הא דת"ר ד' רשויות לשבת כו' יש מי ששאל למה לא קתני בה אי זהו כרמלי' כמו שאמרו איזהו רה"ר ואיזהו רה"י אלא קתני אבל ים ובקע' והאצטוני' והכרמלי' ועוד אמאי לא הזכיר בה מקום פטור כלל ותשובת' היינו טעמא דלא אמר איזהו כרמלית משום דכיון דסיימנהו לרה"ר ורה"י ואמר איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדול' כו' ואיזו היא רה"י חריץ שהוא עמוק י' כו' דאלמא כל מאי דגבוה י' ורחב ד' רה"י ואי כל מאי דמהלכי ביה רבים ומסגי ביה תשמישתיהו רה"ר ממילא שמעת דכל מאי דלית בית תורת רה"י וגם אין בו תורת רה"ר שכרמלית הוא ולפיכך לא הוצרך התנא לומר איזו היא כרמלית אלא הזכיר דינה בלבד ולפי שהים והכרמלית והאצטונית היה עולה בדעתינו שהן או רה"י או רה"ר הזכיר שגם אלו כרמלית הן וגם לענין מקום פטור לא איצטריך לבאר איזו היא לפי של' מקום פטור משמע שהוא עצמו לאו מקום פטור גמור דאלמ' אין בו ד' על ד' ושזה הוא ההפרש שיש בינו ובין הכרמלית שאע"פ ששניהם אין בהם תורת רה"י ולא תורת רה"ר כרמלי' ודאי יש בו ד' על ד' של' כרמלית משמע שמקום הוא ניהו ואין בו תורת רה"י ולא תורת רה"ר (רה"ר) ול' מקום פטור משמע שאפי' שיעור מקום נמי אין בו ולפיכך לא הוצרך להזכיר איזו הוא אלא הזכיר דינו בלבד והיינו דקתני אחרי' אומרים אסקופה משמשת ב' רשויות דאוקימנא להאי אסקופ' מקום פטור היא כדבעינן למימר קמן. נמצא עכשיו שכל מקו' שיש בו ד' על ד' שהוא שיעור מקו' וגם יש לו ד' מחיצו' שגבוהים י' כמו חריץ וכיוצא בו או שהוא עצמו גבוה י' כמו גדר ועמוד וכיוצא בהן דאיכא למימר גוד אסיק מחיצת' שהן הן רה"י וכל מאי דמהלכי ביה רבים ומסגי ביה תשמישתייהו כגון סרטיא ופלטיא וכיוצא בהם הוא ניהו רה"ר וכל מאי דלית בהו תורת רה"י ולית ביה נמי תורת רה"ר אי אית ביה שיעור מקום שהוא ד' על ד' דה"ל כרמלית ואי לא מקום פטור הוא דהא קתני חצרות של רבים ומבואות שאינם מפולשין ערבו מותרין לא ערבו אסורין דוקא מבתים לחצר ומחצר לבתים אבל בחצר עצמו מטלטלין בכולה מ"ט דהא רה"י היא והיינו טעמא דאין מטלטלין מחצר לבתים ומבתים לחצר משום דכל חד וחד מבני חצר אית להו בחצר רשות הילכך אם לא ערבו נמצא שכל א' מהם מוציא מרשותו המיוחד לו לרשו' שאינו מיוחד והוה ליה כמי שהוציא מרשותו לרשות חבירו שהוא אסור מדרבנן. והאי דקתני מבואו' שאינ' מפולשי' עירבו מותרים דוקא בדאית ליה דלתות א"נ לחי או קורה שהם במקום מחיצה רביעית אבל אי לית להו דלתו' ולא לחי ולא קורה שנמצא שמבוי זה כרמלי' הוא שהרי אין לו ד' מחיצות ולא דין ד' מחיצות אין העירוב מועיל בו כלום לפי שאין העירוב מועיל אלא במקו' שהוא עצמו רה"י ונחלק לרשויות הרבה שהוא אסור להוציא מזו לזו ומזו לזו מדרבנן הילכך עושים העירוב לערב אותם רשויות שהם מחולקים לכמה בני אדם ולעשותם כולם אחת כמו שאמרנו אבל מקום שהוא עצמו אינו רה"י אין כח בעירוב להעתיקו ולעשותו רה"י דגרסינן בעירובין בפ"ק וכי ככר עושה אותו רה"י כו'. ודבר זה הדעת נוטה אליו שהעירוב אינו עושה להעתיק רשות שאינה רה"י ולעשותה רה"י שהרי אי אתה מוצא בעירוב טעם לכך אלא לערב רה"י כשהוא מוחלק לכמה בני אדם ולעשותן כולם כאלו אחד הוא נעשה שכיון שמתערבין נעשו כולם כמו שותפים שדרים ברה"י כולם בבית אחד והוה ליה אותו רה"י כולו רה"י ומותר לטלטל מבתים לחצר ומחצר לבתים.
אמר מר זו היא רשות היחיד גמורה. דייקי' הא דקתני זו היא דאלמא זו ולא אחרת למעוטי מאי ומהדרי' למעוטי דרבי יהודה דתנן בפרק מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט יתר על כן א"ר יהודה מי שיש לו שני בתים בשני צדי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן כו' ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך פי' אלא בדלתות ואמאי קרו לה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה לטלטל שהוא חמור אבל לזרוק מודו לי' קמ"ל גמורה דאלמא אי לאו שהיא גמורה לא היתה נקראת רשות היחיד כלל כדי שנלמוד ממנה שאין לנו רשות שהיא לענין זריקה רה"י ולענין הוצאה רה"ר אלא או רה"י גמורה או רה"ר וליחשוב כו' אמר מר כו' הא דאמרינן בין העמודים נידון ככרמלית פי' כגון שני עמודים עומדים זה כנגד זה בארך רה"ר שהדבר ידוע שהמהלך כנגדו ברה"ר אינו נכנס בין העמודים שהרי העמודים מפסיקים כנגדו אלא מכאן ומכאן הוא מהלך והנכנס ביניהם אינו מהלך הילוך מיושר כנגדו לא צריך הוא להעקים ההילוך ומהלך כנגד רוחב רה"ר עד שיצא מבין העמודים ואח"כ חוזר לדרכו ומהלך כנגדו על ארך רשות הרבים וכיון שכן הוה ליה אותו מקום שבין העמודים ככרמלית דהא לא משתני ליה בהדיא אמר רב חסדא כו'.
נקטינן השתא דכל מידי דאיתי' ברה"ר ולא ניחא תשמישתיה ואית ביה רחב ארבע ולית ליה ארבע מחיצות א"נ אית ליה ד' מחיצות ולא גביהי עשרה וה"ה גדר דלא גבי' עשרה דכיון דלית ביה תורת רה"י ולית ביה נמי תורת רשות הרבים דכרמלית ניהו ואי קשיא לך דאמרינן לעיל הניח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל ברשות הרבים רשות היחיד היא נימא דלא כרבי יוסי בר' יהודה דתניא רבי יוסי בר' יהודה אומר נעץ קנה ברה"ר ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו חייב ואמרינן אפי' תימא רבי יוסי התם למעלה מעשרה הכא למטה מעשרה דשמעת מינה דכיון דלא גביה עשרה הוי כרמלית ה"מ בגדר וכיוצא בו שאינו חפץ אבל טרסקל וכיוצא בו שהוא חפץ אית ביה רחב ארבעה חלק רשות לעצמו וה"ל רשות היחיד אי לא גביה עשרה כיון דנפיק ליה מתורת רשות היחיד ה"ל חפץ שאינו חולק רשות לעצמו והזורק בו כזורק באותו מקום שהוא החפץ עליו דמי. תדע. דהא תניא היתה קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורוחב ארבעה אין מטלטלין מתוכה לרה"ר ולא מרה"ר לתוכה פחות מכאן מטלטלין ואי ס"ד אפילו בכלים נמי מאי דלא גבוה עשרה ולא ניחא תשמישתיה הוי כרמלית אמאי קתני פחות מכאן מטלטלין נהי דליתיה רשות היחיד ניהוי כרמלית דאסור מדרבנן אלא ש"מ דכלים כיון דנפק ליה מתורת רשות היחיד ה"ל חפץ בעלמא ואינו חולק רשות לעצמו ואמרינן נמי לענין זורק כורת ברשות הרבים גבוה עשרה פטור משום דחלק רשות לעצמו והוה לי כזורק רשות הרבים דפטור אינה גבוהה עשרה חייב ואי ס"ד בכלים כי לא גביהי עשרה הוי כרמלית הכא נמי נהי דלא גביה עשרה אמאי חייב והא כרמלית היא וא"כ ניהוי כזורק מרה"י לכרמלית אלא לאו ש"מ דכיון דנפק ליה מתורת רה"י ה"ל חפץ והזורק אותו חייב.
פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה הרי אין עמו הנחה או שנתן העני לתוכה והכניס והניח הרי אין עמו עקירה הלכך שניהם פטורין. תני חדא מותר להחזירה ותניא אידך אסור להחזירה כו' ודחינן כו' ודחינן לעולם ככרמלית דמיא ולא קשיא הא דתניא מותר להחזירה למטה מעשרה משום דאין כרמלית למטה מעשרה אלא רשות הרבים הוא והא דתניא אסור למעלה מעשרה דאינה רשות הרבים ומ"ה אסור להחזירה משום דככרמלית דמיא וכולה פשוטה הוא הא דתנן פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב כו' אקשינן עלה בגמרא והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה וליכא ושקלו וטרו ואוקימנא לבסוף משום דידו של אדם חשובה לו כד' על ד' ושמעינן מינה דטעמא דידו חשובה לו ד' על ד' הא שאר מילי לא מיחייב עד דהוי ארבעה על ארבעה ואע"ג דברשות היחיד הוא. וקשיא לן עלה לימא כרב חסדא דאמרינן לקמן גופא אמר רב חסדא נעץ קנה ברשות היחיד וזרק ונח על גביו חייב ואמרינן עלה לימא רב חסדא דאמר כרבי דתניא זרק ונח על גבי זיז כל שהוא רבי מחייב וחכמים פוטרין ומהדרינן אמר אביי ברה"י דכ"ע לא פליגי דכדרב חסדא כו' דאלמא הא דרב חסדא הלכתא היא וש"מ דלא בעינן ברשות היחיד הנחה על גבי מקום ד' ומסתברא לן דהאי דבעינן ברשות היחיד הנחה על גבי מקום ד' ה"מ היכא דנח על מקום שאינו מחובר לקרקע כגון שהניח על גבי כלי או בידו של בעל הבית וכיוצא בו דכיון שאינו מגוף הקרקע משו"ה בעינן שיהא בו ארבעה על ארבעה אבל נעץ קנה ברשות היחיד כיון דמחובר הוא בארץ וכשם שהארץ יש בו ד' על ד' כך זו הקנה ואע"פ שאין בו ד' על ד' נר' אותו כאלו יש בו ד' על ד'. ומסתייע נמי האי סבר' מדאמרי' ברה"י כ"ע לא פליגי דכדר' חסד' אלא הכא באילן העומ' ברה"י ונופו לרה"ר וזרק ונח אנופו דר' סבר שדי נופו בתר עיקרו כלו' וכמו שיש בעיקרו ד' על ד' כך נראה נופו דאילן בתר עיקרו אזיל וכאילן שיש בו ד' על ד' דמי ורבנן סברי כיון דנופו נוטה לרשות הרבים לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו הלכך אי אית ביה בנופו ד' על ד' חייב ואי לא לא מחייב ע"כ לא פליגי אלא דר' סבר אע"ג דנופו נוטה לרה"ר אמרינן שדי נופו בתר עיקרו ורבנן סברי כיון דנופו נוטה לרה"ר לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו אבל אילו לא היה נופו נוטה לרה"ר דכ"ע אמרי' שדי נופו בתר עיקרו ונדחה נופו כאלו יש בו ד' על ד' כמו שיש בעיקרו ד' על ד' וזה ראיה לדברינו הוה מתחזי לי דהאי ראיה דקא בעי עלה רב ביבי לאו חיובא דאורייתא אית בה אלא חיובא דרבנן בלחוד הוא דאית בה ומשו"ה קא בעי אי שרו ליה רבנן הך חיובא דידהו כי היכי דלא ליתחייב בחיובא דאורייתא או לא דמדאמרינן אדרבא מבע"י דאי לא שרית ליה לא אתי לידי חיוב חטאת ליקנסו' משחשכ' דאי לא שרית ליה אתי לידי חיוב חטאת לא ליקנסוה ואמרי' עלה מדלא קא משנינן הכי כלומר מדלא דחינן האי קנסא דקנסו ליה רבנן משחשכה מקמי האי חיובא דאוריי' דחיישי' דאתי לה תיפשוט הא דבעי רב ביבי כו' דכי היכי דהכא אוקמוה רבנן לקנסא דידהו משחשכה ולא קא שרו ליה האי איסורא דידהו מקמיה דניתי לידי חיובא דאורייתא הכי נמי לענין בעיא דרב ביבי לא שרינן ליה ההוא חיובא דרבנן מקמיה דאתי חיובא דאורייתא. איתחזי לך השתא דמאן דאקשי לההוא קושיא לא דק. ורבינו זצ"ל דאיכפל לפרוקה לא הוה צריך כולי האי.
ונחזור לעיקר שמעתין ואי בעית אימא לעולם לא תיפשוט. כלומר ואית לי למימר דהתירו לו לרדותו קודם שיבא לידי חיוב חטאת ולא קשיא כאן בשוגג כאן במזיד בשוגג לא קנסוה רבנן משום דדחו ליה לאיסור' דידהו מקמיה דניתי לידי חיובא דאורייתא במזיד קנסו' רבנן דרשע הוא לא עבדינן ליה תקנתא כו'. הא דאמרי' היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ מהו להחזירה לאותה חצר אמר ליה מותר לחצר אחרת מאי אמר ליה אסו'. לאו איסורא דאית ביה חיובא דאורייתא אלא איסורא דרבנן הוא דאית ביה דהא קי"ל מרשות היחיד לרשות היחיד ורה"ר באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין והלכתא כרבנן דקי"ל הלכתא כר' עקיבא מחברו ולא מחבריו. ועוד אי נמי הניחה ברה"ר עצמה לית בה חיובא דאורייתא דהא עיקר ההוצאה בשוגג הוא וא"ת מ"מ חיוב חטאת אית בה הא תנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה והאי כיון דאידכר מקמי דלינחא דליכא למימר אסור ומותר אלא למאן דאידכר לאו בר חטאת הוא. וההיא דאמרינן לעיל משחשכה דאי לא שרית ליה אתי לידי חיוב חטאת לאו אמאן דשדי ליה במזיד קאמר אלא ה"ק משחשכה דאי לא שרית ליה לאהדורה איכא למיחש דלמא בתר דאדכר לאהדורה משתלי ושדי ליה והוה ליה תחלתו וסופו שגגה ומחיי' חטאת א"נ איכא למימר דה"ק משחשכה דאי לא שרית אתי לידי מעשה שיש בעיקר איסורו חיוב חטאת היא עקירה מרשות היחיד בשבת והנחה ברה"ר והא דמיא לההיא דאמרי' לעיל פטור דאתי בהו לידי חיוב קחשיב שהוא גופא לאו בר חייב חטאת הוא שהרי לא הניח אלא המעשה שעשה הוא שראוי להיות בו חיוב חטאת מפני שעקר מרשות והוציא לרשות ואלו הניח היה בא לידי חיוב חטאת. תדע דכד דייקת לה למילתא משכחת לה דהאי דעבדינן תקנתא לשוגג ודחי' איסור' דרבנן לאו למיחש עליה דלא ליתי לידי חטאת הוא דהא ליכא למימר דמשום דחיישי על ממוניה קא שרי איסורא דרבנן אלא על המעשה גופיה הוא דעבדינן האי תקנת' דלא ליתעבי' מעשה שהוא אסור מן התור' ויש אסור חיוב חטאת אם יהיה על דרך שמתחייב בו חטאת שאעפ"י שאין בה הבאת חטאת מ"מ המעשה עצמו האסור הרי נעשה ומ"ה דחי איסורא דרבנן כי היכי דלא ליתי לידי האי מעשה שאיסורו מן התורה. א"ר אלעא א"ר יוחנן היה טעון אוכלין ומשקין כו'. פי' היה טעון אוכלין ומשקין והיה בדעתו להוציאן לחוץ ולהניחן לאלתר ואח"כ נכנס ויצא ונכנס ויצא וחזר והניחן בפנים או בחוץ אם הניחן בפנים אינו חייב עד שיעמוד בחוץ קודם שיניחם בפנים ואם הניתן בחוץ אינו חייב עד שיעמוד בפנים קודם שיניחם בחוץ כדי שתהא עמו עקירה אחרת מלבד עקירה ראשונה לפי שלא עקר משעה ראשונה אלא ע"מ שיניח בחוץ לאלתר אבל לצאת ולבא ולצאת ולבא ולהניחן בחוץ או בפנים לא עקר הלכך לא מחייב לפי שלא היתה עקיר' משע' ראשונה לכך. ולפום הכין אקשינן מאי קמ"ל ר"י לפי שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך כו' אסקופה משמע שתי רשויות כו' ואקשינן ואע"ג דלית לה לחי והאמר כו' רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח שהוא חוץ לדלת והלחי לפני' מן הדלת הוא עשוי וכיון שהדלת מפסקת צריך לחי אחר להתירו. פי' תוך הפתח שהוא חוץ לדלת והלחי לפנים מן הדלת הוא עשוי וכיון שהדלת מפסקת בין תוך הפתח ובין הלחי הפנימי צריך תוך פתח לחי אחר להתירו ולא תהא אסקופה זו בתוך הפתח ותהא צריכה לחי אחר להתירו וכ"ת דלית בזו האסקופה ד' על ד' ולפיכך צריכה לחי אחר להתירה והאמר רב חנין בר רבא אמר רב תוך הפתח אע"פ שאין עליו ד' על ד' צריך לחי אחר להתירו והא מילתא אוקמה רבא בעירובין בפ"ק בסמוך לכרמלית ואמרינן אבל ברה"ר יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומהדרי' מצא מין את מינו ונעור כלומר אלו היה סמוך לרה"ר כיון דאית ביה ד' על ד' וא"א נמי שיתערב עם רה"ר לא היה צריך לחי אחר להתירו אבל אם היה סמוך לכרמלית אע"פ שאין בו ד' על ד' הרי נתערב עם הכרמלית וה"ל הכל ככרמלית ומ"ה צריך לחי אחר כי היכי דלא ליתערב עם הכרמלית ופרקינן א"ר יהודה אמר רב הא באסקופת מבוי עסקינן כו' פי' בידוע שכל הפתחים של בתים אין רחבן ברחב הבתים לפי שדרכן להיות כותל מכאן וכותל מכאן והפתח באמצע וזו היא צורתה והאסקופא שלפני הפתח לא היא רחבה כרחב הבית אלא היא כרחב הפתח בלבד וזו היא צורת'
וסלקא דעתין מעיקרא שאינה רחבה מתערבת עם הבית דבאסקופת בית עסקינן ברחב הבית ואינה דומיא דתוך הפתח ומש"ה אקשינן והא תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ואמאי אין צריכה אסקופה זו לחי אחר להתירה והא דומיא דתוך הפתח היא ופרקינן הכא באסקופת מבוי עסקי' שרחב האסקופ' כרוחב כל המבוי ואין דבר מפסיק בין האסקופה ובין המבוי ופי' זה מסתייע מדאמרינן בעירובין איבעיא להו מהו להשתמש תחת הקורה רב ורבי חייא ור' יוחנן אמרי מותר שמואל ור"ל ור"ש ברבי אמרי אסור והלכתא כרב דאמר מותר ואמרינן הכל מודים בבין הלחיים שאסו' כלומר עד שיהא לו לחי אחר וההפרש שבין בין הלחיים ובין תחת הקורה כי תחת הקורה אין שם לחי מכאן ולא לחי מכאן דאלו הוה לחי מכאן ולחי מכאן לא איצטרכינן לקורה וכיון שהכותל כלו שתחת הקורה ושלפנים מן הקורה אחד הוא ואין דבר מפסיק ביניהם ה"ל תחת הקורה כלפנים אבל בין הלחיים שהלחיים מפסיקין בינו ובין רוחב המבוי שלפנים ממנו ולא נתערב עם המבוי צריך לחי אחר להתירה הרי בין לחיים שהוא בתוך הפתח צריך לחי אחר להתירו ואסקופת בית שהוא כמוהו צריך לחי אחר אבל אסקופה מבוי שהוא דומי' לתחת הקורה אין צריך לחי אחר והא דאמרינן וחציו מקורה וחציו אינו מקורה אלו היה כולו מקורה לא היתה אסקופה שלו צריכה לחי אחר ואפי' הפתח נעול דהוה חשוב קצה הקורה כמו הקורה שתתיר מה שתחתיה ומה שלפנים ממנה כדאמרינן מותר להשתמש תחת הקורה והפתח נמי לא יתכן להיות אלא תחת המפתן ואם היה הפתח בסוף המבוי היה המפתן שעליו הקורה שתתיר מה שתחתיה לא היה צריך לחי אחר אע"פ שהפתח נעול ומ"ה אמרי' וחציו מקורה וחציו אינו מקורה דהוה סוף הקירוי בתוך המבוי ונשארה האסקופה החיצונה בלא כלום הלכך אם היה פתחה פתוח נתערב הכל עם הפנימי ונסתר לפי שאין לחי ולא דבר מפסיק בין הפנימי לחיצון ויש לומר כי הפתח היה נפתח לחוץ כי היכי דנמשוך לפנים החיצון מתוכו ואם היה הפתח נעול הפנימי לחיצון וצריך לחי אחר ובא רב אשי ופרי' פירוק אחר ואמר לעולם באסקופ' בית עסקי' ואע"ג דלית רחב' כרחב הבית הרי יש דרך כדי שתהא מעורבת עם הבית כגון שקירה זו האסקופה בשתי קורות ואין בזו ד' ואין בזו ד' ואין בין זו לזו שלשה והדלת באמצע על קצת הקורה הפנימית הלשון מגומגם מעט ויראתי לשלוח יד בקודש ולתקנו - המ"ל על הקורה הפנימית על הקצה החיצון ונשארה הקורה החיצונה שאין בה ד' על ד' חוץ לדלת נמצאת הקורה הפנימית מכלל הבית והפתח מפסיק בין ב' הקורות הללו אלא היתה הקורה החיצונה ד' על ד' הויא לה מקום בפני עצמו ולא היתה מתערבת בשלפנים ממנה ואע"ג דלא הוה בה ארבעה אלו הוה בינה ובין הקורה הפנימית שלשה היתה נפסקת ממנה ולא היתה מתערבת עמה כי היכי שיתערב הכל עם הבית השתא אהני לן שאין בה ארבעה על ארבעה שלא תהא בפני עצמה ואהני לן שאין בינה ובין הפנימית שלשה שלא תהא נפסקת ממנה הלכך אם הפתח פתוח נתערבה הקורה החיצונה עם הפנימית שהיה בכלל הבית והיה הכל אחד ואם הפתח נעול הפסיק הדלת ביניהן והויא לה החיצונה כלחוץ והפנימית כדקיימא קיימא בפנים לפי שהוא לפנים מן הפתח כדאמרי' לעיל בלשונו ז"ל ויש טעיות.