להרב הה"ג וכו' מו"ה ברוך רייטלר ז"ל אבד"ק טרנירודא
מכתבו הגיעני וע"ד השאלה בבתולה שנשאת ואחר ביאה ראשונה לא בדקה א"ע כיון שב"כ וב"כ טמאה ואח"כ ראתה דם מ"ת כמה וכמה פעמים וגם מרגשת צער וכאב בשעת ביאה ורו"מ הביא דברי הח"ד סוסי' קפ"ז שכ' דאף דלא פסקה מלראות מ"ת תלינן בד"ב מ"מ היכי דלא בדקה א"ע פעם א' שוב אינה תולה והוכיח כן מהש"ס דנדה י"א ע"ב בהא דפריך אהא דאמר שמואל דאם פסקה מ"ת וראתה טמאה וכו' נשתנו מראה דמי' שלה טמאה ופריך מהא דבתולה שדמי' טהורי' א"צ לשמש בעדים ואמאי דלמא נשתנו מראה דמים שלה ומשני דמ"ת תלינן דשמש עכרן קק' תבדוק דשמא לא ראתה פ"א ובע"כ דגם בלא בדיקה לא תלינן והבדיקה רק לקולא לתקנתא דידה ובכה"ג ל"ש להקשות תיבדק עכת"ד הח"ד וע"ז תמה רו"מ מהתוס' שם ד"ה אפ"ה שהקשו ר"א תיבדק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות כו' והא התם הבדיקה לתקנתה ואפ"ה הקשו דתיבדק ועיקר קו' הח"ד כבר העיר מהרש"א שם בזה ותי' בע"א וע' בחידוד הלכות שבס"ט לנדה שם בביאור דבריו וא"כ נדחה ראיית הח"ד גם י"ל דדוקא משום שינוי צריך בדיקה דאם נשתנה היא טמאה מיד וצריך לברורי אבל לענין לבדוק אם לא ראתה דעכשיו לפנינו אין נ"מ בזה רק אם אח"כ תחזור ותראה מ"ת י"ל דא"צ לברורי כיון דעכשיו אין ריעותא לפנינו ואין נ"מ בזה כלל וכיון דשירפה מצוי כדאי' בנדה י' ע"ב ורמ"ת לא שכיח כמ"ש הב"י סי' קפ"ז הביא דברי הח"ד סוסי' קפ"ז ש"כ דאד דבלא פסקה תולין במצוי אף דלא בדקה מסתמא ראתה ובפרט דיש ידים מוכיחות שיש לה צער וכאב ובפרט דפעם ראשון הרי בבוגרת י"ל ט' דמים משום דבביאה ראשונה הדרך להיות ד"ב א"כ מדוע לא נתלה שהי' ד"ב, והנה בעיקר קו' מהרש"א וח"ד הנ"ל עלה בללבי ליישב דהא לכאורה יש לדין דכיון דוסתות דרבנן ולפמ"ש הנ"ב סי' מ"א ושאר אחרוני' וסת דרמ"ת הוי כמחמת אונס ולכ"ע דרבנן א"כ היכי דלא בדק פ"א מדוע ניחוש מספק שמא היא רמ"ת הרי סד"ר להקל וע' חמ"ח אה"ע קי"ט סק"י. דמוכח דס"ל רמ"ת מן התורה וע' ח"ס יו"ד סי' קנ"ג מ"ש לחלק בזה דהיכי דמרגשת בשעת ביאה הוי מה"ת אך דגם בלא"ה הקשה הנו"ב סי' מ"ג בכל רמ"ת נימא דהוי סד"ר שמא הוא מן הצדדים ותי' דכיון דיש נ"מ לגוף הדם והאשה אם הוא טמאה והוי סד"א ונתגלגל לדרבנן דל"א סד"ר להקל. והנה מ"ש דשמא היא מהצדדים לכאורה הוא תמוה דהא קיי"ל דרוב דמי' מן המקור וי"ל עפמ"ש בתוה"ש רסי' ק"צ דכיון דרוב נשים אין רואי' מ"ת ממקור איתרע רובא וע' בהגהות א"ב על הח"ד רסי' קפ"ז שביאר דבריו דאף דבפעם א' לא תלינן בצדדי' מ"מ באשה שנתחזקה לראות ג"פ תלינן שפיר בצדדים ואיכא ספק א' השקול וכסברתו מבואר בהפלאה סקו"א לסי' קי"ז סק"א ולכן יפה הקשה הנו"ב.
אולם לא יתכן תרוצי רק כלפי קושיתו ובזה י"ל דכיון דנולד מתחלה הספק בשל תורה וכבר החזקנו להחמיר א"א להקל אח"כ לדרבנן אמנם בנ"ד היכי דיש ספק אם ראתה באותו פעם שלא בדקה או לא בזה אין נ"מ כעת ואדרבא אי נימא דלא ראתה טהורה טפי אך דלדידן קיי"ל דב"כ וב"כ צריכה ז"נ מדרבנן משום דשמא ראתה וחיפהו ש"ז וא"כ אדרבא החזקנו מקודם הספק דשמא ראתה וא"כ כשחזרה וראתה אח"כ שנו' נוכל לומר דכיון דוסתות דרבנן סד"ר ולהקל ולא גרע מאלו נולד הספק בדאורייתא ודרבנן יחד דמקילינין לגבי דרבנן דבשלמא היכי דנולד תחלה הספק רק בשל תורה וכבר החזקנו ספק זה להחמיר שוב א"א להקל אח"כ לגבי דרבנן אבל כאן הרי אדרבא קודם שנולד הספק בשל תורה כבר נולד לנו הספק והחזקנוה שראתה באותו פעם והצרכנוה לספור ז"נ וא"כ שוב עכ"פ י"ל לגבי דרבנן סד"ר ולהקל ורואה אני הדברי' ק"ו מאלו נולד סד"א וסד"ר יחד. אך די"ל דמ"מ צריך לבדוק דכל סד"ר היכי דאיכא לברורי מבררי' דמשל מקום ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן שוים כנודע.
אך לפ"ז היכי דלא בדקה שוב אם חזרה וראתה יש להקל כיון דהשתא ליכא לברורי שוב אמרי' דסד"ר להקל. ואולם הנה בשו"ת בש"ר סי' נ"ג הביא בשם מהר"ם שאמר דרמ"ת הוי רק ווסת דרבנן לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן והוא ז"ל דן דוסת ע"י אונס לאו וסת הוא ואף די"ל דהוי דבר מכוער שאם תשמש עמו יודע שמשוה אותה נדה מ"מ לא הו"ל למיעבד חזקה לחזקה אחרת בבעל ג' כי קשי' גירושין ותק"ע איכא ועוד דמה מהני שפופרת דאטו הוי' כחימוד תשמיש ואין מוכ"ע בבשר ולזה תי' דחששו שיש למעלה במקור כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ואם יפתחנו יורד הדם למטה ולפיכך היא נוגעת במכחול שבראש השפופרת שם לראות אה יש דם והיינו דקאמר שמואל זו ממלאת ונופצת היא כלומר שעד התשמיש הוא בא עש"ל וסת לתשמיש ואין לה תקנה ושמואל אפשר דלטעמי' אזיל דס"ל וסתות דאורייתא ואנן קיי"ל וסתות דרבנן עכ"ד ומעתה לפ"ז אליבא דשמואל דסובר וסתות דאורייתא שוב לדידי' צריך בדיקה ואי לא בדקה י"ל דאסורה דהוי סד"א ולחומרא. וא"כ א"ש קו' מהרש"א וח"ד דהתם בדף י"א מר' דשמעתין הוא שמואל ולשי' דס"ל וסתות דאורייתא שפיר י"ל כתי' הח"ד דאי לא בדקה אסורה מספק אבל לדידן דקיי"ל וסתות דרבנן וא"כ גם רמ"ת רק דרבנן א"כ שפיר אמרינן דסד"ר להקל, ודו"ק.
ואולם בגוף הדבר שכתבתי דהוי רק סד"ר לכאורה יש לדין בזה לפמ"ש הרדב"ז ה"א סי' ס"ב בדין שמע שמת לו מת וא"י אם בתוך ל' או אחר ל' דאף דהוי סד"ר מ"מ כיון דעכ"פ צריך להתאבל שעה א' גם בשמועה רחוקה וא"כ כבר הוחזק באבילות ושוב א"א לו לצאת מאסורו מספק יעו"ש וא"כ י"ל דה"נ כיון דכשרואה מ"ת מחזקי' לאיסור עכ"פ לענין ספירת ז"נ א"כ שוב א"א לצאת מספק מאיסורה אח"כ אף דהוי סד"ר דהוי כאתחזק איסורא ואמנם לפמש"ל דהכא איכא רובא כיון דרוב בתולות רואות דם ורמ"ת הו' מיעוטא דמיעוטא א"כ נהי דנימא דאתחזיק איסורא שוב י"ל סמוך מל"ח והו"ל פלגא ושוב סד"ר להקל, אך לפ"ז שוב י"ל דבכה"ג כיון דאיכא לברורי צריך לברר, ואולם י"ל דאיכא נמי ח' היתר לאשה ואף דצריכה ז"נ מ"מ הא גופא הו"ל ח"ה דאחר שתספור ז"נ ותטבול תהי' מותרת לבעלה וכעין מה דאמרי' ביבמות ל"א אשה זו בח"ה לשוק עומדת דלאחר שתתגרש תהי' מותרת לשוק אף דהשתא אסורה אבל יש לחלק דכאן אם אינה רמ"ת א"צ גם ז"נ כלל וא"כ כיון דלענין ז"נ מחמירי' שוב איתרע לה חזקת היתרה אבל י"ל דלענין ז"נ ג"כ לא מחמירי' משום חשש רמ"ת דהא גם בדם בתולי' גופי' קיי"ל דבועל ופורש אבל זהו רק מחמת המנהג ולא מדין הש"ס מדינא דמתני' כנודע, וא"כ מדינא שפיר איתרע ח"ה שלה, ובאמת יל"ע אי מדינא דמתני' בלא בדקה פ"א אי צריכה ז"נ די"ל דאיכא רובא הנ"ל וגם בדאורייתא שרי' ועוד יש לדין בזה דהא בש"ס דב"ב כ"ג בסוגי' דרוב וקרוב ובנדה י"ח מבואר דדם שבצדדי הוי קרוב והא דמטמאי' בכל דם הנמצא משום דרוב דמי' מהמקור ורוב וקרוב רובא עדיף א"כ בכה"ג דאיכא נמי רובא להיפוך א"כ שוב מהראוי לומר דדם שרמ"ת הוא בא מן הצדדים דגם דם בתולי' בא מן הצדדים ע' נדה ס"ה ע"ב ואף די"ל דרבנן פליגו גם בזה יעוין בירושלמי רפ"ד דנדה ה"א ומרה"פ שם דמוכח דלא פליגו רק במראה הדמים אבל לכ"ע בא מן הצדדים וע' בפ"י כתובות ט' וקי"א שם מ"ש לענין מכה מהא דהוי קורבה דמוכח יעוש"ה וא"כ י"ל כמ"ש, גם י"ל דאיכא נמי ספק שמא לא הרגישה והרגשת שמש הוא ואף דרוב דמי' באים בהרגשה מ"מ כיון דיצאה מן הרוב דרוב נשים אין רמ"ת שוב י"ל כן וכמש"ל בשם התוה"ש רסי' ק"צ כה"ג וא"כ גם בשל תורה איכא ס"ס אך לפ"ז בכל רמ"ת נימא דהוי ס"ס שמא לא הרגישה ושמא מן הצדדים ובעכצ"ל דל"ה רק ספק א' דאם בא מן המקור חזקת דם היוצא ממקור שבא בהרגשה ואף דרוב נשי' אין רמ"ת היינו משום דאין רואות מן המקור ועוד דרוב נשי' אין רואות כלל שום דם אבל בנ"ד לגבי דם בתולים שפיר י"ל כן דאשה זו מן הרוב שרואות ד"ב. וממילא מיושב ק' הח"ד דבכה"ג א"צ לבדוק כלל דפריך הש"ס ניבדוק אם נשתנה היינו משום דנ"מ השתא לענין אם הדם טמא והוי סד"א וגם דעכ"פ לענין טהרות מחמרינן ומיגו דבעי בדיקה לטהרות בעי נמי בדיקה לבעלה וכמ"ש רש"י שם. ולמסקנא באמת א"צ לבדוק גם לענין נשתנה ולכן דברי הח"ד במ"ש ביישוב ד' הש"ס הם תמוהים ודחוים מכמה טעמים לענ"ד וגם דברי רו"מ צדקו בזה.
ואמנם לדינא נראה שדברי החו"ד נכונים גבי בתולה היכי דלא בדקה פעם א' בלילות שאין נותנים לה מדינא כגון היכי דראתה בבית אבי' והגיע זמנה לראות דאין נותנים לה רק לילה הראשון רק דהב"י חידש קולא זו דלענין רמ"ת יש להקל גם בשאר לילות אם לא הפסיקה בשום פעם וקצת אחרוני' פקפקו בזה וע' פ"ת וא"כ היכי דלא בדקה פעם א' אחר לילה ראשונה שוב א"א להק אבל היכי דלא בדקה לילה ראשונה הי' נראה להלל ולפמ"ש בשו"ת מהרמ"פ דהא דאין נותנין רק לילה א' היינו רק לראתה, אחר תשמיש אבל ראתה בשעה תשמיש יש להקל טפי עכ"פ לענין רמ"ת ע"ש א"כ יש לצדד וקצרתי ואמנם בבוגרת הרי לשי' כמ"פ אין לה טענת דמים ועתוס' כתובות ט' ע"א האומר שביארו שי' ר"ח באורך והביאו מירו' דפעמים יש לה דמים ופעמים אין לה וע' בב"ש סי' ס"א סק"ג שהביא כן בשם משה"ב להרשב"א ורא"ש דנדה ע"ש בזה ומש"ה אין לה ט' דמים ובמהרש"א שם כ' דמ"מ תלינן לקולא בלילה א' ונותני' לבוגרת לילה ראשונה דדם נדה לא שכיח בשעת וסתה ע"ש וכן הסכים הב"ש שם א"כ לפ"ז יש לדין דהיכי דראתה אח"כ ג"פ ואנו מסופקים באמת שמא יש לה וסת כזה להיות רמ"ת והוא הוא וסת א"כ היכי דלא בדקה פעם א' שוב יש לחוש שמא לא ראתה גם בפעם א' כיון דיש בוגרת שאין לה דמים ועיקר ההיתר רק משום דשלא בש"ו מסתמא אינה רואה דם נדה א"כ בזה דיש לחוש שמא הוא באמת שעת וסת וראתה דם נדה שוב ל"ש סברא זו.
אך מדברי הב"ש סי' קי"ז סק"ד מוכח דגם היכי דראתה אח"כ ג"פ אפ"ה יש לתלות בביאה ראשונה שלא הי' דם נדה אבל י"ל דמיירי בבתולה שלא הגיעה לימי בוגרת ומ"מ נראה להקל חדא דעכ"ע הרי הוי סד"ר דוסתות דרבנן ובפרט בצירוף שי' כמ"פ דכל בוגרת יש לה דם ועוד דמ"מ יש רוב דאינם רמ"ת וכמ"ש הב"י ובפרט דמרגשת צער וכאב מה שאין רוב נשים מרגישות כן וכבר כ' הרשב"א הובא בב"י סי' קצ"ג דלענין לאסרה על בעלה הוי דם בתולי' כמכה המוציאה דם ואף דלפי תי' א' שם שכ' משום דחיישי' לדשמואל י"ל דגם לענין רמ"ת חיישי' מ"מ הרי אנן קיי"ל דשמואל לא' שכיח אך לפמ"ש התוס' בנדה ס"ה סוע"ב וביתר ביאור בתוס' חגיגה י"ד דדוקא בבעיל גמורה שראוי להתעבר דשמואל לא שכיח א"כ י"ל שמא לא בעל ב"ג אך לפ"ז שוב פשי' דיש להקל דלא נחשב ביאה א' כלל ואפי' לענין ז"נ נהגו להקל כמ"ש הרמ"א סי' קצ"ג דהיכי דלא בעל ב"ג ול"ר דם דיש להקל גם בזה"ז וע' בסד"ט שם סק"ב אי העראה דוקא או גם ביותר מהעראה וצידד דכל זמן שלא גמר הביאה במירוק הוי בכלל העראה אבל חזר ופקפק ע"ז ולכן יש להקל גם בבוגרת וע' בא"ז ח"א סוס"י תשמ"ז ועתוס' יבמות נ"ט ע"ב ומל"מ פי"ז מאי"ב הי"ג ושיו"ק על ירו' פ"א דכתובות ה"ג בסופה וצל"ע ברש"י כתובות ע' ע"ב ד"ה מאי לאו וב"ש א"ע רסי' רס"ח דמוכח דגם בהעראה משתברי' בתולי'.
ואמנם מה שיש לפקפק בזה לפמ"ש התוי"ש כתובות ט' סוע"ב דטענת דמים מסתברא דכשנתייחד עמה אם הי' אז דמים בשעת תשמיש היתה מראה לאבי' ואמה או לבעלה כדי שלא יהא לו לב עלי' כש כשישאנה ואפי' ביהודה יכול לטעון ט"ד ע"ש וא"כ י"ל דה"נ ליכא ספק השקול דודאי לא הי' דם בפעם א' דאל"כ היתה מראת לאמה ושאר נשי' כנהוג ואף די"ל דשא"ה כנתייחדה עמו קודם נישואין דהי"ל לחוש שלא יהי' אח"כ לעז עלי' ומשא"כ אחר נישואין מ"מ האמת יורה דרכו שדרך הנשים לדקדק בזה ושאר נשי' רואות ומחפשות אם יש ד"ב וע' כתובות ל"ו ע"ב כולהו רואות ומראות לאמן כו' וא"כ י"ל דל"ה ספק השקול אבל מ"מ נראה דאם אומרת שלא דקדקה כלל ועיין בהסדין ושהי' מאיזו סיבה ואתמלא נאמנת ובפרט אם יש ספק שמא לא בעל בעולה גמורה פשי' דיש להקל ולכן נלע"ד להתיר בנ"ד את האשה לבעלה כל זמן שתרגיש צער וכאב ולא תפסוק מלראות פעם א' שוב מצאתי בשו"ת הרי"מ חיו"ד סי' י"א שהאריך להקל בהי' ביאה שאינה גמורה ולא ראתה אז דם דמקודם ראתה פ"א גם בביאה שא"נ אח"כ ראתה כמ"פ דם בביאה גמורה ע"ש באורך בענין זה וכ' דגם בסתם אפשר דיש לתלות של"ה ביאה גמורה ודוקא בידיעה שבב"ג ולא ראתה אז אסורה וגם בבוגרת יש להקל אבל יש לפקפק בזה בסתם יעו"ש.