וששאלת חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעים עליו הכל חולצים עליו (מ"ק דף כ"ה ע"א) דוקא כשהיה רבו אבל הרב על תלמיד אין חייב לקרוע או דלמא הרב על התלמיד נמי חייב לקרוע. הכי איתחזי לן דהא דאמרינן חכם שמת הכל קורעין עליו בשהיה גדול מהם בחכמה הוא בין שלמד ממנו בין שלא למד ממנו ואפי' מי שהוא גדול מאותו המת בחכמה ולא היה ראוי ללמוד ממנו או למד ממנו אפילו דבר אחד חייב הוא לקרוע דאמרינן (מציעא ל"ג ע"א) שמואל קרע על ההוא מרבנן דאגמריה זוהמא ליסטרון. ולענין הרב על התלמיד אם אפשר שכבר שמע מאותו תלמיד טעם יפה בתלמודו ואפילו בדבר א' והנאו חייב לקרוע עליו שהרי למד ממנו אותו טעם. אבל ודאי אם יודע הרב בעצמו שמעולם לא שמע מאותו תלמיד טעם שהנאו ולמדו ממנו אינו חייב לקרוע עליו ואע"פ שהיה חכם. דדייקינן טעמא דאגמריה ההוא מרבנן לשמואל זוהמא ליסטרון הא לא אגמריה מידי אע"פ שחכם היה דהא ההוא מרבנן קאמר לא היה חייב לקרוע. ע"כ בלשונו ז"ל.