שאלת על מעשה שאירע אצלכם בהר ואמרת איך ישועה בן כל"ף נשא את באפור"ה בת מחבוב ושהה עמה ימים אח"כ נפטר ישועה הנז' ובן אין לו אבל הניח את באפור"ה זו מעוברת וילדה עובר מת ואח"כ מתה באפור"ה וכבר היה שבאפור"ה הנז' אחר מיתת בעלה פנתה כל מה שהניח בעלה בין רב למעט והוליכה הכל לבית מחבו"ב אביה ובא פרחו"ן אחי ישועה ותבע את מחבו"ב כל מה שהניח אחיו לפי שהוא היורש שלו ונמצאו דייני המקום וזקניו ובפניהם תבעו שיחזור לו כל עזבון אחיו ואמר מחבו"ב לא לקחתי מעזבונו דבר כי אם מאה דינרים כתובת באפור"ה בתי שהם נזכרים בכתובתה ואני יורש' אמר פרחו"ן אין לבאפור"ה כתובה על אחי הואיל ולא נשבעה וכיון שמתה ולא נשבעה אין לך דבר בירושה אמר מחבו"ב באפור"ה נתבעה קודם מותה והביא' עדים והעידו שאמרה בפניהם אני נשבעתי במה שבזה הספר שלא גבתה כלום מכתובתה ולא לקחה בידה לא ספר ולא חומש ולא נשבעה במאמר דיינים אלא מעצמה נשבעה אח"כ אמר מחבו"ב הנזכר הקולר יהיה תלוי בצואר הדיינים אם לא יתנו לכל אחד מה שיש לו ואמרו הדיינים הקולר יהיה בצוארנו שאתה מחבו"ב אין לפרחו"ן אצלך דבר ממה שלקחת ועמד יעקב ורצה לפשר בשלשים דינר ונמנעו הדיינים מלהיות נמצאים שם בפשרה ואמרו אין לפרחו"ן לקחת ממחבוב דבר וכששמע פרחו"ן דבריהם מיהר להתפשר ונתפשר בסך ידוע וקנו מפרחו"ן איך נתפשר עם מחבו"ב ופטר אותו מכל תביעה שיש לו עליו מצד ירושת ישועה אחיו ושאין לו לטעון עליו מהיום הזה והלא' שום טענה ולא לתבעו שום טענה ולא לתבעו שום שבועה ובטל כל מודעין וכתב עליו שטר בכל חזוקי סופר ונפטרו זה מזה. ואמרת להודיעך שורת הדין בזה ואם מה שדנו הדיינים אמת ואם לא דנו דין אמת אם יש לפרחו"ן לחזור וליקח נכסיו ממחבו"ב אחר שנתפשרו ולבטל הפשרה אם לאו ומה יקח מחבו"ב הנזכר כפי שורת הדין אחר ביטול הפשרה. או אין לו לתבעו בכלום אחר שהעיד על עצמו בקנין על הפשרה.
תשובה עיינתי בשאלתך זו ואם מעשה שהיה כך היה כמו שהזכרת מבלי תוספ' ומגרעת הנה באפור"ה הנזכר' מתה והיא שומרת יבם שכיון שילדה העובר מת ואח"כ מתה היא אחריו הנה העובר נפל בלי ספק ואין מחלוקת בין בעלי ההוראה בזה וכלם מודים שהיבמה אם הפילה העובר שהיתה מעוברת ממנו מבעלה הנפטר אין למנוע את היבם מליבם אות' כמו שאמר הכתוב ובן אין לו וזה נפל הוא ואינו בן של קיימא וזה הענין כתוב בהלכות גדולות בלשון זה והיכא דמית ושבקה הלא איתתיה מעברא משהינן לה אי ההוא דמעברה ביה אפולי מפלא ליה נפלה קמיה יבם ומיבם לה וכיון שמתה והיא שומרת יבם דינה ברור ואין צריך בו פירושי' ואין לדקדק ולחקור אם נשבעה או לא נשבעה לפי שזה לא בא אלא באלמנה התובעת את היתומים בכתובה לפי שאמרו רבותינו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. אבל דין שומרת יבם שמתה הנה ירושתה תחלק לשתי חלוקות האחת מה שהכניסה מבית אביה והיה נמצא בעין או מה שירשה מקרובי אביה ואמה שכל זה יורשין אותו קרוביה שמצד אביה הראוים ליורשה והשנית הוא מה שכתב לה בעלה בכתובתה ונתן אותו לה במתנה משלו יורשים אותו קרובי בעלה הראויין ליורשו כמו שאמרה המשנה שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה כו' והלכה כב"ה בלי ספק ודעת ב"ה היא שכל נכסים בין נ"מ בין נצ"ב הם ליורשים ומה שכתב לה בעל' כתוב' ותוספת הוא ליורשי הבעל וא"כ מעתה נתברר שכל מה שהעידו הזקנים שהוא מנכסי באפור"ה שהוציאה מבית אביה שאתם קורים לו הוצאה וידעו בו בבירור שהוא מכלל ההוצאה הוא למחבו"ב היורש שלה. וזולת זה מכל הדברים קטנים או גדולים מקרקעות וכסף וזהב וחלי ובגדים מרגליות ומטלטלי ומלבוש וכסות וזרעים ומעות מדודים וסחורות מה שאין העדים מעידים בו שהוא מן ההוצאה הוא לפרחו"ן היורש ויש למחבו"ב להחזירו לו. והדיינים ישמרם צורם הפריזו על המדה באמרם שאין לפרחו"ן הנזכר מעזבון אחיו דבר. אם כדברי השואל כן הוא.
וכיון שביררנו לכם משפט ירושת ישועה ובאפור"ה שנפטרה והיא שומרת יבם. לא נשאר לנו דבר לברר כי אם להודיעכם שורת הדין על מה ששאל השואל מענין הפשרה אם היא קיימת אם לאו וזה שאם היה המעשה כמו שזכר השואל שפרחון שמע את הדיינים הקולר יהיה בצוארנו שאין לפרחון אצל מחבו"ב כלום עד שמחמת זה מיהר להתפשר וכתב על עצמו בכל חזוקי סופר והעידו העדים ששמעו את הדיינים אומרים דבר זה הנה הפשרה שנעשית בטלה והעדות בטלה. אבל הדיינים וזקני המקום הם מחוייבים להביא אצלם את מחבו"ב ופרחו"ן יחד ולגזור על מחבו"ב שיוציא כל מה שנתנה לו באפור"ה מעזבון ישוע' אחיו של פרחו"ן ומגדול ועד קטן ומה שהעידו העדים עליו למחבו"ב שהוא מכלל ההוצאה שהוציאה באפור"ה לישועה יקח אותו ולו יהיה מחמת הירושה וכן אם העידו עדים על איזה חפץ שנקנה מדמי אותה ההוצאה דיניו כדין ההוצאה ומה שאין העדים מעידים עליו שהוא מן ההוצאה חייב הוא מחבו"ב להחזירה לפרחו"ן היורש ואין משגיחין בפשרה שנעשית לפי שהיא פשרה בטלה שלא עשה אותה אלא כששמע הדיינים שדנו שאין לו דבר והקנין שקנו מידו הוא קנין בטעות והפשרה והמחילה בטעות שחלו ידע פרחו"ן שאין למחבו"ב דבר בעזבון כי אם ההוצאה לא היה מתפש'. וזה דומה למעשה דהנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי כו'. והפשר' א"כ בטלה היא בלי ספק לפי שכל שתעשה על דבר מה ולא נתקיים הדבר ההוא שנעשית עליו הפשר' הפשרה בטלה דקי"ל כל תנאי שבממון תנאו קיים וחייב מחבו"ב להחזיר כל מה שמודה בו מעזבון ישועה וישבע על מה שיכפור בו ואין בזה חולק ושלם.