יברכך ה' וגו'. יברכך הוא מלשון בריכה וכלי קיבול היינו שישראל יהיה כלי קיבול לאורו יתברך כי כל הבריאה הציב השי"ת בבחינת דכר ונוקבא לקבל מלמעלה ולהשפיע למטה הימנה וכן הוא אפילו בדרגין עלאין כדאיתא בזוה"ק (שמות ד) מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא ואע"ג דאיהו נוקבא איהו דכורא לגבי מלך דלתתא וכו' הרי שבכל דרגא יש בה בחינת מקבל ומשפיע והדרגא האחרונה מהבריאה הוא האדם דלתתא שהוא המקבל האחרון ואין עוד דרגא נמוכה ממנו שהוא ישפיע שם וכל ענינו הוא הכל באור חוזר היינו שיתיצב בחזרה כל מה שמקבל מלמעלה נוכח השי"ת פב"פ וזה הוא כמאמרם ז"ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים ועל כלי קיבול כזה רומז יברכך ה' כלומר שהכלי קיבול של ישראל לפרנס אביהם שבשמים יהיה בתכלית השלימות בלי שום חסרון ח"ו אכן איתא בזוה"ק (יתרו עט) לית דחילו אלא באתר דהוי שלימות שכיח וכו' היינו שבמקום השלימות צריכין לגודל שמירה לזה נאמר וישמרך. יאר ה' פניו אליך היינו שלא יקבלו ישראל מאחורי כתפי' אלא בהארת פנים כי כאשר מראה השי"ת הארת פנים נכלל בזה ממילא כל הטובות כד' בזוה"ק (אדרא רבה וזוטא) האי מצחא אקרי רצון וכד רצון דא אתגליא רעוא דרעוין אשתכח בכלהו עלמין וכמבואר שם בפרצופא אשתמודע אפין היינו שכל האורות נכללים בהארת פנים. ויחנך כי בהתגלות הרצון ית' מוכרחי' להסכים על ישראל כל המתנגדים עליהם כמאמר והא אזמין עתיק יומין למצחא עדי יהון חלפון. ישא ה' פניו אליך וגו' היינו שיתנשא השי"ת לבם של ישראל לבל יקטינו עצמם בתענוגי דברים נמוכים ושפלים אלא שיתענג השי"ת את לבבם בדברים גדולים ויקרים וכמו אב המנהל את בניו בעודם קטנים מנהל אותם בתענוגי דברים קטנים אבל אחר שיגדלו מענג אותם בדברים גדולים ויקרים ועל זה אמרו ז"ל (ברכות כ) איך לא אשא להם פנים לישראל שהם מדקדקין על עצמם לברך עד כזית ועד כביצה היינו שמגיע לישראל מצד המשפט לנשא אותם לדברים גדולים ויקרים ולא להקטין את דעתם בדברים נמוכים מאחר שהם מסתפקין עצמם במעט טובה ומחזיקים לי טובה על דבר קטן כמו על דבר גדול א"כ מגיע להם במשפט מדה במדה כל מיני גדלות אכן יען שזאת ההסתפקות של ישראל הוא רק דבר המסור ללב ויכול להתעורר על זה הנשיאת פנים קטרוג לכך נאמר וישם לך שלום: