Sulam on Zohar, Introduction 138:2-3

קלח) ובג"כ בעי לאסתמרא וכו': ומשום זה צריך האדם להשמר שלא יאמר דבר כדוד, משום שאינו יכול לומר למלאך דומה, כי שגגה הוא (קהלת ה') כמו שהיה לדוד, שנצחו הקב"ה בדין. למה יקצוף אלקים על קולך (שם) היינו על אותו הקול שאמר. וחבל את מעשה ידיך, היינו בשר קדש, שהוא ברית קדש שפגם, ונמשך לגיהנם על ידי דומה. 138. “For this reason, one must be careful, etc.”
For this reason, one must be careful not to speak like David, because one cannot say to the angel Duma “that it was an error,” as occurred with David, such that the Holy One, blessed be He, defeated [the angel] in the judgment. “Why should God be angry at your voice,” that is, at that voice which said: “And destroy the work of your hands” [Ecclesiastes 5:5], meaning the holy flesh, which is the holy covenant that he impaired and was drawn into Gehennom by Duma.

והאי חוטא דקיק המוכרח להשאר, נק' בשם שגגות, כי השוגג לפי עצמו אינו חטא, אלא השגגות מביאות את האדם לעבירות במזיד, כי אין אדם חוטא במזיד מטרם שנכשל מקודם באיזו שגגה. והנה כן הוא האי חוטא דקיק הנשאר במלכות, כי אע"פ שנשאר כן אינו חטא, אמנם בסבת הדין הנעלם הזה אנו באים לידי זדונות, וז"ס שאמרו חז"ל מתחילה הוא כחוט השערה, דהיינו כהאי חוטא דקיק, ואח"כ אם אין משמרים הברית כראוי נעשה כעבותות העגלה, כי מתגלה מדת הדין שבמלכות. This fine thread that must remain is called “unwitting transgressions,” since an unwitting transgression is not a sin in and of itself, but rather the unwitting transgressions lead one to sin deliberately. This is because one does not sin on purpose before he first suffers some unintentional lapse. The same applies to this fine thread [of judgment] that remains in Malkhut, for although in remaining, there is no sin, but due to this concealed [force of] judgment we come to intentional sins. This is the mystical meaning of the statement of the Sages: “Initially, it is like a hair’s breadth,” that is, this fine thread, but subsequently, if we do not keep the covenant properly, it becomes “like the thick ropes of a wagon,” when the attribute of judgment within Malkhut is exposed.

וז"ס דדומה יתיב אפתחא דגיהנם. שהוא כח חוטא דקיק, שהוא רק פתח, בסוד שמתחילה הוא כחוט השערה. ולפיכך נק' תשובתנו זו רק כמו שנתכפרו עונותינו ונעשו לשגגות, כי נשאר החוטא דקיק, שיש בידו להביאנו לידי מזיד. וענין בחינה ב' של תשובה שהיא מאהבה, שזדונות נעשים לזכויות (עיין לעיל אות קכ"ו). This is the mystical meaning of [the statement that] Duma is sitting at the opening to Gehennom. This is the force of the fine thread, which is only an opening, in the mystical meaning of “it is like a hair’s breadth.” Consequently, this repentance [from fear] of ours is considered only as though our iniquities have been pardoned and have become unwitting transgressions, since the fine thread, which can lead us to intentional sin, remains intact. [Regarding the] concept of the second type of repentance, which is out of love, is that intentional sins become like merits, see section #126#, above.

וזה אמרו ובגין כך בעי לאסתמרא בר נש דלא יימא מלה, כדוד. דהיינו, שלא יאמר מלה, הגורמת לגלות מדת הדין שבמלכות כמו שעשה דוד, בגין דלא יכיל למימר לדומה, כי שגגה היא, כי אינו בטוח שיוכל תיכף לחזור בתשובה שיתכפר לו העון לשגגה כמה דהוה לדוד, ונצח ליה קב"ה בדינא. This is why [the Zohar] states that “one must be careful not to speak like David.” That is, one must avoid speaking in such a manner that could cause the exposure of the attribute of judgment in Malkhut, as David did, “because he cannot say to the angel Duma that it was an error.” A person cannot be sure that he will be able to repent immediately, such that the iniquity will be atoned and turned into an unwitting transgression for him, “as occurred with David, for the Holy One, blessed be He, defeated [the angel] in the judgment.”

כי דוד שעשה הישר בעיני ה' כל ימי חייו, ולא היה לו שום חטא מימיו זולת בדבר אוריה, ע"כ נעשה לו הקב"ה אפטרופא דיליה, ועזרו תיכף לחזור בתשובה, ונעשה לו העון כשגגה, כמ"ש לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, אבל שאר בני אדם צריכים לפחד, שלא יוכלו לומר לפני המלאך כי שגגה היא, ויפלו בידי דומה לגיהנם. [This lack of certainty is because] David did that which was right in the eyes of the Lord all the days of his life. He committed no sin during his lifetime, except for the matter of Uriah. This is why the Holy One, blessed be He, became his guardian, and immediately helped him to repent, and the iniquity became like an unwitting transgression for him, as it is stated: “Unless the Lord had been my help, my soul would almost have dwelled in silence [duma].” Other people, however, should fear that they will not be able to say “before the angel that it was an error” [Ecclesiastes 5:5] and will fall into the hands of Duma, to Gehennom.

וחבל את מעשה ידיך דא בשר קדש, ברית קדישא דפגים, ואתמשך בגיהנם על ידא דדומה: כי תיקון הברית קדש נק' מעשה ידינו, כמ"ש ומעשה ידינו כוננהו, וסוד הנשמה הקדושה נקראת בשר קדש, בסו"ה ומבשרי אחזה אלוה (איוב י"ט, כנ"ל אות קל"א). שע"י גילוי הדין שבמלכות מתקלקל תיקון הברית, והנשמה נמשכת לגיהנם ביד דומה כנ"ל. “‘And destroy the work of your hands, ’ meaning the holy flesh, the holy covenant that he impaired and was drawn into Gehennom by Duma.” The rectification of the holy covenant is called “the work of our hands,” as it is stated: “Establish You upon us the work of our hands” [Psalms 90:17]. The mystical meaning of the holy soul is called the holy flesh, in the mystical meaning of: “From my flesh I shall see the Lord” (Job 19:26; see section #131#, above). By exposing the [force of] judgment in Malkhut, the rectification of the covenant is corrupted and the soul is drawn to Gehennom by Duma, as stated above.

המלים בגין כך, סובבות על כל המאמר דרב המנונא סבא שהביא לפנינו, שאחר שמתבאר בו היטב ענין תיקון הברית, הן בשכרו והן בענשו, ואשר משום זה נקרא תיקון הברית מעשה ידינו, הוא חוזר כאן לענינו, בביאור ענין גמר התיקון להאי יומא, שהשמים הוא החתן שנכנס לחופתו עם הכלה, (כנ"ל בביאור הכתוב השמים מספרים כבוד אל), The words “for this reason” refer back to the entire section of Rav Hamnuna Saba, which [the Zohar] presented to us. The issue of the rectification of the covenant was thoroughly explained there, both with regard to its reward and its punishment, and the reason why the rectification of the covenant is called “the work of our hands.” Here, [the Zohar] returns to the [original] issue, to explain the completion of the rectification for that day, that the heavens is the bridegroom who enters his wedding canopy with the bride (as stated above, in the interpretation of the verse: “The heavens declare the glory of God” [Psalms 19:2; section #128#]).

ואומר, ובגין כך, אומר הכתוב בגמר התיקון ומעשה ידיו מגיד הרקיע, כי אז יתגלה שכל אלו התקונים אינם מעשה ידינו, אלא מעשה ידיו, וזה מגיד הרקיע, שעליו נעשה הזווג הגדול בסוד רב פעלים ומקבצאל, (כנ"ל אות צ"ב), ומגיד, הוא ענין גילוי המשכת השפע. [The Zohar] thus says that “for this reason” the verse states regarding the completion of the rectification: “And the firmament shows His handiwork” [Psalms 19:2]. Then it will be revealed that all those rectifications are not “the work of our hands” but “the work of His hands.” The firmament shows this, as the great fusion in the mystical meaning of “who had done mighty deeds, of Kabzeel” was performed upon it (as stated in section #92#, above). “Shows” refers to the revelation of the drawing forth of the shefa.

ודע, שזה כל ההפרש שיש בין עוה"ז שמלפני התיקון אל גמר התיקון. כי מטרם גמר התיקון נקראת המלכות בשם אילנא טוב ורע כנ"ל, שפירושו, כי המלכות היא סוד הנהגתו ית' שבעוה"ז, וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלמות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טוב ורע, ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו מלוכלכים עוד בקבלה עצמית המצומצמת מאוד במדתה, וגם מפרידה אותנו מהבורא ית'. Know that this is the entire difference between this world before the rectification, and the completion of the rectification. Before the completion of the rectification, the Malkhut is called “the tree of [the knowledge of] good and evil,” as stated. This means that the Malkhut is the mystical meaning of God’s governing of this world. As long as the recipients have not achieved a state of completion, such they can receive His complete benevolence which He had in mind for us in [His initial] intent for the Creation, [God’s] governing must be in the form of good and evil, reward and punishment. This is because our vessels of receiving are still tainted with selfish receiving, which is greatly constricted in its measure, and which also separates us from the Creator.

והטבה שלימה, בשיעור הגדול שחשב עלינו, איננה, אלא בבחינת השפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום, משא"כ הקבלה לעצמו, הוא מוגבל ומצומצם מאד, כי השביעה מכבה תיכף התענוג. וז"ס הכתוב כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז), דהיינו שכל הפעולות הנוהגות בעולם לא נבראו מתחילתן אלא להשפיע נ"ר אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם, שהרי הקב"ה אומר כל העולם בשבילי נברא, דהיינו כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ז), וכן כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו (ישעיה מ"ג). The complete benevolence, in the great measure that He had in mind for us, is only in the form of bestowal, which is pleasure without any boundary or constriction. This is not the case for selfish receiving, which is limited and highly constricted, because satiation sharply extinguishes the pleasure. ²Selfish receiving, which is receiving for its own sake, is being contrasted here with receiving in order to bestow. Receiving for its own sake is very limited, for as soon as that which is lacking is received, the yearning for that which was lacking vanishes, nullifying the will to receive. This is the mystical meaning of the verse: “The Lord has made everything for His own purpose” [Proverbs 16:4], that is, everything that occurs in the world was created from the outset only to bestow satisfaction to Him. Therefore, this means that people engage in worldly affairs in complete contrast [to the purpose] for which they were initially created, since the Holy One, blessed be He, declares: “The entire world was created for Me,” which is the meaning of: “The Lord has made everything for His own purpose,” and likewise “Every one that is called by My name, I have created for My glory” [see Isaiah 43:7].

ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה, כי אנו אומרים כל העולם אך בשבילנו נברא, ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו להנאותינו, ולכבודינו. ולפיכך אין פלא מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלמה. וע"כ מוטעמת לנו השגחתו ית' בבחינת טוב ורע, דהיינו בבחינת הנהגת שכר ועונש, כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטוב ורע. כי כיון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, הרי אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם בחינת רע בעדנו. Yet we say the exact opposite, for we state that “the entire world was created only for us.” We wish to swallow all the goodness of the world into our bellies, for our own pleasure and for our own glory. Consequently, it is no wonder that we are still unworthy of receiving His complete benevolence. For this reason, His providence has been made palatable for us in the form of good and evil, that is, a system of reward and punishment. [Reward and punishment] are interdependent [with good and evil], since reward and punishment are the result of good and evil. When we use the vessels of receiving in the opposite manner to how they were created, we necessarily feel that the [responsive] reactions of [God’s] governing are evil for us. ³This means to say that when we use our vessels of receiving in a selfish manner, we experience negative results as a reflection of the divine governance of God.

כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאתו ית' בגלוי, כי הוא פגם ח"ו בכבודו ית' שהנברא ישיגו כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ בעת שהאדם מרגיש רע, הנה באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחתו ח"ו, ונעלם ממנו הפועל ית', שהוא העונש היותר גדול שבעולם. It is a rule that a creature cannot receive evil from God in a revealed fashion, since it would impair the glory of God, Heaven forfend, for a creature to perceive Him like an evildoer, as that is unbecoming of the complete Actor. ⁴This is a term for God, describing Him as acting in perfect, undistorted ways. Therefore, when a person experiences [something] negative, to that same extent the denial of God’s providence rests upon him and the Actor is hidden from him. This is the greatest punishment in the world.

הרי שהרגשת טוב ורע בהשגחתו מסבבת עמה הרגשת שכר ועונש, כי המתאמץ שלא להתפרד מאמונתו ית' אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר, ואם ח"ו לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונתו ית'. ונמצא, שאע"פ שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם, מ"מ נשאר זה נסתר ממרגישי טו"ר, כי בשעת הרע ניתן כח לס"א להעלים השגחתו ואמונתו, ובאים לידי העונש הגדול דפרודא, ונעשים מלאים הרהורים של כפירה. וכשחוזרים בתשובה, נמצאים כנגד זה שהם מקבלים שכר, ויכולים שוב להדבק בו ית'. Thus, the experiencing of good and evil within His providence contains within it the experiencing of reward and punishment, for one who makes the effort not to separate from his loyalty to God is rewarded, even though he tastes evil in the providence. But if he does not make that effort, Heaven forbid, he will suffer punishment because he is separated from his loyalty to God. ⁵When a person experiences something negative in his life, if that causes him to separate himself from God within himself, that itself will be a punishment in addition to the negative experience. This separation is a person's choice, however, meaning that human beings have a choice as to how to view circumstances that befall them. If we choose to view them negatively, this gives rise to a separation between us and God, a natural "punishment" for perceiving God's actions as evil. Accordingly, although God alone did, is doing, and will do all of the deeds, this [fact] remains hidden from those who experience good and evil, since at the time of a negative [event], the Sitra Aḥara is granted the power to conceal His providence and faith. [A person] thereby arrives at the great punishment of separation and becomes filled with heretical thoughts. But when [the person] repents, he receives the corresponding reward and can cleave to God once again.

אמנם מכח הנהגת שכר ועונש עצמה, הכין ה' שסוף כל סוף אנו זוכים על ידה לגמר התיקון, דהיינו שכל בני אדם ישיגו הכלים של הקבלה המתוקנים על מנת להשפיע נ"ר ליוצרם, בשיעור הכתוב כל פעל ה' למענהו (משלי ט"ו), כמו שנבראו מתחילתם כנ"ל. However, through the governing of reward and punishment itself, God has prepared [matters] so that we will ultimately be rewarded through [that governance] with the completion of the rectification. This means that all people will attain the rectified vessels of receiving in order to give satisfaction to their Maker, per the verse: “The Lord has made everything for His own purpose,” which is in accordance with their initial creation, as stated.

ואז יתגלה הזווג הגדול דעתיק יומין, ואנו באים לידי תשובה מאהבה, וכל הזדונות יהפכו לזכויות, וכל הרעות לטובות גדולות, ואז תתגלה השגחתו הפרטית בעולם כולו, דהיינו שכולם יראו, כי הוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל אלו המעשים והפעולות שמקודם לכן, כי עתה אחר שכבר נהפכו הרע והעונש לטובות ולזכויות, תנתן האפשרות להשיג פועלם, כי כבר מתאימים הם למעשה ידיו ית', כי עתה ישבחו ויברכו אותו על אלו הרעות והעונשים המדומים בשעתם. Then the great fusion of the Atik Yomin will be revealed, we will arrive at repentance out of love, all intentional sins will be transformed into merits, and all evils into great good. Then His personal providence will be revealed throughout the entire world, that is, all will see that He alone did, is doing, and will do all the actions and deeds [including also the] preceding [ones]. At that stage, once the evil and the punishments have become benefits and merits, it will be possible to grasp [the presence of] the Actor [within those actions], for they are now fitting for the work of His hands. Then they will praise and bless Him for [what appeared to be] those imaginary evils and punishments at the time [of the past].

וזהו עיקר הקוטב של המאמר, כי עד עתה היו גם התיקונים נחשבים למעשה ידינו, כי ע"כ קבלנו עליהם שכר ועונש, אמנם בזווג הגדול של גמר התיקון יתגלה שהן התיקונים והן העונשים כולם הם רק מעשה ידיו כנ"ל. וזה אמרו ומעשה ידיו מגיד הרקיע כי הזווג הגדול שעל הרקיע יגיד, שהכל הוא מעשה ידיו, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם. This is the main idea of the section. Thus far the rectifications were also regarded as the work of our hands, which is why we received rewards or punishments for them. However, at the great fusion of the completion of the rectification it will be revealed that both the rectifications and the punishments were all solely “the work of His hands,” as stated. This is as it says: “The firmament shows His handiwork,” for the great fusion upon the firmament will show that everything is the work of His hands and He alone did, is doing, and will do all of the deeds.