ברוך המקום ברוך הוא וכו'. חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וכו'. הנה עדות הוא אותיות דעת ועל דעת איתא בתקוני זוה"ק (ריש תקונא ס"ט) ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זיוג אלא בדעת וכו' היינו שדעת הוא חיבור וזהו מה העדות והחוקים והמשפטים היינו שהחכם שואל ומבקש להבין החיבור מחוקים למשפטים. כי ענין חוקים הם דברים הנחקקים כך בהשורש בלי התגלות שום טעם בהם רק חוק ולא יעבור. וענין משפטים רומזים על דברים שמכירין בהם שפיר הטעם כי יש בהם הבנה לפי סדר המשפט ושורת הדין שהשכל מחייב כך ע"ד שמצינו בכתוב (מלכים ב י״ז:כ״ו) לא ידעו את משפט אלהי ארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט וגו' והאריות מורה על הנקודה האמצעית כמאמרם ז"ל בגמ' (זבחים) והאריאל שתים עשרה וגו' מלמד שמאמצע הוא מודד וכו' וזהו וישלח בם את האריות והנם ממיתים וגו' היינו שהנקודה האמצעית מזה הארץ לא היתה יכולה לסבול אותם שלא ידעו את משפט אלהי ארץ הרי שמשפט מורה על התגלות הטעם שמוכרח להיות דוקא כפי אותו הסדר משום שהשכל מחייב כך נמצא שמשפט הוא לגמרי ההיפך מחוקה לזה שואל החכם ומבקש לידע החיבור מחוקה למשפט. כי הנה זאת שפיר מחייב המשפט שיברר השי"ת את מי שעובד אותו כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכ"ח:) מנא ידעינון דקב"ה אתרעי בי' בבר נש ושוי' מדורי' בי' כד חמינון דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלי' אבתרי' דקב"ה בלבי' ובנפשי' וברעותי' וכו':
אכן מהיכן נמשך זאת התשוקה נפלאה להאדם זה דווקא למרדף ולאשתדלא אבתרי' דקב"ה וכו' זה הוא בטח יען שמקודם הכין השי"ת את לבו כדכתיב תכין לבם וגו' היינו שעוד מהשורש בחר בו השי"ת להכין את לבבו לעבודתו ית' וזאת ההכנה שהכין השי"ת את לבו הוא על דרך חוקה עוד מהשורש בלי שום טעם ושכל וא"כ איך נתאחד ביחד זאת החוקה עם המשפט כי הלא ככה הי' יכול השי"ת לבחור בנפש זולתו ולהכין את לבו ולהופיע בו חשק לעבודה והי' ג"כ רודף אבתרי' דקב"ה וכענין שמצינו גבי אאע"ה שבחר בו השי"ת כדכתיב אשר בחרת באברם וגו' וזה שבחר בו השי"ת הי' בדרך משפט כי יש טעם על זה כמו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' נמצא שיש טעם בדבר כי השכל מחייב כך מצד המשפט ושורת הדין כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' אכן באמת מהיכן הי' נמשך זאת החכמה לאאע"ה דווקא שהוא יצוה את בניו וגו' לעשות צדקה ומשפט וגו' בטח זה החכמה הי' נמשך אצלו עוד מהשורש שכך הכין השי"ת את לבבו עוד מהשורש שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו' וזאת ההכנה הוא על דרך חוקה כי אין להבין בזה שום טעם כלל מדוע באמת הכין דווקא את לב אאע"ה ולא לנפש זולתו ולזה שואל החכם מה העדות והחוקים והמשפטים היינו איך יתכן חיבור לאלו השניהם חוקים עם משפטים. אף את אמור לו כהילכות הפסח וכו' היינו כי אז בשעת הארת הפסח הראשון בעת שפתח השי"ת אור עתיקא אז הי' הכרה מפורשת בכל העולם עד שכל נפש הבין שפיר גם בתפיסתו הנמוכה זה החיבור. וגם עכשיו אף שנעלם אור עתיקא מתפיסת אדם בכל זאת נשאר הבנה מצד המשפט שמגיע להאדם העובד את השי"ת שהשי"ת יבחר בו אלא שאתה רוצה להבין עכשיו גם מה שהוא טרם זה המשפט כי אינו מספיק עבירך הטעם של המשפט רק אתה רוצה להבין עוד יותר למעלה מהמשפט שאתה חפץ לידע הטעם מהחוקה שהוא למעלה מהמשפט על זה אומרים אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו כי מאחר שנולדת אחר סבת החוקה איך יתכן שתבין הטעם מדוע נתהווה סבת החוקה כי זאת הוא מהדברים דלא קיימא לשאלה ולא לאותבא אלא כל נפש כפי מה שילך בזה המשפט כך ינהיר לו החיבור מזאת החוקה עד שזאת החוקה ינהיר בהבנת תפיסתו ממש בבחינת משפט:
רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם וכו'. היינו כי הרשע שואל מאחר שישראל עלו במחשבה גם טרם עבודתן א"כ למאי צריכין לכל ברורי עבודתם על זה משיבין לו הגם שאמת הוא שישראל עלו במחשבה גם בלתי עבודתם אכן להגיע לזה המקום העליון אי אפשר בלתי עבודה כי בלתי עבודה יכולין להתבטל טרם שמגיעין לשם. כענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה הטעם על כל המצות שנאמר בהם למען יאריכון ימיך וכמו שביארו ז"ל ליום שכלו ארוך היינו כי ימיך מורה על לבושים כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכ"ד). באברהם דזכה מה כתיב בא בימים באינון יומין ממש דילי' עאל ואתלביש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום וכו' ואינון חייבי עלמא דלא זכי לאתלבשא בלבושא דיומיהון וכו' היינו כי ע"י אלו הלבושים יש לו להאדם קו ישר ודרך סלולה להגיע ליום שכלו ארוך ולא יתבטל בדרך כי בלעדי עבודת המצות הוא האדם כמו מי שיש לו בביתו הון ורכוש רב עם כל מיני טובות שבעולם אך שהוא לעת עתה בדרך רחוק מאד מביתו אזי אם יש לו על הוצאות הדרך שפיר יגיע ויבוא לביתו וישיג שם כל הטובות משא"כ כשאין לו כלום על הוצאות הדרך אפילו לחם צר ומים לחץ והדרך הוא לביתו רחוק מאוד בטח ימות בדרך מרעב טרם שיגיע לביתו וא"כ מה הנאה יש לו מאלו הטובות המונחים בביתו מאחר שהוא רחוק מהם ואי אפשר לו להגיע להם וזה נמי הוא הענין מכל עבודות שמסר השי"ת לישראל אף שהם עלו במחשבה למעלה הרבה מאילו העבודות אכן על ידם יש לו להאדם על הוצאית הדרך להגיע לזה היקרות שעלו במחשבה אבל מי שמשולל עבודה ומצות בטח לא יגיע לאותו היקרות שעלה במחשבה למעלה מעבודה כי יתבטל בדרך וזהו שמשיבין להרשע אילו הי' שם לא הי' נגאל היינו כיון שאינו חפץ בעבודה ממילא ישאר במצרים כי בטח לא יגיע להמקום שעלו שם ישראל במחשבה אלא שיהי' נשאר עדיין במצרים:
תם מה הוא אומר מה זאת וכו'. היינו כי מלת זאת רומז על מלכות שמים כמבואר בתקוני זוה"ק (בכמה דוכתא) ומלכות שמים לית לה עיינין כדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים צ"ה.) עולימתא שפירתא דלית לה עיינין היינו כמו שמצינו בגמ' (ע"ז נ"ד) הרי שגזל סאה חטים וזרעה בדין הוא שלא יצמיח אלא עולם כמנהגו נוהג וזה הוא דלית לה עיינין מה שאינו ניכר שמלכות שמים מנהיג באמת ונדמה שעולם כמנהגו נוהג לזה שואל התם מה זאת היינו שמבקש להכניס עיינין ולהנהיר במדת מלכות שמים האור מהשם מ"ה כידוע שיהי' ניכר מפורש אשר זה הסאה גזולה אינו יכולה להצמיח ולפי הנראה כל עוד דמלכות שמים לית לה עיינין רואים גם בהסאה גזולה צמיחה כמו בשאינו גזולה בלי שום הבדל בניהם ולזה אמר מה זאת כי חפץ שיהי' ניכר מפורש החילוק וההבדל בין גזולה לאינו גזולה:
על זה משיבין לו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים וגו' היינו כי בעת שפתח לנו השי"ת את הישועה מאור עתיקא אז הי' ניכר מפורש לעיני כל שאי אפשר שום צמיחה בהסאה גזולה כיון שאין שייך בה שום זרועה כי עיקר הזרועה הוא האמונה הנמצא גבי האדם כמאמרם ז"ל (מדרש ש"ט) אמונת זה סדר זרעים שמאמין בחי עולמים וזורע וכו' וזה הגזלן אינו מאמין כלל ואיך שייך אצלו זרועה וממילא אינו צמיחה כלל ומי שאוכל מזה הסאה אינו אוכל כלל המוציא פי ה' המחי' המלובש בהמאכל והגם שעכשיו נעלם בעולם זאת הבהירות מ"מ בלב ישראל מבקשי ה' נקבע זאת הבהירות עוד מיציאת מצרים:
ושאינו יודע לשאול את פתח לו. היינו כמו שאמר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר מי שלומד דברי תורה ואינו קשה לו בהם שום קושיא זהו סימן מובהק שלא נגע עדיין בדברי תורה כי מאחר שהשכל של דברי תורה הוא באמת להיפך מהשכל של זה העולם וא"כ מהיכן ישר בעיניו כ"כ ולא קשה לו שום קושיא אלא בטח לפי שלא נגע עדיין בהם. אולם מי שקשה לו בד"ת ומייגע א"ע אח"כ לתרץ זאת הוא ד"ת ולכן מי שאינו יודע לשאול ואינו קשה לו כלום זה בטח לא נגע עדיין בדברי תורה לזה את פתח לו היינו שצריכין להשתדל עמו ולפתוח לו דרך שיהי' ג"כ יכול לשאול ולתרץ ולזה אמרו ז"ל בגמ' לעשות פעולות במכוון כדי שישאלו התנוקות היינו למען שיהי' חידש בעיני הרואים ויקשה כגון חוטפין מצה מלפני התנוקות כדי שישאלו: