מה נשתנה הלילה הזה וכו'. הענין שהציב השי"ת הופעת הארת הישועה של פסח שילך על דרך שאלה כמו דכתיב והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת וגו' ולא עוד אלא שחכ"מ ז"ל התקינו ליפעל השתנות בזה הלילה יותר מבכל הלילות למען שיתמהו הרואים ויתעורר בלבם קושיא מה נשתנה הלילה וכו' כד' (פסחים ק"ט:) מחלקין קליות ואגוזים לתינוקות כדי שלא יישנו וישאלו חוטפין מצות וכו'. והענין הוא כי איתא בזוה"ק (בלק קצ"ג:) ד' רזא עלאה שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידיע היינו דלא קיימי' לשאלה כלל. אלהי. רזא קול דממה דקה ואיהי שירותא דקיימו לשאלה ואסתים ולא ידיע ולית מאן דאתיב עלי' בגין דאיהי סתים וטמיר וגניז. אתה. דא ימינא שירותא דקיימא לשאלה ולאתבא בי' וכו' והנה זאת הנקודה עלאה דלא קיימא לשאלה ולא לאתבא לא מסרה השי"ת בתפיסת הבריאה ונחשבת גבי האדם מה למעלה ומה למטה שאינו רשאי בזה לחקור ולשאול כלל כי אם יחפוץ אדם לחקור ולשאול בזאת הנקודה העליונה נמצא שרוצה להשפילה לתפיסתו הנמוכה ויכול להיות נשאר כך בתפיסתו הנמוכה שהוא ההיפך לגמרי מהיסוד שורש עבודה של ישראל שהוא דווקא לאתר דלא אתידע שעלו שם ישראל במחשבה למעלה הרבה מהבנת תפיסת הבריאה. אכן כל הבנת תפיסת הבריאה מתחיל מיום ברוא אלהים את אדם וגו' היינו שמתחיל מזה הנקודה דקיימא לשאלה אמנם לית מאן דאתיב עליו בגין דאיהי טמיר וגניז וכמבואר בהקדמת זוה"ק (א) מי קיימי' לשאלה כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין כיון דמטי תמן מ"ה מה ידעת מה פשפשת מה אסתכלתא הא כלא סתים כדקדמיתא וכו' כי כל מה שמנהיר להאדם יותר בתפיסתו מי דקיימי' לשאלה אי משיג ביותר בהירות מה ידעת מה פשפשת מה חסתכלתא אכן מזאת הנקודה דאיקרי מי דקיימו לשאלה הגם שהוא לא לאתבא מ"מ מזאת השאלה שהוא מי ברא אלה מתחיל כל תפיסת הבריאה וזאת הנקודה דקיימי לשאלה ולא לאתבא נקראת שבת שאומרים עלי' זכר למעשה בראשית. אולם הנקודה דקיימו לשאלה ולאתבא התחיל בהישועה של יציאת מצרים לזה מזכירין בכל הקדושות זכר ליציאת מצרים כי ביציאת מצרים התחיל השי"ת לפתוח את האור לגמרי שיופיע בתפיסת אדם עד דקיימי' לשאלה ולאתבא ולזה הופיע הש"ת נמי הארת זאת הישועה דרך קושיא ושאלה. כי השי"ת חושב תמיד מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ושיתעורר הישועה גם קודם זמנא אף טרם גמר הברורין כי לפי סדר הבריאה אין באמת שום דבר מבורר בעוה"ז כמו שמצינו בגמ' (מגילה ו:) על הפסוק למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע וכו' ולפי הנראה הוא זאת ההנהגה נגד המשפט כי מאחר שהוא צדיק ממנו למה יוכל הרשע לבלעו אפילו מי שהוא רק מעט צדיק ממנו מדוע יהי' בכח הרשע להתגבר עליו אכן זה הוא יען שאין בזה העולם שום דבר מבורר כי כמו שהרע של הרשע אינו מבורר בזה העולם שהוא רע לגמרי כי אם הי' לגמרי רע בלי שום טוב לא הי' לאותו הרשע עוד שום חיים כך אינו מבורר הטוב של הצדיק שהוא לגמרי טוב ולזה נקרא הישועה של יציאת מצרים קדם זימנא כדאיתא בזוה"ק (נח ס"א:) בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא ודא הוא דאבאש קמי' וכו' דלית חדוה קמי קב"ה כד איהו עביד דינא בחייבי' עד דלא אשתלים חובייהו וכו' אמנם עיקר השלימות נתברר דווקא מפאת ההיפך כמבואר בזוה"ק (שמות י"ד:) גלותא למה ולמצרים למה וכו' כד בעא לקיימא עלמא עבד לאברהם ברזא דחכמה ליצחק ברזא דתבונה ליעקב ברזא דדעת וכו' ומדאתילידו ליעקב תריסר שבטין אשתכלל כלא כגוונא דלעילא וכו' מה עביד קב"ה טלטל לכלהו מהכא להכא עד דנחתי למצרים למידר דיוריהון בעם קשי קדל דמבזין נמוסיהון וכו' וכד נפקו נפקו זכאין קדישין דכתיב שבטי י"ה עדות לישראל כו' היינו יען שעיקר השלימות נתברר דווקא מסבת ההיפך לכך הי' צריכין ישראל להיות בגלות תחת שעבוד מצרים שהוא מקום גרוע ושפל יותר מכל העולם שנקראת ערות ארץ וכמבואר (שם ו'.) מצרים בשפלותא דשאר עמין הוו וכו' וזאת הסבה עורר בטבע הבריאה גודל צעקה מדוע יהי' ישראל הנקראים שבטי י"ה תחות שעבוד אומה השפילה והגרועה ביותר מכל האומות וזאת הצעקה עורר את הישועה גם קדם זמנא וזהו שאנו אומרים בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם היינו שכך הוא בכל דור ודור שכל מה שהשפלים ביותר מתגברים ומכבידים השעבוד יותר על ישראל מסבת זה בעצמה מתקרבה הישועה לעוררה אפילו קדם זימנא כי כל זה הוא רק מחמת שהשי"ת חושב תמיד מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח להתקרב הישועה אף קודם הזמן גם טרם שנגמרו גבי ישראל כל תכלית הברורין בשלימות. ועל זה רומז זאת הישועה שנתעורר מפאת שאלה וחידוש לזה עושין בה נמי השתנות כדי לשאול ולתרץ להורות שצריכין תמיד לקבוע בהלב שאלה וצעקה וע"י זה יתעורר הישועה גם קודם זימנא: