כ"ג וששאלתם גוי שמת והניח בן או בן בן שנתגיירו עמו נכסיו כצבי ועבדיו בני חורין אם היו עבדים פקחים נקנין במשיכה ואם היו הבנים לידתם והורתם בקדושה הרי הם כישראל לכל הדברים ואין הגוי יורש את הגר ואין הגר יורש את הגוי ואמרו הלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו ומת לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו ומקשין ורמים בריתא אבריתא והא אמרין תנא דבי ר' הושעיה בן לוי היה אומר רוח חכמים נוח הימנו ומפרקים לא קשייא כאן שהיתה הורתו ולידתו שלא כקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וכיון שהיתה הורתו שלא בקדושה אינו יכול להוציא ביד המחזיק ואע"ג דאמר בבריתא רוח חכמים נוחה הימנו כדין אינו יכול להוציא ומה שאמרו המחזיק בנכסי הגר דוקא בנכסיו אבל אם לוה ממנו ישראל כלום והניח לו משכון ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק במשכון יכול בעל המשכון להוציאו מידו דאמרי׳ אמר רבא משכונות של ישראל ביד הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מ"ט מעידנה דמת גר פקע ליה שעיבודיה ואמר ר׳ יוחנן גוי יורש את אביו דבר תורה שנא׳ כי ירושה לעשו ודילמא ישראל משומד שאני אלא מהכא כי לבני לוט נתתיה ירושה.