משכו וקחו לבם צאן למשפחותכם וגו' ומבואר במכילתא (בא) משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכו' והוא כענין שאיתא בזוה"ק (פנחס רמ"ט:) מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין וכו' ובזוה"ק (אחרי ע'.) עשר זיינין חכמות אלין נחתו לעלמא וכלהו אסתאבו במצרים בר מחד דאתפשט בעלמא וכו' בשעתא דהוו מקרבין להון על גבי חקלא ובי' הוו מתכנשין כל אינין זיינין בישין וחמא לון כגוונא דשעירים כלהו מליין שערא וכו' היינו שכל עבודתם הי' לזה המקום שנדמה להם אשר משם נמשך להם כל ההשפעה כמו שמצינו (ירמיהו מ״ד:י״ח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת שמים והסך לה נסכים חסרנו כל וגו' היינו שהי' נדמה להם אשר משם נמשך להם כל השפעתם וזהו ענין ע"ז של מצרים שהי' עובדים לצאן שנקרא עשתרות שמעשרות את בעליהן כי בצאן יש בטבע גודל המשכה שימשכו זו אחר זו לזה נקרא משכוכית בגמ' (ב"ק נ"ב.) כיון המשך במשכוכית קנה כל העדר כלא מאי משכוכית עזי דמסגי בריש עדרא ובגמ' (שבת ע"ז.) למה מסגי עיזי ברישא. כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא היינו כי יען שהרצון הקדים ית' מברייתו של עולם הי' בלי שום אתערותא דלתתא לזה נקרא זה הרצון מצד הבריאה חושך וזהו שע"ז של מצרים הי' צאן היינו שנמשכו תמיד אחר החושך שהוא כברייתו של עולם ברישא חשוכא אמנם שאין בחפצם שיהי' הדר נהורא ע"י אתערותא דלתתא מפאת עבודתם כי אם כל חפצם הוא להתפשט במחשוך כל מעשיהם ולילך בלי אור לכן נאמר לישראל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכמבואר שם מאי משכו וכו' משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין וכו' היינו שיקבלו ישראל רק את עיקר המכוון מזה החושך קדמאה ויכירו שכל המכוון מזה שהוא ברישא חשוכא רק למען שיהי' ניכר מסיבתו יותר האור בהבנת תפיסתם כי אור אינו ניכר אלא מתוך החושך כדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ"ז.) לית נהורא אלא מתוך חשוכא לזה כתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית וגו' וכמבואר בזוה"ק (בא מ':) אמאי בעשור אמר ר"א בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא וכו' ובזוה"ק (אמור ק"ב:) בכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא וכו' היינו שבעשור מתחיל השי"ת להופיע את האור בתפיסת אדם לזה צריכין ישראל בו ביום ליקח שה את תועבת מצרים כדאיתא בזוה"ק (פנחס ר"ג:) אימרא דאיהו פסחא אמאי אלא בגין דכתיב הן נזבח את תועבת מצרים וגו' דחלא דמצראי ואלהא דילהון אקרי תועבת מצרים וכו' והי' זובחים אותו בארבעה עשר כי חמשה עליי' דמלכא הוא (זוה"ק אמור שם) להורות שמזה החושך בעצמו שהוא ברישא חשוכא שהאומות נמשכין אחריו לילך בחושך מקבלים ישראל ממנו כל האור בתוך תפיסת דעתם נמצא שישראל עושין מצאן של ע"ז צאן של מצוה וזהו משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הפסוק (משלי ט״ו:י״ט) עצל כמשוכת חדק היינו כי העכו"ם יען שהם נמשכין תמיד אחר חושך לזה המה כמשוכת חדק כי לב האדם אינו שובת אפילו רגע וכאשר יצא לבו מכלל כעס בא בלבו מחשבת תאוה וזהו כמשוכת חדק אבל ישראל שהולכים תמיד באור תפיסתם עליהם נאמר ואורח ישרים סלולה וכמבואר במדרש (שה"ש) מוציא אדם מלבו טפה של לצנות נכנס בלבו טפה של דברי תורה וזהו וקחו לכם צאן של מצוה ולכן נצטוו ישראל על זה הקרבן באסיפת זקנים וגם נאמר בו למשפחותיכם להורות שיקבלו השפעתו ית' בלי שום הסתר פנים רק באור תפיסתם ובהארת פנים כמאמרם ז"ל אנו אין לנו אלא הארת פנים:
ועל זה הענין נאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך היינו כי כל ההשפעות נקראים בשם גשם כדכתיב (ירמיהו י״ד:כ״ב) היש בהבלי גוים מגשימים אכן הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (תענית ז'.) גשם בין לצדיקים בין לרשעים היינו שגשם יורד באין מעצור הגם שעל טל איתא נמי בגמ' (תענית ג':) דלא מעצר אמנם חילוק יש כדאיתא שם בגמ' טל דברכה מעצר היינו כי טל רומז על רצון הבהיר בלי שום התלבשות הגם שהרצון ית' נפעל תמיד אף ע"י רשעים אכן אין להם שום חלק בו כי נפעל על ידם בלי דעתם רק כמעשה אצטבא בעלמא וטל כזה אינו טל דברכה אבל על ישראל נאמר טל אורות טלך כי גבי ישראל נפעל הרצון ית' באור תפיסת דעתם וזה נקרא שפיר טל דברכה דמעצר שהוא רק לצדיקים ועל טל כזה רומזין ט"ל ימים שהי' ממיתת משה רבינו עד ביאת הארץ להורות שהרצון ית' נכנס בהלבושים של ישראל כדאיתא בזוה"ק (חקת קפ"א:) הנך שוכב עם אבותיך וקם לאנהרא לסיהרא וכו' היינו שהרצון הבהיר של מרע"ה נתלבש בקרב כל ישראל וכדאיתא בהאר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה שמות) דלה דלה לנו וישק את הצאן דלה גמטרי' ט"ל היינו שמשה רבינו דלה ומלקט הנקודות הקדושות הנמצאים בכל המקומות הרחוקים ומכניסם בקרב ישראל ואיתא שם נמי י' ה' ו' בגמטרי' ט"ל היינו כי ה' תתאה רומז על מלכות שמים ואותיות י' ה' ו' שגמטרי' ט"ל רומזין שעיקר הרצון ית' הוא שהכבוד מלכות שמים יתפשט דוקא ע"י הלבושים של ישראל ואיתא שם כוז"ו אותיות שאחר הוי' גמטרי' ט"ל וזה הוא הטל שעתיד להחיות בו את המתים כמו שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך היינו כי יען שישראל הולכים תמיד בעבודה כפי אור תפיסתם עד מקום שכח ידם מגעת לכך יתעורר אצלם האור גם בלבושים הרחוקים מאור תפיסתם ועל אור כזה רומז האחורים דשם הוי' הנקרא שם חילוף הוי' גמטרי' ט"ל: