שאלו תלמידיו את ר"א ואמרו לו מנין שעתיד הקב"ה לעשות נקמה בעמלק בעצמו. מיד פתח ר"א ואמר כתיב (ישעיד סג) מי זה בא מאדום זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל (תהילים ס׳:י׳-י״א) מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי מי יובילני עיר מצור מי נחני עד אדום כנגד מי אמר דוד מקרא זה לא אמרו אלא כנגד הקב"ה שהוא עתיד לעשות נקמה בעצמו בעמלק שבא מאדום. משלו משל למה הדבר דומה למלך שבנה ארבעה פלטרין בארבע מדינות נכנס לראשונה ואכל ושתה ולא שלף את נעלו וכן לשניה וכן לשלישית וכשהוא נכנם לרביעית אכל ושתה ושלף את נעלו ואמר להן לעבדיו צאו והביאו לי את הגדולים שבמדינה זאת ויערכו לפני להם. מיד אמרו לו עבדיו אדונינו המלך מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת את נעלך וכן לשניה וכן לשלישית וכשנכנסת לרביעית אכלת ושתית ושלפת גם כן את נעלך. מיד אמר להן המלך לעבדיו בשנכנסתי לראשונה לא היתה דעתי מתיישבת שם וכן לשניה וכן לשלישית ובכל עת הייתי מצפה ואומר מתי אראה אותה שעה שאכנס לרביעית ועכשיו שראיתי אותה שעה מיד נתיישבה דעתי. כך אמר הקב"ה עשיתי מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחרב ובנבוכדנצר ולא נתקררה ונתיישבה דעתי עד שאעשה נקמה אני בעצמי לעתיד בעמלק. אמרו רבותינו בעוד כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו עשו אחי שני אחים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו העולם הזה והעולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא מתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אינו כן בכל המדות הללו ואם הוא רצונך טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב ומנין שכך הוא שנאמר (בראשית בה) ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כשם שהיינו אומרים בבטן. באותה שעה נטל עשו בחלקו העוה"ז ויעקב נטל בחלקו העוה"ב וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו שיש ליעקב נשים ובנים ועבדים ושפחות ובהמות וכסף וזהב מיד אמר עשו ליעקב יעקב אחי לא כך אמרת לי שתטול אתה העוה"ב ואני אטול העוה"ז ומנין לך כל העוה"ז נשים ובנים וממון עבדים ושפחות למה אתה משתמש ונהנה מן הדברים שבעוה"ז כמותי ואמר לו יעקב לעשו זה מעט הרכוש שנתן לי הקב"ה להשתמש בו לפי הצורך שלי בעוה"ז שנאמר (שם לג) וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך באותה שעה האמיד עשו בדעתו ואמר ומה העוה"ז שאין ליעקב חלק בו כך נתן לו הקב"ה העוה"ב שהוא חלקו של יעקב עאכ"ו. באותה שעה אמר לו עשו ליעקב יעקב אחי בוא ונעשה שותפות אני ואתה טול אתה העוה"ז והעוה"ב חצי ואני אטול גם כן העולם הזה והעולם הבא הצי שנאמר (שם) ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ואמר לו יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים ואינם יכולין לעמוד ביסורין של בניך שנאמר (שם) ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדני שעירה. אבל כשהיה בא יעקב לארץ ישראל אמרו רבותינו שהיה יעקב פותח לו לעשו פתח ממקום אחר זה שאמר הכתוב (קהלת ט׳:ו׳) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וכנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יעקב ועמלק שבא מעשו: משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד שונא אותו המלך ואחר שונא אותו ההגמון ואמר לו מי ששונא אותו המלך למי ששונא אותו ההגמון אשריך שאין המלך שונא אותך לפי שאם אתה הולך למקום אחר יש לך תקוה כי בכל מקום שאני הולך רשות המלך עלי. כך הקב"ה שונא (נ"י עמלק שבא מעשו בעצמו וכו') עשו בעצמו שנאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב נאם ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר. באותה שעה באו מלאכי השרת ומבקשין לומר שירה לפני הקב"ה ואין מוצאין אותו והולכין אצל הים ואומרים לו נראה לך הקב"ה שנאמר (ישעיהו מ״ג:ט״ז) כה אמר ה' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה ויאמר להם הים מיום שייבש הקב"ה אותי והעביר בניו בחוכי שוב לא ראיתיו. מיד הן הולכין אל הר סיני ואומרים לו נראה לך הקב"ה שנאמר (דברים ל״ג:ב׳) ה' מסיני בא ויאמר להם מיום שנגלה הקב"ה עלי ונתן את התורה לעמו ישראל והוא החתן ומשה הוא השושבין והתורה היא הכלה שוב לא ראיתיו. והולכין אצל ציון ואומרים לה נגלה לך הקב"ה שנאמר (תהילים קל״ב:י״ג) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו ותאמר להם מיום שסילק הקב"ה את שכינתו מתוכי והחריב את ביתו ושרף היכלו שוב לא ראיתיו. ויאמר להם ישעיהו את מי אתם מבקשים ויאמרו לו את הקב"ה אנו מבקשים ויאמר להם ישעיהו הנביא עכשיו יצא (נ"י מעמלק) מאדום שנאמר (ישעיהו ס״ג:א׳) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. באותה שעה באין מלאכי השרת ומוצאין להקב"ה ורואין את בגדיו אדומים שנאמר (שם) מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת ויאמר להם הקב"ה להמלאכים גת קטנה היתה לי ודרכתי אותה שנאמר (שם) פורה דרכתי לבדי. באותה שעה נוטל הקב"ה עונותיהן של ישראל ונותן אותן על עמלק הרשע שבא מעשו שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם (ויקרא ט״ז:כ״ב). באותה שעה אמר עמלק לפני הקב"ה רבונו של עולם וכי מה כוחי שנתת עלי את כל עונות יעקב באותה שעה נוטל הקב"ה כל עונות יעקב ונותן אותם על בגדיו ונעשין בגדיו אדומים כתולעת שני ואח"כ מכבס אותם עד שנעשית כשלג שנאמר (דניאל ז׳:ט׳) לבושיה כתלג חור לכך נאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה על אשתו הראשונה והאשה השניה היא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין את המלך בכל שעה ואומרת לו אשתו הראשונה מפני מה נשאת אשה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה ואמר לה המלך לא נכנסתי לתוך ביתה ולא איחדתי (נתיחדתי) עמה ואומרת לו אשתו הראשונה אני בעצמי ראיתי אותך יוצא מפתח ביתה. אף הקב"ה כן בשעה שהוא מנחם את ציון אומרת כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה נכנסת לתוך העיר הרשעה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסין אותך בכל שעה ואומר לה הקדוש ברוך הוא לא נכנסתי לתוכה ולא איחדתי עמה ואומרת לו ציון אני ראיתיך יוצא מתוכה ויאמר הקב"ה לציון הילך בניה ובכוריה שהם עמלק וזרעו שהם זרעו של עשו מסורין ביד ישראל שנאמר (עובדיה א׳:י״ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר
אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו מה יהיה אחריתנו אמר להם אין שום בריה יכולה להנצל מיום הדין שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי ירמיהו הנביא שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'. כנגד מי אמרה ירמיהו לא אמרה אלא כנגד ישראל שכל אומה שמצערת את ישראל אינה מתקררה דעתו של הקב"ה עד שיפרע מהן בעצמו. פרעה הרשע אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (שמות א׳:כ״ב) הקב"ה נפרע ממנו בעצמו שנאמר (שם יד) ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים נבוכדנצר החריב את בית המקדש הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בעצמו שנאמר (ירמיהו נ״א:מ״ד) ופקדתי על בל בבבל וגו'. אמר להם הקב"ה לישראל בני קדושים אתם ואל תבהלו מיום הדין שנאמר (ויקרא כ׳:כ״ו) והייתם לי קדושים וגו' וכך דרש הקב"ה מביא לעתיד כסא הדין ויושב עליו והכל נידונין לפניו בתחלה קורא הקב"ה לשמים ואדץ ואומר להם בראשית כל בראתי אתכם שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת האדץ מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לחמה ולבנה ואומר להם שני המאורות הגדולים בראתי אתכם שנאמר (בראשית א׳:ט״ז) ויעש אלקים את שני המאורוח הגדולים וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים ולא עוד אלא היו באין מלכי מזרח ומערב ומניחין כתריהן בראשיהם ומשתחוים לכם ולא אמרתם הלא אנחנו חרסים כחרסי אדמה אל תשתחוו לנו ומנין שנקראו כן שנאמר (איוב ט׳:ז׳) האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לכוכבים ולמזלות ואומר להם אני הבהקתי את זיוכם מסוף העולם ועד סופו ולא בראתי אתכם אלא בשביל ישראל שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וכן קורא למלאכי השרת ובתחלה קורא למטטרון ואומר לו אני קראתי שמך בשמי שנאמר (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו מפני מה ראית שכינתי מסתלקת וביתי חרב ולא בקשתם עליהם רחמים ואם תאמרו לא היינו יודעים כבר גליתי לכם בראשונה שעתידין בני להגלות. באברהם הוא אומר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' (בראשית טז) ביצהק הוא אומר (שם כז) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ביעקב הוא אומר (שס לב) כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל רמז לו שעתידין לצאת ממנו שני ראשים ראש גלות שבבבל ונשיא שבארץ ישראל מיד רמז לו גלות ומפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים. דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא הקב"ה לכסא הדין ואומר לה קודם לכל קניתיך שנאמר (ירמיד יז) כסא כבוד מרום מראשון וגו' מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו ולא בקשתם עליהם רחמים דנן ומעמידן לצד אחד. הא למדת שאין כל בריה יכולה להנצל מן הדין ואח"כ מחריב הקב"ה את כל העולם כולו שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ומחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ שנאמר (שם סו) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו'. ומחיה הקב"ה את המתים ומביא עפר הארץ ועפר המתים וגבלן זה בזה ומותח מהן עצמות וגידין ואמר להם הקב"ה למלאכי השרת שהן ממונים לגבוי נשמות ומוציאין כל נפש ונפש וזורקין אותה בגוף ומעמידין אותו ברגע אחד: באותה שעה פותחת הארץ פיה כאדם ומדברת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם איש פלוני עבר עבירה פלונית במקום פלוני ופלוני גזל לפלוני במקום פלוני ופלוני נשבע לשקר בשמך במקום פלוני וזורק הקב"ה את כל העכו"ם אל תוך הגיהנם. באותה שעה פותחת הגיהנם את פיה ואומרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מלא אותי פושעי ישראל אומר לה הקב"ה כבר מלאתיך בעכו"ם ואין בך ריוח. אומרת לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי שעתידה גיהנם שתגבה כמה פרסאות למעלה וזורק הקב"ה פושעי ישראל בתוכה שנאמר (שם ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק וגו' ועולה הקב"ה ויושב ודורש בפמליא שלו ועומד זרובבל בן שאלתיאל כמתורגמן והוא מגלה לפניו טעמי תורה ואומר להם הקב"ה לצדיקים לכו והכניסו לגן עדן שלא בראתי אותו אלא בשביל הצדיקים. ואומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בוא וסעוד עמנו בגן עדן שנאמר (שיר השירים ד׳:ט״ז) יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו וגו' ושומע לו הקב"ה ומהלך עמהם בתוך הגן שנאמר (תהילים צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו'. וגבריאל נוטל שתי כסאוח אחת להקב"ה ואחת לדוד שנאמר (שם פט) וכסאו כשמש נגדי ואוכלים ושותים שלשה כוסות ואומר מי מברך אומר לאברהם טול וברך שאתה אב העולם אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהכעיס להקב"ה. אומר ליצחק טול וברך אמר להן איני מברך שיצא ממני זרע שהחריב ביתו של הקב"ה. אומר ליעקב טול וברך אמר להן איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן וכתיב בתורה (ויקרא י״ח:י״ח) ואשה אל אחותה לא חקח וגו'. אומר למשה טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר ליהושע טול וברך אמר להם איני מברך שלא זכיתי להניח זרע בעולם. אומר לדוד טול וברך אמר להם אני מברך ולי נאה לברך שנאמר (תהילים קט״ז:י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באיסור ובהיתר ובהלכות ואומר דוד אגדה לפני הקב"ה ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן ופושעי ישראל עונין אמן מתוך הגיהנם אמר להם הקב"ה להמלאכים מי הם הללו שעונין אמן מתוך הגיהנם ואומרים לפניו רבונו של עולם הללו הם פושעי ישראל שאע"פ שהם בגיהנם בעקא גדולה מתחזקים ואומרים לפני אמן. ואומר להם הקב"ה למלאכי השרת פתחו להם שערי גן עדן ויבאו ויזמרו לפני שנאמר (ישעיהו כ״ו:ב׳) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן: אמר המעתיק לפי שבילקוט מפורש קצת יותר לכן אעתיקו הנה. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן שבשביל אמן אחד שעונין רשעים בתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו. וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח. וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש כו' וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל באי עולם כולם עונים אמן ואף רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה והוא שואל מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו רשעי ישראל שנשתיירו בגיהנם שעונין אמן ומצדיקים עליהם את הדין. מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר ואומר מה אעשה להם יתר על דין זה כבר יצה"ר גרם להם. באותה שעה נוטל הקב"ה מפתחות של גיהנם בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם. מיד הולכים עם המפתחות ופותחים שמונה אלף שערי גיהנם וכל גיהנם וגיהנם ש' ארכו וש' רחבו עוביו אלף פרסה ועומקו מאה פרסה וכל רשע ורשע שנפל לתוכו שוב אינו יכול לעלות מה עושין מיכאל וגבריאל באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם כאדם שהוא מקים את חבירו ומעלהו בחבל מתוך הבור שנאמר (תהילים מ׳:ג׳) ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' ועומדים עליהם באותה שעה ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהנם ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים כשהם מכוהנים ומכובדים שנאמר (שם קלב) כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו כהניך אלו צדיקי אומות העולם שהם כהנים להקב"ה בעולם הזה כגון אנטונינוס וחביריו וחסידך אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים שנאמר (שם נ) אספו לי חסידי וכשנכנסין לפתח גן עדן נכנסין מיכאל וגבריאל תחלה ונמלכין בהקב"ה משיב הקב"ה ואומר להם הניחו להם ויכנסו שיראו את כבודי וכיון שנכנסין נופלין על פניהם ומשתחוין לפניו ומברכין ומשבחין שמו של הקב"ה. מיד הצדיקים גמורים וישרים שהן יושבין לפני הקב"ה נותנים הודאות ורוממות להקב"ה שנאמר (שם קב) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך ואומר (שם קז) וירוממוהו בקהל עם וגו
אמרו לו תלמידיו לרבי אליעזר רבינו אמור לנו באיזה אור אנו שמחים באורו של הקב"ה או באורו של ירושלים ואמר להם ר"א באורו של הקב"ה אנו שמחים שנאמר (תהילים קי״ח:כ״ז) אל ה' ויאר לנו. ואמרו לו תלמידיו והלא נאמר (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך ואמר להם ר"א זהו מה שנאמר ברוח הקודש ע"י דוד מלך ישראל (תהילים ל״ו:י׳) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כנגד מי אמר דוד המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל שהיא אומרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל מקור חיים זה שהיה עמך קודם כל מעשה בראשית אני מאירה באורך לעתיד לבא ואין מקור חיים אלא התורה שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו באורך נראה אור אלא זהו האור שברא הקב"ה ביום ראשון ושמש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי במו שנאמר (בראשית א) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים מיד עמד הקב"ה וגנזו לאותו אור הראשון ולמה גנזו הקב"ה לפי שעתידין העכו"ם להכעיס לפניו לכך אמר הקב"ה לא יזכו אותן הרשעים להשתמש באור זה אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהן עתידין להבטל אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני עוה"ב וישתמשו בו לעתיד שנאמר (שם) וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וגו'. וכיון שראה האור הזה שהקב"ה גנז אותו לצדיקים מיד שמח האור הזה שמחה גדולה שנאמר (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח. באותה שעה אמר האור לפני הקב"ה רבונו של עולם אע"פ שנמנעתי מישראל הכשרים בעוה"ז ואני עתיד להאיר להם לעוה"ב אפילו הכי אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא (נ"י עליו) עלי ובשעה שיאמר הקב"ה לציון קומי אורי כי בא אורך יאמר לפניו רבונו של עולם עמוד אתה בראש ואני עומד אחריך ואומר לה הקב"ה יפה אמרת שנאמר (תהילים י״ב:ו׳) עתה אקום יאמר ה' ובמה היא שמחה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה שנאמר (ישעיהו מ״ט:י״ח) שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה באותה שעה מביא הקב"ה את אליהו ובן דוד צדקנו וצלוהית של שמן המשחה ומקלו של אהרן בידיהם ונקבצין כל ישראל בפניהם והשכינה לפניהם והנביאים מאחריהם והתורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכין אותם אל עמק יהושפט ונקבצים כל העמים שם שנאמר (יואל ד ב) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו ואל עמי ידו גורל ויתנו הילד בזונה וחילדה מכרו ביין וישתו. באותה שעה מביא הקב"ה את אליליהם של עכו"ם ונותן בהם רוח ונשמה ואומר הקב"ה יעברו כל אומה ואומה היא ופסל שלה על הגשר של גיהנם ואז יעברו כולם וכיון שמגיעין על תוכה יהיה הגשר לפניהם כמו חוט ונופלין לתוך הגיהנם האלילים ועובדיהם וכיון שמגיעין לתוך הגיהנם הם ופסיליהם ורואין ישראל את כל העכו"ם ופסיליהם בתוך הגיהנם מיד מתייראין ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם שמא כשם שעשית עם אלו כך תעשה עמנו ואומר להם הקב"ה מי אתם ואומרים לפניו אנחנו עמך ונחלתך ישראל ואומר להם הקב"ה מי מעיד עליכם ואומרים ישראל להקדוש ברוך הוא אבינו אברהם יעיד עלינו. מיד קורא הקב"ה לאברהם ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ויאמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (בראשית טז) וגם את הגוי אשר יעבודו רן אנכי. ועוד אומר להם הקב"ה מי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו אבינו יצחק יעיד עלינו מיד קורא ליצחק ואומר לו מעיד אתה עליהן שהן עמי ואני אלקיהן ואומר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. ועוד אומר להם הקב"ה מי ומי מעיד עוד יותר עליכם ואמרו לפניו יעקב אבינו יעיד עלינו מיד קורא ליעקב ואומר לו מעיד אתה עליהם שהם עמי ואני אלקיהם ואומר לפניו רבונו של עולם לא אמרת להם (שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך אלקים אחרים על פני והם אמרו לפניך בכל יום שני פעמים (דברים ו׳:ד׳-ה׳) שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. באותה שעה עובר הקב"ה לפניהם וישראל עמו אחריו שנאמר (מיכה ב׳:י״ג) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם: באותה שעה מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיוון של ישראל מסוף העולם ועד סופו ואומר לו גבריאל לפני הקב"ה רבונו של עולם אם הוא רצונך יבואו כל העכו"ם ויראו בטובתן של ישראל ואומר לו הקב"ה גבריאל לא יבואו לראות כי כן אמר ישעיה הנביא (ישעיהו כ״ו:י׳-י״א) ה' רמה ידך בל יחזיון ואמר גבריאל לפניו רבונו של עולם לא כמו שאמר ישעיהו אלא יבואו ויראו ויבושו שנאמר (שם) יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם ואף כנסת ישראל אמרה לפני הקב"ה רבונו של עולם יבואו ויראו ויבושו שנאמר (מיכה ז׳:י׳) ותרא אויבתי ותכסה בושה. באותה שעה פותחת גיהנם את פיה ויוצאין כל העובדי כוכבים ומזלות ממנה ורואין בטובתן של ישראל ונופלין על פניהם ואומרים כמה נאה אדון וכמה נאה אומה זו שהקדוש ברוך הוא אוהב אותם ביותר שנאמר (תהילים קמ״ד:ט״ו) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו. ויאמרו העכו"ם לפני הקב"ה רבונו של עולם מה נשתנה אומה זו מכל העכו"ם שאהבת אותם ביותר ואומר להם הקב"ה שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי והשתחויתם לעבודת אלילים שלכם ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו את שמי ב' פעמים בכל יום תמיד ובטחו בי לכן אני נותן להם שכר טוב. מיד מתביישין כל העכו"ם ושבין לתוך הגיהנם שנאמר (שם ט) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלקים והקב"ה והצדיקים ילכו לג"ע ומשתחוים הצדיקים להקב"ה ויושבים הצדיקים שם בגן עדן והקב"ה יהא יושב בראש הצדיקים ומביא הקב"ה אותו האור שהיה גנוז לצדיקים ומוסיף על אורן ג' מאות וארבעים (נ"י וחמשה) וג' פעמים ואמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לזה האור היינו מצפים שנאמר (תהילים מ״ב:ג׳) צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. ואומר להם הקב"ה עכשיו ראיתם ג"כ פני ואומרים ישראל לפני הקב"ה כיון שעכשיו אתה מאיר לנו באורך אם כן חשך זה מה הוא ואומר להם הקב"ה החשך הזה יכסה לבני עמלק (נ"י ולבני ישמעאל) ועכו"ם שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. וכן אתה מוצא בגאולת מצרים שהיו ישראל נתונים באורה והמצריים באפלה שנאמר (שמות י׳:כ״ב) ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים וגו' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ונאמר (שם יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך למצרים ויאר את הלילה בעמוד אש לישראל ואח"כ יאמר הקב"ה לישראל בני עכשיו בואו וקבלו ממני כוס של תנחומין ואומרים ישראל לפניו רבונו של עולם בתחלה כעסת עלינו והוצאתנו מתוך ביתך והגליתנו לבין העכו"ם ועכשיו באת לפייס אותנו ויאמר הקב"ה להם לישראל אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שהוא נושא את בת אחותו פעם אחת כעס עליה והוציאה מביתו לאחר ימים הוא בא לפייס אותה ואמרה לו מתחלה כעסת עלי והוצאתני מביתך ועכשיו אתה באת לפייסני ואמר לה לבת אחותו שמא תאמר בלבך שמיום שיצאת מביתי אני נכנסתי לביתי אלא אף אני לא נכנסתי לביתי. כך אמר הקדוש ברוך לישראל בני מיום שהחרבתי את ביתי של מטה לא עליתי וישבתי בביתי של מעלה אלא הייתי יושב ובטל ואמר הקב"ה להם לישראל אם אין אתם מאמינים לי שאני לא נכנסתי לביתי תנו את ידיכם על ראשי ותראו שהוא מלא טל שנאמר (שיר השירים ה) שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה ואז יהא מלביש הקב"ה את ציון עוזה בשכר עזי וזמרת יה שאמרו ישראל על הים שנאמר (ישעיהו נ״ב:א׳) עורי עורי לבשי עזך ציון ... …and the Holy One said to Israel, ‘my children – now take from me the cup of consolation.’ They replied to Him ‘Master of the World! You were angry with us and brought us out from within Your house and exiled us among the nations of the world [and that is like a vessel cast aside among the nations of the world] and now you’ve come to appease us?! He said to them, ‘I will give you an allegory, to what is this thing to be likened? To a man who married his sister’s daughter. He grew angry with her and sent her out of his house, and after some days came to appease her. She said to him ‘you were angry with me and threw me out of your house and now you’ve come to appease me?!’ He said to her, ‘you are are my sister’s daughter, maybe you will say in your heart that from the day that you went out of my house [another woman entered in, by your life] even I have not entered my house.’ Thus the Holy One said to Israel, ‘my children, from the day I destroyed My house below I have not gone up and sat in My house above. Rather, I sat in the dew and the rain. If you do not believe me place your hands in My head [and see the dew which is on My head, if it were not an explicit verse it would be impossible to say] as it says “…for my head is full of dew, my locks with the drops of the night.” (Shir HaShirim 5:2) And the Holy One clothed Zion with her strength, in reward for “The Eternal's strength and His vengeance were my salvation…” (Shemot 15:2) which they said at the sea, [and from where do we learn that the Holy One clothes her in her strength?] as it says “Awaken, awaken, put on your strength, O Zion…” (Yeshayahu 52:1)
אמר להם רבי אליעזר לתלמידיו בני יכולים אתם לעמוד בתוכחות אמרו לו יהי רצון שתודיענו מיד פתח ר"א ואמר כתיב (ישעיהו נ״ח:א׳) קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם זהו שנאמר ברוה"ק ע"י ישעיה הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (שם א) כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד בעלי תשובה שהקב"ה ידיו פרושות לקבל שבים ואומר מתי יעשו תשובה ואקבל אותם בתשובה שלמה לפני שנאמר (יחזקאל א׳:ח׳) וידי אדם מתחת כנפיהם מלמד שהקב"ה יושב על כסא כבודו וידיו פרושות מתחת כנפי החיות ואומר מתי יעשו ישראל תשובה. ובכל יום ויום מדת הדין מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם כתבת בתורתך (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' וישראל משכימים לשוקים ונשבעים לשקר וחומדין את נכסי חבדיהם ואת נשי חבריהם ומספרים לשון הרע על רעיהן שמא יש לפניך משוא פנים אבל הקב"ה מדבר טוב על ישראל ואומר אל מדת הדין ישראל משכימים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומביאין את התינוקות לבית רבן ומוהלים את בניהם את בשר ערלתן. ולא עוד אלא שבראתי להם את התשובה שהיא שקולה כנגד כל הקרבנות שבתורה והאיך אתה אומר שיש לפני משוא פנים. ד"א גדולה תשובה יותר מן התפלה שכל התפלות שהיה מתפלל משה רבינו לא נתקבל ממנו להכניסו לארץ ישראל אבל רחב הזונה נתקבלה בתשובה ראב"י אומר למה נקרא שמה רחב משום שהיא נעשית רחבה בזכיות וזכתה שיצאו ממנה (שבעה מלכים) ושמונה נביאים. ד"א גדולה תשובה יותר מן הצדקה שהצדקה יש בה חסרון ממונו אבל החשובה אין בה חסרון ממונו ואין הקב"ה מבקש מישראל אלא תשובה ודברים שנאמר (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ד"א גדולה תשובה שהיא מרפאת את ישראל מעונותיהם שנאמר (שם) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. רבי נהוראי אומר מפני מה נתנה קורת רוח בעשרת הימים מראש השנה ועד יום הכפורים כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולן לפיכך נתן הקב"ה לישראל עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים וכנגד עשרת הדברות שקבלו ישראל בסיני שאם יעשו תשובה שלימה בעשרת הימים מראש השנה עד יוה"כ שיקבלם בתשובה שלימה לפניו לכך נאמר לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו: דבר אחר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם רבי שמעון בן חלפתא אומר יש בו בלשון הזה לשבח ויש בו לגנאי יש בו לשבח שהצדיקים מרננים בגרונם שנאמר (תהילים קמ״ט:ו׳) רוממות אל בגרונם ויש בו לגנאי שרשעים מכעיסים בגרונם שנאמר (שם ה) קבר פתוח גרונם (נ"י לשונם יחליקון) לצדיקים השמיעם בגרונך ולרשעים כשופר הרם קולך לכך נאמר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם. רבי יהושע בן קרחה אומר לא נברא שופר אלא לטובה לישראל שבשופר נתנה התורה לישראל שנאמר (שמות י״ט:י״ט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וגו' ובשופר נפלה חומת יריחו שנאמר (יהושע ו׳:כ׳) ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה וגו' ובשופר עתיד הקב"ה לתקוע בעת שיתגלה בן דוד צדקנו שנאמר (זכריה ט׳:י״ד) וה' אלקים בשופר יתקע ובשופר עתיד הקב"ה לתקוע בשעה שמכנס גליות ישראל למקומן שנאמר (ישעיהו כ״ז:י״ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים לכך נאמר קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך. ומהו והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם והגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ אמר להם הקב"ה לא בראתי אתכם אלא בשביל שתלמדו עם בני תורה ואורחות חיים תודיעו אתם להם למה יש לכם עמוקות רעות בלבבכם ואם ראית דור שהתלמידי חכמים שבו יש להם מריבה זו עם זה הרי אלו יש להם עמוקות (רעות) בלבבם ואם לכם ללמוד תורה ואינן מקיימים את התורה אין דינם אלא לגיהנם לכך נאמר והגד לעמי פשעם אלו ת"ח ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ. מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שהיה יושב בראש כ"ד אלפים תלמידים פעם אחת יצא לשוק של זונות וראה שם זונה אחת ואהב אותה והיה משלח שליח בינו לבינה עד עת הערב לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו התלמיד כשהוא יושב בראש התלמידים כמו שר הצבא והיה גבריאל עומד על ימינו מיד אמרה בלבה אוי לה לאותה אשה שכל מיני הפורעניות של גיהנם צואת לה וכי אדם גדול כזה שהוא דומה למלאך תעננו אשה זאת וכשמתה ובטלה מן העולם הזה הנה יורשת גיהנם אבל אם לא תקבלנה אותו הרי היא מצלת אותו ואת עצמה מדינה של גיהנם. וכיון שבא אצלה אמרה לו בני מפני מה אתה מאבד חיי עולם הבא בשביל הנאת שעה אחת בעוה"ז ולא נתקררה דעתו עד שאמרה לו בני אותו מקום שאתה אוהב היא מלוכלכת ומטונפת מכל האברים ואין כל בריה יכולה להריח ריחה ולא נתקררה עדיין דעתו עד שתפסה אותו בחוטמו והניחו על אותו הקבר ומיד שהריח ריח אותו המקום נמאסת בפניו ולא נשא אשה מעולם יצתה ב"ק ואמדה אשה פלונית ואיש פלוני הם מזומנים לחיי עוה"ב. ד"א הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם אמר לו הקב"ה לישעיה לך אמור להם לישראל אין לכם מדה טובה יותר מן התשובה שהיא מדפאת את ישראל מכל עונותיהם שנאמר (הושע י״ד:ה׳-ו׳) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו וכתיב בתריה אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון ילכו יונקותיו ויהיה כזית הודו וריח לו כלבנון ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון
אמרו לו תלמידיו לר"א רבינו אמור לנו האיך נעשה תשובה ונחיה מיד פתח ר"א ואמר כתיב (תהילים כ׳:ב׳) יענך ה' ביום צרה וזהו שנאמר ברוח הקודש ע"י שלמה מלך ישראל (שיד השירים ה) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו כנגד מי אמד שלמה המקרא הזה לא אמדו אלא כנגד כנסת ישראל שאומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אלמלא דחמיך וחסדיך הרבים שאתה מרחם עלינו וידיך פרושות תחת כנפי החיות ואתה מקבל אותנו בתשובה שלמה אין לנו כח לעמוד לפני מדת הדין שהיא מתגברת ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבונו של עולם כתבת בתורתך (דברים י׳:י״ז) האל הגדול הגבור והנורא וגו' הגדול שגדלת על כל מעשה בראשית הגבור שאתה מתגבר להפרע מעוברי רצונך והנודא שהכל יראים מן דינך שהוא אמת ואין אתה נושא פנים א"כ לא יהיה חלול השם בדבד הזה. וא"ל הקב"ה למדת הדין אל תהרהר אחרי ואחר כנסת ישראל שכל מעשה בראשית לא נבדאו אלא בזכות ישראל שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואין בדית אלא המילה שישראל עוסקין בה שנאמר (בראשית י״ז:י״ג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. ואמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבונו של עולם המקרא הראשון שבתודה הרי היא אמורה ואומר לה הקב"ה למדת הדין אף כל התורה כולה לא נתנה אלא לישראל שנאמר (ישעיהו כ״ח:ט׳) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים ויש להם זכות גדול ומקפת אותם כחוללים א"כ האיך אתה אומר אני נושא להם פנים לישראל ועוד והלא כבר נשאו לי פנים ג"כ הם ואבותיהם במה שבטלו כל עבודת אלילים שבעולם וקדשו את שמי בעולם. ד"א האיך אתה אומר למה אני נושא להם פנים לישראל והלא כבר נשאו לי פנים ג"כ הם בהר סיני במה שקבלו את תורתי בלבב שלם ולא באו עלי בערמה כמו העכו"ם כ"א באמת ובלב תמים. ד"א היאך אתה אומר למה אני נושא להם פנים לישראל והלא כבר נשאו לי פנים הם ג"כ כי בשעה שיצאו ישראל ממצרים טענו את המצות ועוד שהם מלמדין את התורה ועומדין אגודות אגודות ועוסקין בתורה ונותנין שכר למלמדים שילמדו בניהם את התורה א"כ האיך אתה אומר שיש לפני חלול השם בדבר הזה ואמרת לפני רבונו של עולם כתיב בתורה (דברים י׳:י״ז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד. אלא כמו שנאמר (דבריס לב) הצור תמים פעלו כי כל דרביו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. וזו היא השאלה ששאל הקיסר את רבי יהושע בן קרחה ואמר לו כתיב באלקיכם אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והיכן הוא המשפט של אלקיכם אם כן למה חרשים אלמים סומים וחגרים יוצאין ממעי אמן. וא"ל ר"י אל הקיסר משום שכבר גלויין לפני הקב"ה מעשיו של אדם קודם שעלה במחשבה להבראות אם טובים הן ואם רעים הן שנאמר (דניאל ב׳:כ״ב) הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא ואמר לו הקיסר לר' יהושע וכי אין תשובה לפניו יעשה תשובה ויפתח עיניו א"ל ר"י אל הקיסר אם רצונך שאודיעך דבר זה תן לי אלף דינרין ושני עדים נאמנים מאצלך מיד נתן הקיסר לר"י אלף דינרין ושני עדים נאמנים מאצלו מיד הלך לו ר"י אצל סומא אחד שהיה סומא ממעי אמו וא"ל ר"י לאותו סומא הקיסר גזר עלי להרוג אותי ויש לי אלף דינרין ואיני יודע מה אעשה בהם לכן אלף דינרין הללו יהיו אצלך אם יהרוג הקיסר אותי שלך הן ואם לא יהרוג הקיסר אותי תחזיר לי אותו אלף דינרין ואמר ליה הסומא לר"י הן לו יהיה כדברך שלא יהרגוך ואחזיר לך אלף דינרין הללו המתין לו ר"י שלשה חדשים ואח"כ בא אצל אותו הסומא עם אותן עדים נאמנים וא"ל הקיסר היה מבטל הגזירה ממני שלא יהרגוני לכן תחזיר ותתן לי אותן האלף דינרין שאני הפקדתי אצלך א"ל הסומא לר"י איני יודע מה טיבן של האלף דינרין הללו שאמרת שהפקדת אצלי כי לא היו הדברים מעולם כי מימיך לא הפקדת אצלי כלום מיד הביא ר"י לאותו הסומא לפני הקיסר והעמיד לאותן העדים נאמנים והעידו בפניו מיד הכחיש הסומא גם את העדים ואמר להד"ם. מיד א"ל ר"י לאותו סומא (נ"י בינו לבינו) אוי לו לאותו איש שאין אתה נהנה כלום מאותן אלף דינרין כי אני ראיתי את אשתך שהיא משחקת עם אדם אחד ואמדה לו עכשיו יהרוג הקיסר את בעלי הסומא ואני ואתה נאכל את הדינרין הללו מיד הביא הסומא את הדינרין הללו והניחן לפני הקיסד מיד אמר לו ר"י לאותו סומא ריקה אלמלא לא העדתי בך כבד היית גונב את ממוני וא"ל ר"י להקיסר נאמן הוא אלקינו שעשה אותו סומא ממעי אמו (נ"י ואתה מהרהר אחריו אמת מ"ש בו וכו') ואין להרהר אחר אלקינו כלום ואמת הוא הכתוב בו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא מיד הודה הקיסר לר"י. באותה שעה העטיר הקיסר את ר"י בכל מרגליות טובות ואמר לו אשרי אלקיכם ואשרי עמו ואשרי למי שזוכה להתעפר תחת כפות רגליכם לכך נא' דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו ונאמר יענך ה' ביום צרה: ד"א יענך ה' ביום צרה כי היה דוד יודע שעתיד בית המקדש להיות חרב והקרבנות יהיו בטלין בעונותיהן של ישראל והיה דוד מצטער על ישראל במה יהיה כפרה לעונותיהן ואמר הקב"ה לדוד בשעה שהצרות באות על ישראל בעונותיהן יעמדו לפני יחד באגודה אחת ויתודו על עונותיהם לפני ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם. ובמה גילה אותן הקב"ה זאת אמר ר' יוחנן הקב"ה גילה זאת בפסוק (שמות ל״ד:ו׳) ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו' מלמד שירד הקב"ה מן ערפל שלו כשליח ציבור שמתעטף בטליתו ועובר לפני התיבה וגילה לו למשה סדד סליחה א"ל הקב"ה למשה אם יהיה ת"ח בדור שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן אל יזוח דעתו עליו מלהתפלל על ישראל אלא יסתכל בי שלא היה שום שותף עמי במעשה בראשית וירדתי וגליתי סדר סליחה למשה וכן ממני ילמדו כל באי עולם וכל מי שיש בידו להוציא את ישראל מידי חובתן וכשהוא מוציא אותן אני נותן להם שכר טוב ובשעה שישראל מתקבצין לפני ועומדין לפני באגודה אחת ואומרים לפני סדר סליחה אני אענה אותם שנאמר (תהילים כ׳:י׳) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו
אמר להם ר"א לתלמידיו בני אל תבטחו לא בעושר ולא בגבורה ולא בחכמה שנאמר (ירמיהו ט׳:כ״ב) בה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה'. זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י שלמה בן דוד (קהלת ג׳:י״ט) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד בשר ודם שהוא בתחלתו רמה וטופו תולעה ואין אדם מעולה מן הבהמה כלום ולא עוד אלא כל הנוגע בנבלת בהמה אינו טמא אלא טומאת ערב אבל הנוגע בנבלת אדם הוא טמא טומאת ז'. דבר אחר בהמה שמתה אינה מטמאה באהל אבל אדם שמת הוא מטמא באהל. ד"א הנוגע בנבלת בהמה הוא לבדו טמא ואינו מטמא את אחרים אבל הנוגע בנבלת אדם הוא טמא ומטמא ג"כ לאחרים ונאמר (שם ט) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת טוב תינוק בן יומו שהוא חי שאימתו מושלכת על כל הבריות מן עוג מלך הבשן ששימש לאברהם לעבד ופרסות רגליו היו ארבעים מיל כיון שמת ירדו שקצים ורמשים על גביו. ועוד שלמה המלך שנאמר בו (מלכים א ה׳:י״א) ויחכם מכל האדם ואם היה חכם מכל האדם למה אומר (קהלת ג׳:י״ט) ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל והלא האדם כשהוא אוכל הוא מברך להקב"ה וכשהוא שותה הוא מברך וכשהוא הולך לישן הוא מברך וכשהוא מתעורר משנתו הוא מברך א"כ האיך נחשב לבהמה שאינה מבחנת כלום אלא אין הכתוב מדבר אלא על שעת המיתה כיון שמגיע קצו של אדם למות כשם שנמלכין על הבהמה לשחיטה כך נמלכין על האדם למות לכך נאמר ומוחר האדם מן הבהמה אין וגו' ולא עוד אלא בהמה שמתה יש לה מנוחה אבל בני אדם שעוברין על מצותיו של הקב"ה ומכעיסין אותו במעשיהן שאינם הגונין ומתו בלא תשובה מעמידין אותן לדין ומאירין להם כל מעשיהם בפניהם ודנין אותם על כל מעשיהם ובשביל כך היה בוכה ר' יוחנן בשעת פטירתו ואמרו לו תלמידיו רבינו נר ישראל אם אתה בוכה אנחנו מה תהא עלינו ואמר להם ר' יוחנן לתלמידיו בני האיך לא אבכה שמעמידין אותי לדין ומאירין לי את כל מעשי בפני ודנין אותי עליהם ולא עוד אלא שאומרים לי מפני מה מתו בניך בחייך ולא זכית לתיקונו של עולם ולא די לבן אדם בעולם שמתין בניו בחייו אלא שדנין אותו עליהם וכן אמר דוד בספר תהלים (עא ט) אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תרפה את ידי לעת זקנתי מן התורה ומן המצות זהו אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני אל תקהה את שיני בבני מכאן אתה למד שכל מי שמתין לו בניו בחייו שיניו קהות ועיניו קהות וכחו כהה לכך נאמר ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל: ד"א כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' אפי' חכם במשה רבינו אינו ניצל מן המיתה אמרו חכמים עליו על משה רבינו שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה (דברים ל״ב:מ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאהזה ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך וגו' אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כתבת בתורתך (שם כד) ביומו תתן שכרו ואני פועל נאמן הייתי לפניך ארבעים שנה עכשיו תן לי שכרי וא"ל הקב"ה למשה אתה רוצה ליטול את שכרך בעולם הזה לא כן כמו שאתה רוצה אלא כשם שאני עתיד לשלם שכר טוב לאברהם ליצחק וליעקב משום שעשו רצוני כך אני אתן לך שכרך לעתיד לבוא אבל יתהלל הקב"ה שכל החכמה היא שלו הוא ברא כל מעשי בראשית ולא היתה יגיעה לפניו שנאמר (ישעיה נו) הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע וגו'. ואל יתהלל הגבור בגבורתו אפילו כשמשון בן מנוח שמבית מושבו ועד כתפיו היה לו ששים אמה וכיון שמת בטלה גבורתו והלך לו מן העולם אבל יתהלל הקב"ה ית"ש שכל הגבורה היא שלו שנאמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. אל יתהלל עשיר בעשרו אפי' כאחאב בן עמרי מלך ישראל. אמרו עליו על אחאב מלך ישראל שהיו לו שבעים בנים. ובנה לכ"א ואחד פלטין של שן וכיון שמת בטל מלכותו ובטל עשרו אבל יתהלל הקב"ה ית"ש שכל העושר שלו הוא שנאמר (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות ובמה יתהלל האדם בעוה"ז בכתרה של תורה שהיא נותנת לאדם עושר וכבוד בעוה"ז והיא נותנת לאדם חיים ארוכים בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (משלי ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ובזכות התורה זוכה האדם שנותנין בו כח שלא יתבטל לעולם שנאמר (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו