וששאלת הא דקתני בברייתא וחכ"א על חמץ דגן ענוש כרת ועל עירובו בו לא כלום בדמיערב קמי פסחא הוא אבל כד הוי בעיניה בפסח אע"ג דמעריב ליה אסור א"ד אפי' כי איתיה בעיניה בפסח כי מעריב ליה שרי.
תשובה האי שאילתא דקא שאיל מאי קא פתח ביה בדאכיל לחמץ בפסח עצמו מדקאמר על חמץ דגן ענוש כרת ועל עירובו בו לא כלום וסיים בתר הכי בחמץ שעבר עליו הפסח דהאי דקתני בברייתא וחכ"א על חמץ דגן גמור ענוש כרת ועל עירובו בו לא כלום ודאי בדאכיל ליה בפסח עצמו הוא דאי בדאכיל ליה לאחר הפסח הוא ודאי ליכא מאן דאמר בחמץ שעבר עליו הפסח ענוש כרת ומ"מ בין דאכיל ליה בפסח עצמו בין דאכיל ליה לאחר הפסח ליכא הפרש בין היכא דאיערב קודם הפסח להיכא דחל עליה הפסח בדאיתיה בעיניה ובתר הכי איערב דמדאמרי' אהא דקתני בברייתא על חמץ דגן ענוש כרת ועל עירובו בו לא כלום דרבי אליעזר וחכ"א על עירובו בו לא כלום ורבנן לית להו כזית בכדי אכילת פרס דש"מ דהא דפטרי רבנן משום דליכא כזית בכדי אכילת פרס איכא כזית בכדי אכילת פרס מחייביה מכלל דליכא בינייהו הפרש בין היכא דאיערב קודם הפסח להיכא דחל עליה הפסח כדאיתיה בעיניה ובתר הכי איערב דאי נמי חל עליה הפסח בדאיתיה בעיניה דה"ל חתיכה דאסירא כיון דאיערב ליה בתר הכין בהדי היתירא אע"ג דבמינו איערב לא בטל א"נ שלא במינו ואיכא נ"ט דלא בטיל כיון דליכא כזית בכדי אכילת פרס לא מיחייב עליה דקי"ל בכל איסורין שבתורה שנתערבו בין במינן א"נ שלא במינן ויש בו נ"ט אע"ג דאיסוריה לא בטיל לא מיחייב עליה עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס ואי ליכא כזית בכדי אכילת פרס אע"ג דאיסורא איכא מלקא מיהא לא לקי. הילכך כיון דמוקמינן לה כרבנן דאמרי על עירובו בו לא כלום בדליכא כזית בכדי אכילת פרס ממילא שמעת דאע"ג דחל עליה הפסח בדאיתיה בעיניה דה"ל חתיכה דאסירא כיון דאיערב ליה בתר הכין וליכא בההוא עירוב בכא"פ לא מיחייב מידי ואפי' אכיל בפסח גופיה וכ"ש אי לא אכיל ליה אלא לאחר הפסח. דהתם נמי ליכא הפרש בין היכא דאיערב ליה קודם הפסח להיכא דחל עליה הפסח כדאיתיה בעיניה ולבתר הכין איערב דהא קימ"ל כר"ש דאמר חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו אינו עובר עליו בו לא כלום וקנסא הוא דקא קניס ליה ר"ש הואיל ועבר עליה בבל יראה ובבל ימצא וכי קניס ה"מ בעיניה אבל ע"י תערובות לא קניס ליה אלא שביק ליה על דין תורה וכיון דמדאורייתא הא אמרינן דאינו עובר עליו בו לא כלום אף דכי חל עליה הפסח בעיניה הוא דודאי עבר עליה בבל יראה ובבל ימצא כי מיעריב בתר הכי כיון דלא קניס ר"ש ע"י תערובות ממילא שמעינן דשרי בדין תורה והיינו דאמרינן לענין קדרות ושמואל אמר אל ישברו אלא משהא להו לאחר הפסח ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן ולא מבעיא היכא דליכא בכא"פ דשרי אלא אפי' היכא דאיכא בכא"פ נמי שרי כיון דלא קניס ר"ש ע"י תערובות אלא שביק ליה על דין תורה ה"ל היכא דאיכא כזית בכא"פ והיכא דליכא בכא"פ ד... א חדא ושרי כדין תורה.
תדע דהא אמרינן דע"י תערובת לא קניס ר"ש ואפילו חל עליה הפסח כדאיתיה בעיניה ובתר הכי איערב ליה הוא מדאמרינן אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר ואוקימנא משמע דכי קנס ר"ש ה"מ בעיניה אבל ע"י תערובות לא קניס מדאמר במינו מכלל דבאיסורא דאיערב בהדי היתירא עסקינן ואי ס"ד מקמי פיסחא אי עירב מאי איסורא הוה ביה בעידנא דאיערב כי היכי דנימא במינו ושלא במינו אלא ש"מ דכי חל עליה פסח חמץ גמור בעיניה הוה דודאי הא עבר עליה בפסח בבל יראה ובל ימצא ובתר הכי איערב ליה עסקינן דה"ל איסורא דאיערב בהדי היתירא ואפ"ה כיון דלאחר הפסח קא אכיל ליה וחמץ שעבר עליו הפסח מדאורייתא שרי שבקי' ליה על דין תורה דשרי ור"ש לא קניס אלא בעיניה אבל ע"י תערובת לא קניס אלא מיהו מסתברא לן דה"מ דאיערב ממילא אבל לערובי לכתחילה אסור. וא"ת והא קדרות דשרינן להו לכתחילה למעבד בהו לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו התם טעמו של איסור איכא ולא ממשו.
תדע דאשווי חמץ לאחר הפסח ודאי אסור משום דקא עבר עליה משום בל יראה ובל ימצא והאי דקא שרינן לכתחילה להשוויי לקדרות לאחר הפסח מ"ט לאו משום דטעם חמץ הוא דאיכא ולא ממשו הכא נמי היינו טעמא דשרינן ליה לכתחלה למעבד בה בין במינן בין שלא במינן משום דטעם חמץ הוא דאיכא ולא ממשו. אבל היכא דאיכא טעמו וממשו ערובו לכתחילה בידיהו מיהא אסור עכ"ל ז"ל. ויש קצת טעיות.