להרב המאה"ג מו"ה אפרים אויערבאך נ"י אבד"ק הארחוב
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד ששכר מעכו"ם בית חרושת פאבריק הנקראת גיסערניע להתיך טשאהן על עשיית מאשינען ורעדליך וכל מיני כלי מתכות ויען שהמשכיר העכו"ם היו יוצק ומתיך בתחלה מיני צלמים ודמותי אדם אשר מקימים העכו"ם על קבריהם וצובעים אותו וכותבים עלי' שם הנקבר וקודם הצביעה לא נחשב לכלום התנה העכו"ם המשכיר עם השוכר היהודי שהצביעה והריוח מזה שייך לו לבדו והוא לא ישלם להפאבריק רק דמי משקל הטשאהן והשוכר ישראל עשה שט"מ עם עכו"ם אחר כפי הנוסח שבשו"ת כ"ח כדי שיהי' יכולים לעבוד בימי שויו"ט ושם כתוב שהתחייב א"ע הישראל להלות מעות להעכו"ם השוכר וקונה שלו לצורך העסק ושכל העסק משועבד להישראל באפותקי מפורש ואין רשות להערל הקונה לוקח שום דבר מהעסק בלא הסכמת הישראל כדי שיהי' לו ממה לגבות חובו והעכו"ם המשכיר הראשון הוא הבעל מלאכה בהעסק ועתה נסתפק אם מחוייב הישראל למחות שלא יעשו הצלמים עכת"ד השאלה. והנה מה שהעיר רו"מ מהא דהערמה בדאורייתא לא מהני כבר הארכתי בזה בתשו' והבאתי מתשו' רדב"ז ותשב"ץ ופלפלתי מכמ"ק בזה ועכ"פ כבר פשט המנהג להקל לענין שביתת בהמתו דאורייתא ולסמוך על המכירה וכיון דגמר ומקני משום איסור שבת ה"נ משום איסור ע"ז ומ"ש רו"מ די"ל דגמר ומקני רק לימי שויו"ט דאפי' בשני בנ"א אמרינן דבגמר ומקני לבנו ה"נ גמר ומקני לאחר בהקנה לשניהם כאחד כמ"ש בשו"ת גא"י חח"מ סי' ס"ג והביא מתשו' הרמב"ן שברמ"א, ח"מ סי' רי"ב ס"ג וסמ"ע ס"ק י"א ומכ"ש בנ"ד שמכר לאחד על כל הזמן ובפרט דגם משום איסור ע"ז גמר ומקני ועוד דבנ"ד שאין הישראל עושה בעצמו אלא ע"י פועלים עכו"ם וגם הם אינם עושים לצורך הישראל עצמו אלא למכרם א"כ ליכא אלא איסור דרבנן דאמירה לעכו"ם שבות וגם ע"י פועל כבר חלקו רבים ע"ד המח"א וס"ל דגם בפועל ליכא אלא איד"ר ואף דברמב"ם פ"ג מעכו"ם ה"ט פסק דהעושה עכו"ם לעצמו אפילו ע"י אחרים לוקה ובלח"מ שם ביאר דכיון דהאחר עושה בשליחותו הוי כעושה בעצמו ומה שתמהו ע"ז מהא דאשלד"ע כמ"ש בי"מ סי' שע"ה בשם כנה"ג כבר ביאר בתשו' נודב"ש מ"ת חו"מ סוסי' ס"ה דהכא הדיבור שמצוה לאחרים לעשות נחשב כאלו עשה ע"ש אבל היינו היכי שהישראל מצוה לעשות לעצמו אבל הכא הרי העכו"ם המשכיר הוא הבע"מ והוא המצוה לפועלים לעשות לצורך עצמו והריוח להעכו"ם ואין הישראל נהנה ולא מרויח כי רק דמי הטשאהן הוא נוטל והעכו"ם הבע"מ נתחייב בדמים פרנוטל הטשאהן עוד טרם שנגמר עשיית הצלמים א"כ פשיטא דליכא בזה איסור תורה כלל וגם אין הישראל רוצה בקיומו כיון שנתחייב תיכף בדמי הטשאהן בהתחלת עשייתו וכהא דע"ז נ"ט ויו"ד רסי' קל"ב דעכו"ם שנגע ביין לישראל דאע"ג דנאסר בהנאה מ"מ מותר לוקח דמי' מאותו עכו"ם דלא דמי מכירה נוטל אלא דמי היזקו ע"ש וה"נ בנ"ד כשנוטל העכו"ם הבע"מ ומתחיל להתיכו נתחייב לו בדמי' ומה שגומר ועושה מזה צלמים אין זה דמי ע"ז ביד ישראל אלא דמי הטשאהן שנוטל ממנו. אבל מ"ש רו"מ מהא דאסור להלוות מעות לצורך עשיית ע"ז כמ"ש בסי' קל"ט סט"ו בשם י"א ורו"מ צידד דכיון דרוב המלאכה הם כלים אחרים דמי לההוא דנדרים ס"ב שממנו מקור ד"י גבי ר"א דהו"ל אבא וזבין לעכו"ם משום דרוב עצים להסקה אינו נ"ל כלל דהתם הרי מבואר בר"ן ורא"ש טעמא דאיכא למיתלי שיסיקו אותן עצים אבל בנ"ד הרי מתחלה התנה שיספיק לו גם לצורך עשיית צלמים וליכא למיתלי בהיתרא שהרי בבירור עשה מהמתכות גם צלמים ומה מהני מה שהרוב לצורך כלים אחרים וגדולה מזו מצינו פ"ה דטהרות מ"ז ישן ברה"ר ועמד כלי' טמאין מדרס וכו' וברע"ב שם וכ"ה בתוס"ח רפ"ז דטהרות מ"א ואף דהוי רק דעת ר"מ ור"י ואנן קיי"ל כרבנן היינו משום דמ"מ גם זה רק ספק משא"כ בנ"ד אבל נראה דכיון שהוא התחייב להלות מעות להעכו"ם הקונה מידו בהשט"מ וזה העכו"ם אינו עושה ואינו הבע"מ אלא העכו"ם המשכיר הוא עושה רק ע"י עכו"ם אחרים א"כ הוי לפני דלפני דשרי כדאי' בע"ז י"ד ויו"ד רסי' קנ"א וכבר העלה הבית מאיר ליו"ד סי' קס"ט סי"א להוכיח מדברי הרא"ש מלוניל דגם מעכו"ם לעכו"ם אין שליחות וכ"פ בתשו' פנ"י ח"ב א"ח סי' ה' ומהר"י ברונא סי' רמ"ד ודלא כהמ"ב.
ומ"ש רו"מ דאי נימא דהע"ז של ישראל משום דהמכירה בהערמה א"כ אינה אסורה עד שתיעבד הנה גם מבלעדי המכירה הרי יש דיעות דאומן קונה בשבח כלי ואפי' אי נימא דקונה רק השבח עכ"פ הו"ל העכו"ם שותף ואוסר מיד.
ומ"ש דאיכא חשש רוצה בקיומו כדי שיהי' לו ממה לגבות חובו והביא מהא דסי' קל"ב ס"ז בהג"ה דאם יש לו לגבות מממק"א מותר וה"נ בנ"ד. הנה זה רק לדעת הי"א שברמ"א ולפי דיעה א' אסור גם בכה"ג אבל נראה דגם לדיעה א' דוקא בדא"ל המתן עד שאמכור וכו' אסור אבל הכא אף דשויא אפותקי כיון דלא שוי' להע"ז בפרטות אפותקי אלא כל העסק אין כאן משום רוצה בקיומו בדאיכא כדי דמי' בשאר פדיון העסק ותדע שהרי לדעת הראב"ד גם בא"ל המתן וכו' אינו אסור אלא בדשוי' אפותקי ולדידי' מבואר דבשויא אפותיקי לבד לא נאסר בלא א"ל המתן וגם לשי' רשב"א והר"ן שכתבו בדא"ל המתן וכו' גם בלא שוי' אפותיקו מ"מ בזה לא נחלקו דבלא א"ל המתן גם בשויא אפותיקי שרי וא"כ בנ"ד לכ"ע שרי לכן לפענ"ד יפה כתב רו"מ להתיר בנ"ד.
ומה שנסתפק בדין חתיכת בשר שלא נמלח ונכבש בחלב וספק אם שהה מעל"ע דמדין בב"ח ספיקו להקל ומשום איסור דם שנכבש לשי' הפרמ"ג אסור מה"ת ואח"ז נתערבה החתיכה באחרות דמשום איסור דם ל"ה חהר"ל דהוי רק איסור בלוע מי נימא דמשום זלזול לדרבנן יש להחמיר גם משום איסור בב"ח והוי חהר"ל הנה כבר ביארתי בחיבורי משפט שלום סי' קצ"ח דגבי איסורי אכילה ל"ש דין זלזול דהא בסי' צ"ח בנתערב במינו וא"מ דעת הש"ך דשא"מ אסור וכן גבי ביצה שנתערבה ונמצא בה דם הביצה אסורה והתערובות מותר והבאתי כמה ראיות אבל הכא שב' האסורים הם באותו חתיכה י"ל דיש להחמיר גם משום בב"ח דהוי תרתי דסתרי אבל גם משום איסור בב"ח בכבוש לא הוי איסור מחמת עצמו כמ"ש הש"ך סי' פ"ז סק"ל.