וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' איתא בכתבי האר"י הק' ז"ל עמר בגמטרי' יקר וביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כי בליל ראשון של פסח הי' נפתח לישראל אור גדול מאד ואח"כ נעלם מהם האור ולכן בליל שני נשאר צעקה גדולה בלב ישראל מה יקר חסדך וגו' היינו כי יקר רומז על מה שאי אפשר להשיג ע"י שום יגיעה ופעולת אדם כי אם מי שחונן אותו השי"ת ובוחר בו ועל זה הענין מחשב במדרש רבה (ויקרא פ' ב') עשרה נקראו יקרים וכו' כי אותו היקרות הוא רק מצדו ית' ומי שמחונן אותו השי"ת בזה היקרות נקרא בחרו וכדאיתא במדרש על אאע"ה שבחר בו הקב"ה וכו' כי מי שמקרבו הקב"ה מצינו הרבה בעולם אבל מי שבחרו הוא מעט מזעיר. אבל אאע"ה הוא קירב א"ע כדאיתא במדרש היינו שמקודם בחר בו השי"ת אף בלתי עבודתו אלא הוא קירב א"ע ע"י עבודתו ובירר את עצמו מדוע באמת בחר בו השי"ת. והנה מזה שנעלם זה האור יקר מישראל עלה מלב ישראל בליל שני צעקה גדולה מה יקר חסדך וגו' ועל זה כתיב ומשחרי ימצאנני (משלי ח') היינו שהאיר להם מצות עמר שמרמז אשר מי שהוא נקי אגב אמו יכול לברר מאכל בהמה ולתקנה למאכל אדם והי' מנופה בשלש עשרה נפה להורות על שלש עשרה מדות לרמז כשיתבררו ישראל א"ע באלו השלש עשרה מדות אזי ימצאו בלבם כל אותו היקרות שהי' מנהיר להם בליל ראשון: