בונתיים לא נמשכה מסירה ראשונה אא"כ יש ע"ח שבהם ועכ"פ בנ"ד הדבר ברור דהוי כראו הע"מ שהגט בידה – ומעתה אשובה אראה גוף ההלכה בכה"ג דנ"ד אי מהני מה שהגט ביד הרעב בשעת מיתה וכבר נודע מחלוקת הראשונים אם הגט חל מיד או שאינו חל עד סמוך למיתתו. והנה הגם שבריטב"א לגיטין ע"ג ב' כתב לז"ל ה"ג וחכ"א דמגורשת לכל דבר ובלבד שימות וכ"ה בתוספתא וזו היא גירסת כל הגאונים ור"ח והרי"ף עכ"ל וכ"ה ברמב"ן ובעה"מ מ"מ כיון שהדבר תלוי בחילופי גרסאות כבר כ' בפר"ת יו"ד סי' נ"ז וסי' נ"ג סק"ה שא"א להכריע ע"פ רוב פוסקים להקל כיון שיש ספק בגירסאות בש"ס ע"ש וכן היא בב"ח א"ע סי' כ' ס"ד וע' בשד"ח מערכת ח' סי' ל"ו באורך מכמ"ק בזה ולא הביא מה שהבאתי אבל בתשו' הרשב"א שהובא בב"י יו"ד סוסי' עה"ר בספק בנוסחא שבס"ת והביאו ממס' סופרים דהלך אחר הרוב ע"ש למה לי בספק זה בס"ת או בש"ס ובפרט בנ"ד שהספק הוא בנוסחא שבש"ס ובתוספתא מבואר כדעת המקילין א"כ יש מקום להכריע כגירסא שבש"ס שאינו נגד התוספתא ומ"מ מי יערב בלבו להכריע להקל וכה ראיתי בתשו' ד"ח ח"א א"ע סי' פ"ט שהאריך מאד בזה והביא דברי הב"מ א"ע סי' קמ"ה שדעתו להקל במקום עיגון והוא ז"ל כ' דא"א להקל נגד מהר"ם ב"ב רבן של ישראל ולפע"ד יש לדין בזה דהנה מהר"ם ב"ב בתשו' שבתשו' מיימוני להל' אישות סי' ל' סיים שם וז"ל טופסי גיטין אין בידי ולא ספרי פסקים בארץ הנגב וסבבתי כל אלה הדברים כמו שהראוני מן השמים ואם ימצא שהתוס' וספרי פוסקים חולקים עלי בשום דבר דעתי מבוטלת להם כי מה לעני יודע שיושב חשך צלמות ולא סדרים זה ג' שנים ומחצה העני הנשכר מכל טובה וכו' מאיר בר"ב עכ"ל והנה בש"ס דחולין י"ח ע"א ההוא טבחא דלא סר סכיני' קמי' דרב"ח שמתי' ועברי ואכריז אבשרי' דטריפה הוא אקלעו מר זוטרא ור' אשי לגבי אמר להו לעיינו רבנן במילתי' דתלו בי' טפלי בדקה ר"א לסכיני' ונמצאת יפה ואכשרי' א"ל מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא א"ל שליחותי' קא עבדינן ופירש"י והרי ציונו למצוא לו זכות ועכשיו שמצינו אין אנו צריכים לחזור ולהימלך בו עכ"ל וא"כ ה"נ כיון דמהר"מ עצמו סיים שאם ימצאו בתוס' ופוסקים חולקים על דעת מבוטלת להם וכיון שכבר הבאתי שהרמב"ן והריטב"א ובעה"מ העידו שכל הגאונים והר"ח שכל דבריו דברי קבלה והרי"ף מקילים הרי הוא כאילו ראינו שמהר"ם ב"ב חזר בו וביטל דעתו לפניהם וכבר ראיתי לתשו' תשב"ץ ח"ב סי' קכ"ג ושם כ' וז"ל גט שכ"מ שנמסר ע"מ שאם ימות מאותו חולי שתהא מגורשת מעכשיו ובת"כ ובלאו והן ונקרע הגט קודם מיתה ברור הוא שהיא מגורשת דהא קיי"ל בפמ"ש דאם מתי בו לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לאח"מ ואם אמר מהיום דמי למעכשיו וכ"ש שאם אמר מעכשיו שנתגרשה קודם מיתה משעת מסירת הגט ואפי' נקרע הגט קודם שמת מגורשת וכו' עכ"ל ובתשו' מהר"י לבית לוי כלל א' סי' ז' בדין אם הי' הגט ביד המסדר דגם בדיעבד אין להקל רק במקום עיגון ולדעת הראנ"ח גם בהי' בידו בפקדון ל"מ ואם לא הי' בפקדון גם הרי"ן ל"ב ורלנ"ח ורשד"ם סי' ע"ג מחמירים ע"ש ובתשו' איגרא רמה סי' ה' מיקל בנטל המסדר הגט מיד האשה והי' בביתו וס"ל דעדיף' מאם הי' בפקדון בידו וע"ש שביאר דלא דמי לטלי גיטך מעג"ק. ומבואר דס"ל דבנטל המסדר הגט מיד האשה עדיף טפי דודאי רשותו כרשות האשה ונקנה לה, ונודע תקפו וגדולתו של הגאון ר' משולם זצ"ל וע' תשו' מאיר נתיבים סי' כ"י ובתשו' רח"כ סי' ע"ז שהשיב לבעל מ"נ והעלה להלכה להקל גם אם הגט אינו ברשותה סמוך למיתה ע"ש באורך וע"ע בתשו' תוע"ר חא"ע סי' ע"ז ע"ח ע"ט וגם בשו"ת שב"ס יד"י להל' שחיטה סי' ו' שהאריך בזה והביא מכמ"ק צדדי קולא ובפרט כפי הנוסח שבזה"ז לסיים דבמקום עיגון יש להקל ע"ש ואולם בנ"ד נראה דלכ"ע יש להקל דהנה בב"מ רסי' קמ"ה כתב דהא דבמונח ברשות הרב לא הי' כחצרה משום שאינה עומדת בצדו ע"ש וכפי הנראה זהו טעמם של המחמירים בזה אבל בנ"ד שהי' הרב והסופר והעדים עוד בבית השכ"מ עד אחר שמת והאשה היתה ג"כ שם ועמדה בצד החצר פשיטא דכיון שהי' הגט בכיס בגדו של הרב דשפיר הוי כמונח בחצרה ובכה"ג גם מהר"ם ב"ב ושאר פוסקים המחמירים מודים להקל וכבר כתב בתשו' ד"ח שם דאם יש רק איזה צד לומר דגם המחמירים מודים פשיטא דיש לסמוך על רוב הפוסקים להקל בזה [שוב נודע לי בעובדא הנ"ל לא הי' הגט ביד הרב ונסעו הרב והסופר לביתם בנתיים ונתבטלו צדדי היתר הנ"ל ואסרתי את האשה להיות זקוקה לחליצה ובכ"ז גוף התשו' שיש בה חדשות אם יהי' באופן שכתבתי משנה לא זזה ממקומה.