ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' בזוה"ק (בא ל"ו:) אמאי לא הוה ביממא דיתגלי לכלא פרסומי ניסא וכו' ותאנא דהא כתרא דאתקרי זאת דכלילא מא"ת וא"ת ושלטא בפלגות לילא בתרין סטרוי ברחמי ודינא רחמי לישראל ודינא לעמין עכו"ם וכו' היינו שהראה אז השי"ת בלוטה מפורשת שיהי' ניכר לעיני כל החילוק וההבדל בין ישראל לעמים כי נתברר אז אשר ישראל אף אחר שהשי"ת חתם עליהם שיש בהם כל השלימות בכל זאת אינם מסתפקין עצמם בזה השלימות שמנחיל להם השי"ת בלתי עבודה שבתפיסתם אלא שמכניסים עצמם תחת עול מלכות שמים ברוב יראה וכל מה שמקנה להם השי"ת שלימות ביותר אזי מגיע לישראל יראה ביותר ומקבלים עליהם עבודת מלכות שמים עוד הרבה יותר ממלפנים וכדאיתא בזוה"ק (יתרו ע"ט.) והנורא דא יעקב וכתיב ויעקב איש תם כתרגומו גבר שלים וכו' ובכל אתר דהוי שלימותא אקרי נורא וכו' לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא שכיח וכו' היינו כי עיקר היראה הוא במקום שיש שלימות לכן אחר שהכיר יעקב אבינו השלימות שהקנה לו השי"ת כדכתיב מה נורא המקום הזה וגו' (ויצא) אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ומצות מעשר רומז על גודל היראה כמבואר במקומו לזה אמר עשר אעשרנו לך היינו שכל מה שיקנה לו השי"ת יותר שלימות אכנוס עצמי ביותר יראה ובאמת זאת היראה הוא עיקר השמירה כי כל הדברים אחר שנגמרין בתכלית השלימות אז דווקא עלולין המה להפסד כמו שמצינו בגמ' (חגיגה ה.) הוה קא חזי דקא שקיל הנך דלא מטין ושביק הנך דמטין א"ל לאורחא קא בעינא הנך נטרן והנך לא נטרן היינו יען שרצה שיהי' להפירות קיום לזמן רב לכך שקיל הנך שלא נגמר בשולם עדיין וכל עוד שלא נגמר הפרי עדיין בשלימות אינו עלולה כ"כ להפסד ולהתקלקל ויכולה עדיין להתקיים זמן רב משא"כ כשנגמר הפרי בשלימות שוב אינו יכולה להתקיים זמן רב לכן הוא נמי השמירה מכל מיני שלימות רק היראה היינו שהאדם יכיר היטב אחר כל גודל שלימתו אשר מצדו לא גמר עדיין שום עסק בתכלית השלימות ועומד עדיין בכל הדברים באמצע העסק כי בכל הדברים שבעולם נצרך לו עוד עבודה וכל מה שמנהיר לו השי"ת יותר שלימות יכניס עצמו יותר בעבודה וזה הוא נמי השמירה של ליל פסח הנקרא ליל שמורים היינו כי באמת כבר חתם השי"ת על גודל השלימות של ישראל גם בהיותם עוד במצרים כמו שמצינו שהנביא (הושע י"ב י"ג) אומר שני פעמים ואנכי ד' אלהיך מארץ מצרים וגו' לא אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים אלא ואנכי ד' אלהיך מארץ מצרים להורות גודל השלימות של ישראל שכבר חתם השי"ת עליהם גם בעודם בארץ מצרים שעלה ישראל אצלו במחשבה עם כל הפעולות שלהם אף אותן הפעולות שהי' אז קטרוג עליהם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז וכו' גם הם הי' מבוררים מצד השי"ת בתכלית השלימות שהמה לגמרי רצונו ית' וגם לא על דרך שעוסק השי"ת עם כל האומות שאין להם שום שכר על כל מה שפועל השי"ת על ידם כי עמהם פועל השי"ת הכל למעלה מתפיסת דעתם משא"כ על ישראל חתם השי"ת אף על אותן הפעולות שהי' גבי ישראל בארץ מצרים שיקבלו עליהם שכר כי הם לגמרי רצונו ית' ונחשב עליהם שפעלו בתפיסת דעתם את עומק רצונו ית' וזה שאמר הנביא ואנכי ד' אלהיך מארץ מצרים הרי שאין לך שלימות היותר גדול מזאת אכן ישראל לא הסתפקו עצמם בזאת השלימות שהיא רק מצדו ית' בלתי עבודה שבתפיסת דעתם והכניסו עצמם לכל הברירין ועל זה רומז הכתוב אנכי ד' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' כלומר שיצאו ישראל מהשלימות שהי' אצלם בארץ מצרים ואינם חפצים שיגמור עמהם השי"ת עסקו עד הגמר רק שיעסוק עמהם כל פעם ביותר וכל מה שמשיגים עוד שלימות מכניסים א"ע יותר ביראה חזקה ועצומה עד שאין לעולם שום גמר וסוף לעסקו ית' עם ישראל לזה נקרא ליל יציאת מצרים ליל שמורים כי מפאת זה בעצמו שאינו נגמר עדיין גבי ישראל שום שלימות בתכלית נמשך באמת עיקר השמירה ועל זה רומז הכתיב ויהי בחצי הלילה ולילה רומז על שלולת השלימות ומזה בעצמו מקבלים ישראל כל מיני שמירה כי עי"ז המה מקשרים א"ע כל פעם ביותר יראה משא"כ לעכו"ם נמשך מפאת זה בעצמו כל ההתבטלות וזהו שאיתא שם בזוה"ק שנתחלקה הנקודה דאקרי זאת הכלולה מא"ת וא"ת רחמי לישראל ודינא לעמין עכו"ם וכו':
וזהו נמי שאמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. ולפי הנראה איזה טובה יצא לנו בקריבת הר סיני בלתי קבלת התורה. אמנם עצמות הקריבה בלתי קבלת התורה הי' באמת ג"כ טובה כי ע"י זאת הקריבה בעצמה גם טרם קבלת התורה יצאו ישראל משם בני נח להיות נקראים בשם בני ישראל כמו שמנינו בגמ' (סנהדרין ס"ז.) א"ל ר' עקיבא אני דנתי ישראל מישראל יעו"ש הרי שמשעת הקריבה מעת ויחן ישראל כאיש אחד ובלב אחד גם טרם קבלת התורה התחילו לקרות בשם ישראל אכן לא הסתפקו ישראל עצמם מזאת הקריבה בעצמה והכניסו עצמם ליותר ברורין לקבל גם את התורה ואחר שקבלו גם את התורה לא הסתפקו עצמם בתורה לבד אלא שהכניסו א"ע לכל הלבושים ממצות מעשיות ועל זה רומז ביאת ארץ כי ארץ ישראל רומז על כל לבושי המצות ולא הסתפקו א"ע בארץ ישראל נמי אלא שבנה לנו בית הבחירה כלומר שהתבררו ישראל כ"כ בגודל יראה וצמצומים עד שהורידו אורו ית' לשכון אצלם בקביעות וזאת היא בלי גבול ובלי סוף כי אורו ית' הוא באין סוף ואין קץ כי בזה המקום שבחר השי"ת פעם אחד לשכון שם שוב לא יהי' עוד הפסק לעולמי עד: