ומה ששאלתם בפ"ק דמציעא דף ב' ע"ב לימא מתני' דלא כסומכוס כו' עד שבועה זו מדרבנן כו'. עיקר מאמרם בפ' שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה שאמר' המשנה הנזכרת ואין ידוע כו' עד ורביע נזק לולד והעמידו המשנה הנז' כסומכוס שאמרו שם אר"י אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכ"א כו' ואמרו תניא נמי הכי שור שנגח את הפרה כו' עד דברי סומכוס ומה שאמרו כאן כי קאמר סומכוס היכא דאיכא דררא דממונא פי' דררא דממונא כזו תלייא וסריכה לפי שאין לך תליי' וסריכה גדולה ממה שמצאנו השור שנגח את הפרה והעובר בצדה. ואמנם הטענות שאין בהם קדימת התלות בין הטוען והנטען אין סומכוס אומר בהן חולקין כ"א בשבועה. ומה שאמרו במסקנה שבועה זו דרבנן היא דאר"י כו' אין זה מורה שעלה בדעתנו קודם שהשבועה הנז' דאוריי' היא שזה דבר שלא יעלה על דעת שום אדם. אמנם כך הצען של דברים לפי שעלה בדעתנו קודם שלקיחת כל א' מהם חצי הטלית לא יהיה אלא אחר השבועה ושאין להם בה דבר מעיקר הדין אלא בשבועה הנז' שהיא מדרבנן והי' זה כנגד סברת סומכוס שאמר יחלוקו מבלתי שבועה וחשבו קודם להעמיד שסומכוס מודה בכאן שמעיקר הדין לא נתן דבר לאחד מהם אלא אחר שישבע וכשהעלו שאין זו סברת סומכוס חזרו לומר לעולם מתני' כסומכוס ושהטלית שנתחייב לחלקה בשבועה הי' מן הדין לחלקה בלתי שבועה כפי עיקר סברת סומכוס אלא שראה שבכאן בייחוד נתחייב מצד התקנה שלא נתן יד לשום אחד מהם לחלוק אלא אחר השבוע'. ועלה לנו מזה שבתחל' ובסוף לא הי' לנו ספק שהשבוע' הנז' שהיא מדרבנן אלא שבתחלה חשבו שסומכוס לא יודה בזה ושאין הפרש בין זה הנושא והנושא שדן בו שחולקים מבלי שבועה כלל ועתה חזרו ואפי' סומכוס יודה בחיוב השבועה הנזכרת פה בייחוד על דרך תקנה מדרבנן.