עוד להרב הנ"ל
ומה ששאל בדין כלי מתכות שיש לה רגלים והרגלים הם מחתיכה בפ"ע רק שמחוברים במסמרים לגוף הכלי שעירו חלב רותח מהכלי תחבו רגל א' של הכלי לתוך רוטב רותח אי נימא דכיון דמחוברי' יחד במסמרים הויין ככלי א' דקי"ל במתכות דחם מקצתו חם כולו או דהוי כשני קדירות שנגעו זב"ז והעיר מהא דסוסי' צ"ז דזב תחתיו רחוק מהפת ולא חשבינן הלבנים כשני קדירות אבל י"ל דהתם בתנור של חרס דהוי כלי א' עכת"ד
והנה לכאורה הי' נ"ל ראי' מהתוס' יומא מ"ד ע"ב ד"ה בכל יום וכו'. ובירושלמי גרסי' נרתק שלא יכלת ונראה לריב"א כעין נרתק של עור הי' עשוי סבוב ידה של מחתה לאחוז בה של יכוה משום דכלי מתכות חמח"כ וכו' ופריך בירו' ואינו חוצץ ומשני קורעו במסמר וכו' ע"ש וק' מנ"ל שהי' הנרתק של עור דלמא הי' ג"כ ממתכות אלא דכיון דלא הי' מגוף הכלי לא נתחמם ובע"כ דס"ל דגם בכה"ג כיון שהי' מחובר במסמרים נתחמם כולו ע"י הגחלים שבתוכו אבל י"ל דאף דמתחמם כולו מ"מ בכה"ג לא נבלע הבלוע מזל"ז ובפרט די"ל דשא"ה שהי' ע"י האש וגחלים שבתוכו אבל מצאתי בתשו' רדב"ז חלק ו' סי' שני אלפים ש"ח וז"ל שאלת ממנו על הא דאמרי כלי מתכות חמח"כ אי אמרי' נמי בלע מקצתו ב"כ ב"כ תשו' זו מחלוקת בין הראשונים וכו' אבל נהגו העם כדברי המחמירים ואפי' כלים העשויים משתי חתיכות ומחובר במסמרים כגון הכלים שיש להם בית יד ארוך ואינו מגוף הכלי אלא שהוא מחובר במסמרים נהגו להחמיר ומנהגם של ישראל תורה הוא דהא סכינין מעייל להו ולקתייהו ברותחין ובכ"ר וכו' עכ"ל הרי הדין מפורש דהמנהג להחמיר גם בכה"ג
ומ"ש בדין תנור של לבנים המחוברים בטיט יש להביא קצת ראי' מתשו' הרשב"א שהובא ביו"ד סי' ר"א ס"ז בהג"ה שכ' דחיבור אבנים הרבה לא מיקרי כלי משמע דכל א' מיחשב בפ"ע ובמל"מ פי"ב מט"צ ה"ו באמצע דבריו בד"ה תנן בפי"ג דנגעים וכו' דמפורש דבאבנים ל"ש חיבור ולא דמי למטלית התפור בבגד אבל מתשו' ח"ס חא"ח סי' ק"ל מוכח דס"ל דע"י הטיט מתחבר לא' וכמ"ש גם רו"מ בשמו וע"ע בתשו' ח"ס חו"מ סי' ר"ו שהעיר די"ל דבלבנים הוי כל א' כלי בפ"ע והיינו בגרוף מטיט אבל לענ"ד ראי' מש"ס ב"ב ז' ע"א בההוא גברא דבני משותא וכ' א"ל משותא מתתא עתיקא ומנעיל חדתא לא קיימא וכו' ופירש"י שאין טיט החדש נדבק יפה בטיט הישן שיבש כבר עכ"ל ובתוס' ד"ה היינו הך וכו' דמלתא דפשיטא הוא בחדא חדתא וכולא עתיקא לא קאי וכו' ע"ש הרי דאפי' טיט חדש בישן אינו מתחבר להיות גוש א' ומכ"ש עם הלבנים לכן לענ"ד דינם כשני כלים וזהו טעם טיחה כעובי אצבע דמהני בתנורים וע' בשע"ת או"ח סי' תנ"א סקמ"ט בדין ההמעל טאפ הדבוק בתנור בשם חב"י דדינם כשתי קדירות וע' ת"ח כלל ע"ו דין ח' וסלת למנחה שם ע"ש
(א"ה משה נכד המחבר לפענ"ד יש להעיר מהא דתנור שחתכו חוליות וכו' וטח אותו בטיט וכו ע' עדיות פ"ז מ"ז ופי' הרע"ב ור"מ שם פ"ה דכלים וע"ע רש"י ברכות י"ט דכיון דתחלת ברייתן מן הטיט ומצרפו בכבשן כשאר קדירות והוא עשוי ככלי חרס ע"ש וע"כ ס"ל לחכמים דהטיט מחברו לאחד ה"נ דהלבנים ג"כ תחלת ברייתן מן הטוט שפיר י"ל דע"י הטוט מתחברן לאחד וכמ"ש הח"ס הנ"ל משא"כ חיבור אבנים בטוט שפיר ל"מ חיבור וז"ב).