פתיחה: "שירת האזינו" היא מדבריו האחרונים של משה לישראל לפני מותו, והוא אומרה כעדות לישראל הן לדורו וגם לכל הדורות הבאים. שירה נשגבה זאת ניתנת להיתפס ואמנם גם נתפסה במשמעויות שונות, עד כדי היסטוריוסופיה דתית אמונית כללית.
לא יעלה בידינו להעמיק בשירה זו ולבחון האם אמנם מהווה היא סקירה היסטורית לעתיד-לבוא, או שמא היא מהווה דברי התראה, אזהרה, נחמה ועידוד, שאינם קשורים כלל לארועים מסוימים בזמנים מסוימים, ומכל שפע התכנים הגדולים והעצומים שיש לומר על שירה זו, מה שלא ניתן למצותו בכל אותן 3000 השנים בהן דובר על "האזינו", ננסה ללקוט מה שאמרו קדמונים וגם מאוחרים הקרובים לדורנו, ובהם דברים אשר משמעותם אקטואלית ביותר, ולא רק בהקשר למציאות הרוחנית, התרבותית והחברתית הכללית של דורנו, אלא אקטואלית בצורה מחרידה ביותר, לגבי ארועים ותהליכים של ימים אלה ממש פשוטם כמשמעם.