זאת חקת הפסח וגו' במדרש (בא י"ט) נאמר חקה בפסח ונאמר חקה בפרה ואי אתה יודע איזה מהן גדולה משל לשתי מטרונות וכו' מי גדולה ממי הפרה גדולה שאוכלי פסח צריכין לה שנאמר ולקחו וכו' והענין בזה כמ"ש אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הגמ' (ב"ב י"ב.) אמר אביי תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא משמי' דגברא רבה אחרינא כוותי'. אמר רבא ומאי קושיא ודלמא תרוויי' בני חד מזלא נינהו. אלא אמר רבא תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרו משמי' דעקיבא בן יוסף כוותי'. ופירש רש"י ז"ל וליכא למימר בני חד מזלא שהרי ר' עקיבא חכם ממנו הרבה עכ"ל משמע מזה שלא הי' עוד חכם כוותי' דר' עקיבא בכל התנאים ואמוראים מכל חכמי הש"ס עד שאין יתכן לומר על שום חכם מחכמי ישראל בר מזלא דר' עקיבא כי ר' עקיבא הי' מדוגל בערך מעלתו הגבוה יותר מכל ישראל:
וזהו שאיתא במדרש הנ"ל מי גדולה ממי. הפרה גדולה וכו' כי חקת הפסח הוא נגד דיבור אנכי ה' אלהיך שהוא כולל כל מצות עשה וזהו אורו של נשמת משה רבינו שכל עסקו הי' בעוה"ז לברר בעולם אחדותו ית'. וחקת הפרה הוא נגד הדיבור לא יהי' לך וגו' שהוא כולל כל מצות לא תעשה והלבוש מזה האור הוא נשמת ר' עקיבא שכל עסקו הי' בזה העולם לברר ולנקות כל רע וסוג ופסולת להרחיקם מרע שהוא בכלל לא יהי' לך וגו' ומה שדרש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות וחידש תמיד גדרים וסייגים חדשים היינו שהוסיף וחידש שגם זה הוא בכלל לא יהי' לך וצריכין לנקות מזה ג"כ לזה איתא בגמ' (מנחות כ"ט) בשעה שעלה משה למרום וכו' אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות אחר כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות וכו' תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו ר' מניין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו וכו' היינו כשראה מרע"ה ההתפשטות הדברי תורה שחידש ר' עקיבא עד שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות והושג מדרגה גבוה ועליונה כ"כ חלש דעתו מזה איך יתכן שהבא מגרים ישיג מדרגה גבוה ועליונה כ"כ יותר מכל חכמי ישראל עד שאין בהם כמותו שיהי' נחשב לבר גילו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו ר' מניין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו היינו כי הלכה למשה מסיני זה הוא המאמר אנכי ה' אלהיך וגו' שזה הוא עיקר היסוד והשורש מכל התורה ולא זכה להבהירות מזה האור של המאמר אנכי וגו' עדיין שום ילוד אשה אפילו נביא וחוזה שיהי' יודע ומכיר בהירות האור של אנכי כמרע"ה כדכתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים בפנים וגו' וכדאיתא במדרש משה הי' ממליך להשי"ת אפילו בחללא דעלמא והראה שאין עוד מלבדו כדכתיב (ואתחנן ד') כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו וכדאיתא בגמ' (ב"ב) וכל התילי תילין של הלכות שחידש ר' עקיבא הוא רק להכיר על ידיהם היטב את המאמר אנכי כדי שיהי' בכח האדם להגיע לבהירות אור משמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד היינו למען שיכיר היטב אחדותו ית' אז נתקררה דעתו כי הבין שפיר אשר אין שום שייכת אצלו כל אלו תילי תילין של הלכות כי הוא יודע מאד בבהירות עצום את אור אחדותו ית' בלא כל אלו החדושים של הלכות וכל אלו החדושים הם שלא לצורך נגד עוצם הבהירות של מרע"ה כי מרע"ה הוא כבן אצל השי"ת וטבע הבן מחמת שמורגל תמיד ומגודל בבית אביו המלך ודר שם בתמידות לזה כל הדברים יקרים והחדושים והפלאים שרואה בבית המלך אינם נחשבים אצלו לחדושים כלל משום שמורגל בהם ובמה שמורגל האדם תמיד אינו רואה בזה שום חידוש אבל מי שאינו בן בית אצל המלך ואינו מגודל בבית המלך כשנזדמן לו לפעמים ליכנס לחצר המלך אז כל מה שרואה בעיניו הוא לחידוש אצלו כי אינו מורגל בדברים יקרים כאלו לזה מסתכל על כל דבר ודבר בבית המלך כי לפלאי פלאים יחשבו אצלו והכל הוא נגדו מלא חדושים לכן משה רבינו משום שהי' כבן המגודל בבית אביו המלך ודר בתמידות בחצר המלך והבן הוא כל מגמתו בטבע רק להכיר היטב את שורש רצון האב ואינו מסתכל רק על אותה הדבר שהוא העיקר גבי הרצון של האב אבל כל הדברים המסובבים את הרצון שעל ידיהם יכולין להכיר את הרצון מאביו המלך זה אינו מהצורך להבן ואינו כדאי לו אפילו לשום את עיניו עליהם כי לאגב ולמותרות נחשבים אצלו ולא לעיקר לזה לא הי' יתכן למרע"ה לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות. אבל ר' עקיבא שהי' עומד מקודם מרחוק ובא מארץ מרחק לחצר בית המלך כי הי' בא מגרים לזה כל דבר ודבר שראה בחצר המלך הי' בעיניו יקר מאוד והי' נחשב אצלו חידוש נפלא וכדי שיהי' בכח השגתו להגיע לדבר אחד כלומר להכיר אור אחדיתו ית' הי' מוכרח להסתכל בחצר המלך על קוץ וקוץ ולדרוש עליהם תילי תילין של הלכות עד שהגיע לדבר אחד שהוא הלכה למשה מסיני. וכמו שהי' בהתחלת בריאת עולם ביום שנברא אדם הראשון אזי כל עשב ועשב שהי' רואה אדם הראשון הי' נחשב בעיניו חידוש נפלא אבל אחר שהורגל בזה העולם שוב לא הי' אצלו שום חידוש כלל ככה ממש הי' החילק בין ר' עקיבא למרע"ה וכל התילי תילין של הלכות שהי' דורש ר' עקיבא על כל קוץ וקוץ זה הכל נכלל בדבר אחד שהוא הלכה למשה מסיני של מרע"ה שעל ידי אלו התילי תילין של הלכות יהי' יכולין להכיר היטב אור אחדותו ית' ולומר שמע ישראל וגו' ה' אחד ולכן כשנתברר זה למשה רבינו נתיישבה דעתו: