אמר ר' אלעזר בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וכו'. ביאר הענין כי איתא בגמ' (ברכות ט'.) כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום וכו' וזהו כדאיתא נמי בזוה"ק (בא ל"ח.) תנינין כתיב היום אתם יוצאים. וכתיב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה אלא תאנא עקרא דפורקנא דישראל לא הוה אלא בלילה דלילא שרא קטרין ועבד נוקמין ויומא אפיק לון בריש גלי היינו כי יום מורה על עבודת אדם כד' (תהילים ק״ד:כ״ג) יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ובזה יש להאדם בתפיסתו חלק וקנין ע"י יגיע כפיו אבל יציאת מצרים הי' בלילה להורות שהוא למעלה מתפיסת אדם ואין לו להאדם שום חלק וקנין בה ע"י יגיע כפו כי כל הישועה הי' או רק מצד השי"ת וזהו שאמר ר"א ב"ע לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות היינו שלא זכיתי להשיג הכרה בהקנין והחיבור הנמצא מצד ישראל גם בזאת הישועה של יציאת מצרים הנקרא לילה עד שדרשה בן זומא וכו' כי חיבור הנעלה כזה הוא מהד"ת שאין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם ולזה לא הי' יכול להכיר אותו רק בן זומא בלבד יען שהוא כבר נכשל בו כדאיתא בגמר' (חגיגה ט"ו.) מאין ולאין בן זומא אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים תחתונים ואין בין זה לזה אלא שלוש אצבעות וכו' (ושם בדף הקודם) איתא בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דיך וכו' שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם וגו' בתולה שעיברה מהו לכהן גדול מי חשינון לדשמואל וכו' וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כי אלו השאלות שאלו אותו מפני שהי' רוצים לידע מהיכן נסתעף אצלו הכשלון ושאלו שאלה הראשונה פן הי' בניקל בעניו לדחות ברי' שפילה וזהו ששאלו מאי לסרוסי כלבא כי כלב הוא הברי' השפילה שבעולם ושאלו אותו מאי לסרוסי היינו באם ניקל בעיניו ביטול הוויתו והשיב להם כל שבארצכם לא תעשו היינו שלא דחה מעולם לשום ברי' כי יודע ברור שהכל ברא לכבודו ואח"כ שאלו אותו פן הי' טעותו להיפך דלמא הי' השגתו בכח הנבראים יותר ממה שנמצא בהם וזהו ששאלו בתולה שעוברה מאי לכהן גדול כי כה"ג הוא יקרות היותר גדול שבנבראים והשיב להם לדשמואל לא חשינן היינו שלא השיג אותו ביתרון הווי' ממה שמצוי בו ולא החמיר נגדו יותר מהראוי ולדשמואל לא שכיחא לפיכך מותרת לו. ובאמת עיקר הכשלון שלו הי' מזה שהשיג הבדל גדול בין מים התחתונים למים העליונים כמו שמרמז הגמ' אח"כ מאין ולאין בן זומא וכו' שלוש אצבעות וכו' אמר להן ר' יהושיע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ וכו' וכמה אמר ר' אחא בר יעקב כמלא נימא ורבנן אמרי וכו' כתרי כסי דסחיפו אהדדי וכמו שאיתא נמי בתזוה"ק (בכמה דוכתא) אל תאמרו מים מים היינו שלא יאמרו תרי מים כי ענין מים רומזין על כל התשוקות שיש בעולם ובאמת אין שום תשוקה שלא יהי' בה נקודה קדושה כי אם היתה משוללת לגמרי מקדושה לא הי' בה שום חשק כי כל החשק שיש בעולם הוא רק לשורש הקדושה אכן יש בזה העולם ג"כ הסתרות המכסים את נקודת הקדושה ומסתירים את האור והחשק הנמצא אף אחר שנסתר אור הקדושה זה נקרא מים תחתונים אבל התשוקה המבוררת בלתי המסך המסתיר את אורו ית' זה החשק נקרא מים העליונים נמצא אחר שמסירין המסכים המסתירים מהתשוקות אין תרי מים כלל וכל התשוקות המה מים עליונים וכענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה ע"פ הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים מדוע לא נאמר שם נמי והמים אשר מתחת לארץ והתהומות הנזכרים שם לא קאי על המים רק הכלי המחזיק את המים נקרא תהום אלא כאשר מהללים השי"ת אזי אין שום מים מתחת לארץ ונקראו הכל מים אשר מעל השמים הרי שבאמת אין שום פירוד בין מים עליונים לתחתונים. ואחר הסבלנות שהי' לבן זומא מזה הכשלון שהשיג כ"כ פירוד בין מים עליונים למים תחתונים. האיר השי"ת את עיניו בהחיבור שיש להשי"ת עם ישראל עד שהי' זוכה לדרוש כל ימי חייך הלילות שיה' יכולין ישראל לומר יציאת מצרים גם בלילות אף שהכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בערב היינו כי מצדו ית' הוא ערב קודם ליום כד' בגמ' (שבת ס"ז) כבריותו של עולם חשוכא קודמת לנהורא כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר אכן מצד אדם הוא יום קודם לערב כדכתוב יוצר אור ובורא חושך היינו שהאדם צריך תמיד להתחיל באור וכל החושך המסתעף להאדם הוא רק מצד השאור שבעיסה המחשוך להאדם אמנם כשהולך האדם באור יכול להאיר אצלו גם החושך וכפי שמנהיר אדם אצלו את החושך הבא לו מצד השאור שבעיסה כך מנהיר לו השי"ת נגדו גם מהחשוכא הקודמת לנהורא וממילא משיג האדם קנין גם בויהי ערב שהוא קודם לויהי בוקר וזהו ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות היינו על ידי שמנהיר אדם אצלו בעבודתו את החושך שמצדו. מנהיר השי"ת להאדם גם את הלילות שקודם עבודת אדם שיהי' נמי נקראים יום עד שיכולין להזכיר יציאת מצרים גם בלילות היינו שמנחיל השי"ת לישראל חלק וקנין גם בהישועה שהי' בבחינת לילה שיה' נקרא יגיע כפם כלומר שגם מה שעלה ישראל במחשבה בשורשם ברצון העליון ית' למעלה מהתפיסה גם זה יהי' נקרת יגיע כפם של ישראל:
וזהו נמי שאיתא בגמ' (מנחות ס"ו.) מיום הביאכם תספרו וכו' הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום וכו' היינו כדכתיב אמר שומר אתא בוקר וגם לילה וגו' ולילה מבואר בזוה"ק (בא ל"ז:) ליל קאמר בקדמיתא ובתר לילה וכו' ליל עד לא קבילת דכר וכו' ובשעתא דאתחבר עמה דכר כתיב הוא הלילה וגו' היינו אחר שהאיר השי"ת לישראל ביציאת מצרים מאור עתיקא וזה נקרא דקבילת דכר כתיב הוא הלילה וגו' להורות על החיבור שיש לישראל בהשורש לכן הגם שעיקר הבאה של עומר הוא ביום מ"מ יכולין ישראל להתחיל לספור גם מזה השורש הנקרא לילה ששם עלה ישראל במחשבה למעלה מהתפיסה ועל זה החיבור רומז ספירת עומר כד' בהאר"י הק' ז"ל עמר בגמטרי' יקר: