ושאלתון הא מילתא דאימירא בהלכות והיכא הוא דאית ליה בני מאיתתא אחריתי והיא לית לה בני ואמרה שהיי לי בהדיה עשר שנים וכול' ואו ודאי באה מחמת טענה דאמרה בעי אנא חוטרא לידה ומרא לקבורה טענתה טענה ומגבי לה כתובתה הני בני דאית ליה להאיי גברא היכי דאמי אי כגון דהוו ליה בני מאיתתא אחריתי בילדותיה והשתא סיב ליה דמציא אמרה בילדותך הוא דהות מולדת והשתא איעקרת לך ובעי אנא אינסובי לגברא אחרינא דהוו לי בני דבעי אנא חוטרא לידה בהא טענה גביא כתובתה אבל או עד השתא קא מוליד מאיתתא אחריתי מצי אמ' לה הא מיניך הוא ואו הוה חזית לאולודי הוה ילידת מינאי ולית לה כתובה או דילמא אפילו הכי מציא אמרה ליה לא קא זכיאנא לאיבנויי מינך כי דאמרנן לענין נפלים ואית לה כתובה מאי:
הכין חזינא שהדבר ברור דלאו כל איתתא ילדא מן כל גברא אע"ג דלא הוה עקר ולא הויא עקרה אילא כגון דהאיי חמים מזאגיה בטפי והיא נמי חמים מזאגה בטפי או דקרירין תרויהון בטפי או דרטיבין תרויהון בטפי או דיבישין תרויהון בטפי או הרמאנא דשמיא בלא עילתא כי הני דאמרא ליה מדמית לההיא דקא מולדת מינה ולא מדמית לי באה מחמת טענה כההיא דאתאי לקמיה דר' אמי ואמרא ליה מסיבו ולעיל מאי תהוי עלה דהך איתתא כופין אותו להוציא וליתן כתובה.