ראיתי אותו ז"ל שדן במי שהעיד עליו עד אחד שישבע ואמר שישבע הסת ונתן הטעם לזה להיותו מודה בעיקר הטענה ואמר כן הוא שהיה לו אצלי כמו שאמר העד אלא שפרעתי לו ואמר שאין הפרש בין אם כפר קודם שבא העד או הודה השבועה מוטלת עליו וכן היה המעשה שהנתבע כשבא לפניו אמר כן הוא שהיה לו אצלי ופרעתיו והלך להביא העד האחד בחשבו שיחייב אותו שבועת התורה ואמר לו אין עליו אלא שבועת הסת לפי שהודה ואמר כן הוא שהיה לך אצלי ופרעתיך ואם היו שני עדים לא היה נאמן כלל ובפרט אם היה בקנין אבל הואיל והוא עד אחד עדותו תועיל שישבע שבועת הסת ויפטר אח"כ הפך השבועה על חבירו ואמר ישבע ויטול ודן אותו ז"ל שיהפכנה עליו ויפרענו.
עוד שאלתי ממנו ז"ל אם היה עד אחד מעידו בחוב שנתחייב עליו בו שבועה אם הוא צריך שיהיה בקנין ואמר א"צ אלא עדות גרידא תועיל בזה עוד שאלתי אותו ז"ל על העדים שמחייבין אותו ממון אם הם צריכין שיעידו בקנין ואמר אינם צריכים לו שאין לנו צורך בקנין אלא לענין שעבוד בלבד.