אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. הנה בחג הכסה שהוא ראש השנה נתעורר בו ע"י הקול פשוט של השופר עומק הנקודה כדאיתא בזוה"ק (אמור צט.) האי שופר איתער שופר אחרא שהוא קלא פנימאה וענין קול פנימאה הוא כמבואר בתקוני זוה"ק (תיקון סט) ולקבלייהו אמר דוד שבעקלין דהבי לה' בני אלים ועל אלין שבע אתמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם וכו' היינו שהקול פנימאה הוא המוצא פי ה' המחיה כל הדברים שבעולם לזה אין אז להאדם להסתכל על שום לבוש מזה העולם כי אם להקול פנימאה שהוא המוציא פי ה' המחיה כל הלבושים שבעולם ואח"כ הם העשרה ימים שמתחיל בהם האור לבוא בהתלבשות עד שעתא דמנהיר מיובלא לסיהרא שהוא יוה"כ ואז הוא הגמר מהנסירה ומתחיל בו העבודה במלולא עד ההתחלה של זה החג שמתחיל בו העבודה בעובדא עד שמיני עצרת שבו נגמר הזווג בשלימות הגמור. והנה כל מה שהאור נכנס יותר בהתלבשות נתרחק לפי הנראה האור יותר משורש המקור ית' וא"כ מדוע הוא עיקר שלימות הזווג דוקא אחר שבא האור במלולא ובעובדא. אכן הענין הוא כמו שמצינו (בהתחלת הבריאה שנברא האדם לבדו כליל דכר ונוקבא ונוקבא אחידת בסטרוי כד' בזוה"ק (במדבר) ובהאר"י הק' ז"ל נקרא זאת כותל אחד לשניהם היינו שהיה כליל לגמרי בעצמותו ית' ולא היה עדיין שום מקום אצלו לבחירה עד אחר הנסירה כדכתיב ויישן ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבאה אל האדם וגו' כמבואר בזוה"ק למהוי אפין באפין היינו שיוגמר אצלו הבחירה ובזאת הבחירה נגמר המכוון מבריאת העולם בתכלית השלימות כי בזה האחדות שהיה להבריאה מלפנים בשורשה אינו נגמר עדיין עיקר המכוון כי עיקר המכוון הוא כמו דאיתא בזוה"ק (לך פה:) כד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקב"ה מזווג לון לבתר וכו' (ושם צא.) ואי תימא הא תנינן לית זווגא אלא לפום עובדוי וארחוי דבר נש היינו מאחר שכל הזווג הוא רק לפום עובדוי דבר נש א"כ איזה שלימות יתכן להיות בזווג כזה הבא רק מפאת הפעולות של אדם הלא מצער הוא על זה מבאר שם אשר בכל זאת נגמר בזאת הפעולה הקטנה שהוא בתפיסה הנמוכה כל השלימות מהזווג כמו שהוא ממש בשורש העליון כי דוקא ע"י זאת הפעולה הקטנה מגיע האדם להכרה האמיתי שהיה לאחדים בהשורש הרי שעיקר השלימות יתכן להיות דוקא אחר שנתפרדו ונתרחקו כשמחפש האדם אח"כ בפעולותיו להכיר את האחדות שהיה אצלו מלפנים טרם שנתפרדו אזי נמצא שקנה זה האחדות ביגיע כפו ומפאת זה נגמר שלימות הזווג, וככה הוא הענין של שמיני עצרת דאיתא בהאר"י הק' ז"ל שנגמר בו הזווג בשלימות היינו כי אחר שבא הנקודה הנקרא בכסה שהוא קלא פנימאה בהתלבשות העבודות דמלולא ועובדא ובשמיני עצרת חוזר ונתגלה אותה הנקודה פנימאה מתוך כל הלבושים של ישראל ובהכרה כזו נגמר הזווג בתכלית השלימות ולכן היו נמי כל ימי החג שבעים פרים נגד שבעים אומות כי טרם גמר הזווג אינו מבורר עדיין שום לבוש וכמו שהטוב אינו מבורר שהוא לגמרי טוב כך אינו מבורר הרע שהוא לגמרי רע וממילא כל עוד שהפרי אינה נגמרת כל צרכה צריכה עדיין להקליפה שיהיה שומר לפרי ולזה היו צריכין להקריב נגד האומות כי כל זמן שלא נגמר הבירור מההיקף שבעה ויכולין עדיין ללקט מעט טוב מהם צריכין ישראל לכל אלו הלבושים ואי אפשר לבטלם משא"כ שמיני עצרת שרומז על ההיקף שמיני שאז יהיה הזווג בשלימות שכבר נתברר ונתלקט מכל הלבושים בהזמן של היקף שבעה כל הטוב שהיה נמצא בהם אזי זורקין להקליפה ומבטלים כל הלבושים זרים ואין מקריבין נגדם עוד רק כמו שאמרו ז"ל עשו לי סעודה קטנה וכו' פר אחד נגד ישראל לבד וענין שנקרא זאת הסעודה של שמיני עצרת סעודה קטנה הוא כי הנקודה האמצעית מההיקף שבעה הוא כדכתיב ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות היינו שהתכלית מששת ימי המעשה הוא לשבות ולבטל כל הפעולות להשי"ת וע"י שישראל מוסרין כל כח הפעולות שלהם להשי"ת מחזיר להם נמי השי"ת ההיקף שמיני והנקודה האמצעית מההיקף שמיני הוא שנותן להם השי"ת בחזרה כל מה שישראל מסרו להשי"ת בההיקף הקודם היינו שמאיר בתפיסת ישראל איך שיש לכל הפעולות שלהם מקום בשורש רצונו ית' ועל אותה הארה רומזת שמיני עצרת ולזה נקרא בלשון חכמינו ז"ל הקרבן של שמיני עצרת סעודה קטנה כי יש חילוק בין סעודה קטנה לגדולה כמו שמצינו בגמ' (שבת ט) לא יסב אדם לאכול סמוך למנחה וכו' ומסיק בגמ' שם דמיירי דוקא בסעודה גדולה וכו' היינו כי בסעודה קטנה שרי דלא אתי לאמשוכי אבתריה אבל סעודה גדולה אסור שמא אתי לאמשוכי אבתריה היינו שמא ישכח בתפיסת עצמו כי אחר רוב טובה יכול האדם להיות נמשך אחריו ולשכוח בעצמו משא"כ סעודה קטנה אינה משכחת דעת אדם להיות כ"כ נמשך אחריה עד שישכח בעצמו וזה רמזו ז"ל שם באמרם משל למלך שאמר לב"ב עשו לי סעודה קטנה וכו' לרמז בזה הארת שמיני עצרת שרומז שעתיד השי"ת להאיר בההיקף שמיני שיהיה בב"א אשר אין מהצורך עוד להאדם לשכח בעצמו ולבטל תפיסתו ולמסור כל כח פעולותיו להשי"ת בחזרה כמו שהיה בההיקף שביעי אלא שיהיה יכול שפיר לזכור בעצמו ובכל זאת יכיר היטב איך שכל פעולותיו נקשרים בשורש רצונו ית' ועל שלימות כזאת רומז הזווג של שמיני עצרת:
×
Support Sefaria
Shavuot Update: In the last month more than 450 Sefaria users have become sustaining monthly donors. Thank you! That means that we need just 50 new monthly donors to reach our Shavuot goal.
Will you be next? Sign up today and we will also send you an exclusive Sefaria Sustainer tote bag!
Your monthly support is vital for the maintenance and growth of Sefaria’s library, and for making Jewish learning accessible to millions year round.