שאלה (חסר התחלתה) אמר שאלתי אותו בלילה על עיקר המעשה אמר שהם היו שותפים ושמו כל מה שביניהם בשותפות והתנה כל אחד מהם על חבירו שאם נפטר שיוציאו נדוני' לבנותיו לכל אחד מהם כך וכך ואירע שמת א' מהם והניח ד' בנות ובן האחת והיא הגדולה נשואה עם בן דודו של רבי עזרי' ושתים מהן נשואות לשני אחין והאחרת קטנה והיה התנאי בלשון זה שיוציא נדוניא לבנות שותפו כך וכך. ואמר רבי' ז"ל שזה התנאי בטל ואינו חייב להשלימו לפי שהוא קנין דברים וזהו מכיון שלא היה בו חיוב לא בדרך חוב ולא בלשון מעכשיו ולא בשום דרך מדרכי ההקנאה אלא בדברים בעלמא וקנין על זה קנין דברים והוא בטל.
ואמר עוד שהיה בלשון השטר שכל הדברים הם מעורבים בינינו גם הקרקעות. והורה רבי' שלא כיוונו באמרם הקרקעו' אלא לרמוז על הפירות או אל שבח הקרקעו' לא אל זולת דבר זה אבל גוף הקרקעות לא שמן הנמנע לשותפו גוף הקרקעות והנה זה קנין דברים במה שהתנה לו שיתן לבנותיו מהריוח ומהפירות לפי שהוא דבר בלתי מצוי אבל הוא קנין דברים גם אמר דבר אחר שאפי' אם היה הקנין האמתי ולא היה קנין דברים אלא חוב גמור ואפי' אם היה התנאי על מעות מצויין עכ"ז אינו מתחייב בתנאי שהן תובעין ממנו האחין בעלי שתי הבנות הואיל והתנה על עצמו שאם לא יקיים כל התנאים היה נאמן עליו אבי הבנו' במה שיטעון עליו יהיה מה שיהיה הוא ויורשיו אחריו כלומר הבנות שיהיו נאמנות עליו במה שטוען מצד אביהן ויקחו אותו בלא שבועה ואמר רבי' שאם אמר לא השלים התנאי אין יורשיו חייבין מן הנאמנות דבר לפי של' השטר הוא שהאמין אותו ואת יורשיו במה שיטענו על פלוני ולא אמר ועל יורשיו ג"כ הוא נאמן וא"כ אין יורשיו חייבין מנאמנות זו דבר ואין הבנות נאמנות עליהן כלל לפי שהנאמנות היא השותף עצמה ואינה על יורשיו וא"כ הנה נתברר שהתנאי קנין דברים ולא יעלה בידם ממנו כלום. גם הקנס אינם חייבין בו בכלום לפי שאין הנאמנות עליהן אלא על אביהן בלבד וא"כ אין להם דבר.
עוד חזרו אל דבר שני והוא שתתחלק ביניהן הירושה דקרקעות וכל מה שהניח אביהן שיתחלק על הבת הגדולה ועל השתי בנות הנשואות לשני האחין והקטנה שבבית ועיקרי המעשה היה שהגדולה קרא לה שם הנדוניא הידועה קודם מותו ואחר כך מת ונשאת אחריו ושאלתי ממנו ז"ל ואמר שהגדולה קנתה הנדוניא שהכניסה עמה ואינה מחוייבת להחזירה לדין חלוקה לפי שאביה קרא שם לנדוניא זו שהיא שלה וכבר קנאתה היא לבדה במה שקרא לה אביה שם לנדוניא זו שתהא שלה ובמה שייחד אותה לה. אח"כ נשאל אם יש לכל אחת עישור נכסי מהנכסים לצורך נישואיה ובפרט הקטנה אם לאו לפי שהבן שהניח אביהן לא שהה אחריו כי אם זמן מועט ואח"כ מת ונשתה' יותר מל"י והוא ב"ק והוא יורש ונתערבבו אנשי העיר בהפרש שבין בת בין הבנות לבת בין הבנים שאם היתה בת בין הבנים היתה כל א' שוה לאחותה בעישור נכסי אבל זאת היא כבין הבנות שאין לה כלום אלא חולקות הממון בשוה ומקום הספק הוא אם מציאות האח חזקת לחייב לתת לכל אחת עישור נכסי או אינ' מזקת כלום ותחזיר הירושה לעיקרא שהיתה מן האב ונחשוב את הבן כאלו לא היה. או נאמר מכיון שהיה ראוי לתת עישור לכל אחת וגם עתה כן יהיה. והורה רבינו שאין מעלה ולא מוריד כלל מה שחיה הבן אחרי אביו לפי שכיון שמת ה"ל כאלו לא היה ויחזרו כלם כאלו הן יורשות מאביהן ויתבטל חיוב העישור לכל אחת להיותם כלן בנות והירושה היא להן ואפי' שנא' שהירושה היא לאח אין זה מזיק כלום משום דאיכא רווח ביתא שכלן יורשות ונחשוב שמה שתקח כל אחת מהירושה הוא כנגד עישור נכסים בין אם היה פחות או יותר הואיל ויש שם רווח ביתא כלומר ירושה ולקיחת ממון יהיה מה שיהיה. לפי שהמעשה הזה שלהן אינו כמעשה הנזכר בתלמוד כתובות פ' מציאות האשה ס"ט ע"א אבל יבא המעשה הזה שלהן מכל שכן. לפי שהמעשה שבכתובות היא כך שתי בנות ובן וקדמה אחת ונשאת בחיי האח ולקחה עישור נכסים ומת האח ועדיין השניה לא נשאת ולא לקחה כלום ואמרינן עלה שנייה ויתרה כלומר אין לה עישור ולא ליקח כנגד מה שלקחה אחותה הראשונה אלא מחלק חלקה בזה והוא מה שאמרו ויתרה כמ"ש משום רווח ביתא והשתא ומה אם באותו מעשה שהיתה מציאות האח עושה רושם והיותו יורש ואירע שהבת הראשונה לקחה כבר העישור ואח"כ כשמת קדם שתקח השנית העישור שאבדה אותו ושבה עם אחותה לעיקר הדין והיה האח כאלו היה כ"ש וק"ו מעשה זה של בנות אלו שמת הבן הקטן קודם נישואי שום אחת מהן ואין מציאותו לא מעלה ולא מוריד שלא יבא להן כלל מן הדין מחמתו שום משפט עישור אלא הדין נותן שיהיו יורשות כלן בשוה ולא תקח האחת על האחרת שום תוספת כלל וגם הקטנה תקח חלקה עמהן בירושה בלבד ואין לה בכל הזמן לא מזונות ולא מדור כמו שהיה לה אלו האח היורש היה חי. הכלל העולה שאין לקטנה מזונות ולא מדור ומחשבין עמה על שכירות המדור ששכנה בו מקרקעות אביה ואינה יכולה לומר בחלקי דרתי לפי שאומרים לה מאן פלג ליך. והלכתא ברירא לן הואיל והדבר מעורב אין שום אחד יכול לומר בחלקי דרתי ובו נתהניתי. הכלל שזו היא כונת לשון שטר זה הנז' שקנו מפלוני שישיא את הבנות בכך וכך נדוניא ואם לא יעשה כן יהיה נאמן בקנס שיש לו עליו והוא נאמן בו הוא ויורשיו על פלוני שותפו הואיל ולא אמר ועל יורשי שותפו עוד הודה שהשטר בטל שאין לשונו מועיל לפי שהוא קנין דברים בעלמא כלומר שלא נתחייב בחיוב גמור אבל אמר אעשה כך וכך וזהו קנין דברים ואינו מועיל כלום ע"כ.
(אמר המעתיק מלשון ערבי זה מצאתי בכלל תשובות הרא"ם עצמו שבלשון ערבי ולא ידעתי אם שאלה זו הנז' היא לשון תלמיד אחד מתלמידיו שמספר בעדו או אם הוא לשון הרא"ם עצמו שמספר בעד רבו הריא"ף ז"ל כמו שתמצא בקצת תשובות הכתובות למעלה).