משכו וקחו לכם צאן וגו' ואיתא במכילתא בא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה כתיב דרך עצל כמשוכת חדק ואורח ישרים סלולה (משלי ט״ו:י״ט) וביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כי הלב לא יוכל להיות פנוי ממחשבות ורצונות אף רגע אחת וכאשר יסור מלבו מחשבות תאוה יבוא ללבו מחשבות כעס וכדומה וכל דרכו הוא כמשוכת חדק ולעולם יצרך לסגף עצמו ועבודה וקודם שיסור מלבו דבר אחד יבוא ללבו דבר אחר שאינו הגון. אבל אורח ישרים סלולה היינו כשיתמלא הלב רצון ישר מהשורש אז יתהפך הלב תמיד לטוב להיות שהישועה הזאת הי' בלא זמנא כדאי' בזוה"ק היינו שלא ע"י עבודת ישראל רק מעתיקא כדכתיב ואת ערום וערי' וגו' שלא הי' לישראל אז אפילו כת התפלה להתפלל להשי"ת ומה תעשה לשמך הגדול עד יהושע אצלו התחיל זה הכח לצעוק מה תעשה לשמך הגדול כמבואר במקומו כי הישועה של יציאת מצרים הי' בלי שום אתערותא דלתתא כענין התחלת בריאת עולם שהי' בלי שום אתערותא דלתתא רק כמו שנאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (תהלים כ"ה) כדאיתא בזוה"ק (במדכר ק"כ:) על המזמור של נפילת אפים שנאמר בו זה הפסוק זכור רחמיך ה' וגו' בגין כך לא אית בי' וא"ו כי וא"ו אילנא דחי' הוא וכו' היינו המשכת חיים הוא ע"י אתערותא דלתתא מפאת עבודת אדם ובהתחלת בריאת עולם איזה עבודת אדם הי' שייך אז אלא שכל המשכות חיים הי' אז רק מצד זכור רחמיך ה' וגו' לזה לא נאמר בזה המזמור אות וא"ו ומבואר עוד בזוה"ק (שמיני ל"ח.) זכור רחמיך דא יעקב וחסדיך דא אברהם כי מעולם המה ומעולם נטיל לון קב"ה וסליק לון לעילא ועביד מנייהו רתיכא קדישא לאגנא על עלמא ובגין דהוו מעולם הוא דכור לון לאגנא על עלמא ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי הה"ד עוררה את גבורתך וכתיב ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו' ודא הוא יצחק דאסתלק מהכא ר' חייא אמר זכור רחמיך ה' וחסדיך אלין אינון יעקב ואברהם דבעינן להון לאגנא עלן. אבל יצחק למעבד קרבין קיימא ובגיני כך לא בעינון לי' לגבייהו וכו' היינו כי יצחק הוא מדת הגבורה וגבורה מורה על צמצום ע"י עבודת אדם ואז לא הי' עדיין גבורות יצחק שמורה על עבודת אדם כי זכור רחמיך ה' הוא מצד עתיקא ובעתיקא לית תמן גבורות כדאיתא בזוה"ק בהאי עתיקא לית שמאלא כלל וכל ענין מדת הגבורה שייך רק אחר שנתלבש האור בהספירות כמבואר בתקוני זוה"ק כי כאשר נתלבש האור ובא בהמדה נתצמצם האור בגבול המדה. אמנם עיקר הכלי לקבל אור הוא הצמצום ממדת הגבורה וע"י הצמצום מגלות מצרים נתהוו אצלם כלי גבורה לזה נצטוו משכו וקחו לכם צאן היינו שימשיכו את האור ולקבלו בסדר הדרגה כפי הכלים שיש להם מצדם כי אורו ית' הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (פסחים ח'.) למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה וכמבואר שם זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו ר' פפא אמר האי בעית והאי לא בעית רבינא אמר האי משך נהורא והאי מיקטף איקטופי ולזה צריך האדם לילך מאד בהדרגה כדי שיהי' בכחו להמשיך זה האור אצלו. ולכן הי' הפסח הראשון כדכתיב למשפחותיכם מה שלא מצינו כן בפסח דורות והוא כי למשפחותיכם מורה על סדר הדרגה המבורר מאוד ולזה הפסח הראשון שהי' אז הסדר מבורר מאד בגודל הדרגה בבהירות עצום נתעורר נמי גם אח"כ בכל פסח דורות שלא יהי' צריכין עוד למשפתותכם:
והנה בפסח נאמר קרא מפורש על גר וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' ובחג הסוכות לא נאמר קרא מפורש רק נתרבה מכל האזרח בישראל כדאיתא בגמ' והוא יען שסוכות נקרא חג האסיף וזה מורה על אחר כל עבודת אדם שאז יכול שפיר לקבל גם מבחוץ ולהכניס להקדושה לזה יכולין לרבות מרבו' דקרא גם את הגר ולהכניסו להקדושה כי באמת יש לו אחוזה בהקדושה כד' בזוה"ק (סבא משפטים צ"ה:) עלובתא איהו נשמתא קדישא כי תהי' לאיש זר דקא אתמשכת על גיורא דאתגייר יכו' אכן כל אחוזתו בהקדושה הוא רק לאחר שישראל מתפשטים הקדושה ע"י עבודתם ועל זה מורה חג הסוכות שנקרא חג האסיף. אבל בחג הפסח אז נתעורר אור עתיקא היינו שנתגלה אז השורש מישראל שעלה במחשבה גם טרם כל עבודתם ובזה האור מהשורש אין להגר שום אחוזה כמו שנאמר וירש זרעך את שער אוביו היינו שהמפתח מזה השער לקבל מבחוץ ולהכניסו בזה השער הוא רק ביד אברהם אבינו ע"ה והוא פתח זה השער כדכתיב כי אב המון גוים נתתיך (לך) וזה הוא רק ע"י עבודה יכול להיות הגר ג"כ נבנה בתוך עמי אבל בלתי עבודה אין להגר מצדו שום מקום בזה האור מהשורש המתגלה בזה החג לזה אם לא הי' נאמר קרא בהדיא לא היינו מרבים מרבוי' דקרא את הגר לזה נאמר מפורש וכי יגור אתך גר ועשה פסח וגו' לרמז אשר באמת ע"י עבודה יכול הגר ג"כ לכנוס בזה השער והפתח שפתח אאע"ה עד שיהי' נבנה בתוך עמי (ועיין זה הענין בסוד ישרים סכות אות י"ח בסופו ובאות כ'):