ברוך המקום בדוך הוא וכו' כנגד ארבעה בנים דברה תורה אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול וכו'. ברוך המקום הוא נגד שאלת החכם כי מקום הוא כמבואר במדרש רבה (ויצא פ' ס"ח) מפני מה מכנין שמו של הקב"ה מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו היינו כי מקום מורה על התחלת הרצון הנאצל לבריאת עולם אשר על זאת הנקודה מהתחלת הרצון נאמר ושמתי מקום לעמי וגו' היינו שלעתיד יהי' מנהיר השי"ת שעיקר המקום באותו רצון כלומר שכל קוטב המכון מהשי"ת בבריאת עולם הי' רק בשביל ישראל שישראל המה נקודת המרכז והקוטב שעלי' מסובב כל בריאת עולם וכל העכו"ם המה לפי שעה רק לשעתן אבל אח"כ יתבטלו מבלי מקום משא"כ ישראל שעיקר מקומם הוא בהתחלת הרצון ישארו לעולמי עד. וזה הוא ברוך המקום שהוא נגד שאלת החכם כי החכם שואל מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם היינו כי עדות רומז על דבר ברור אף בהלבוש אחרון והלבוש אחרון מהבריאה הוא זה שחילק את מעשיו ומלך עליהם ועל אותו התחלקות מורה עדות שהוא אותיות דעת וכדאיתא בתקוני זוה"ק דעת מתחלקת ובש"ס רמזו זאת אין עדות פחות משנים ועל זה שואל החכם מאחר שזה הוא דבר ברור שכל ההתחלקות הי' רק בשביל ישראל למען שיהי' להם מקום לעבודה הגם שבאמת אשר אחר כל בירורי עבודתם מכירין שפיר החילוק בין ישראל לעכו"ם אשר לישראל מגיע בשורת הדין לבחור בהם יותר מכל העמים אכן מדוע בחר בהם השי"ת עוד במחשבה גם טרם עבודתם עד שעיקר מקומם הוא עוד בהתחלת הרצון טרם ההתחלקות ובשבילם חילק אח"כ את מעשיו:
והחוקים היינו כיון שנקראו חוקים מוכח להיות שהם על דרך חק ולא יעבור כלומר שנחקק כך בטבע הבריאה אשר בלעדי אותן החוקים אין שום הוי' להבריאה א"כ מה זה אשר צוה ה' אלהינו אתכם מדוע צריכין לצוות הלא הבריאה מצד טבעה מוכרחת ליפעל אותן החוקים מדעת עצמה בלי שום צווי מחדש:
אף אתה אמור לו כהלכות הפסח היינו שתאמר לו כיון שבליל פסח הראשון פתח השי"ת את אור עתיקא מהשורש בהתגלות הכרה מפורשת גם בתפיסה הנמוכה של הבריאה מדוע בחר השי"ת בישראל דוקא עוד במחשבה גם טרם ברורי עבודתם אלא שאח"כ העלם השי"ת זה האור מתפיסת הבריאה ונסתר כ"כ אותה הכרה עד שצריכין לחוקים ג"כ צווי מחדש ולזה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו מאחר שאתה נולדת באותו הסדר של עכשיו אחר שכבר העלם השי"ת את האור מהשורש א"כ איך יתכן שתכיר הסבה שקודמת ללדתך כיון שבאתה אחר אותה הסבה על זה איתא בזוה"ק (בשלח נ"ב:) אמר ר"ש בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' והכי דייקא:
ברוך הוא. זהו נגד שאלת הרשע כי הרשע אומר כיון שנקרא השי"ת הוא שמורה על עלמא עלאה כדאיתא בזוה"ק (אדרא זוטא) א"כ מוכח מזה שהשי"ת לא בחר כלל בעבודת עלמא תתאה וזהו מה העבודה הזאת לכם היינו שאומר אם איתא שחפץ השי"ת בעבודת אדם אזי הי' נקל לו להאדם ליפעל כל העבודות בלי שום סבלנות ומזה שסובל האדם ומייגע עצמו בעבודתו כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות) אלופנו מסובלים. מסובלים במצות מוכרח שהשי"ת אינו חפץ בהם כלל:
אף אתה הקהה את שניו. כי שנים מדקדיקין את המאכל ומאחר שאינו רוצה לדקדק למה לו שנים ועל זה רמזו ז"ל בגמ' (שבת קנ"ב) דוק בככי ותשכח בניגרי היינו שאם יחפוץ לדקדק היטב בעומק לבם של ישראל אזי יראה היטב שכל עיקר הנייחה של ישראל הוא רק בשעה שעובד את השי"ת וכל מה שנקראו מסובלים במצות זה הוא רק מפאת המניעות שמבחוץ אבל בעומק לבבם אינם סובלים כלל:
ברוך שנתן תורה. הוא נגד שאלת התם כי ענין תם מבואר בזוה"ק (שלח קס"ג.) וע"ד האי שור תם ויעקב אחיד בי' וכו' כדכתיב ויעקב איש תם וכו' לזה שואל מה זאת היינו כיון שכל עיקר תכלית הבריאה הוא הצורת אדם כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל אדם בגמטרי' מ"ה ורומז על שם מ"ה החדש שמזה השם מתחיל כל הבנין מעולם התיקון כי עיקר הצורת אדם הוא כמבואר בזוה"ק (הקדמה א':) ואית אחרא לתתא ואקרי מ"ה וכו' כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין כיון דמטי תמן מ"ה מה ידעת מה אסתכלתא מה פשפשתא הא כלא סתים כדקדמיתא וכו' היינו שכל כמה שמנהיר יותר להאדם ע"י עבודתו אזי מכיר אדם ביותר מה ידעת מה אסתכלתא וכו' יען שעיקר צורת אדם הוא רק זאת ההכרה מה ידעת וכו' ומלת זאת מורה על דבר הבלוט וניכר מפורש בתפיסת אדם כדאיתא בזוה"ק (אחרי) זה וזאת ידועין אינון וכו' א"כ איך יתכן שיתאחדו ביחד החיבור מאלו השתיהן מ"ה וזאת. ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים היינו כמאמרם ז"ל במדרש למלך שפדה את בנו על מנת שיהי' לו לעבד רוצה קוראו בנו רוצה קוראו עבדו. ואימתי נתאחדו ביחד אלו השתיהן מבואר בזוה"ק (בהר קי"ב.) בפולחנא דב"נ פלח לקב"ה אית פולחנא דאצטריך ב"נ לאתכללא בתרוייהו למהוי עבד ובן וכו' הרי שבתפלה נתאחדו שתי הבחינות עבד ובן וע"י זה יש חיבור למ"ה וזאת וזהו כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגו' לבחינת בן ועבד:
ושאינו יודע לשאול את פתח לו. היינו כי שלולת ידיעתו הוא משום שמשולל הבנה ע"ד שמצינו בזוה"ק עד דלא קבילת דכר היינו שמחוסר כלי קיבול לזה את פתח לו היינו שתפתח לו כלי קיבול להבנה אזי גם הוא יהי' מכיר ויודע: